בתשובה לצפריר כהן, 17/09/17 20:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם הרבנות עושה עבודה גרועה, צריך לשפר את העבודה שלה. לייעל את הגוף, להעניש בחומרה על כל ממצא של שחיתות ולהקים וועדה של אנשי מקצוע שתחקור איזה נהלים ואסטרטגיה אפשר לגבש כדי לשפר. סתיו ניסה לשנות מבפנים. לא הלך לו כי שיתוף הפעולה שלו עם הרפורמים לא נובע מבלבול ואפילו רוב המזרוחניקעס קלטו את זה. צא ולמד על מעמדו ומטרותיו של אדם בתחומים שכאלה, אם תומכיו הגדולים באים מקרב מנגחי ושונאי הדת. כך על סתיו, כך על קריב ונשות הכותל. השאלה האחרונה שלך היא שאלה שרבים שואלים את עצמם, וזאת לאור העובדה שהסטנדרט שלה די ירוד. אבל אם תתעמק בדבר תגלה שהשאלה איננה הוגנת. נימוקים להלן: 1. הרבנות נועדה לספק שירות ממשלתי ציבורי. השירות הפרטי תמיד יהיה יקר יותר ואיכותי יותר וזה ברור בכל תחום אחר. 2. את השירות הציבורי צורכים אנשים שלא מרגישים צורך או רצון להשקעה מיוחדת בתחום. בשר שהוא לא "גלאט", גם הוא בשר כשר וגדולים מדורות שעברו אכלו בשר שאינו "גלאט". מי שרוצה/צריך גלאט, משלם באופן פרטי, כאמור לעיל. 3. מטבע הדברים, משגיחי הכשרות והעוסקים בתחום מחשיבים מספיק את התחום כדי להדר ולרצות רמה אחת למעלה. 4. ולאחר שהכל נאמר, הגענו לדובדבן שבקצפת: כבר היום עולות אינספור טענות של בורות ופשרנות, טענות על חומרות בלתי מוצדקות/הגיוניות של הרבנות. טועני הטענות מעדיפים את סתיו וארגונים כדוגמת "השגחה פרטית" כדי להוריד את המגבלות המיותרות (מבחינתם) שהרבנות משיתה עליהם. העניין הוא שאותן מגבלות קובעות את הסטנדרט מבחינת הדת. איך תבוא בטענות אל משגיח שלא אוכל את הכשר הרבנות שבו הוא עובד, אם אתה דורש ממנו שלא להקפיד כפי שהוא - בעל המקצוע, חושב שצריך? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צריך לעצום המון עיניים כדי לא לראות את השחיתות ברבנות. עד היום אנשי הרבנות לא טרחו לעשות את זה. היו כל מיני מקרים שנחשפו במקרה (ושני רבנים ראשיים נאשמו בפלילים), אבל זה רק קצה הקרחון. הרבה ממשגיחי הכשרות אינם מהעשירים. הם חייבים לשלם מחיר יותר יקר? * בתחום החינוך: רוב גדול מהמורים והמנהלים מחנכים את ילדיהם במערכת החינוך הציבורית. * בתחום הבריאות: כשצריכים, הולכים לבתי החולים הציבוריים. * פקחים של השירות הווטרינרי סומכים על תוצרת חקלאית בהשגחתם. * פקחים של משרד הבריאות סומכים על מזון שבפיקוחם. אבל מה שמעניין הוא שאתה רק מאשר את האבחנות של תומר פרסיקו: קו השבר העיקרי עובר איפשהו בתוך האורתודוקסים. לדוגמה, אולי על שאלת ההסכמה להסמכת רבות1. ארגון צוהר הוא ארגון של רבנים שמנסים לשנות מבפנים. לדוגמה: לארגן חתונות לפי ההלכה אבל עם תוכן סביר ובלי צורך לשלם לרב מתחת לשולחן (בנוסף לתשלום המכובד שמשלמים לרבנות על החתונה). לא ידוע לי על מעורבותו של סתיו בענייני כשרות (אם כי הוא רב עיר ולכן מפעיל, מן הסתם, גם מערך כשרות. אין לי מושג איך המערך הזה עובד). לא שמעתי ממך הערה עניינית לגבי ארגון השגחה פרטית. לא לעניין הכללים שמופיעים באתרם, ולא לעניין התנהגותם בפועל (שהרי הם פועלים כבר כמה שנים וזה מספיק זמן כדי לחשוף כל מיני בעיות באיכות מערך הפיקוח שלהם). 1 אני לא אוהב את המילה „רבה״, אבל המילה „רבנית״ כבר תפוסה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי המון עיניים. יש לי רק שתים. אבל בלי להתעלם מן השחיתות, גם לא צריך לנפח. הרבה ממשגיחי הכשרות אינם מהעשירים. מצבם הכלכלי של האברכים גרוע יותר, והם עדיין מרגישים מחויבים לשלם מחיר יותר יקר. כי זה מה שחשוב להם. חוץ מתחום הבריאות, ברוב התחומים שהזכרת, באמת הרוב נוטה להשתמש בשירות הציבורי. אבל באותם תחומים לא מתחוללת באופן קבוע המתקפה הבכיינית על כך שהנהלים מיותרים ולא באמת יש בהם צורך. בתחומי האחריות של הרבנות יש רצון כללי ללכת עם ולהרגיש בלי. עד שלא יכירו בעובדה שלשירותי דת יש דרישות ונהלים כמו שירותי בריאות. וכמו שזלזול בנהלי הבריאות מוריד את הבריאות, כך זלזול בנהלי הדת מוריד את הדת. בתוך האורתודוקסים אין חילוקי דעות לגבי הסמכת "רבות". הדבר הזה הוא הלכה פסוקה שעליה יש הסכמה רחבה במקורות הפסיקה וכל מי שמנסה לשנות את המצב הוא פשוט רפורמי שמוחק הלכות כדי להראות מתקדם. וזו בדיוק ההגדרה של "רבנים שמנסים לשנות מבפנים". אגב, חתונות בהם אנשים לא מתחתנים כדת משה וישראל אלא כדת משה ומרים, או חתונות שבהם מחליפים טבעות זה כבר פחות לפי ההלכה. אתה שוכח שדת משה וישראל קובעת את סבירותו של התוכן בחתונה יהודית, ולא רמת האנטי של המתחתנים ובני משפחתם. את עניין התשלום לרב אני לא מכיר די הצורך, ואם יש תשלום מסוים לרבנות, אין זה נאה שצריך לשלם לרב מתחת לשולחן על זה. יכול להיות שזה התחיל בתור טיפ, ומתישהו זה הפך לחלק מובנה מן העסקה, כמו שמסעדות מסוימות גובות ממך מראש טיפ עבור המלצרים. גם זה וגם זה מכוער וצריך להפסק. לא אמרתי שסתיו מעורב בענייני כשרות, הזכרתי אותו כדוגמה. מעולם לא שמעתי על ארגון השגחה פרטית עד שנתת לי קישור לאתר שלהם. וממה שקראתי שם עם כל הדגש על משגיחות כשרות והמאבק נגד הרבנות שלא מוכנה להסמיך אותן, זה נראה לי חלק מהמאבק הרפורמי/פמיניסטי. אין לזה שום קשר לדת משה. ובעיני כשרות נובעת אך ורק מדת משה. אין הפרדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה העקרונית אינה האם לאפשר לרבנות לקיים את מערכת ההכשרים שלה, אלא האם להגן על המונופול שלה. על פי חוקי מדינת ישראל (חוק איסור הונאה בכשרות [ויקיפדיה]) רק לרבנות הראשית יש סמכות להכשיר והשימוש במלה "כשר" על ידי מי שלא קיבל תעודה מהרבנות הראשית הוא עבירה פלילית. אפילו מצג של כשרות ללא המלה "כשר" אסור ללא תעודה מהרבנות. כידוע מונופולים המוגנים בחוק נוטים להתנפח ולהסתאב (חברת חשמל, בוחני נהיגה וכו'). השאלה היא האם לא עדיף לוותר על ההגנה על המונופול (בלי לבטל את ההכשר של הרבנות הראשית עצמו, רק את ההגנה) ואילו ערכים יפגעו אם תבוטל ההגנה. ניתן אפילו לשמור את המלה "כשר" רק לכשרות של הרבנות, ולאפשר להציג מצג כשרות על ידי שימוש ב"בהשגחת ..." ללא המלה כשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 694825. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר לדעתך הרבנים המומחים היחידים הם רבני הרבנות הראשית? מה בדבר בתי דין מחמירים יותר? האם גם עליהם אסור לסמוך ללא חותמת הכשרות של הרבנות הראשית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. לדעתי המומחים היחידים הם רבנים. וכמו בנושא הפרקליטות, רבני הבית של המדינה הם אנשי הרבנות. ומי יקבע מיהם בתי הדין המחמירים יותר? אלה שמתבכיינים על חומרות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאנשי הפרקליטות אין מונופול על עריכת הדין בארץ. ליתר דיוק: בתחום עריכת הדין יש דווקא אל לשכת עורכי הדין. לא זכור לי שהמדינה מתערבת בתהליך ההסמכה לרבנות. אבל גם אם כן, בראש ארגון השגחה פרטית עומד רב מוכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לזה התכוונתי, אלא לעמדה שהצגתי בויכוח שלנו בתגובה 694612. אז אם אני מבין אותך נכון, אתה מציע איזושהי התאחדות רבנית שתתפוס את מקומה של הרבנות והיא תקבע את הכללים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מצאתי בתגובה שקישרת תשובה שמציגה את דעתך בעניין הספציפי אליו התייחסתי של ביטול או השארת המונופול של הרבנות. האם לדעתך השגחת בד"ץ העדה החרדית או חוג חת"ם סופר רשאיות להשתמש במלה "כשר" או לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, ודאי רשאיות. אבל זו דעתי. אני חושב שכל גוף כשרות שיש לו רישיון לעסוק בתחום ועמד בדרישות הרגולטור, יכול להשתמש במילה/תווית/חותמת "כשר". השאלה היא, מיהו הרגולטור? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרגולטור הוא באופן טבעי הרבנות (גוף שלטוני העוסק בענייני הדת היהודית). אם כך אתה תומך במונופול שלה על כשרות. בדיעבד, התשובה שלך היתה בעצם די צפויה כי ככל שאני זוכר אתה בעד מדינת הלכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך הצלחת להפוך את דברי על פיהם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לדעתך לא כל מי שראוי בעיני עצמו רשאי לתת תעודת כשרות אלא רק מי שיש לו רשיון מטעם המדינה ועומד בדרישות הרגולציה, הרי שאתה בפועל מותיר את המונופול של הרבנות, כי אין גוף אחר שיעניק רשיון ויבצע את הרגולציה. אם במקום שרק הרבנות תנפיק תעודות כשרות רק מי שעומד בדרישות הרבנות ינפיק תעודות כשרות נראה לי שלא ישתנה דבר. תסביר מה לדעתך ישתנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אומר שהרבנות צריכה לקבוע נהלים מסודרים שעל פיהם כל ארגון כשרות שעומד בהם יכול להנפיק תעודות כשרות ולהעסיק כל משגיח כשרות שעומד בתקן. החלטה כזו ניתן להעביר ולקבוע תאריך יעד. כך הרבנות נותרת הסמכות העליונה והרגולציה, כך החוק למניעת הונאה בכשרות לא מעוקר מתוכנו על ידי האנרכיסטים מבג''צ, אבל כבר אין מונופול ואין צורך בכפילות השגחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> החלטה כזו ניתן להעביר בתאוריה. בפועל הרבנות הראשית מונעת את שבירת המונופול בגלל כל הג'ובים שיש שם. מוקדם יותר השנה דוד סתיו דיבר על כך שיש לו שתי חלופות: 1. פתיחת אזורים. כלומר, רבנות של עיר אחת תוכל לתת גם שרותי כשרות גם לעסקים מעיר אחרת. 2. הקמת ארגון כשרות נפרד של ארגון רבני צוהר. (1) עומד היטב בדרישות של מה שאתה מציע: מדובר על מי שכבר היום מעניקים כשרות לפי הרבנות. (2) עומד בניגוד לעמדת הרבנות הראשית. האם (1) יצא אל הפועל? כמובן שלא. אין סיכוי שהרבנות תסכים לאובדן מונופול ולו חלקי כל כך בקלות. לרבני צוהר לא נשארה ברירה והם עברו ל־(2) (שהפך למעשית בעקבות פסיקת בג״צ). אם הרבנות הייתה מגלה נכונות כלשהי להתגמש, לא היו מגיעים למצב הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלטה כזאת לא צריך להעביר ברבנות, אלא בכנסת או בממשלה. ודאי שלא בבית המשפט שהוא לא כנסת ולא ממשלה. אז אני בעד שבירת המונופול, כי אין שום סיבה שבעל עסק ישלם פעמים על תעודת כשרות, בעיקר אם הוא משלם לארגון כשרות שכולם יודעים שנותן כשרות טובה יותר משל הרבנות, על אחת כמה וכמה אם הוא מחזיק משגיח כשרות צמוד לעסק, משגיח שהרבנות לא יכולה למצוא תירוץ לפסול אותו. אבל אני נגד סתיו וצוהר מסיבות שציינתי לעיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, מסכים. אבל כמובן שהכל תלוי באופן הביצוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אנחנו מדברים על נקודות עקרוניות. כל תכנית טובה יכולה להתקלקל באמצעות ביצוע כושל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תכנית טובה עקרונית יכולה להתקלקל כשהיא נתקלת באינטרסים שונים של הגוף שאמור לבצע אותה. הרבנות רוצה לוותר על מונופול הכשרות בדיוק כמו שמפעל הפיס רוצה לוותר על מונופול ההימורים. אפשר לדמיין מה יקרה אם נהפוך את מפעל הפיס לגוף המחלק רשיונות למפעילי הימורים שיעמדו בדרישות הרגולציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאז''נ, לפני הרבה שנים רישוי רכב נעשה רק ע''י משרד התחבורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וטלפונים ממשרד התקשורת, ובתים ממשרד השיכון. יש הבדל בין משרד ממשלתי שמספק מוצרים או שירותים בעצמו, ואז מפריט את השירות לשוק החופשי תוך הסדרה שלו, לבין מוסדות ממשלתיים וקוואזי ממשלתיים אוטונומיים שמקבלים סמכויות מונופוליסטיות בחוק, כמו הרבנות הראשית, מפעל הפיס, קק''ל, מע''צ וחברת החשמל. אני בעד ''ממשלה גדולה'' שמספקת יותר מאשר בטחון, בריאות וחינוך- אני בעד בניית דירות ביוזמת משרד השיכון, למשל, ושידור ציבורי שעובדיו עובדי מדינה. אבל אני נגד מונופולים בחסות החוק. ראינו מספיק דוגמאות איך אלו נוטים להסתאב ולדפוק את הציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמה שהבאתי נועדה לומר שהפרטת שירותים רגולטיביים לא בהכרח פגעה באיכות השירות. מה עוד שרישוי רכב עוסק בחיים ומוות וכשרות עוסק ב... במה בדיוק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון, אלא שהפרטת שירותים שניתנים על ידי המשרד הממשלתי עצמו זה סיפור יחסית פשוט1. לעומתו, כשאתה בא לפגוע במונופול בחסות המדינה זו קריעת ים סוף. הרבנות הראשית אינה שונה בזה מנמל אשדוד או מפעל הפיס. _______________ 1 יש כמובן יוצאים מהכלל, כמו הסאגה הלא נגמרת של הפרטת הטסטים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זו קריעת ים סוף, אבל ברור לכולם שלציבור יש אינטרס מובהק בפגיעה במונופולים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת. אבל כמו שראינו במתווה הגז- הציבור הוא האחרון שמתחשבים באינטרסים שלו. בגלל זה אני כל כך מתגעגע לאמנון רובינשטיין וזבולון המר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אך אם נסתכל בפרטים נראה שכן ישנם הבדלים, והנה בשליפה כמה מהם. בהפרטת מפעל ההימורים הממשלתי מפעל הפיס יש סיכון גדול של החמרת ההימורים, הון שחור, פשע, שוק הלוואות אפור ועוד. מפעל הפיס איננו נותן ''שירותים'' במובן של סיפוק שירות שהוא צורך להתנהלות יומיומית. הפרטת נמל אשדוד היא תהליך מסובך שדורש השקעת משאבים מרובה ומבוסס על שתי רגליים רעועות - אידאולוגיה וחישובים כלכליים היפוטתים. כשרות היא שירות וולנטרי, מבחינת בתי העסק, שמבוסס על אמון, לא על בטיחות (טסטים, תרופות), לא על אמינות (מכון התקנים), ובבסיסו לא שיטות אובייקטיביות (כמו שתי הדוגמות הקודמות) אלא פרשנות נזילה של מנהגים. הפרטת מלאה או חצי (כמו שאני מבין את פסיקת בג''צ האחרונה) לא דורשת הקצאת משאבים. אם בעל עסק מצהיר שלפי פרשנותו הוא מגיש אוכל כשר הרי הציבור יפסוק, והרי לך מפגש פרשנויות ואמון הדדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שיש הבדלים. יש גם יוצאים מהכלל- מונופול בחסות החוק שאין לו הרבה רצון (וגם לא הרבה הזדמנות) להסתאב הוא רשות הטבע והגנים. אבל הקו המנחה הוא אחיד- מוסדות ממשלתיים וקוואזי ממשלתיים (לא משרדי הממשלה עצמם אלא כל מיני "יחידות סמך" וגופים ממשלתיים חסרי קטגוריה כמו הרבנות הראשית ומפעל הפיס) שיש להם מונופול בחסות החוק, הופכים להיות מסואבים ואיכות השירות שהם מספקים לאזרח גרועה עד זוועתית. אני לא בהכרח מציע הפרטה של השירותים האלה. להיפך- לפעמים הכנסה שלהם בחזרה תחת כנפי משרדי הממשלה עצמם יכולה לספק את השקיפות והאחריות שהם זקוקים לה. מפעל הפיס כמחלקה במשרד האוצר לא יעז לפרוס את התחנות שלו בשכונות מצוקה במקרה של כשרות, קצת מוזר שהמדינה מחליטה מה כשר ומה לא, אבל זה החוק. השאלה העיקרית מבחינתי היא מדוע למנוע מעסקים להציג מצג (אמיתי!) של כשרות מבלי להשתמש במילה "כשר" האסורה בחוק. הרבנות במקרה הזה מתנהגת בדיוק כמו המונופול הדורסני שהיא, ומנסה למנוע בקיעים דרכם יוכלו עסקים להמנע מלהשתמש בשירותיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, חוץ מהסטיה בזמן ובמרחב של מדינת ישראל, כשרות היתה והינה מוסכמה וולונטרית בקרב הציבור ללא אכיפה מלמעלה. נראה שזה עבד וזה עובד לשביעות רצונם של אלה שזה חשוב להם. הרבנות הראשית איננה מוסד לסמכות והנהגה רוחנית ומוסרית אלא התגלמות התזה הביורוקרטית שקיימת רק על מנת לשמר את קיומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה''סטיה במרחב ובזמן של מדינת ישראל'' איננה מקרית. הרי זו מדינת היהודים, והעם היהודי והדת היהודית במובנים רבים חד הם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן בלבלת אותי כי אפשר לחשוב מהתגובה הזו שאתה מצדיק קיום ופיקוח על כשרות ממלכתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הואיל ואני מצדיק קיום של חוקים יהודיים דתיים במדינת ישראל, שמתווים את הסטאטוס קוו הנזיל שבין יהודית ודמוקרטית. והואיל והייתי מעדיף שחוק הכשרות יראה אחרת אבל אני לא אעלה על בריקדות בעבור זה. והואיל ותחת החוק הקיים נראה לי (ובג''צ מסכים, כך הבנתי) שאין מניעה לעסק להציג מצג של כשרות כל עוד אינו משתמש בהטיות של המלה המפורשת. אני חושב שהרבנות מנהלת מלחמה של מונופול מסואב לשימור זכויות היתר שלו, וזוהי דרכו של עולם. על כן אני אכן מצדיק קיום מנגנון ממלכתי של פיקוח על כשרות כלשון החוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הפרטת שירותים רגולטיביים מפקיעה מהממשלה את היכולת והידע להיות גוף רגולטורי. התחלת ההפרטות התבצעה על ידי הפרטת התכנון והביצוע ושמירת התכנון והפיקוח בידי הממשלה. ברגע שהממשלה מפריטה את הרגולציה, היא מאבדת את הידע לפקח על הרגולציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות. כשרות איננו נושא לרגולציה ממלכתית.זה לא נושא משכרוכה בו איזה סכנה (ולמקרה שמישהו יגיד חינוך, אז הטענה שלחוסר רגולציה מסוימת בחינוך יש אלמנט סיכוני יש בסיס לדיון). כשרות היא הסכמה התנהגותית וולונטרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כרוכה בו סכנה לאכילת אוכל טרף, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, כל עוד אתה מודע לעירבוב התחומים בהם השפה שלנו משתמשת באותן מלים אבל יש להן משמעות יישומית שונה לגמרי (פרדיגמה אחרת?). אם לא אגביר מהירות יש סכנה שאאחר לסרט, ואם אגביר מהירות יש סכנה שאמות. אם לא אקפיד על שחיטה בפיקוח משגיח כשרות יש סכנה לאכילת טרף, ואם לא אקפיד עם שחיטה בפיקוח וטרינרי יש סכנה שאמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מבין שיש הרבה אנשים שבשבילם (בטעות, אבל מכל מיני סיבות טובות זו טעות שהחברה שלנו בוחרת לכבד) הסכנה לאכול טרף יותר דומה לסכנת המוות מאשר לסכנה לאחר לסרט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר גמור, אבל זה לא עניין ממלכתי לאסדרת התיזמון שלך להגיע לקולנוע או על חטאיך האמוניים (שלהם במיוחד נוצר יום כיפור, על חטאים שידעתי ולא ידעתי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לנסח מההתחלה טיעון, שאוכל להתווכח איתו (או, חלילה, להסכים לו), מדוע טוב שהמדינה תפקח על מי רשאי לקרוא לעצמו "רופא" / לתת טיפול רפואי, ולא טוב שהמדינה תפקח על מי רשאי לקרוא לעצמו "מכ"ש" / להשגיח כשרות? אם אפשר, בלי להסתמך רק על כך שטיפול רפואי הוא דבר שיכול להיות נכון או לא נכון באופן אובייקטיבי וכשרות היא באופן אובייקטיבי אמונה טפלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין את זה. הבעיה שלי היא שבפועל חלק גדול מהמשתתפים במשחק הזה (המשגיחים) ממילא לא סומכים על הכשרות של הרבנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, נראה לי שיש הסכמה די רחבה, כולל דתיים רבים, שמונופול הכשרות של הרבנות הראשית הוא גרוע. הויכוח שאולי יש לי עם רון, אפשר לומר שהוא על עולם דמיוני שבו מקובל על כל שומרי הכשרות שמונופול כשרות מטעם המדינה הוא יעיל כמנגנון בר-סמכא, ויתרה מזו, מקובל שהוא יעיל יותר מכל אלטרנטיבה; האם אז זה טוב או רע שהוא יתקיים מטעם המדינה. רון אומר, נדמה לי, שזה רע. אני עוד לא בטוח, כל מיני טיעונים סותרים רצים לי בראש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה רואה ברפורמה המתגבשת כפתרון לבעיתית המונופליזציה של הרבנות בעניין הכשרות או רק פלסטר זמני ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע על זה כמעט כלום. אתה מוזמן לכתוב תקציר כולל קישורים, לשלוח למערכת, ונשקול לפרסם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת עמדת השר לעניני דתות בעניין רפורמת הכשרות,שהיא לדעתי עמדה ציונית קלאסית שממשיכה לשלוט באורתודקסיה במקום להפרד ממנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלי מי שחי בסרט, פחות חשוב לו לאחר לסרט בתוך סרט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע למה "אחרון גיבורי הפעולה" נכשל בזמנו בקופות. סרט גדול לדעתי. למה לוודי אלן מותר ולשוורצנגר אסור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן אני נגד אינטרסים לא טהורים של הרבנות, כשם שאני נגד האינטרסים הלא טהורים של סתיו וצהר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה הגיון סיבובי: יש מונופול כשרות של הרבנות, שאף אחד לא צריך אותו. אבל כל מי שמציע לשנות אותו הוא כופר (מעצם זה שהוא מציע לשנות. הוא רפורמי[סט]). וככה מונצח המונופול. כמובן שמבחינתי כל היהדות החרדית היא רפורמיסטית: שינתה המון דברים בעצמה ביהדות. דוגמה קטנה, ר' כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מושפע מאיגוד השבונקרצקיסטים ואינני שבונקרצקיסט ועובדת מונופוליותו וכן שמתקיימת בו מידה מסויימת של שחיתות לא באמת מטרידה אותי. הרי טירדה נובעת מהשפעה. לכן אין בי גרם הבנה לגבי החמיצות שעולה מביקורת על מנהגים והתנהלות שלא רלוונטית לחילוני. שמאלנים התחילו למתוח את גבולות האורתודוקסיה היהודית (במימון מחו''ל כמובן) כאילו מדובר במנת חלקם, באמונתם, בסדר יומם. האמת, אני לא רואה הסבר הגיוני מלבד רצון עז כמעט דתי, לבזות ולהרוס את הדת היהודית. נכחתי בחתונה יהודית אלטרנטיבית ללא רב ובחתונה אחרת עם רבה. ברור לכל מי שחי כאן שהציבור החילוני חופשי לחגוג המצאות דתיות, חידושים ושינויים (סדר פסח נטול אל) ואת החופש הזה ראוי לאפשר גם לדתיים האורתודוקסים. חופש הפולחן הוא ערך חשוב כי מדובר בחופש. לא שמעתי על אף שמאלני עיגולדים (צמחוני) שמבקר מוסלמים על מנהגיהם וטרם ראיתי הפגנות נגד עיד אל אידחא. מה שנקרא, שתיקת הכבשים. די, עזבו את הדתיים היהודים לנהל את הכשרות והטקסים כראות עיניהם. כבדו את הזולת ודתו. נקודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. אין לך תשובה רלוונטית ולכן אתה שותל מסיחים מלוא החופן. הרינג יכול להיות כשר (אבל מסריח). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השבתי ונימקתי ואשאל אותך שוב. מעבר לרמת האפשרי, ברמה הרגשית מוסרית, מה לך ולכל אוכל שרצים כמוני ולענייני כשרות -דאגה לחרדים? -אכפתיות מקיום הפרקטיקה הדתית-יהודית? -חשש שמא הרבנות תהפוך ללהקת רוק פופולארית? אני רוצה טקס אשכבה יהודי, אינני חובש כיפה ואני דג מכין ואוכל קלמארי. רוב האנשים במדינה מקיימים מבחירה חופשית רמה מסוימת של מסורת יהודית. צריך רבנות אבל אין לי התנגדות שיהיו "רבנויות" פרטיות. אני ליברלי, לא מזוייף. הצרימה זועקת לאוזן גם במקום שבו אני גר בגלל להקת המתנגדים להקמת בית כנסת. אין להם בעיה עם אושו, שמושו, אנתרופוסופיה, מגיפת סמים, רעשים, ריחות או פריצות. יש רתיעה מקיום סממן יהודי גם כשאין סיכוי שמישהו ישנה את הווי המקום או יכפה שינויים מזדחלים בעלי אופי דתי. זה קו שמצדדיו (החמודים) לא מבינים שחרג מעבר להתנגדות לכפיה דתית עמוק לטריטוריה אנטי-יהודית מובהקת. מדובר בשנאה, אחי. תופעה מעוגנת ומבוססת בחינוך ושטיפת מוח שהובילה להתניות נאורות שעוסקות בשנאת יהודי כשהוא דתי ואם אורתודוכסי או חרדי על אחת כמה וכמה. זה לא משהו שאני חי איתו בשלום. זה דוחה ואנטישמי לחלוטין וזה עוד עניין שהמחנה טרם השכיל לברר עם עצמו. שנה טובה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"די, עזבו את הדתיים היהודים לנהל את הכשרות והטקסים כראות עיניהם. כבדו את הזולת ודתו. נקודה. " - לא נראה לי שמישהו מפריע להם, כל עוד הם לא מממנים את זה מכיסיהם של אחרים. מזכיר קצת את הסיפור עם האמנים - דורשים שלא יתערבו להם בתכנים, שממומנים [בין היתר גם] ע״י אחרים. מעניין מה אתה חושב על הדרישה הזו. בהנחה שאתה לא צבוע, אתה מן הסתם תומך בהם [באמנים]. באופן אישי [כחילוני] אני אשמח לצמצום [ועוד יותר טוב - ביטול] תקציביהם של אלה ושל אלה, ושכל אחד יעשה [אמנות או דת] איך שבא לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונאמר אמן! (למרות שעדיין אנחנו מדינה יהודית,זאת זכות הקיום שלנו ומה שעושה אותנו למדינת "ישראל" ולכן פרהסיה יהודית זה דבר חשוב,וביקורת מדינתית כל שהיא צריכה להיות,אבל בעיקרון אתה צודק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי זכות הקיום שלנו נובעת בראש ובראשונה מכך שאנחנו כאן, אבל יאללה, ראש השנה, לא נהיה קטנוניים. אז נאמר אמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא תומך באמנים מכיוון שהם מנסים לקדם אג'נדה פוליטית מנוגדת לציבור שמשלם את משכורתם. לכן הטפילות השמאלנית (גל"צ ועד קרנות הסרטים) פסולה ברמה העקרונית עוד לפני שנגשים לאג'נדה. ההבדל נובע מכך שרוב היהודים במדינה היהודית שמממנים את הרבנות מעוניינים שתהייה כאן כשרות לצד שירותי דת אחרים. אם הרבנות או השירותים מושלמים? לא. האם לציבור אוכלי שרצים ואנשי הקרן יש את הלגיטימציה המוסרית להתערב בנושאי דת? לא. למה? א. כי הקרנות השקיעו ומשקיעים ממון רב מחו"ל במשך שנים ומנסות לעוות ולרמוס את הדת והמסורת היהודית (הדתה עאלק). הסיפור עם נשות הכותל כמשל. ב. כי הסטטוס קוו בישראל מאפשר לגדל, למכור, לאכול כל דבר שזז. שנה דבש |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ההבדל נובע מכך שרוב היהודים במדינה היהודית שמממנים את הרבנות מעוניינים שתהייה כאן כשרות לצד שירותי דת אחרים." - לפי מה החלטת רוב היהודים במדינה היהודית שמממנים את הרבנות מעוניינים בהמשך תיקצוב הרבנות? ואם יסתבר שזה לא נכון, תתמוך בהפסקת הזרמת התקציב? ואם מחר יסתבר שרוב ציבור משלמי המיסים תומך במימון האמנים תוך השארת המבנה הקיים, אז כן תחשוב שזה לגיטימי? לציבור שמשלם על משהו יש לגיטימציה מוסרית להתערב בדבר עליו הוא משלם. זה לא משנה אם הוא אוכל שרצים או לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסברתי בתגובה למעלה. ואם יסתבר שזה לא נכון, תתמוך בהפסקת הזרמת התקציב? >>-לא רק שאתמוך כתבתי בבירור ולא פעם אחת. שכל קבוצה תעשה מה שברושלה. באופן אישי [כחילוני] אני אשמח לצמצום [ועוד יותר טוב - ביטול] תקציביהם של אלה ושל אלה, ושכל אחד יעשה [אמנות או דת] איך שבא לו. >> -חותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פייר אינאף. שנה דבש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי של כתבה של ג'קי לוי, בקישור שהבאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלח לי, אבל כל התגובה שלך נגועה בסילוף ודמגוגיה. אתה אמרת שאף אחד לא צריך את מונופול הכשרות של הרבנות. אני אמרתי שצריך מנגנון פיקוח אחד שיהיה מעל כולם וימנע הונאות והשתוללות בתחום. אתה נתת דוגמה למישהו שמציע רפורמה בתחום, ואני זיהיתי שם מאפיינים של רפורמים. יכול להיות שמבחינתך כל היהדות החרדית היא רפורמית. כמובן שזה נובע גם מתוך בורות וגם מאותה נטיה שכבר הזכרתי מקודם - הניסיון ללכת בלי ולהרגיש עם. אתה רוצה רבנות/יהדות שתגיד לך שהכל מותר ולמרות זאת כשר. לכן מוצאת חן בעיניך דעתם של הקשקשנים שמספרים לך שהחרדים של הדורות האחרונים המציאו את החומרות. כל מי שמכיר את המקורות יודע שגם בימי חז"ל ואפילו הנביאים היו כאלה שהחמירו על עצמם ברמה שבעינינו מופרזת לחלוטין. ואם כבר הזכרתי את המקורות וטענתי ששום דבר לא התחיל אתמול, אוסיף ואומר שכל הטענות נגד הרבנות והאורתודוקסים נשמעות כמו טענותיהם של קורח ועדתו: "הלא כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה"'. בערך כמו הטענה הרגילה "היהדות לא של החרדים" ועוד כל מיני קשקושים באותו הסגנון. ולא רק את קורח זה מזכיר לי, אלא גם את כל אלה שקופצים בראש עם הטענה המופרכת "אשכנזים-כוזרים" שנובעת מתוך בורות מוחלטת, ואין לה שום בסיס מלבד הדחף הרגשי העמוק למצוא משהו שיעלים רגשי נחיתות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> אתה נתת דוגמה למישהו שמציע רפורמה בתחום, ואני זיהיתי שם מאפיינים של רפורמים. אבל לא הבנתי במה הוא (ארגון השגחה פרטית) מציע רפורמה. איפה, לדוגמה, הוא סוטה ממה שמקובל על הרבנות הראשית? מאפייני הרפורמים שזיהית שם הם שהוא קורא תיגר על המונופול של הרבנות. לזה התייחסתי כהיגיון סיבובי. האם אתה מוצא מאפיינים אחרים? > כל מי שמכיר את המקורות יודע שגם בימי חז"ל ואפילו הנביאים היו כאלה שהחמירו על עצמם ברמה שבעינינו מופרזת לחלוטין. בסוף ימי בית שני ובתקופת המשנה והתלמוד היה נפוץ המושג של חסידים או צדיקים: מי שמלכתחילה מתחייבים למלא מצוות מעבר לנדרש (והייתה אפילו התייחסות הלכתית למעמד זה). אבל לא היה מדובר על כלל הקהל. דרישות החומרה היום אינם רק מהצדיקים, אלא מכולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר הראשון שמזדקר לעין כשנכנסים לדף אליו קישרת, זה החזרה האינסופית על "משגיחות כשרות" ועל הדגש שזה בניגוד לעמדת הרבנות שמסרבת להכיר/להכשיר סמכות נשית בתחום. זה כל כך בולט שלא שמתי לב אם יש בין השורות קריאת תיגר על המונופול של הרבנות. אתה מתייחס יותר מדי לסמנטיקה במקום לתוכן. לא המושג של חסידים או צדיקים הוא הקובע, אלא ההחמרה. כי התואר משתנה מדור לדור. זה יכול להיות צדיק, ירא ה', חבר, תלמיד חכם, רב, חכם, צורבא וכו'. אבל איסורי שבות שגזרו חז"ל כחומרא, אינם רק מהצדיקים, אלא לכולם. ועל פי מסכת אבות, דרך החיים של עשיית סייג לתורה היא משלושת הדברים הראשיים שלמדנו מדרכיהם של אנשי כנסת הגדולה, שבנו את בית שני. ולא רק בתחילת בית שני, אלא גם שלמה שתיקן נטילת ידים ודוד שתיקן מאה ברכות ועוד. אבל מי דורש ממך חומרות? איך זה שכל אלה שמתלוננים על שדורשים מהם חומרות, הם אלה שאפילו את המינימום לא מקיימים, ולמעשה, אין להם את הידע הנדרש על מנת לקבוע מהי חומרה ומהי הלכה בסיסית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך זה. איך זה שכל אלה שמתלוננים על ערכים ירודים נמנעים מלדון בערכיות? איך זה שכל הארגונים שמנסים לשפר את הדת והיהדות מממומנים ע"י גופים חילוניים? איך זה שנשים עצמאיות ודעתניות רבות עם רבנים על מקום ברחבת נישוק אבנים? איך מי שמנסה להציע כשרות נקיה מרבב לא מקפיד על כשרות? איך זה שמניף את דגל האחווה והפלורליזם אוסר סממנים יהודיים ביישובו? איך זה שיהודים שונאים אחרים בגלל יהדותם? העיקרון שמניע את המחנה הוא השלילה. כשהמטרה לעמוד נגד, ברור שתהפוך את הצד השני למושחת, מסוכן, קיצוני ושוגה ואתה לא צריך להציע, להצדיק או לתרץ את מיקומך. השמאל הנוכחי אם יצומצם למהותו הוא שלילה אחת גדולה- לא ליהודי ולא לציוני. סחורה לא משהו. שי לחג, פרק מובחר: גירושין, התחזות ליהודי למראית עין, שיחדש ועוד |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |