|
||||
|
||||
אין לי כרגע זמן להגיב ביותר פירוט. השאלה העיקרית שלי כרגע היא א. האם הגלריה הנ"ל, ארטימיסה, היא בקצה המערבי של רחוב וולפסון (רחוב וולפסון לפי זכרוני הוא רחוב חנויות הפיצוחים או משהו כזה בשוק לווינסקי בדרום תל אביב). ב. האם התערוכה פתוחה לקהל לפחות עד 20 אוקטובר 2016. |
|
||||
|
||||
אני, וכנראה גם רבים אחרים, לא מעוניינים להרשם לפייסבוק שהוא אתר שפולש לפרטיות ומחנך לתרבות העדר. אני סוגר מייד כל דף אינטרנט שתובע ממני להרשם לפייסבוק כדי לקרוא דף פנימי של פייסבוק, אני לא לא סובל שצוקרברג תובע ממני תביעה חצופה כזו. יש דרכים אלטרנטיביות לפירסום אינפורמציה לציבור (לאו דווקא קידום פירסומת עצמית) בלי שיאלצו להרשם לאיזשהוא אתר כדי לקרוא אינפורמציה שאמורה להיות זמינה לגמרי לציבור הרחב. למשל: אפשר לתחזק בלוג חינמי (שאפשר להגיע אליו דרך מנוע גוגול באמצעות מילות מפתח פשוטות, למשל שם הגלריה ומהותה). |
|
||||
|
||||
יש גם בלוג. |
|
||||
|
||||
תודה. |
|
||||
|
||||
לפי מה שהבנתי הבלוג נוגע לתערוכה מולטיפוקל. לא נוגע לגלריה עצמה. ביזבזתי רבע שעה עד שביררתי שעות פתיחה של הגלריה בדיעבד רק מההודעה של נועה1 בפתיל זה). |
|
||||
|
||||
א. באברבנאל 31. פלורנטין. זה בחיבור בין אברבנאל לפרנקל. ב. כן. |
|
||||
|
||||
המפות באינטרנט ממש קשות להבנה. מה שאני חושב הוא שהמקום הוא בקצה ההתחלתי, המערבי, של וופסון. בקצה זה עובר רחוב אברבאל. האזור זכור לי בעמימות מהילדות. |
|
||||
|
||||
פרנקל מקביל לוולפסון. אברבנאל חותך את מסילת וולפסון - אכן, בקטע המערבי שלו. שעות פתיחה: ימי שני - רביעי : 10:30 - 18:00 יום חמישי: 10:30 - 20:00 יום ששי: 10:00 - 16:00 יום שבת: 10:00 - 18:00 עד סוף אוקטובר. |
|
||||
|
||||
ביקרתי בגלריה אתמול, יום ד, לא ראיתי שם (בחדר לחזית הרחוב) משהו שניראה כמו האיורים שלך. אולי זה בחדר אחורי, או שהסידור אחר. מילא. |
|
||||
|
||||
זה למעלה. יש מדרגות למעלה, לתערוכה קבוצתית. |
|
||||
|
||||
אולי אזדמן לסביבה עד אוקטובר. |
|
||||
|
||||
יפה ומושקע. לטעמי המשוחד האיורים שלך קולעים מכולם לאופי של סיפורי עם וילדים והם משרים נופך של הספרים הישנים ללא מנייריזם של מודרניות (למרות שהבחורה, דפנה?, הסבירה שבתהליך יש שלב דיגיטלי). גם השימוש בצבעים, גם עיצוב הציורים שלא מתקמצנים בפרטים וכך מספרים בעצמם סיפור. לאיורים בשחור לבן של יוליה אגרונוב, שמזכירים סגנון של פעם (ליליאן נניח) גם יש איכות שדיברה אלי. כמי שזוכר את האזור כבית המלאכה הזעירה, מוסכים וגריז, נעים לראות איך הוא משנה לאט את פניו, למרות ריח השתן החריף ברחובות. אולי חדר התצוגה הרגוע הוא סימן שפעם האזור יחזור להיות מה שכנראה מקימיו חלמו שיהיה. |
|
||||
|
||||
:D
|
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |