בתשובה לאביר הקרנפים, 05/09/16 21:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אוקי, זו הגדרה אחת. זוכתך לחשוב ככה, אבל לדעתי יש מקום לספק - יש גורמים רבים שיכולים להפוך סרט למצליח שהם לא ''איכות''. למשל, שיווק אגרסיבי. למשל, סצינת עירום של שחקנית ידועה. למשל, סרט שערורייתי במיוחד. בלי קשר, יש גם אנשים שטוענים שאיכות ופופולריות הם דברים שאין בינהם קשר, ואפילו דברים מנוגדים, כמו ארז כאן |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הספק מגיע רק במקום בו יש טענה לפיה רק גורם אחד מביא הצלחה. אבל גם שיווק אגרסיבי לא יכול להחזיק סרט על האקרנים לאורך זמן, אם הסרט לא יכול למכור את עצמו. וגם סצינות עירום לא יכולות להביא לתוצאה דומה מכיוון שכמות הפראיירים שיגיעו בשביל זה לקולנוע לא מספיקה למטרה זו. אז נכון שאיכות פופולאריות לא תמיד הולכים יד ביד, ובנקודה זו אסכים בהסתייגות עם ארז. אבל אז אתה צריך לשאול את עצמך ברצינות: מה הופך אדם לשחקן טוב או פופולרי? סרט? כמו ששאלתי אותך פעם בדיון אחר: פרמטרים בבקשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתפרץ לדלת פתוחה אבל רק רציתי לציין שרוב השחקנים הטובים נחשבים לכאלה למרות שברוב הפעמים הם משחקים את אותה דמות, רק בתפקידים שונים. איבגי נחשב לשחקן טוב והוא באמת משכנע (זגורי) אבל זה תמיד אותו טיפוס. גם דה נירו, דובלה גליקמן, ברוס ויליס והריסון פורד מביאים לרוב את אותו טיפוס לדמות. ג'ק ניקולסון לטעמי משחק דמויות שונות בככשרון רב וגם ג'ייסון סטיית'האם, יעל לבנטל ופיי דאנווי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש את אלה שתמיד מביאים את עצמם לתוך הדמות ויש את אלו שמתמזגים לתוכה. גם אלו וגם אלו שחקנים גדולים. אני לא מדבר על טייפקאסטינג (שחקנים שברגע שהם מופיעים על המסך אתה יודע מה התפקיד של הדמות שלהם) אלא על הפרסונה של השחקן שנכנסת לתוך הדמויות שהוא מגלם. בין הראשונים אפשר למנות את - אל פצ'ינו : הוא תמיד מכניס אקסטרווגנזה לדמות, בין אם זה מתבקש (פני צלקת, מלכודת לפרקליט, דיק טרייסי כמובן) ובין אם לא (היט, ניחוח אשה). - ג'ק ניקולסון : הניצוץ המטורף בעיניים והחיוך הממזרי מלווים אותו לאורך הקריירה (הניצוץ, קן הקוקיה, המכשפות מאיסטוויק, באטמן) וגם כשהוא מנסה למתן אותם הנוכחות הניקולסונית מפעפעת מהדמות (הכי טוב שיש, תנאים של חיבה, השתולים) - קיאנו ריבס : הפנים הקפואות והעציות של הבעת הרגשות מתאימים כמו כפפה ליד לחלק מהתפקידים (המאטריקס, ג'וני נמוניק, קונסטנטין) אבל פוגמים באחרים (נקודת פריצה) עם האחרונים (אותם אני מעריך יותר) אני מונה את - ג'ין הקמן : גילם כל דמות אפשרית - מהמכובדת ביותר ועד המגוחכת ביותר. השוטר המיוסר פופאי דויל (אוסקר) והרשע הקומי לקס לות'ור. מפקד הצוללת השמרן ב"כוננות מידית" והמפיק המטורלל ב"תפוס את שורטי". הגביר האפל והמתחכם ב"מעבר לכל חשד" והפרנואיד ב"אויב המדינה". בכולם הדמויות שהוא עשה היו מלאות ועגולות, ומאוד אנושיות, לטוב ולרע. - וודי הרלסון : עשה תפקידים קלילים ורציניים באותה מידת הצלחה. כבש אותי כלארי פלינט, וכמרטין הארט בסדרה "בלש אמיתי". - ברוס וויליס : כן כן, למרות החד ממדיות של התפקידים שהוא קיבל מרגע ש"מת לחיות" הפך לשובר קופות הוא בעיני שחקן גדול. אזכיר את "12 קופים" ואת "ספרות זולה" - ואם אמרנו ספרות זולה אז ג'ון טרבולטה. מ"גריז" ועד "עימות חזיתי", מ"תפוס את שורטי" ועד "פנומן" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרשימה הראשונה אני מוסיף את בראד פיט, שחקן מצוין שמכניס לדמויות שהוא מגלם תמיד משהו פורע חוק (המוקצנות ביניהן: 12 קופים, סנאצ', מועדון קרב. המעודנות: טרויה, 7 חטאים) אבל הן לא חוזרות על עצמן כמו הדמויות של מל גיבסון, למשל. ואת בוגארט, כמובן. ואחרי התלבטות אני מוסיף את טום הנקס, שעושה את האדם "הרגיל" המוסרי שהיינו רוצים להיות, באופן כל כך אמין ומשכנע שאין עליו (לאחרונה ראיתי את "גשר המרגלים", זכור לטוב גם "טרמינל") ולרשימה השניה אני מוסיף שני ענקים: קווין ספייסי - אמריקן ביוטי, החשוד המיידי, המתווך, קיי-פאקס, בית הקלפים. גארי אולדמן - בטעם האישי שלי הוא מאכלס יחד עם ג'ין הקמן את השורה הראשונה. הבנאדם זיקית וכל אחת ואחת מהדמויות שלו עגולה, מלאה ואמינה לחלוטין. סיד וישס ב"סיד וננסי", לי הרווי אוסוואלד ב"JFK תיק פתוח", דרקולה, הסרסור עם הראסטות ב"רומן על אמת", סיריוס בלאק בסדרת הארי פוטר, המפקח ג'יימס גורדון בסדרת באטמן. אמנם יש את הדמות החוזרת של האיש הרע שהוא מגלם (לאון, הנבחר) שממחזרת אלמנטים מהדמות הנפלאה של ג'ק גרימאלדי מ"רומיאו בן זונה" אבל גם אז הוא יודע ללכת לכוונים שונים - קומי שחור (האלמנט החמישי) ריאלי (אייר פורס 1) ומופרע (אבודים בחלל). אבל הדמות ששיחק שהפכה אותי לגרופי שלו היתה דווקא בתפקיד האפור ביותר שמילא - חבר הקונגרס שלי רניון, ראש ועדת המינויים בסרט "המועמדת. ובפינת הטעם האישי יש עוד כמה שאני תמיד אוהב לראות על המסך ג'ון מלקוביץ' - יש איזו אווירה אנטיפטית שהוא משרה ותמיד מושכת אותי. סם רוקוול - כשהוא באד גאי זה עד הסוף (גרין מייל) וכשהוא אף אחד הוא יכול להחזיק סרט שלם על כתפיו (ירח). מת על הנוכחות שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה רק נדמה לי, או שהזכרת רק זכרים (לבנים)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שציפית שהוא גם ינקוב בשמות של נקבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאפ. זכרים לבנים. יכולתי להוסיף לסוג הראשון את מורגן פרימן שמביא את הפרסונה החמימה-אנושית שלו לכל דמות שהוא מגלם (טייפקאסטינג- אלהים בקומדיות). הוא טוב, אבל אני לא יודע אם מספיק כדי לעמוד בשורה אחת עם ניקולסון ופצ'ינו. דנזל - חד ממדי, יותר ממאט דיימון אפילו. כנ''ל סמואל ל. ג'קסון. ויל סמית' - מביא יותר מדי מהפרסונה שלו. בהתחלה זה עבד (היום השלישי, אויב המדינה) אחר כך נמאס. תכל'ס השחור שהכי אהבתי על המסך הוא ווסלי סנייפס. לגבי נשים - ברוב המקרים אין להן תפקידים מספיק גדולים. התפקידים הגדולים שלהן לרוב כבולים לז'אנר הקומדיה הרומנטית, וכשם שאני לא מביא את יו גראנט אני גם לא אביא את קתרין היגל. ישנן שתי הכוכבות הגדולות מריל סטריפ וג'וליה רוברטס. משתיהן אני לא מתלהב. הן בונות דמויות טובות אבל אין להן דמויות שיכולתי להזדהות איתן. אוקיי יש לי בקושי- ג'ודי פוסטר. היא עשתה שני תפקידים נהדרים בעיני ב''הנערה מהבית במורד השדירה'', וב''שתיקת הכבשים''. מקביל בעיני לכריסטיאן בייל שעשה תפקיד גדול ב''אימפריית השמש'' כילד, וב''אמריקן פסיכו'' כבוגר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו חסר לך רק לטינו-אמריקאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:) ג'ימי סמיתס לוקח לטעמי את משפחת שין-אסטבז בהליכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם אנטוניו באנדרס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמריקאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה משנה? גם ז'אן רנו לא אמריקאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארז שאל על "לטינו־אמריקאים". אני לא אוהב את הביטוי האמריקאי הזה. אם אתה כולל לטיני אירופיים: בסדר, אז גם חואן מורנו הררה חימנז, אבל בעצם את כל שחקני הקולנוע שמצרפת ומאיטליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, מה עם אסיו-אמריקנים (או איך שקוראים PC לסינים/יפנים/קוריאנים/ אמריקאים)? למה להפלות אותם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, למה להפלות אותם? על הדעת עולים לוסי לו וג'קי צ'אן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר חתיכה ואחד שיודע ללכת מכות אז ז'אנג זי-יי וג'ט לי (האחד, גיבור). גם יודע ללכת מכות וגם שחקן- צ'ו יון פאט (נזיר חסין אש, נמר דרקון, קללת פרח הזהב) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי מאוד את הדרך הביתה, אבל אני חושב שהיא סינית מסין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ג׳ון צ׳ו (הרולד וקמאר, מסע בין כוכבים החדש) וג׳ורג׳ טוקאי (מסע בין כוכבים המקורי).... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מסתכל על רשימת המרוויחים והמרוויחות הגדולים ב-2015 אני מצליח לזהות כמה שמות שמוכרים לי הרבה יותר מהשמות שהבאת. מעניין לציין שברשימת השחקניות מופיעה שחקנית סינית שלא הופיעה בסרטים הוליוודיים, וברשימת השחקנים מופיעים כמה שחקנים הודיים שלא הופיעו בסרטים הוליוודיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי את קייט בלאנשט בעוד כמה סרטים חוץ משר הטבעות, והיא פשוט גדולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוביניזם משהו? "לגבי נשים - ברוב המקרים אין להן תפקידים מספיק גדולים. " אם אתה צודק זה שוביניזם אדיר של הוליווד, אם אתה טועה (מה שהמצב לדעתי) זה שוביניזם מובהק שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם וגם. בשנים האחרונות הוליווד מאזנת קצת, אבל עד לאחרונה לא היו הרבה תפקידים גדולים לנשים. בז'אנר סרטי המתח/פעולה הדומיננטיות הגברית היתה חובקת כל עד "הנוסע השמיני" (1979) , וגם אחר כך קשה לראות משהו שמתקרב לאיזון. מול כל לארה קרופט או וונדרוומן יש עשרות ג'ון מקליין, ג'יימס בונד, סופרמן באטמן ספיידרמן ואיירונמן בהמוניהם. יש המון סרטי פשע. גם במציאות נשים הן לא פושעות גדולות. כל ז'אנר הפשע - מאפיה (הסנדק, החברה הטובים ועד שתולים), משטרה (רבים מספור), שוד (כמה מהאחד עשר של דני אושן היו נשים?) כל כולו גברי. רק עם קריצה קומית יש מקום גם לתפקידים נשיים גדולים- הכבוד של פריצי, איזו מין שוטרת. בדרמות היסטוריות אמנם יש יותר מקום לדמויות הנשיות (יחסים מסוכנים), אבל לא בסרטי המלחמה (כמה משנים עשר הנועזים היו נשים?). הסוגה המרכזית היחידה שבה לנשים תפקידים גדולים לפחות כמו לגברים היא הקומדיה הרומנטית, והנישה בה הן בתפקיד הראשי יותר יותר מהגברים היא המיוזיקל (מרי פופינס, קברט, גברתי הנאווה, שיקגו) מהצד האישי- ברור שקל לי יותר להזדהות עם דמויות גבריות מאשר נשיות ולכן הן מרגשות אותי יותר ובהתאם אני גם מעריך יותר את מי שמשחק אותן מאשר את אלו שמשחקות דמויות נשיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לוקח בחזרה את מה שאמרתי על וויל סמית'. זה עבד כל הזמן- גם ב"היום השלישי", גם ב"אויב המדינה", אבל יותר מכל בסדרת "גברים בשחור". והגרסה הקודרת עבדה גם- ב"אני, רובוט" ב"אני האגדה" וב"הנקוק". הכשלון של "העולם אחרי" יצר לי הטיה לא הוגנת נגדו. אני אוהב את הפרסונה שלו. ואם כבר אמרתי גברים בשחור אז עוד אחד שעומד בשורה הראשונה הוא טומי לי ג'ונס, שמי שרוצה עדות על יכולתו כשחקן מוזמן להזכר בדמות של קליי שאו שהוא עשה ב "JFK תיק פתוח". אבל מאז שהוא גנב את ההצגה ב"הנמלט" הוא מלוהק פחות או יותר לאותה דמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג'וליה רוברטס שיחקה מצויין בסרט שבו לחמה בתאגיד שהרעיל את המים. באישה יפה היא היתה בסדר. יש לה עיניים גדולות וזה עוזר. יש שחקנים שאין להם יכולת משחק מרשימה ובכל זאת משהו בנוכחות שהם מקרינים מאוד מוחשי. לדוגמא מוניקה בלוצ'י שנתנה הופעות ב''מלנה'' ו''בלתי הפיך''. גם קלינט איסטווד שייך לז'אנר הנוכחים שממעטים לשחק. איכות די מרשימה כשחושבים על זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוניקה בלוצ'י זה לא פייר. גם לאנג'לינה ולזיטה ג'ונס (והיום קתרין הייגל) יש "נוכחות". בגלל זה הן חייבות להתכער כדי לקבל אוסקר (האלי ברי, ניקול קידמן, שרליז תרון בזו אחר זו). אני לא מצליח להתלהב מג'וליה רוברטס. מעריך- כן, מאוד (תיק שקנאי, נוטינג היל), אבל לא ממש נופל בקסמה (חוץ מסצנה אחת או שתים באושן 11-12). אני חושב שסנדרה בולוק לוקחת אותה- רוב הפעמים היא גם אותו בסדר+ כמו רוברטס (ספיד, הרשת), אבל יש לה הברקות ברמה של הלן האנט - הזדמנות שנייה [ויקיפדיה] - אוסקר מהמוצדקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוניקה בלוצ'י זה נורא לא פייר אבל באמת שהתכוונתי לנוכחות ולא לקימורים. גם לבימוי מצלמה יש השפעה לא מבוטלת על הנוכחות בפריים. אנג'לינה לא נמצאת אצלי בליגה של ז'יטה ג'ונס. בעיני די סתמית כשחקנית. קתרין הייגל מביעה המון רגש ואפילו רגשנות יתר אבל פניה הם חגיגה של הבעות וביטויים. קרנבל מסיכות בלי קשר לדמויות שהיא משחקת. מריון קוטיאר גם מביענית דגולה. אווה גרין ממגנטת. שרון סטון סתם פפדיזית. אני בספק אם האלי ברי היתה זוכה באוסקר אילמלא הסצינות המיניות (המצויינות והמיותרות לחלוטין) במונסטר בול. הדמות שהביאה די פלקטית יחסית לפוטנציאל שגלום באלמנה חד הורית קשת יום. בולוק ורוברטס שייכות אצלי לאותה משבצת. את הזדמנות שניה לא ראיתי. מלבד קטי בייטס קשה לי להיזכר בשחקנית בכירה שאינה יפיפייה הורסת או נאה עד מאוד בעיני רוב הגברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מריל סטריפ, וג'ודי דנץ כמובן. אבל אלו מן הסתם היוצא מהכלל שמעיד על הכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מדברים על נוכחות, צריך להזכיר את הייצוג האנגלי שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוחה על העצם וההשוואה. כשבלוצ'י עולה לאוטובוס העיר עוצרת והנהג אבוד ולא (רק) בגלל הסקס אפיל כי מדובר בקונטסה גלקטית. זה גנטי, נולדים עם זה. אם קיירה תעלה לאוטובוס לא יקרה כלום. יש לה יכולות משחק טובות אבל הנוכחות היא לא העיקרית שבהן. למריל סטריפ יש נוכחות, גם לפאני ארדן, הלן מירן, גלן קלוז או אנג'ליקה יוסטון. כל אחת מהן מסוגלת להחזיק שוט ארוך מבלי להניד עפעף או להגיד מילה ובכל זאת להגיד משהו 1. כדי לחדד את האבחנה נעלה לבמה את האנג'לינה. האופן שבו היא מגלמת דמויות מזכיר את הדרך שמשחקות בעלות הנוכחות אבל במקרה שלה מדובר במראה ולא במשהו (נניח עוצמה) שקורן מבפנים. כשאנג'לינה מבקשת שתוריד את הפח אתה חושב פעמיים אבל כשאחת מהנבחרת שציינתי רוצה שתוריד את הפח אתה כבר במדרגות. 1. אולי בגלל שאני נשוי יותר משבוע נדמה לי שמגיל מסויים נשים, גם כשהן שותקות- בכל זאת מדברות. כשגברים שותקים (וזה מתגבר עם הגיל) הם לפעמים באמת שותקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מצליח להבין מה מצאתם בקתרין הייגל. שלוש עונות של האנטומיה של גריי לא הצליחו לשכנע אותי שיש בה יותר מהתדמית החלבית, האנמית והפושרת שהיא משדרת, גם בסרטים שלה שיצא לי לראות. בערך הכי פרווה (לא של חיות) מכל השחקניות שמוזכרות כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא משחקת את האישה הרגשנית שזה קצת הפוך בעיני מאנמית חלבית ופושרת. שחקניות אנמיות לא מפגינות רגשות או רגשנות במילון שלי (בין אם לא מסוגלות או טרם התרחש). בדוגמא לשחקנית אנמית וחלבית כמובן שלא אזכר אבל הם כנראה משחקות בסדרות שתוך 10 דקות היה לי ברור שלא אצלח פרק אחד או סרטים לכל המשפחה. כן, כמו קתרין הייגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שאפילו כשהיא משחקת רגשנות או סבל או שמחה, זה נראה לא אמין בעיני. כדוגמא נגדית, לפחות בקטע של הסבל, קח את נעמי ווטס. כשהיא סובלת, כל הבעה שלה גורמת לך להתחלחל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנעמי ווטס נראית מבטיחה שמקיימת אך טרם זכיתי להתחלחל. הייתי קרוב לצפיה ב- 21 גרם. האם צפית ותמליץ על הסרט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באשר להמלצה על סרטים עם נעמי ווטס, משכמו ומעלה מעל כולם בדרוג שלי עומד "מלהולנד דרייב". לא צפיתי ב-21 גרם. בסרט על הצונמי היא סובלת נוראות, כמו גם בסרט (המניפולטיבי והבזוי בעיני) "משחקי שעשוע" של הבמאי הגרמני ההוא, ונקה (לא צ'ארלי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סמואל ל. ג'קסון - במיטבו הוא מימד בפני עצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי לזלזל1 ואז נזכרתי בתפקיד הגדול שהוא עשה ב"בלתי שביר". גזר הדין- השורה השניה המכובדת. _____ 1 ב"ספרות זולה" הוא בצילו של טרבולטה, ובכל שאר המקרים הוא פחות או יותר ניק פיורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב''ספרות זולה'' הוא מאפיל בהרבה על טרבולטה, ב''ג'אנגו'' הוא גונב את ההצגה וב''שמונת השנואים'' הוא הכוכב הראשי (למרות שאני הכי התלהבתי מברוס דרן וגם וולטון גוגינס וקורט ראסל אינם קוטלי קנים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מסכים שמישהו אי פעם יכול להאפיל על טרבולטה. טרבולטה אצלי במרכז השורה הראשונה. אחרי שג'קסון ישחק תפקיד ראשי במחזמר, תפקיד ראשי כחייזר, ותפקיד מרכזי כאשה שמנה נדבר. "שמונת השנואים" חור שאני חייב להשלים. נראה לי שאחכה כבר שיגיע לטלויזיה. מסכים על קורט ראסל. שחקן טוב שאני מעריך עוד מימי "טקילה סנרייז". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קורט ראסל נחשב אצלי פעם לג'ף ברידג'ס לעניים, אבל ההתבגרות מיטיבה עימו ועם איכויות המשחק והכריזמה שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף פעם לא סבלתי את ג'ף ברידג'ס, למרות ששיחק בסרטי מופת. יש לו תמיד הבעה אטומה משהו שאני לא מתחבר אליה. כל זה לא תקף לדוד ליבובסקי שהוא עשה פשוט נפלא. ואם כבר הזכרנו את הסרט הגדול הזה- הוא מקבל שם עזרה משלשה ענקים - ג'ון גודמן, סטיב בושמי וג'ון טורטורו, שמאכלסים לטעמי את השורה השניה באמצע לא פחות מברידג'ס עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מצוין בעוד סרט שהשאיר עלי את חותמו - פישר קינג של טרי גיליאם. ואם כבר הזכרנו את ג'ון טורטורו - הוא נותן הופעה אדירה במיני-סדרה ''ליל האירוע'' ששודרה ממש לאחרונה. הכי רחוק מהג'זוס שאפשר (ובעצם, אולי עם רפרנסים לנושא השם המקורי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא רציתי להביא את "פישר קינג" כדוגמה להופעה שלא דיברה אלי :) מסכים על טורטורו- האקזמה הזכירה לי יותר מדי את "הבלש המזמר" והוא לא אשם. חוץ מכך הופעה מצוינת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפישר קינג בריג'ס מצויין ובביג לוגובסקי הוא החלש משלישיית החלוצים. ג'ון גודמן משכנע. גם בברטון פינק הוא הצטיין בדמות דומה (ומפחידה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי המגוון הוא לא הפרמטר הכי חשוב. כשצופים בסרט והמשחק משכנע לא באמת אכפת לנו אם ג'ון בוזגלו שיחק ינשוף, כריש, גננת וראש ממשלה. אולי עדיף שחקן שיעשה 2-3 תפקידים טיפוסיים בצורה מעולה ממישהו שיודע לעשות הכל בצורה בינונית. ג'ון טרבולטה שחקן מצויין. אני לא אוהב אותו כי הוא קשה לי להתנתק מהתחושה הבלתי מבוססת שמדובר במניאק אפלולי סאדיסט ואנוכי. לא יודע אם אי פעם שיחק ליצן בסרט אימה אבל התפקיד תפור עליו. לאור שליטתי הרדודה בצהבת ההולידווית בהחלט ייתכן שהרושם מוטעה והוא פעיל בעמותות למען חרשים עיוורים ומרצה קבוע ב- AAA. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המגוון הוא לא הכי חשוב, אבל כששחקן מצליח לשכנע אותך גם כמפקד צוללת גרעינית שמרן וגם כמפיק הולוודי חננה, גם כשוטר אלים וגם כמתבודד פרנואיד, גם כגביר העיירה בעל הסודות האפלים (מוניקה בלוצ'י היתה אשתו) ולקינוח גם כלקס לותור, ולהיות אמין לחלוטין בכל אחד מהתפקידים האלה, זה וואו. יש שחקנים שתמיד עושים את אותו תפקיד בגלל הצלחה קופתית של דמות ששיחקו (ג'ון מקליין של ברוס וויליס הדהד בעוד 4-5 דמויות שהוא עשה אחר כך, כנ"ל מרשל סמואל ג'רארד של טומי לי ג'ונס). זה לא בגלל שהם לא יודעים אחרת, אלא בגלל שתופרים להם תפקידים על הדמות הזו. מצד שני, יש את שון בין... טרבולטה שיחק הרבה באד גאיס סדיסטיים ואנוכיים (ונראה שהוא נהנה מזה), אבל גם דמויות אנושיות מאוד, כמו המכונאי שהופך לגאון ב"פנומן". בחייו האישיים הוא סיינטולוג, אבל חייהם האישיים של שחקנים טובים רבים הם על הפנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נחשב מבחינה אינטלקטואלית כהישג אבל ברמת הצופה שחווה את הסרט זה פחות רלוונטי. תראה את קלינט קשישא שלאורך כל הקריירה שיחק את קלינט איסטווד בווארציות די מינוריות ונחשב (בצדק) לשחקן גדול. לגבי טרבולטה, -ידעתי! אם מדובר בסיינטולוג סימן ...שזה לא אומר לי דבר לגבי טיבו כאדם. מצב חייהם האישיים הוא ביטוי לחוסר האיזון בין האהדה וההתעשרות ליכולת של אדם לנהל את המשא או התנופה. מנסה להיזכר אם ראיתי את שון בין בסרט נוסף מעבר לקוד בראבו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה מפה שתעזור לך | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. לא ראיתי אותו במקבת. סתם דמיינתי. מסתבר שהשחקנים נשלחו לאימונים לקראת -סצינת הקרב בבראבו. הסרט הבינוני פלוס אבל המקרה מעניין ומה שקרה בעקבותיו עשה המון רעש מחוץ לאולמות הקולנוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי ההגשה הזאת באוסקר, טרבולטה עצמו מאותגר שמיעתית וראייתית גם יחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם פרשנים שכאלה אני עלול להפוך למעריץ של טרבולטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא גם לא מבין גדול בקולנוע: טום הנקס וריצ'רד גיר בנו קריירה מתסריטים שהוא דחה (כולל פורסט גאמפ וגרין מייל). גם ההצלחות הגדולות של ספרות זולה ותפוס את שורטי היו כשחברים הכריחו אותו כמעט בכח לקחת את התפקיד. אבל זה לא גורע כמלוא הנימה מיכולות המשחק המופלאות שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שארז אמר (וטוב שראיתי לפני שכתבתי תגובה ממוחזרת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עומאר סיי! גם שחור וגם לא באנגלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
+1 לוודי הארלסון, שכדאי להזכיר שכוכבו דרך (כמדומני) ב"רוצחים מלידה", ששונה מאד מהתפקידים שהזכרת. וכמו כן +1 על גארי אולדמן. הוא לא היה גם באלמנט החמישי? (וגם ברוס ויליס). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה, והזכרתי (לא את ברוס ויליס, שעושה שם את הדמות הקבועה שלו, שפגשנו כבר ב''בלשים בלילה''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרלו ברנדו רשאי להכנס לרשימה שלך מר אריק אורשר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין את ההתלהבות ממרלון, קוסטנר ועוד כמה ומתפלא איך כריסטופר ווקן אלן ארקין וג'יימס וודס לא הפכו לכוכבים ענקיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא אוהב את קווין קוסטנר, גם בדמויות ה"טובות" (עולם המים) אבל במיוחד בדמויות של הלוזר (גביע פח, עולם מושלם). אני מת גם על כריסטופר ווקן וכל הופעה שלו היא חגיגה. עוד רבים ברשימה של בעלי כריזמה שכיף לי לראות על המסך: טום קרוז, ג'וני דפ, מיקי רורק, ז'אן רנו, שון קונרי, ג'ורג' קלוני. אבל אלו בעלי נוכחות (כריזמה) שאינם יכולים לשחק כל דמות. אף אחד מהם לא יכול להיות רואה חשבון אמין כמו טום הנקס, ג'ין הקמן, גארי אולדמן או מייקל דאגלס. כריס ווקן דווקא כן, אבל זה יהיה רואה חשבון עם טוויסט. ג'יימס וודס מוצלח, אבל לא על אותה מדרגה. אני שם אותו בשורה השניה, יחד עם ווילם דפו, וויליאם הרט, כריסטיאן סלייטר ועוד רבים וטובים. נ.ב. נזכרתי בשחקן שחור שעומד לטעמי בשורה הראשונה של השחקנים ה"אמיתיים" - אלו שיכולים לשחק כל תפקיד, וזהו פורסט וויטאקר. הוא שבה אותי בתפקיד הקטן והממזרי שהוא עשה ב"צבע הכסף", ואחר כך הפגיז תצוגת משחק ב"משחק הדמעות". בשנים האחרונות, אחרי שזכה באוסקר על תפקידו כאידי אמין, נראה לי שנפלה עליו "קללת האוסקר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסנדק עשה אותו איטלקי מחושב ולא פזיז כמו בנו הבכור.הוא שיחק מצוין שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי אותו מספיק. ומה שראיתי היה מאוחר (הסנדק, קורץ). אומרים שדה נירו ואד נורטון הושפעו ממנו מאוד. אבל אצל שניהם, למרות שאני נהנה מהם מאוד, יש איזו רצינות מוגזמת בדמויות, ולכן הן לא ממש טבעיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא מרלון היה יותר טבעי מדה נירו ופאצינו שהיו קפואים. הקטע שהוא משחק את משחק האבא הדואג לפרנק סינטרה היה קטע שצייר אותו כסנדק במלוא מובן המילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציפיה אצלי מתחלקת לשחור ולבן- האם מדובר (שוב) באותו טיפוס או שמדובר בדמות חדשה. קיאנו ריבס מאוד חלש בעיני. מנעד ההבעות שלו נמוך ופלסטי. ''נקודת פריצה'' נחשב בפנתיאון הזוגי שלנו כפלופ של כל הזמנים לצד סרט ברברת צרפתי. ג'ון טרבולטה (שאני לא אוהב) מצויין וגם ג'ק הקמן. וודי הרלסון ענק והתמוגגתי מכל סרט שראיתי גם בגלל שמשהו בו מזכיר לי מעבר לדמיון החיצוני מישהו קרוב. אם אני זוכר נכון, ברוס וויליס בכוכב הקופים שיחק את אותו ברוס וויליס. אצל הנשים נראה שהכוכבות יותר מגוונות ויש הרבה. רובין רייט, הלן האנט, מריל סטריפ, גווינת' פאלטרו והראש מסתחרר קתרין הייגל. פנלופה קרוז (מוגבלת אבל למי אכפת), אנג'לינה, ג'ניפר אניסטון לא משכנעות אותי. יש הרבה כוכבות שלא יעברו כמדעניות אטום או כמנכ''ליות של תאגיד. הלן האנט ורובין רייט מרשימות אותי. הן מסוגלות להביע בפניהן דקויות ומנעד עצום של צבעים מבלי להזיז עפעף או לומר מילה. כמו לקרוא בספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם ג'ייסון סטיית'האם. טעיתי. התבלבלתי עם וודי הרלסון. אני שוכח שמות שמות שחקנים, סרטים וספרים מאז שאני זוכר את עצמי. לא התבלבלתי בין אלן ברקין לאלן ארקין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוחלט אם כך. השחקן הכי טוב הוא כמובן- דניאל דיי לואיס . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים על הלן האנט. היא קנתה אותי ב''הכי טוב שיש''. זה היה סרט שהוציא מהרבה שחקנים טובים (גם גרג קיניר וגם קובה גודינג ג'וניור התעלו על עצמם) את המיטב שבהם. שני אוסקרים מהמוצדקים לניקולסון והאנט. האנט נראית לי המקבילה הנשית של טום הנקס- יש בה משהו אנושי וחיובי שהיא משרה על כל הדמויות שלה, וה''כל אדם'' שלה אמין לחלוטין. לא ראיתי את ''איש קטן טייט'' כדי לבחון את ה''כל אדם'' של ג'ודי פוסטר, אבל אני מנחש שהאנט לוקחת בגדול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכיטוב מצויין. הסצינה הרומנטית במסעדה- וואו! משהו בטום הנקס לא עובר אצלי מבחינת אמינות אבל אני מבין את נקודת להשוואה. ראית סרט עם אלן ארקין? קראתי את מילכוד 22 בשירות הצבאי. כשראיתי את הסרט נדהמתי. זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה שצפיתי בסרט שכמעט זהה לחלוטין לדרך שבה דמיינתי בעיני רוחי את הדמויות, הסביבה והסצינות. אלן ארקין שיקף את הלך הרוח היוסיאריאני בצורה מושלמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני התאכזבתי מרוב העיבודים הקולנועיים לספרים שקראתי בנעורי. מילכוד 22 איכזב אותי במיוחד. ממש לא דיבר אלי, למרות שאני מסכים שאלן ארקין שחקן טוב. אפילו "קן הקוקיה" המופתי, הענק, המאסטרפיס גם אחרי ארבעים שנה, לא הגיע בעיני לרמת הספר. הפעם הראשונה שהשתאיתי ואמרתי לעצמי: "זה בדיוק כמו שדמיינתי", היתה ב"שר הטבעות". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |