בתשובה לרון בן-יעקב, 12/10/17 15:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה שהבנת הוא נכון. יותר מכך; שוק העבודה הישראלי הוא שוק בעל רמת מוסריות או אתיקה נמוכים יחסית. אני מכיר אישית מספר מקרים בהם פוטרו נשים בגיל 59-60 . גיסתי למשל הייתה מזכירה של המכון הבין לאומי בבית ברל (שייך להסתדרות)ופוטרה בגיל 58 בתירוץ שהולכים לסגור את המכון. היא אכלה יפה מאד את חסכונותיה עד הפנסיה. האם סגרו את המכון? לא. לקחו מזכירה בשכר מינימום+. יש קושי לא קטן למצוא עבודה מעל גיל 50. כל מי שמפנה למדינות באירופה שמעלות את גיל הפרישה, שיתייחס במחילה מכבודו למה קורה לעובד שמפוטר בדנמרק שנתיים מתחת לגיל הפנסיה. האם הוא נאלץ לאכול את כל חסכונותיו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הנכון בעיני הוא גם לעדכן את גיל הפרישה - לשני המינים, וגם לעדכן את התמיכה בעובדים שפוטרו בסמוך לפנסיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, לבצע רפורמה מעמיקה בשוק העבודה בישראל. הבעיה שהאמון שלי באינטגריטי החברתי של אנשי האוצר שמטפלים בנושא הפנסיה איננו משהו. לפני שנים קראתי מאמר שפרסם אחד הכלכלנים שם בו הוא מציע לאמץ את המודל הדני. חשבתי שלכאורה אנחנו מתקרבים לימי המשיח. שוק העבודה הדני מאד גמיש-הגמיש ביותר באירופה; מפטרים שם מהיום למחר. את זה הכלכלן הנכבד היה מוכן לאמץ. רק את זה. לא את משך וגובה דמי האבטלה, לא את תכניות השיקום וההכשרה המקצועית למובטלים וכו'. זאת בדיוק הבעיה של הצעות מירב ארלוזורוב. החישובים האקטואריים שלה נכונים. איך רואה האוצר את הטיפול באלו שיפלטו משוק העבודה בגיל 60? האוצר יקדם תכנית שתיתן תמיכה לאותן נשים שיפלטו משוק העבודה (ומה עם גברים שיפלטו משוק העבודה?). האם תהיה סינכרוניזציה בין העלאת גיל הפרישה לבין העמקת המדיניות הסוציאלית? לא. העלאת גיל הפרישה אמורה להיות מהירה הרבה יותר. אחת הסיבות העיקריות לתכניות העלאת גיל הפרישה היא חסכון בתשלומי ההעברה-קצבת הזקנה. אז אם רוצים להתחיל ברפורמה בתחום, צריך קודם לאפשר למי שרוצה לפרוש בגיל 67 או אפילו 70. ברור שהפנסיה וקצבת הזקנה של אותם האנשים/נשים יהיו גבוהות יותר. לממשלה יש כמה דרכים לעודד את תהליך הדחיה ביציאה לפנסיה באופן חיובי לטובת האנשים ולא רק לטובת החיסכון בתשלומי קצבת הזקנה. אפשר למשל להחזיר לקרנות הפנסיה לנשים (גם לגברים) מגיל 62 את אגרות החוב עם הריבית הגבוהה שהייתה פעם על כל קרן הפנסיה. נכון, יעלה לממשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין הסיפא שלך: נדמה לי שארגות החוב הללו קיימות. נדמה לי שהן הוגבלו למימון של עד 30% מהפנסיה (השאר: השקעה בשוק ההון). אבל דווקא בשנים האחרונות (בשנת 2016) החליטו נערי האוצר שאותם 30% יהפכו בהדרגה למימון גבוה ככל האפשר של מבוגרים שעומדים לפרוש (אשר אצלם מסוכן יותר להשקיע בבורסה) על חשבון הצעירים שלהם בטוח יותר להשקיע בבורסה: יש עוד זמן עד הפרישה). מה שכתבתי נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כך. יש אג"ח מיועדות שהתשואה עליהן היא 4.86% וקרנות הפנסיה זכאיות להשקיע 30% מסך ההשקעה שלהם באג"ח האלה, כלומר הקרנות מסובסדות ע"י הממשלה. לםי התקנות החדשות האחוז הזה לא ישתנה, אבל החלוקה של האג"חים בין החברים בקרן תשתנה לטובתם של המבוגרים יותר על חשבון הצעירים (היום היא מתחלקת שווה בין כולם). ההנחה המסתתרת מאחרי השינוי היא בקירוב טוב מה שכתבת: בחישובים לטווח ארוך הבורסה אמורה לספק את התשואה המתבקשת בלי סבסוד ממשלתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שזה נכון ואלו התכניות שעלו באוצר; השאלה היא האם הן תבוצענה, מאיזה גיל ומה יהיה הרכב התיק של אנשים, למשל בני 58 ומעלה-10 שנים לפני הפנסיה. כמו כן מה יהיה אצל הנשים. אני כותב את זה בגלל הריבוי של הפרחת תכניות שבסופו של דבר אינן מתממשות. המלך כמובן של הפרחת תכניות כאלה הוא ראש הממשלה. הסיסמה המתאימה לביבי: הצהרת על תכנית? זהו ביצוע. אין לי כרגע דוגמאות בראש וזה דורש חיפוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שהפריח את התוכנית במקרה הזה הוא משה "נטו משפחה" כחלון. אם כי השינוי הזה הוא דווקא משהו שיתממש (בין השאר בגלל שאין לו עלות נוספת: מדובר רק על חלוקה מחדש של אותם הכספים, ודי קשה להתנגד לחלוקה הזו). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |