|
||||
|
||||
אני חש חובה להוסיף חלק שלישי לתגובה זו מפני שאני חש שתגובתי עד כאן היתה חד צדדית ולא לגמרי הוגנת. אני נאלץ להשתמש בטכניקה די עלובה של העלאת הצעות שהמציע יודע מראש שלא יתקבלו לעולם. בכל זאת אומר את דברי כדי להמחיש כיצד לדעתי היה צריך לטפל בכיב הממאיר הזה ששמו פרשת ילדי תימן. עיון בחומר מעלה את התמונה העגומה שבאמת אין שום דבר שהמדינה יכולה לעשות כדי לישר את העקוב מאד הזה וכל דבר שיעשה בהכרח יכנס לקטגוריה של יקוב הדין את ההר. א. ההצעה שלי היא הקמת ועדת "ניקוז" משפטית שתפקידה יהיה לעקוף את עניין ההתיישנות ולשפוט ולהעניש, במקום להמשיך בחקירה ובירור בלתי נגמר של מה שכבר עתה ברור דיו. ב. מצד אחד תשב הועדה על המדוכה במקרים כמו למשל עוה"ד פלוני מול ועדת קדמי. עוה"ד זה שכיהן כיועץ משפטי בוועדה ציבורית התנדבותית שהוקמה על ידי המשפחות של ילדי תימן ושהוביל בשנת 1997 מהלך לפתיחת הקברים של הילדים. ביוני 2016 התראיין הנ"ל לאתר וואלה NEWS ומסר כי ב-10 הקברים שנפתחו נמצאו 22 ילדים. עוד אמר ""איך ייתכן שלא נמצאו עשרה שלדים, זה כבר הראה שהיו קבורים שם כל מיני אנשים שלא ידוע מי הם, שלא לדבר על העובדה שבדיקות הדי-אן-איי כלל לא היו זהות, לא נתקבלה החלטה שאפשרה להבין ממנה שמדובר בילדי התימנים שנלקחו מהם בדיקות דם". (והאמינו לי, כי בפרשה זו, אני חוסך מכם את כל הגרסאות המתחלפות של ה"דרייפוסרים" לפרשה זו ומסתפק באחרונה שבהן). מעיון בדוח קדמי עמ' 189 (2001) נטען כי בכל אחד מ-10 הקברים התגלו שרידים של גופה אחת, שגילה תאם את גילו של הילד ששמו נרשם על המצבה. כמו כן נכתב שבבדיקה שנעשתה במכון רפואי בבירמינגהם אנגליה, הצליחו להפיק שרידי דנ"א רק מקבר אחד (משאר השרידים לא ניתן היה להפיק חומר גנטי). בבדיקת החומר הגנטי נמצאה התאמה למשפחה שע"פ הרישום תינוקה נקבר שם. תחליט הועדה מי מן הצדדים מטעה את הציבור ותגזור את דינו, שכן לא יתכן שאף אחד מן הצדדים אינו טועה ומטעה בחוסר אחריות, בעניין זה. ג. מצד שני, מדו"ח ועדת קדמי עולה כי היו אולי עשרות מקרים שבהם אומצו ילדים מבתי התינוקות במחנות ואולי מבתי החולים, במסגרת מה שהועדה תארה כ"אימוץ מזדמן". גם אם לא נמצאה ראיה חד משמעית לפגם פלילי זדוני באף אחד מן המקרים הנ"ל, אי אפשר לנקות את המדינה מן הפגם המהותי הבא: כלל לא חשוב, מה היה המצב הנסיבתי העובדתי שהביא לכך שהילד הוכרז כנטוש, אם במהלך עשרות השנים שחלפו, פנה מי מבני משפחתם הביולוגית של הילדים לרשויות המדינה ושאל על גורלם, מן הדין היה, שרשויות המדינה יוכלו לספק לו מידע מהימן על מצבו (גם מבלי למסור פרטים מזהים). רשלנות, חוסר מהימנות ובטלנות, גם בהעדר כוונת זדון, לא יכולים לשחרר את המדינה ממחדליה בתחום זה. כל מי שקורא את דו"ח הועדה לא יכול שלא להתמלא שאט נפש מכל המידע הנכלל במשפטים המתחילים במילה "לצערנו". כל הארכיונים שהושמדו, נשרפו או נעלמו, כל אותם מקרים בהם נמסר למשפחות מידע שגוי ומטעה וכל אותם מקרים בהם הרשויות התחמקו מלעשות מה שהיו צריכים לעשות, למשל להקפיד לחפש באופן פרטני במחנות את משפחות הילדים לאימוץ ש"ננטשו" במקום להסתפק בפרסום מודעות האימוץ בעיתון דבר. מאליו יובן, שאילו נעשה דבר אחרון זה, היתה נמנעת השאלה הבלתי פתירה, אם לפנינו זדון או טיפשות. מן הסתם הדבר הנבון בצד זה של הפרשה, הוא לבקש את סליחת המשפחות הספציפיות הללו. לדעתי, במקרה זה, הייתי מקווה שהמדינה תעשה את הדבר הנכון ולא את הדבר הנבון ותפצה את המשפחות הללו כספית. מפני שבמקרה זה הצדק אינו עוסק בפיצוי המשפחות, אלא בהענשת מי שאחראי למצב שהביא לצורך לפצות אותן (קריא מדינת ישראל בשם כולנו). |
|
||||
|
||||
אתה יכול לכתוב הצעות לחברת הכנסת נורית קורן שהיא יו"ר הועדה המיוחדת לפרשת העלמות ילדי תימן: http://m.knesset.gov.il/mk/current/Pages/MKPositions... אני לא יודע עד כמה זה אפקטיבי, אבל זה בטח לא יזיק. |
|
||||
|
||||
אין טעם רב בתיקון העבר אלא צריך תיקון ההווה, חלב שנישפך לא ניתן להחזיר. ההווה - שהוא המשך פרשת ילדי תימן - הוא שרירות הלב של שירותי הרווחה שמנתקים היום ילדים ממשפחות במצוקה בטענה שלמען הילדים עדיף שלא יגודלו על ידי הוריהן הביולוגיים במקום לתת למשפחות סיוע כספי צנוע שיאפשר לגדל את הילדים. מנסיון אישי, אמנם בתחום אחר, העובדות הסוציאליות מתנשאות מעל משפחות חלשות וחושבות שהן מבינות טוב יותר מהמשפחות במצוקה איך לנהל את חיי המשפחה. מאחר וגדלתי כילד בעוני מרוד ולא סבלתי כלל מזה - ברור לי שילד לא זקוק לחיי רווחה כדי לגדול באושר ולצמוח בריא אם רק יאפשרו למשפחות עניות לפתור בעיות כלכליות נקודתיות. |
|
||||
|
||||
עקרונית, אני מסכים. אם אתה מדבר על הוצאת ילדים למוסדות וכאלו, התרשמותי היא שהמוסדות האלו כל כך מעיקים (כספית, ניהולית ומצפונית) על הציבור, שקשה להשתכנע שהחברה שלנו דרך השלטון והממסד שלה, תתאמץ כל כך למלא את המוסדות האלו, שעושה רושם שהם מלאים מדי גם כך. העניין יותר רציני כאשר מדובר על הרחקת ילדים ממשפחתם. הרושם השטחי שלי הוא שהיום המצב הוא הפוך. בניגוד למה שאתה אומר, אי אפשר להוציא ילד מחזקת משפחתו בטיעון של טובת הילד. אם מוציאים ילד ממשפחתו זה חייב להיות בנימוק של סכנה פיזית מיידית לשלום הילד. אני חושב שהיום ההליך כל כך בירוקראטי והעו"ס כל כך עמוסות, שההליך מתבצע רק במקרים קיצוניים ממש ויש הרבה ילדים הנמצאים בסכנת נפשות בחזקת משפחתם. בכל מקרה לדעתי, רצוי מאד שהתהליך יבדק ביסודיות ע"י גורמים מנהלתיים ומשפטיים, כדי למנוע מצב בו הליך בירוקראטי מסובך וכבד, מצטמצם באופן מהותי לחוות הדעת של עו"ס. לשופט החותם על צו ההרחקה יש אחריות משפטית העולה הרבה מונים על זו של העו"ס ולא יתכן שהוא יהיה בעצם עלוקת גומי עם משכורת יפה היושבת על גבו של פקיד ציבורי בעל משכורת זעומה. כמו בפרשה של ילדי תימן, אתה מעלה את העניין של "העובדות הסוציאליות מתנשאות מעל משפחות חלשות וחושבות שהן מבינות טוב יותר מהמשפחות []" את טובת הילד. לדעתי שם וגם כאן העניין הזה מעוט משמעות. האחריות הכבדה נופלת על השופט המוציא את צו ההרחקה או צו האימוץ ולא על כתפיו הדלות של העו"ס שבסה"כ עושה את עבודתו, יהיו דעותיו מה שיהיו. לדעתי, יש גורם שנוח לרבים להתעלם ממנו, המשפיע על התוצאות, לא פחות מאשר ההתנשאות של פקידי הציבור על לקוחותיהם, והוא המוטיבציה של עו"ס ופקידי סעד למיניהם להימנע מעימותים עם לקוחות קשים וכל זאת למען אדם זר לחלוטין שלא יכול לגמול להם. תנאים של עומס עבודה בלתי נסבל ומשכורות זעומות בודאי מעצימים את המכשלה הזו. כל עניין ההתנשאות העדתית וכיוב' הוא מזון משובח לחיכם של "דרייפוסרים" למיניהם. צריך תמיד לזכור, שלא חשוב מה חשבו ומה "התנשאו" כל מי שהתנשא, כל מי שצריך לדעת, ידע אז ובודאי יודע היום, שלהוציא ילד מחיק משפחתו ללא טעמים ממש מוצקים, הוא מעשה פלילי! |
|
||||
|
||||
התנסתי באופן אישי במפגש עם אחיות סוציאליות (בעניין אחר שכלל תפיסת אפוטרופסות כפויה מצידן), זאת על פני תקופה של יותר מ- 10 שנים. מדובר היה בעניין של חיים ומוות אילו הפקרתי את בני משפחתי ל"טיפול הטוב" של השירות הסוציאלי. תפסיק מהגישה ש"היחוס של התנשאות של השירות הסוציאלי" הוא הגזמה. זה דבר מאוד אמיתי ורווח , זה גורם נזקים עצומים למטופלים, נזקים לכל החיים ולעיתים קיצור תוחלת החיים שלהם. זה לא רק הוצאת ילדים מהבית אלא עוד תחומים, כגון: פירוק משפחות במקרה של סכסוך בעל-אשה, תפיסת אפוטרופסות כפויה על מטופל בטענה שאינו "כשיר לאחריות על עצמו", הוצאת הסכמה לאימוץ בדרכי מירמה כאשר האם/האב המוחלשים מבחינה חברתית אינם יכולים להתגונן בפני סוללה משפטית/אדמיניסטרטיבית שכופה עליהם את האימוץ. ועוד דברים כאילו. זו חזרה על דפוס פעולה הסוציאלי שהיה בטיפול בילדי תימן. ילדי תימן היו שייכים להורים שהמעמד החברתי שלהם מוחלש מאוד . השירות הסוציאלי ניצל את החולשה הזו ופגע במשפחות התימניות בין אם בהזנחת הטיפול הרפואי בילדיהם, ובין אם בהוצאת ילדים מחיק משפחתם ומסירתם לאחרים. הדפוס הזה מושרש בשירות הסוציאלי עד היום כאשר הוא מופנה למיגזרים חלשים אחרים. לשופטים אין שום כלים לבחון את אמיתות הדוחו"ת של "פקידי הסעד" כתוצאה מכך פקידי הסעד (בדרך כלל פקידות סעד) מחברות דו"ח מסולף. אם הדו"ח הזה מופנה נגד משפחה מוחלשת אין למשפחה המוחלשת שום יכולת אפקטיבית לתקן את הדו"ח המסולף. בסופו של דבר פקידות הסעד הן האינסטנציה שמשפיעה באופן מכריע על ההחלטה השיפוטית. אם מתגלה כשלון של השירות הסוציאלי, הוא מוסתר בתוך מסמכים חסויים ולכן כל לכאורה מעלליהן נעשו "לטובת החברה". זה בערך המצב שאני משער בו נימצאת פרשת ילחדי תימן: הכשלונות קבורים במסמכים חסויים והוועדות מקבלות רק מסמכים שמגנים על השירות הסוציאלי. בשלב זה הוועדה (שהוזנה במסמכים מסולפים של השירותצ הסוציאלי) מפרסמת דו"ח שגוי כאילו הכל נעשה כשורה והניפגעים הם בודדים. לגבי הכסף הרב שהמדינה מוציאה על הליכי אימוץ או אומנה. זה לא עומד בסתירה לכאורה כפי שאתה אומר, להיפך הכסף הזה הוא הכוח המניע את מעשי העוול. וזה ההסבר: יש גופים במדינה שמרוויחים כסף רב על ידי כפיית אימוץ/אומנה והם דואגים לכך שזרם הכסף יופנה לכיסם על ידי יצירת הסדרים ומיסגרות שונות. השירות הסוציאלי מתוגמל בדרכים אחרות, לאו דווקא כספיות. למשל פקידת סעד "שהצליחה" להציל כביכול משפחות על ידי פירוקן מקבלת ציון לשבח וקידום מקצועי בשל "ההצלחות" שלה. |
|
||||
|
||||
החדשות האחרונות בסיפור של ילדי תימן החטופים, בהכרח שהן מביאות כל אדם רציונלי ומתון לידי ייאוש ואבדן האמונה ביסודות החברה החופשית. מונח לפנינו דו"ח של ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט, שעברה באופן פרטני וחקרה את כל המקרים שהובאו לידיעתה והקדישה חלק גדול מן הדו"ח שלה כדי להפריך את טענת החטיפה. ככל הידוע לי גם לאחר שרוב חלקי הדו"ח נחשפו לציבור הרחב, לא נתגלו כשלים או כזבים משמעותיים כלשהם בעבודת הועדה. והנה די בכך שגל"צ ורינה מצליח החליטו שהיתה חטיפה וכבר ה"חטיפה" הופכת לעובדה ולאבן יסוד שעליה נבנית שכבת הכזב והתעמולה הבאה: ניסויים רפואיים בילדי תימן הבלקן וכל מי שאינו "משלנו". גם במקרה זה כמו בכל עלילה טובה, היא בנוייה על גרעין אמת (במקרה זה הניתוח הפתולוגי שנעשה בילדי המחנות שנפטרו). באוירה פוסט-מודרניסטית זו שבה הנאראטיב יותר חשוב מן העובדות שהן ממילא כולן "עובדות אלטרנטיביות", כמובן, אף אחד אינו מבחין בקשר ההתפתחותי המוליך מהפרכתו של הכזב הישן להולדתו של הכזב החדש. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |