בתשובה לארז לנדוור, 18/09/16 11:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מכל הדוגמאות האפשריות לסוגיות "מיותרות" הבאת דווקא את תנורו של עכנאי, חביבת הליברלים ובעלת המסרים ההומניסטיים שהקדימו את זמנם? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה ליברלי והומניסטי בזה? מטרת הסיפור היא הצדקת פלפולי ההלכה גם אם הם אינם עולים בקנה אחד עם פשוטו של מקרא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בני האדם יכולים לקבוע את החוק בניגוד לדעתו של האלוהים בכבודו ובעצמו. הומניסטי וחדשני מאוד, לדעתי. אולי זהו גם מבשר מוקדם של עקרון הקדימות של הפרשנות השיפוטית, גם אם חברי הכנסת שחוקקו את החוקים המתפרשים יעמדו ויצווחו שלא זו היתה כוונתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא בני האדם. זה הרבנים המוסמכים לכך. זוהי תחילתה של יצירת המימסד הרבני ממש כמו ''מאז שנחרב בעת המקדש ניתנה נבואה לשוטים'' שמפורש לא נכון. והמימסד האורתודוקסי בהחלט זקוק לניגוח אבל לא זאת היתה מטרתו המקורית של הסיפור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בני האדם שכתבו את הסיפור ההוא היו במקרה ''רבנים'' (אחרים לגמרי משל ימינו, כמובן). מי שירים את ראשו ממדמנת הפוליטיקה היומיומית יוכל לראות מייד שהרעיון הוא אב טיפוס ששימש אחר כך בהקשרים ומקומות אחרים. אני חושב שדוגמת המשפט ופרשנותו שנתתי לעיל קולעת למדי. מטרת שיבוץ הסיפור במקום ששובץ, אגב, היתה בכלל לשמש ככלי בדיון אודות חומרת הפגיעה המילולית, ''אונאת דברים''. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |