 |
|
 |
||
|
||||
 |
נניח ומשחקי מחשב אלימים משפיעים לרעה על הילדים. נניח שבדרך מופלאה, אנחנו כחברה, נצליח למנוע את הגישה של הילדים אל המשחקים האלימים. האם הם לא פשוט יקבלו את אותה מנה של אלימות מאמצעי המדיה האחרים ? האם מישהו בדק, באופן דומה למחקר למעלה, את השפעת מהדורת החדשות הישראלית על גילויי אלימות בקרב הילדים והנוער ? נניח שנצליח למנוע את כל החשיפות של הילדים הרכים לאלימות המזעזעת במדיה האלקטרונית (האלימות האמיתית והבדויה כאחד), האם הם לא פשוט יתחילו לקרוא ספרים של סטיפן קינג(למשל) כתחליף ? קשה שלא להתקל בספרים אשר האלימות שבהם גורמת לאלימות במשחקי המחשב להראות כמצועצעת בעליל. אולי נאסור על הילדים את הכניסה לספריות ואל חנויות סטימצקי... מדוע הורים מתמוגגים מנחת כאשר בני הנוער קוראים ספרים בהם תמהונים רוסיים רוצחים בגרזן זקנות אומללות, אבל מתפלצים כאשר ילדם משחק משחק מחשב אלים ? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כי מהספר הילדים לא נהנים? מי ירצה להרוג זקנות אם הוא יחשוב שאחרי שהורגים אותן צריך לכתוב על זה ספר של 450 עמודים? או אולי: כי בספר אתה לא הורג. אתה קורא על אנשים שהרגו. במשחק אתה זה שלוחץ על הכפתור. או אולי: בספרים מידת האלימות שאתה חשוף לה תלויה בדימיון שלך. יתכן שאנשים לא אלימים מדמיינים סצנות יותר סטריליות. למשל כשאני קוראת ב "שר הטבעות" על גימלי, גרזן ואורקים, התמונה של הראש הניתז לא עולה לי מול העיניים. בסרט לעומת זאת אתה נתון לבחירתו של הבמאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"או אולי: כי בספר אתה לא הורג. אתה קורא על אנשים שהרגו. במשחק אתה זה שלוחץ על הכפתור" עד כמה שאני יודע, ילדים לומדים התנהגות בעיקר ע"י העתקה וחיקוי. לכן השאלה מי לוחץ על הכפתור הופכת ללא רלונטית. ב "שר הטבעות" האלימות היא אכן מאוד רומנטית וסטרילית ומשאירה את הגרוטסקי לדמיונו של הקורא. ספרים רבים לא משאירים (בנושא הGory details) המון מקום לדמיון ומפרטים את הראש הניתז ברמת פירוט כה מדוקדקת ופרטנית כך שמשחקי המחשב נראים באופן יחסי כקריקטורות פשטניות וסטריליות. כדוגמא הבאתי את הסופר סטיפן קינג, והוא לא מכותבי הספרות האלימה ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי בספר החטא בא על עונשו. ובד''כ בספרות ובקולנוע הפושע תמיד נתפס, או נהרג, או משלם בדרך כזו או אחרת על הפשע. וזה מחזק את הערכים המוסריים והחברתיים שהורים מקווים להקנות לילדיהם. משחק שבו כמה שהורגים יותר כך צוברים יותר נקודות, וההרוגים הם סתם אנשים- יכול להחליש את הערכים הנ''ל. וחוץ מזה- יש הבדל בין לקרוא על רצח, או לשמוע עליו, ובין לראות אותו מוצג באופן מוחשי. חשיפה ישירה לאלימות מקהה את הרגישות אליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(סליחה מראש על אורך ההודעה... לחסרי הסבלנות : PAGEDOWN הוא כפתור מאוד שימושי..) "כי בספר החטא בא על עונשו. ובד"כ בספרות ובקולנוע הפושע תמיד נתפס, או נהרג, או משלם בדרך כזו או אחרת על הפשע. וזה מחזק את הערכים המוסריים והחברתיים שהורים מקווים להקנות לילדיהם." (על ה"חיוביות" של המוסר המזעזע הנובע מספר זה אפשר להתוכח רבות, אך נישאר במסגרת הדיון.) אם הייתם משחקים גם במשחקי מחשב, ולא רק מדברים על משחקי מחשב, הייתם יודעים שאפיון זה לגבי סרטים וספרות נכון גם לגבי משחקי מחשב. טובים(השחקן) מול רעים(המחשב) הוא טרנד המופיע במשחקי מחשב בתדירות גבוהה יותר אפילו מאשר הוא מופיע בסרטים הוליוודים! הטרנד של אפשרות לשחק את "הצד הרע" הוא טרנד שנכנס (באופן מאוד מצומצם) לעולם משחקי המחשב רק לאחרונה והוא מושפע מטרנד דומה בעולם הקולנוע (ספרות זולה, כלבי אשמורת, סנאצ', מועדון קרב וכו'). "משחק שבו כמה שהורגים יותר כך צוברים יותר נקודות, וההרוגים הם סתם אנשים- יכול להחליש את הערכים הנ"ל" שוב אמירות מתוך בורות (בנושא הספציפי, אני יודע שאני משוחח עם אנשים מלומדים ולא מתלמדים שכמותי). נפרט קצת על המשחקים המוזכרים במאמר : DOOM - אין כלל צבירת נקודות במשחק זה. ההרג הוא הרג של מפלצות מרושעות אשר נוצרו ע"י הרעים (נאצים) לשם התקדמות. המטרה : הצלת העולם מפני כוחות הרשע. העלילה : מטומטמת להחריד, אבל זה נושא אחר. Quake - ראה ערך DOOM. Medal of Honor (התמונה השניה במאמר) - משחק בו הגיבור הוא לוחם אמריקני במלחמת העולם השניה. משחק ACTION מצויין, אשר מציג את המלחמה באופן די ריאליסטי, ביחוד בשלב הפלישה לנורמנדי (אותו קרב נורא בשישי ליוני). משחק זה עושה כל זאת בלי ש*טיפת דם אחת* תיראה על המסך לאורך כל המשחק. שוב בלי נקודות, והמון משימות של הצלה וגבורה (הריגת אזרחים גורמת להפסקה מידית של המשחק והודעה על הפסדו של השחקן). "קארמגדון" - בין המשחקים הבודדים והנדירים בהם הרג נעשה למטרות הרג לשמו. המשחק הזה הוא משחק מהנה ומאוד מצחיק ! (כן, לדעתי הסכנה הגדולה של משחק זה היא שהוא עלול לגרום לילדיכם לצחוק). הדמויות בו רחוקות מאוד מלהראות ריאליסטיות (האנשים נראים כמו קופסאות קרטון) והאלימות בטום וג'רי די מגמדת את מה שקורא במשחק זה. חוץ ממשחק קומי זה(קומי באופן מובהק!), *מאוד* נדיר למצוא משחקים בהם השחקן עוסק ברצח, אפילו באלו המסווגים כ"אלימים במיוחד". אבל משחק זה לא רלוונטי כלל לדיון משום שאין ילדים שעדיין משחקים בו. הוא ישן וקרקטורי מדי לטעמם של המשחקים במשחקי המחשב. *היום* משחקים מעורכים ומבוקרים גם על פי רמת העלילה שלהם (בין השאר). למשל : בימים אלו יצא משחק העונה לשם Morrowind. משחק זה הוא מסוג ה-RPG (ראו מאמר לפירוש לא מדוייק של מושג זה) שבו השחקן משחק דמות בעולם דמיוני על פי רצונו. במשחק זה קימת גם אלימות (לפחות כמו במשחקים במאמר) אך היא רחוקה מלהיות העיקר. כמות הטקסט למשל (דיאלוגים עם דמויות אחרות, סיפור העלילה ועוד) יכולה למלא 6 נובלות בגודל סטנדרטי (כן, כן, במשחק יותר טקסט לקריאה מאשר בספר החטא ועונשו). לאיזו מגירה (אלים/לא אלים) יכניסו אותם סוציולוגים מנותקים משחק זה? לפני שיטענו שמשחקי הפעולה המטופשים הם הפופולריים יותר ולא המשחקים הדורשים קריאה רבה ומחשבה, עלי לציין שמשחק זה ואחרים כדוגמתו הם מהנמכרים ביותר. הם פשוט יוצאים בתדירות נמוכה יותר כמו שסרטים, ספרים ותוכניות מורכבות הם מצרך נדיר יותר. "חשיפה ישירה לאלימות מקהה את הרגישות אליה." טענה כבדה שיש לבססה. ביחוד כאשר כוונת המשפט האמיתית היא "חשיפה ישירה לאלימות וירטואלית מקהה את הרגישות אל אלימות לא וירטואלית." כל עוד היא לא מבוססת, היא לא יותר מאשר הבעת דיעה לא מנומקת. דעתי הלא מנומקת : חשיפה ישירה לאלימות קומית-וירטואלית לא מקהה את הרגישות לאלימות למעשה. רוג'ר רביט הוא יצור אלים לפחות כמו הנהג המשעשע מ-Carmageddon. חשיפה לאלימות רצינית כמו במשחק Medal Of Honor יכולה ללמד על רעות המלחמה (ביחוד כאשר זוהי הכוונה המוצהרת הנובעת מעלילת המשחק) בדיוק כמו שסרטים עושים זאת. גם *אם* ידוע וברור שחשיפה לאלימות-אמיתית (אלימות במשפחה או סרטי סנף למשל) מקהה את הרגישות אליה, אין הדבר שקול להשפעת האלימות הבדיונית והמשעשעת של משחקי המחשב. "וחוץ מזה- יש הבדל בין לקרוא על רצח, או לשמוע עליו, ובין לראות אותו מוצג באופן מוחשי." יש הבדל, אך הוא איננו הבדל מהותי. בטח לא כה מהותי כך שיגרום למשחק המחשב להיות בעל השפעה חזקה יותר מאשר ספר של סטיפן קינג, שמשאיר פחות מקום לדמיון בתיאורי האלימות שלו מאשר משאיר משחק המחשב המשוכלל ביותר (לפחות עד שהטכנולוגיה תוכל באמת לספק את הסחורה בעוד 7-10 שנים, להערכתי). רצח *אמיתי* מוצג באופן מאוד מוחשי ואף מאוד *ויזואלי* במדיה המשודרת ובעיתונים. עליכם לדאוג תחילה שילדיכם לא יקראו ספרים ועיתונים, אחר כך תתחילו לטפל במשחקי המחשב הנוראיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצלחת להרוג אזרחים? שעה עמדתי ודפקתי כדורים בראש של הקצין הבריטי המעצבן הזה והוא לא מת. אולי אני ברמה נמוכה מידי? חוץ מזה, איפה יש אזרחים במשחק הזה? קח את רנגייד, לדוגמא - בכל מקום מסתובבים לך האנשים של GDI וכל מיני רזיסטנסים מעצבנים שנתקעים לך בקו האש. אחרי זה, כשאתה הורג אותם (בטעות! בטעות!) כל מה שקורה זה שהמפקד עושה לך נו נו נו ברדיו. אש ידידותית. קורה. אגב, מה שאתה רואה בפלישה לנורמנדי זה יותר שחזור של סצינת הפתיחה של "להציל את טוראי ראיין" מאשר שחזור של הפלישה עצמה. לא לחינם שפילברג חתום על המשחק הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק 100%. במשחק זה אכן לא ניתן כלל להרוג דמויות שכותב ה-SCRIPTים לא רצה שתהרוג. משום ששיחקתי במשחק זה במקביל ל - Return to Castle Wolfenstein , התבלבלתי בין השניים בפרט זה. תודה על התיקון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו לקח את זה לכיון רדיקלי... אנא, ראה את האמירה "ספרים זה יותר טוב ממשחק מחשב" כאקסיומה. אני לא סבורה שאתה באמת חושב ש"דום" הוא ערכי יותר מ"החטא ועונשו", אבל ניחא. כיון שחינוך ילדים עסקינן, אתה רשאי להחזיק בדיעה זו. אישית אני מאחלת לילדיך מערכת חינוך ראויה שתאלץ אותם להתוודע לספרות במובנה הרחב (תרבותי-ערכי-היסטורי). ערך זה לא קיים במשחקי מחשב, ובוא נחסוך את זה- גם אם מילולית תוכל להראות לי שהם זהים אני עדיין לא אחשוב שהם זהים (ולדעתי גם אתה לא). לעניננו: אף אחד לא יצא נגד משחקי המחשב הרשעים באופן ממוקד. נבדק פה סמפטום אחד של תמונה כוללת בעייתית מאד מאד. זה שהיא נפוצה לא הופך אותה לפחות בעייתית. זה שיש בטלויזיה דברים שלא צריכים להיות שם בשעות מסוימות, ודברים שלא צריכים להיות שם בכלל, לא הופך את משחקי המחשב לכלי חינוכי ממדרגה ראשונה. כיוון ש"אבל הם רואים טלויזיה ממילא" זה לא ממש פתרון, הרי הפתרון שהצעת בקריאה צינית משהו הוא כלל אינו מופרך ומוכר לי מהרבה בתים, ולאו דוקא דתיים: כן, הורים צריכים לבדוק מה וכמה ילדם רואה צופה בטלויזיה, משחק במחשב, קורא. זה לא נו-רא בשמיים לדרוש שהורה יהיה מעורב בחיי ילדו הצעיר, יגן עליו ויחנך אותו. ההגנה הממוקדת על המשחקים התמימים היא בעצם די מיותרת, כיון שאין מפלגה הקוראת להחרים את בת מונטסומה ואחיה החדשניים. סיפרו לך שהנחת העבודה היא, שאנו מאפשרים סביבה אלימה מדי לילדי הדור הזה. בדקו מדגם זעיר של ילדים. ספר הוא נכס תרבותי, ידע כללי, בעל ערך להבנת היסטוריה של תקופה וכן מפתח יכולות שפה, דיון,ניתוח וירידה לעומק של דמות, בעוד "דום", עם כל הכבוד, צפוי להעלם אל תוך האופל תוך פרק זמן קצר ואכזרי. אתה יכול, כמובן, לחלוק על קביעה זו, ואף אחד לא הולך לקחת ממך את משחק המחשב החביב עליך. אבל משחקי מחשב הם אלימים בחלקם,וזה שיש עוד דברים אלימים באיזור לא פותר אותך מלהכיר בכך שהם אלימים. מה שתעשה עם ההכרה הזו זה כבר ענינך האישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. "ספרים זה יותר טוב ממשחק מחשב" זאת דעתך האישית, לא אקסיומה. אני אישית מאוד אוהב ספרות (אני קראתי בחיי הרבה יותר ספרים מאשר שיחקתי במשחקי מחשב). דעתך היא גם חסרת משמעות משום שהשניים לא ברי השוואה (זה כמו להגיד ש"מכוניות זה יותר טוב מאבטיחים"). ב. איפה אמרתי שדום הוא ערכי יותר מהחטא ועונשו? דום הוא משחק אידיוטי וריקני לחלוטין. זאת הסיבה שהוא לא משאיר שום חותם על המשחק בו מלבד שיפור קורדינציה מסוים. מבוגרים הם אלו אשר אוהבים להזכיר משחק זה, ילדים זרקו אותו מזמן לבוידם. ג. "בוא נחסוך את זה- גם אם מילולית תוכל להראות לי שהם זהים אני עדיין לא אחשוב שהם זהים (ולדעתי גם אתה לא).". את מוזמנת להמשיך לדבר עם עצמך ולשכנע את עצמך באקסיומות שאת מאמינה בהן ללא עוררין וללא ספקנות מינימלית. ד. שחקי במשחק Morrowind ולאחר מכן קראי ספר של רם אורן. רק אז אמרי שוב את מה שנאמר בג' ונבדוק אז את רמת השכנוע העצמי שלך. ה. משחקי מחשב הם לא כלי חינוכי ממדרגה ראשונה והם לא אמורים להיות כאלה, בשביל זה יש לומדות. ספרים (FICTION) הם לא כלי חינוכי ממדרגה ראשונה, בשביל זה יש ספרי לימוד. ניתן להשתמש בספרים במסגרת החינוך של הילד, אך הם לא הכלי המחנך בפני עצמו. סרטים הם לא כלי חינוכי ממדרגה ראשונה, בשביל זה יש טלויזיה חינוכית. ו. כמובן שהורה צריך להיות מעורב בחינוך ילדיו. ז. דום הוא אחד המשחקים הפחות חביבים עליי. ח. אני לא צריך לקבל ממך הרצאות בנושא : "חשיבות הספר". אני לא בטוח שאת חובבת ספרים גדולה ממני. אין כל קשר (הפוך או לא הפוך) בין אהבתו של אדם למשחקי מחשב לבין אהבתו לקריאת סיפורת. ט. האופן השרירותי בו את מבינה את הדברים אותם אני כותב והתגובות הלא רלונטיות, זה כבר ענינך האישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל הוא במה שמכונה gratuitous violence - אלימות לשם אלימות. אין הרבה דברים כאלה בספרים, פשוט משום שזה הרבה פחות כיף לקרוא על מישהו שקורעים לו את הצורה מאשר לראות את זה. בפעם הבאה שאני אראה את מקס פיין שוקע בהרהורי חרטה על זה שהרג עוד 10 שומרי ראש של הבוס, אני אודיע לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שאתה, באופן אישי, לא נהנה מספרות בה יש gratuitous violence, לא פוסל את קיומה של ספרות מסוג זה. היתה לי תקופה בעבר הרחוק בה נהנתי מספרות HORROR אשר עושה בדיוק את זה! מקס פיין זה משחק צמחוני לעומת חלק מהספרים ההם. מקס פיין הוא משחק אקשן. כמו בסרטי אקשן, אין חרטה גדולה על הריגת ה"רעים". יש גם ספרות אקשן ומתח רדודה. כנס לסטיצקי ותתקל בקלות בספרות שיטחית ורדודה בה האלימות ו"המתח" נעשים לשמם ולשם חשבון הבנק התופח של סופר ה-B-BOOKS. בטעות, קראתי פעם ספר של רם אורן. למרות שהעלילה במקס פיין ליניארית ומאוד קלישאתית, למשחק במקרה זה יש עלילה עמוקה יותר עם דמויות עגולות יותר (באופן *יחסי*). בישראל, רם אורן יותר פופולרי מחברינו מקס. אסור לשכוח שמשחקי המחשב הם מדיה צעירה שעדיין נאבקת בפרטים הטכניים ולכן יש פגיעה באיכות סיפור הסיפורים במקרים רבים. כל משחק לגופו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני בספק אם תמצא הרבה הורים שמעודדים קריאת ספרי זבל. דיברנו על כך שהורים מעדיפים שילדיהם יקראו ספר מאשר ישחקו במחשב? אז תתפלא, אבל ספרי אימה זולה לא נכללים במה שהורים מעדיפים שילדים יקראו. גם פלייבוי לא ברשימה. מצד שני, כשיהיה משחק מחשב ברמה של ספרות טובה (ולאו דווקא דוסטוייבסקי. גם אסימוב נחשב), אז תהיה לי הרבה פחות בעיה עם זה שבעלי משחק במחשב במשך שעות. (מה גורם לגבר בן 30 לשחק במחשב כשעתיים ביום? זה נפוץ או שזה האידיוט הפרטי שלי?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה מחברותי הטובות ביותר נשואות לאידיוטים כנ''ל. תתעלמי ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משחקי מחשב הם לא ברי השוואה לספרות כמו שקולנוע הוא לא בר השוואה לספרות. מדובר בסוגי מדיה שונים שהאחד לא עדיף על השני. כמו שאי אפשר להגיד שמוזיקה היא מדיום טוב יותר מספרות כך לא ניתן להגיד שמשחקי מחשב הם מדיום פחות טוב מקולנוע וספרות. כל אחד והפינה שלו. אני אישית נהנה מכולם. כמו שיש ספרות זבל, יש גם משחקי זבל. הבעיה שההורים המנסים לקבוע לילדם במה לשחק ובמה לא, עושים זאת מתוך בורות. הם לא באמת יודעים על מה הם מדברים. אין אני מוצא פסול בהורה אשר מנתב את סביבת הגירויים של בנו לסביבה המעודפת עליו. ניתוב שכזה ניתן לעשות (מתוך ידיעה) גם עם משחקי מחשב. הורה בור, ינתב את בנו מתוך בורות ודעות קדומות (סטייל, "בעלי האידיוט"). סטיפן קינג הוא סופר ידוע וספריו נחשבים לספרי מיינסטרים. כתביו לא נחשבים ל"ספרות יפה" אך הם לא נופלים ברמתם מספריו של אסימוב למשל (קראתי כילד רבים מספרי שניהם). חלק מספריו של קינג רווים בכמויות אלימות שיכולות לגרום למשחק מחשב ממוצע להראות משחק לילדות צמחוניות. מדוע תזדעזעי כאשר בנך ישחק במשחק (כמו Morrowind למשל) אשר יש בו אלימות מסוימת ולא תזדעזעי כאשר בנך יקרא ספר מסוים של סטיפן קינג (למרות שהראשון מצריך יותר מחשבה וקריאה מהשני)? עד איזה גיל על ההורה לקיים צנזורה לגבי הדברים אותם הוא לא קרא בעצמו והילד מעוניין לקוראם? עד איזה גיל על ההורה לקיים צנזורה לגבי משחקי מחשב שהוא לא מכיר כלל את תוכנם (ולכן קביעת המשחקים המותרים/אסורים היא שרירותית וחסרת משמעות חינוכית) ? "(מה גורם לגבר בן 30 לשחק במחשב כשעתיים ביום? זה נפוץ או שזה האידיוט הפרטי שלי?)" בעלך הוא לא אידיוט בגלל שהוא משחק במחשב. אולי אישתו של בעלך קצת תקועה על סטיגמות מטופשות על תחביב לגטימי, מהנה ואף חיובי מבחינה מנטלית. הנוטים להתעסק בתחביב זה הם דווקא קבוצה באוכלוסיה הרחוקה מאוד מלהיות מאותגרת שכלית (בדקי את פרופיל ה-Gamer במחקרים שונים). בישראל, המפגרת תמיד אחרי העולם, משחקי מחשב בקרב האוכלוסיה הבוגרת נחשב עדיין להתנהגות אידיוטית או ילדותית. בעולם (ארה"ב, קנדה, אירופה, יפן) משחקי המחשב הם תעשיית הבידור מספר אחת (כן, כן, הוליווד בשנים האחרונות ירדה למקום השני) אשר חלק נכבד מקהל היעד שלה הוא האוכלוסיה הבוגרת (חלק גדול מהמשחקים אסורים למכירה לילדים! וקהל היעד שלהם הוא מבוגרים!). אין סתירה בין קריאה לבין משחקי מחשב. ילד טמבל שלא אוהב לקרוא ואוהב לירות במפלצות דווקא במשחקים שיטחיים ורדודים, יעבור לעיסוקים אידיוטיים אחרים, אם יאסרו עליו לשחק במחשב. הורים צריכים שעירים לעזעזל, הם אף פעם לא יאשימו את הגנים הדפוקים שהם הורישו לילדיהם או את החינוך הדפוק שהם מעניקים להם (את קוראת לבעלך אידיוט גם לפני הילדים?). פעם (לא מזמן) השעיר לעזעזל היה תעשיית המטל או הטלויזיה, היום אלו הם משחקי המחשב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מדוע תזדעזעי כאשר בנך ישחק במשחק אשר יש בו אלימות מסוימת... וגו" בדיוק בשל העובדה שבקריאת הספר הוא מצייר לעצמו בראש את התמונה ולא מנותב ע"י גחמה של גרפיקאי/תפאורן/מפיק/במאי/תסריטאי וכולי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל השאלה מתארת משחק בו יש כמות טקסט לקריאה גדולה יותר מאשר בספר ממוצע (בערך 6 נובלות באורך מלא). ה"כולי" מכיל גם את ה/סופר/. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בנוסף לטקסט, המשחק נותן גם תמונה ויזואלית שהספר לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לדבר על נושא "פיתוח דמיונו המופשט של הילד" ולדבר על יתרונות וחסרונות של הטקסט מול התמונה, אבל זה לא הנושא. מדוע הויזואלי מזעזע או מסוכן יותר* מהלא ויזואלי? האם אין דוגמאות רבות בהיסטוריה של גילויי אלימות מתוך השפעתם של טקסטים? האם ילד שקורא ספר של סטיפן קינג מושפע פחות* מילד שמשחק את המשחק המדובר, רק בגלל שהמשחק הוא ויזואלי יותר? מדוע? * לגבי התנהגות אלימה או הגברת האגרסיביות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקני לו את "The Longest Journey". אחלה משחק, לא אלים, הדמות הראשית היא אישה (במידות סבירות בתחומי הז'אנר) ועם סיפור מד"בי-פנטסטי לא רע. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |