בתשובה לדותן, 03/05/02 14:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ומאחר והקראתי את תגובתך עד תומה רק היום הזדמן לי לראות כי קראת את מאמרו של ג.שמעון ואצטט משם ציטוט שהובא מדבריו של ויקו "שכלו של האדם מעוצב בידי הלשון - המילים והדימויים - שהוא מקבל בירושה, לא פחות מכפי ששכלו מעצב מצדו את אופני הביטוי שלו... הניסיון ללמד את בני הנעורים אך ורק לאורה היבש של המתודה האנאליטית הקרטזיאנית, נוטה לגזול מהם את הכוח המדמה." ובאותו עניין- מה שאני זוכר קיים בהווה (כזכרון) וזה ששכחתי אינו קיים אף כי יתקיים לכשיבוא/יובא לתודעתי על ידי לימוד/תזכורת. לשאלתך האם בבון יספיק כדי לקיים דבר תקוותי כי ברור מהדברים לעיל שהבבון יהיה מספק רק אם יוכל להודיעני על הדבר שכן הקיים ושאינו הם (כפי שהיטבת להבחין בעבר) סוליפיסטים מה שמסביר באופן חלקי את הדיון "האם קיים זה או אחר" להבנת ההבדל בין "נמדד" ו-"נחווה" אתה מוזמן לנסות למדוד אוסף מילים בביתך ומיד אחר כך לבדוק על אוסף מילים אחר האם הם גורמים לך לחוויה כלשהי. דומני כי תגובה זו לו באה לידי מיצוי כרגע ולכן אנסה לקוראה שוב להשלימה בקרוב |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצפה בכיליון עיניים לתגובה המעמיקה יותר, כי לא נראה שהצלחת כלל לענות לתגובתי. בוודאי שלא לעמעם את האבסורד שהביאה את שיטתך אליו. התעצבתי לשמוע שאתה מקבל ללא עוררין את דעת המפלגה; אוקיאניה הייתה רואה בך נתין מצוין, 'טובחושב', אבל באשר לי... צר לי. אני אעבור למקום רחב יותר. לכאורה, לא נותר לי אלא ללנקק שוב את תגובתי הנ"ל כתגובה לשלך, אבל מדוע, כשאפשר להמשיך לבעוט בסוס המת הזה... להלן הצעה נהדרת שיכולה לחסוך בחיי אדם רבים (עם קריצה מחויכת לגולדווין): השואה, כידוע, היא דבר שאכן התרחש, למרבה הצער. אולם לפי שיטתך, העבר מאוכסן במוחם של האנשים שזכרו אותו. ובכן, מסתבר שמכחישי השואה צדקו כל הזמן! השואה... זה רק בראש שלך! כל שצריך הוא לחכות שניצולי השואה ימותו (זה לא ייקח עוד הרבה זמן) ומעתה והלאה לא להזכיר יותר אותה. כמו ב "1984" שציטטתי לך קודם, יש להשמיד את כל הראיות לקיומה אי-פעם, ואז, השואה *באמת* לא הייתה! אבל שים לב: הבטחתי לך "הצעה נהדרת שיכולה לחסוך בחיי אדם רבים" ולא רק שינוי אתוס היסטורי כזה או אחר (כאילו שיש בכלל היסטוריה, לפי הסוצאנג של דותן...). ובכן, מה ההבדל בין העולם שלנו, כפי שאנו מכירים אותו, לעולם זהה לחלוטין, פרט לשינויים המתבקשים מכך שהשואה מעולם לא קרתה? כמובן! שישה מיליוני יהודים! וכעת, האם נפספס את ההזדמנות הנהדרת הזו ולא נציל שישה מיליוני בני-אדם?! יתרה מזו! שיטתך היא המזור לכל תחלואי האנושות! שליש מתושבי אירופה הושמדו ע"י האבעבועות השחורות?? מה פתאום?! זה בכלל לא קרה! *שכחתי!* אח, הזיכרון הסלקטיבי הכול-יכול! האימפריה הרומית איבדה את חינה? אין בעיה! והרי היא לא הייתה מעולם! אימפריות שלמות אפשר להחריב מבלי ללחוץ אפילו על כפתור! "השכחה היא גאולה!" כעת גם אפשר סוף-סוף להשמיד את תורת האבולוציה שמסיבה כל-כך הרבה צער להרבה אנשים: אתה בנקודת זמן "שתי דקות אחרי שהיקום נוצר". הרבה לפני שהיה אדם שידע אסטרונומיה מודרנית. מה קרה בשתי הדקות שעברו זה עתה? לא היה מי שיזכור אותן, לכן, כדבריך, הן בכלל לא היו. ושתי דקות אחרי-כן? ושתי דקות אחרי-כן? בקיצור, היקום נברא רק מרגע שנברא האדם (וכאן אפשר לחזור על שאלתי לגבי מי מהווה תנאי מספיק לקיומו של העבר: מקק? שימפנזה? אדם בריא שכלית?), וממילא האבולוציה אינה מספקת שום הסבר ממשי כעת. (יהיה גם פרדוקס עם ממצאים *פיזיים* המראים שהיקום בן מספר מלירדי שנה. את תסבוכת החיבור בין טענתך שהעבר קיים רק בראשו של מי שבחר לזכור אותו – בצורתו האישית והמעוותת לא פעם – יחס עם נושא הסיבתיות, אשאיר לרון בן-יעקב. עבר-תלוי-זיכרון ודטרמיניזם לא הולכים טוב ביחד :-) ). אכן שיטה אבסורדית מצאת לך; כקו הגנה אחרון למען המטריאליזם, זנחת את ההיגיון הפשוט. ורק כדי שלא לחזור על עצמי, אינני מצטט את השורות האחרונות מ "1984"... הרס מוחלט של השפיות... (מה יש? אסור לחקות קצת את מיכאל שרון?) בנוסף, לאחר שהבהרתי את ההבדל *הקטגורי* בין המשוואה הפיזיקאלית G=Mm/R^2 (שהרגיזה את דובי) למשוואה הלוגית "אם A = B ו B = C אז A = C" שכתבתי אני, לא הצלחת לחלץ את טענתך שיש משוואות פיזיקאליות שהינן דדוקטיביות מקבורת החמור שקברתי אותה. בתקווה גלויה שתצליח (או כל אייל אחר, כמובן), God eat God לסיכום: המטריאליזם אותו כינה ירדן "קיצוני" מחייב לייחס לכול "דבר" קריטריונים חומריים, לדוגמא, *מיקום*. דברים שנחשבים באופן מסורתי לא חומריים, ממוקמים אחר כבוד במוח. "העבר" הוא אגוז קשה בשביל המטריאליזם הזה (האם אפשר לכנות בשם "מטריאליזם" אסכולה שמכירה בכך שקיימים בכל-זאת דברים לא חומריים?). אם העבר קיים רק במוח, הרי לפני שהיו מוחות ביקום, לא היה עבר, וכפי שהראיתי, גישה זו מובילה לפרדוקסים. ואולם מה יעשה המטריאליסט? הרי הוא חייב למקם כל דבר, מבלי אפילו לעצור לרגע ולחשוב *למה, בעצם?* *למה לא ייתכן דבר לא חומרי?*. למרבה המצוקה, גישה זו מוכיחה עצמה ככישלון גמור.----------------------------- אפשר אולם גם לקבל את טענות המטריאליזם לגבי חוסר ייתכנותה של ה "רוח", או "היסוד הא-חומרי". אבל, אם ישנם דברים א-חומריים, ודברים א-חומריים בלתי אפשריים... הרי נתקלנו חזיתית באנטינומיה! איך "פותרים" אנטינומיות? ע"י הכרה שלא ניתן *עקרונית* לפתור אותן. "חוק גֶדֶל של המציאות", אם תרצו. אלא שיוצרו הוא קאנט, כמובן. רבות התווכחתי עם חבר יקר שלי, האם זו ההוכחה המיוחלת שהאונטולוגי אכן קיים. מכיוון שאנו רואים כאן שהלוגיקה בפירוש אינה יכולה לפתור את בעיתנו, אין לנו אלא להסיק, אומר חברי, שישנם "משתנים חבויים", שכמובן, למרבה הצער, ישערו חבויים לנצח. דעתי, כצפוי, שונה. אבל אשאיר את השאלה הזו פתוחה לקוראי האייל. מה דעתכם? נ.ב: הרבה מהמטריאליסטים הנועזים של האייל מכריזים עתה על עצמם כ "מטריאליסטים מתונים", כאלו המכירים בכך שקיימים בכל-זאת דברים לא חומריים. הם טוענים כעת שאמנם ישנם דברים א-חומריים, אולם "מקורם בחומר", או שהם "תוצאה של החומר". מרגע זה להטי להתווכח איתם פחת קצת, כי החלק המעניין כבר מאחורינו. יש דבר א-חומרי. ובכל-זאת, קורה פה דבר מעניין; הטיעון שהם נהגו להטיח בדואליסטיים, שמעולם לא נמניתי עליהם, חוזר אליהם כבומרנג: כיצד היסוד הא-חומרי יכול בכלל "להיות במגע" עם היסוד החומרי? יתרה מזו, אם על היסוד הא-חומרי לא חלים הכללים שחלים על החומר (כי איננו חומר, ולמה שיחולו?), הרי שיש פה פריצה חמורה בחוקי השימור! אם ניתן "לגעת" בחומר, בצורה שלא תהיה מוגבלת ע"י חוקי השימור, כאצבע אלוהים, כיצד זה בכל-זאת נשמרים חוקי השימור? שוב נראה שפשרות ביניים לא יואילו. קאנט צדק לכל אורך הדרך... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכבוד חג השבועות אני רק רוצה להזכיר עד כמה פרויד אהב ללגלג על קאנט שלא יכל להשתחרר "מהתיכנות הדתי" שלו. פרויד הרבה לצטט את הקריאה הקאנטיאנית שבה, בנשימה אחת, הוא מדבר על שמים מכוכבים (לא sky אלא heaven) יחד עם חוקי המוסר שלנו כעדות לנוכחות האל. כמו דקארט, שפינוזה ולייבוביץ, גם קאנט הוא דואליסט פר אקסלנס (אם כי חבוי) משום שעבורם תכונות נפשיות ומנטליות אינן ברות רדוקציה לתכונות פיזיקליות. אני רוצה להזכיר גם שעקרון הסיבתיות שהם חתומים עליו כחברי כבוד באגודת המדענים דורש דברים שעליהן תפעל הקוזאליות הזו. כמו שדיווחת לנו, האונטולוגי קיים אבל אסור להכנע לשגיאה האפיסטמולוגית שמצמצמת את האונטולוגי לנתפס. לכן היחסיות שדיברתי עליה איננה מסוג היחסים להם מר פופק משתוקק, גם לא ליחסים לוגיים (גדול קטן) אלא לקוזאליות. קאנט תרם רבות אבל הוא נעצר בנקודה שבה הוא טען שניתן לדעת את מה שלא ניתן להכיר. המחשבה המודרנית אומרת שאולי גם קאנט וגם היום צדקו (טוב, יותר על צדו של היום). המוח "תופס" על פי "תבניות קיימות". כי אין תבונה ללא מוח. אין הסטוריה ללא מוח, כמו שגם אין משולשים או מושגים בסיסיים כמו גלגל ולוח מקשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) ועוד אומר שקאנט הוא דואליסט בארון... למרות שהוכחתי באותות ובמופתים מיליון פעם (אני מגזים, אבל מתקרב בהתמדה...) שקאנט *סותר* את הדואליזם *לא פחות, וגם לא יותר* מהמטריאליזם. אגב, אם ההגדרה החדשה לדואליסטים היא "מי שעבורם תכונות נפשיות ומנטליות אינן ברות רדוקציה לתכונות פיזיקליות", האם זה אומר שגם אידיאליסט הוא דואליסט?? "עקרון הסיבתיות ... דורש דברים שעליהן תפעל הקוזאליות הזו" - כל השלישייה הכבודה הנ"ל, *לפחות* מניחים את קיומו האפיסטמולוגי של החומר... אתה הולך לעשות אאוטינג לשווא... אני מניח שאתה מגיב למשפט: "את תסבוכת החיבור בין טענתך שהעבר קיים רק בראשו של מי שבחר לזכור אותו – בצורתו האישית והמעוותת לא פעם – יחס עם נושא הסיבתיות, אשאיר לרון בן-יעקב. עבר-תלוי-זיכרון ודטרמיניזם לא הולכים טוב ביחד :-) " - ראשית הרשה לי לתקן שבָּמקום שכתוב "יחס" צריך להיות כתוב "יחד". לא דיווחתי שהאונטולוגי קיים - להיפך! אמרתי שלא ניתן לדעת אם הוא קיים (ואם המילה "קיים" בכלל בעלת משמעות "שם בחוץ"), אין לי גם מושג מה פירוש: "שניתן לדעת את מה שלא ניתן להכיר". איך חלק-המשפט "כי אין תבונה ללא מוח" נובע מהחלק שקדם לו? אין עבר ללא מוח מצביע על כך שהיקום התחיל עם בריאת האדם. הלא כן? מה עושים עכשיו עם הגיאולוגיה והאבולוציה? למטריאליסט פתרונים... (אגב, האם כדור-הארץ החל להסתובב סביב השמש רק עם תגליתו של קפלר או כבר עם קופרניקוס?, אני מניח שתחושת התאוצה שהיו אמורים להרגיש תושבי כדור-הארץ אינה מהווה בעיה, שהרי המושג הפיזיקאלי של התאוצה לא היה קיים עדיין באף מוח אנושי :-). אכן, לשיטתך, "האדם האל... בורא עולם ע"י מדידה") אה, ובוקר טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האדם לא רואה את הדברים אלא את השינויים שבדברים, כמו תאוצה. הרקליטוס אמר את זה קודם. אה, כן אידאליסט - אם יש אידאות שם מחוץ למערה, טהורות ומוחלטות ולא מעוגנות בשום חומר אז למרות שהוא נחשב מוניסט, לא היתי נותן לו כרטיס כניסה חינם למועדון מטריאליסטי. אבל האמת שלא כ''כ אכפת לי מהגדרות כאלו קשוחות ואם ירצה, תפאדל שיכנס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, כן. אבל הרקליטוס אמר דבר שונה מאוד מקאנט: הוא עדיין שייך לתקופה בה דיברו על האונטולוגי, בין אם אלו הדברים או השינויים בהם. הקאנטיאני לא מדבר על דבר פרט לעצמנו ותפיסתנו, ולכן הוא אולי רק *מניח* קיום מציאות חיצונית (הטיעון הטרנסצנדנטאלי), אבל לא טוען שיש בהנחה (הטלאולוגית!) הזו איזו אמת. למידע נוסף ראה "בעיית העצם בפילוסופיה מקאנט עד הגל" לנתן רוטנשטרייך. נו, אבל על האידיאליסט המסכן, שברור שנחשב (בצדק) מוניסט, אתה לא מחלק כרטיסים; אתה מדביק על חזהו טלאי של... דואליסט! למה? (אמנם אני מבין שאתה לא תולה עדיין שלטים "זהירות, דואליסטים!". גם זה משהו :-) ) אהמ... מה בקשר לשאר ההערות/הארות/תיקונים שלי... ובכלל לדיון הנוכחי עם דותן; מעניינת אותי דעתך והיכן אתה ממקם עצמך כעת (מטריאליסט "קיצוני", "מתון"), כי אחרי התגובה של ברזילי (http://haayal.co.il/thread.php3?rep=69649) כבר אינני בטוח שנשארו מטריאליסטים "קיצונים" למועדון שלכם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום רון.. עברתי באתר הזה ולא יכולתי שלא לכתוב לך.... קאנט הוא ממש לא דואליסט. זה ממש שטויות מה שאתה אומר. ואתה עוד משווה אותו עם דקארט?! להפך, הוא שולל את הקוגניציה הקרטזיאנית.... דקארט רוצה דרך הסוביקט להגיע לאוביקט...לחוץ... לגבי החוץ בתפיסתו של קאנט הוא נותן ל"חוץ" שם NOUMENON להפך של הפנומנה. אז בבקשה אל תשתמש במוסג כמו דואליזם כשאתה מדבר על קאנט.. תודה.. וסליחה עם היו לי טעויות כתיב.אני סך הכל 5 שנים בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק חמש שנים בארץ וכבר למדת לא רע לכתוב בחוסר נימוס, או שמא הבאת את המגרעת הזו איתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שלי כמטריאליסט (מתון) היא שאם תבנה העתק פיזיקלי של העולם שלנו, חלקיק-חלקיק, ולא תוסיף שום דבר, תקבל עולם זהה לזה שלנו מכל הבחינות.1 בפרט, יהיו בעולם הזה אנשים זהים לנו, וגם האמונות והרצונות שלהם יהיו זהים לשלנו. איך זה מסתדר עם קבלתי את זה שקיימים דברים לא פיזיקליים? זה מטעה לומר שהדברים הללו קיימים *בנוסף* לדברים הפיזיקליים. הקיום הוא לא על אותו מישור. קיום של מושגים (למשל, אובייקטים מתמטיים) הוא דרך של התודעה שלנו לארגן את הדברים. אכן, במובן מסויים הקיום שלהם תלוי בתודעה שלנו. התודעה שלנו היא תהליך פיזיקלי, ולכן, במובן מסוים, המושגים הללו מקורם בחומר. בעולם עם שני גופים קיים יחס גודל ביניהם - אבל מי שתופס את זה זה אנחנו, בעולם שלנו (שיש בו מספיק גופים פיזיקליים כדי לאפשר תהליכי תודעה...). מושג היחס בתודעתנו יכול להשפיע על הפיזיקה (כי הוא ישפיע על החלטתנו לברוח מהדבר הגדול הזה שמתקדם אלינו מהר), אבל רק בגלל שהוא מגולם בתהליך פיזיקלי. אין השפעה לא-חומרית על החומר. אלא שכל זה כבר נטחן רבות. מה שכאן אני רוצה לחדש2 הוא, שמגבלת האפיסטמולוגיה של קאנט לא פוסלת את קו המחשבה הזה - השניים הם בלתי תלוים. "התודעה שלי אינה אלא תהליך פיזיקלי בחומר" נראית כטענה אונטולוגית, אבל כך גם חוק הכבידה. אם אני מקבל את הביקורת של קאנט, אני אתפוס את חוק הכבידה כאמירה על התפיסה שלנו את העולם; באותו אופן, אני יכול לראות כך את הטענה על התודעה. 1 ותודה לפילוסוף (הדואליסט!) פרנק ג'קסון על הניסוח הזה. 2 בעצם, פעם באייל כבר ניסיתי לגרור אותך לדיון הזה, ולא הגענו רחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובתך לניסוי המחשבתי של ג'קסון לא סותרת סוגים מסוימים של דואליזם, לדוגמא הדואליזם הפרלליסטי הגורס שלכל דבר חומרי יש מקבילה א-חומרית. הקשר ביניהם הוא (לפי חלק מהגרסאות) *מושגי*, כלומר מושג החומר כולל גם את הבבואה הא-חומרית. לכן תשובתם תהיה זהה לחלוטין: כי גם "היסוד הא-חומרי" של החומר (כמובן שהם לא יקראו לזה א-חומרי) יועתק. האם זו בעצם השקפתך? (אם כן, לא רק שאתה דואליסט, אלא אפילו של אסכולה ידועה ומוכרת) כלומר, שבעולם שאין בו עדיין מוחות (כמו עולמנו לפני 10 מלירד שנה) לא הייתה סיבתיות (כי "הקיום שלהם [של המושגים, GeG] תלוי בתודעה שלנו")? לכן אין "סיבה" לבריאת האדם, ואפשר לשכוח מתורת האבולוציה! (כן, אני משתמש פה בלהט האיילי - המוצדק - להגן על תורת האבולוציה...) ובכן, אתה אומר ש *התפיסה שלנו* היא ש *התפיסה שלנו* מקורה בחומר; בזאת אתה מכריז על עצמך כמטריאליסט-אפיסטמולוגי! אמנם אינך מחדש בעצם (http://haayal.co.il/thread.php3?rep=69649), אבל נראה שזה כוח עולה באייל... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מושג הסיבתיות נולד מתוך המוח שלנו, זה נכון. לא נכון שנובע מזה שלפני 10 מיליארד שנה לא היתה סיבתיות. אנו מסתכלים על לפני 10 מיליארד שנה ממבט של היום, ומושג הסיבתיות שלנו אינו מוגבל בזמן. מנקודת המבט שלנו הסיבתיות היתה קיימת אז, ו*אין לנו נקודת מבט אחרת*. גם אם תרצה ללכת לניסויי מחשבה ולעולמות דמיוניים בלי בני אדם, עדיין תישאר באותו "מלכוד": אתה מסתכל עליו מהזווית של התודעה שלך, שכן קיימת, ומחילה עליו את מושג הסיבתיות. כקאנטיאני, זה צריך למצוא חן בעיניך: הסיבתיות הזו היא כלי של התבונה להסתכל על העולם. בעצם, אנחנו כנראה מסכימים שהסיבתיות נובעת מהתודעה, או התבונה; אני פשוט ממשיך וטוען שהתודעה (התבונה, אם אתה מתעקש) היא כנראה תהליך פיזיקלי; זה לא גורר שום שינוי לדרך שבה גם אתה מטפל במושגים שלה. באשר לשיוך האסכולתי שלי (הפסקה הראשונה בתגובתך), אני לא בטוח; יש כאן המון דקויות, והניסוח שלך כללי מדי מכדי שאוכל להתחייב. נראה לי שהוא מחמיץ איכשהו את הדרך שאני רואה את הדברים, אבל אין משהו ספציפי שאני יכול או רוצה להתעמת איתו. האם אני מטריאליסט אפיסטמולוגי? אני לא רוצה להתווכח עם התפיסה הקאנטיאנית של שלילה גורפת של דיבור אונטולוגי. בדיונים איתך קיבלתי אותה לצורך הדיון, אבל אין זה אומר שאני מקבל אותה באמת. כרגע נאמר שאני מטריאליסט שלא מתחייב להיות אונטו' או אפיסטמו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד משהו כדי להבהיר איך אני מיישב את שני המשפטים "מושג הסיבתיות שלנו אינו מוגבל בזמן" ו-"מושג הסיבתיות נולד מתוך המוח שלנו" (והמוח שלנו הרי מוגבל בזמן). כל שדרוש הוא להבחין שמושג הוא דבר, אובייקט, עם תוכן. ויש להפריד בין האובייקט לבין תוכנו. גם ספר הוא כזה: התוכן שלו הוא היצירה שבו (אבל נוהגים לרוב לקרוא גם ליצירה "ספר"). התוכן של המושג הוא... המושג, פשוט אין לנו מילה נפרדת. המושגים כאובייקטים, ובפרט מושג הסיבתיות, נולדים מתוך המוח שלנו. כמטריאליסט (מזן כזה או אחר...) אני מניח שגם מושג הסיבתיות הוא תהליך פיזיקלי כלשהו. אבל התוכן של מושג הסיבתיות אינו כולל תחולה בזמן. לכן אפשר לומר, די בפשטות, שלפני היות האדם לא היה קיים מושג הסיבתיות, אבל כן היתה סיבתיות (אפילו, אם תתעקש, היתה "קיימת סיבתיות"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להדגיש את מה שכתבת, השיח הקוגנטיבי המודרני מדבר במיוחד על Aboutness או על תוכן. כך שמחשבה היא צמיד אודות דבר מה, רגש הוא כלפי משהו וכו'. הפעילות המנטלית לא מתרחשת סתם כך אלא היא יש לה תמיד תוכן מושאי. כך גם מחשבה נובעת ממשהו או משפיעה על דבר מה אחר ואיננה תלויה באויר, בפני עצמה. האם בכלל יש דברים בפני עצמם? אני חושב שאחת הטעויות היא הנטייה להגדיר מטראיליזם כמה שרואה רק חומר, אבל אולי צריך להרחיב ולראות אותו כשואף להציע הסברים שמעוגנים בחומר אבל לא שוללים למשל פעילות מנטלית שאיננה חומר אבל יכולה (אולי) להיות מוסברת על ידי, נניח, פיזיקה מסוימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, המועדון מתרחב. כולנו "מטריאליסטים מתונים". שוב מנקרת השאלה, באיזו מידה ניתן לקרוא לאסכולה המכירה בא-חומרי 'מטריאליזם'. האין פה חשש פשוט להיקרא בשם אחר (וממתי קאנטיאניזם, או אידיאליזם, או אפילו דואליזם, הפכו לשמות גנאי?) אלא שעדיין ייתכנו בעיות: נניח ישנה "פעילות מנטאלית שאיננה חומר". האם היא יכולה להשפיע על "פעילות מנטאלית שאיננה חומר" אחרת? שהרי, אם כן, יש לנו דבר א-חומרי שהקשר שלו לחומר מתרחק... אולי תהיה "פעילות מנטאלית שאיננה חומר" המשפיעה על "פעילות מנטאלית שאיננה חומר" שבצידה, מקורה ב "פעילות מנטאלית שאיננה חומר" הראשונה... וכך אנו מתנתקים לחלוטין... בכל מקרה, "פיזיקה" כזאת תכפור בכל הגדרה נוכחית של 'פיזיקה'. באיזו מידה היא תהיה *מדידה*? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדרת המאמרים על התודעה, כתבתי על הדברים האלה 1 רדוקציוניזם - פעילות מנטלית היא ברת רדוקציה לפנילות מוחית. פעילות מנטלית משפיעה על פעילות הגוף ופעילות הגוף משפיעה על הפעילות המנטלית. זאת בניגוד למטראליזם אלימינטיבי ששולל כל מכל כל דבר שאיננו בר הגדרה פיזיקלית, חומרית (קרי, אין פעילות מנטלית) 2 נטורליזם, הנסיון לתאר מה דרוש לקיומה של תבונה, הכרה, נפש במונחים של חומר ופיזיקה, ולא מהי אותה פעילות מנטלית 3 החכמה היא לא רק איזה שאלות לשאול אלא אילו שאלות הם סתם הסתובבות במעגל ו"ביזבוז זמן", כמו שאלות על מהות האטום או משהו כזה. 4 המועדון שלך לא כולל הכרה באי-חומר אלא בפעילות מנטלית, שאין הוא מתיימר בכלל לנסות לתהות על מהותה אלא להסביר מהו המנגנון, תוך שימוש בקונטקס מטריאליסטי בלבד, מבלי להזדקק לתבונה מופלאה ומתמטית שאיכשהו יודעת את הדברים לכשעצמם. הפעילות המנטלית היא של החומר ולא של רוח אלוהים או ראציו א פריורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר היטב את שתי האסכולות הללו (אני לא בטוח ששמה של הראשונה הוא "רדוקציוניזם". השם הזה כבר תפוס... אבל מילא) ובכן, מה שלא ניתן לומר עליו שהוא חומר, מעדיפים, באלגנטיות "לא לדבר עליו". זו התחמקות, והיא אינה יאה לדעתי לפילוסוף נועז של ממש (כן! גם פילוסופים יכולים להיות נועזים, אם כי הם כמעט לעולם אינם משיגים את החתיכות...) כך, הפעילות המנטאלית, שאיננה מסוגלת להיות עפ"י מהותה מטריאליסטית, אין דנים במהותה. היא אולי "של החומר" [מה זה??] אבל היא עצמה? הס! משגל נסוג פילוסופי. הנקודה החשובה ביותר נזנחת עקב מוגות-לב שלא להגיע למסקנות לא רצויות. מעניין, שזה מזכיר מעט את שלילת היכולת לדבר על האונטולוגי אצל קאנט. אלא שאצל קאנט ישנו הסבר *מדוע* לא ניתן לדבר עליו, ושיטה כללית המתארת על מה אפשר בכלל לדבר. אצל אותם "מטריאליסטים" (במירכאות או שלא) אין "אפשר" או "אי-אפשר" אלא "כדאי" או "לא כדאי". במחשבה שנייה, הויכוח הזה מתדרדר לאד-הומינם (גם אם הוא פסילה של התנהגות כללית של אסכולת "פילוסופים"), שאני לא כל-כך אוהב. לא נראה לי שיש טעם להמשיך בכיוון זה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראית את "עירום", הא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא ראיתי. ודווקא רציתי לראות (לא יוצא לי לראות כמעט טלוויזיה/סרטים), אבל איך-שהוא לא יצא. איך "עירום" קשור לתגובה שלי (בלי ספוילרים, בבקשה)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שם אחד שהוא מין פילוסוף והוא משיג לא מעט חתיכות, טוב בחורות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אמנם מהמר פה, אבל יש לי הרגשה שאני צודק: הוא לא בדיוק "פילוסוף אנליטי", נכון? כלומר, ברור שפילוסופים (במירכאות או שלא במירכאות) כמו סרטר וכו' היו יכולים להשיג חתיכות. אני מבכה את מר גורלם של פילוסופים מזן אחר לגמרי: כמו אייר או פטנם למשל. אלו, מתרכזים בלוגיקה הצרופה, או בתורת ההכרה. לא מסוג הדברים שיגרמו לעורך עיתון1 לשלוח ולו כתב זוטר לראיינם (כמעט). ובוודאי לא מסוג הדברים שחתיכות יחלמו עליהם. הם לא מדברים על "הגשמה עצמית" ושאר דיבורים המושכים בלונדיניות, הם מדברים על "עקרון האימות של המשמעות", על "בניה לוגית של העולם" או על הדיכוטומיה בין הנאומנון לפנומנון. מישהו יודע למה זה לא "עושה את זה" לבלונדיניות? --------------- 1. דובי. אני מאמין בך. יש לך הכוח לשנות סדרי עדיפויות מבפנים. ולו במעט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מי דיבר על בלונדיניות, זה סרט בריטי אפל. ב. אולי פשוט תראה את הסרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל ישנו הבדל מהותי. עצום. 'מושג', להגדרתי, אינו זמני, אי-אפשר למקם אותו, ושאר קריטריונים של החומר אינם חלים עליו. אתה רוצה לקבל 'מושג' חומרי, שלא חלים עליו הקריטריונים של החומר. ממש ללכת עם ולהרגיש בלי. לי זה נראה, במחילה, כמו התחמקות מהכרה במושג לא-חומרי, תוך ניסיונות לנצל את היתרונות של הא-חומריות. אם אתה טוען שסיבתיות היא חתכ'ת מוח, ואותה חתכ'ת נעלמת, הרי שגם הפונקציה שלה (כמו כבידה למשל. או סיבתיות) נעלמת. אי-אפשר לרקוד על שתי העוגות ולהשאיר את החתונה שלמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שסיבתיות *היא* חתיכת מוח. טענתי שלי ולך יש חתיכת מוח שמהווה ייצוג של הסיבתיות, תפיסה שלה. אם אני חושב "יש סיבתיות", הרי שמעשה המחשבה התרחש בנפש שלי - לסברתי, התרחש במוח שלי, היה תהליך פיזיקלי - אבל המחשבה עסקה במשהו שהתרחש מחוץ למוח שלי, משהו שבכלל לא חייב להיות פיזיקלי. מכיוון שאינני תופס את הסיבתיות כמשהו שתלוי בי או באנשים בכלל, אין לי בעיה לטעון שהיא היתה קיימת לפני היות האדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, אז הסיבתיות היא דבר לא-בהכרח-חומרי, לא אנושי. מושג הסיבתיות כן. עדיין לא כל-כך ברור לי מה מובנו של "מושג" כחתכ'ת חומר, אבל כמו שאמרתי בעבר, הויכוח הזה מתחיל לאבד את העקרוניות שלו. מרגע שהכרת כאפשרות קיומם של אובייקטים לא-חומריים, אתה כבר לא מטריאליסט לשיטתי (שהיא, כזכור "מטריאליסט הוא אדם שטוען כי הכול - חומר"). לכן הויכוח כבר פחות עקרוני, וגם פחות מעניין. אולי אחזור אליו בעתיד. נראה. בכל אופן, *כן* מטרידה אותי הבעיה שבכותרת. אני פשוט לא מצליח להבין מה בעצם משמעותו של המשפט "יש חתיכת מוח שמהווה ייצוג של הסיבתיות, תפיסה שלה". החומר רק כייצוג של הלא-חומרי? ואם יורשה לי להחמיא על הויכוח הכיפי והמשכיל איתך, אחמיא. אם לא אורשה, אתעקש בכל-זאת... :-) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |