בתשובה ליוסי, 08/08/16 23:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ליוסי: התשובה לדעתי היא כן. בהנחה ההגיונית שהמשאבים שלנו מוגבלים, שמונים צאצאיה של הגברת ובני זוגה מתחרים עליהם אתי ועם צאצאי. הלוא זה הרעיון המרכזי של הפוסט: המשאבים של כדור הארץ, ושל מדינת ישראל, אינם בלתי מוגבלים. ומה פירוש "מימנו את ילדיהם מכספם"? ברור שהילדים האלה למדו במערכת החינוך, צרכו שירותי בריאות, ונסעו בתחבורה ציבורית, אשר בגללם נעשו צפופים יותר: מערכת החינוך והבריאות והתחבורה הציבורית ממומנות מכספים ציבוריים. כמו כן, יש נטיה למשפחות מרובות ילדים - אמנם לא ידוע לנו על המשפחה הספציפית הזו - להשען על סובסידיות של המדינה, בצורה של קצבאות ילדים, הנחות בחינוך, עזרה של מערכת הרווחה והביטוח הלאומי והרשות המקומית. אלא אם כן זו משפחה ממש עשירה קשה לזוג לכלכל כל כך הרבה ילדים (בהולדה כזו קרוב לודאי שהאם היא עקרת בית). זה אומר שחלק, לפחות, מהוצאות המחיה שלהם נופלות על הציבור. כך שלי נראה ממש ברור שריבוי כזה הוא אגואיסטי - אני אעשה ילדים וצאצאים כמה שיתחשק לי, ושהמדינה תדאג להם למקום, לכלכלה, לחינוך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, הילדים האלו יגדלו וישלמו מיסים ויספקו שירותי בריאות ותחב"צ ואף יעבדו במערכה החינוך והבריאות לתועלת הציבור שהשקיע בהם. אם נניח שהשקעת הציבור תוחזר ברווח גדול תוך פחות מחמישים שנה, ושלמרות הסובסידיה חלק גדול מנטל גידול הילדים (להלן ההשקעה) נפל על כתפיה של ה"סופר אמא" הנ"ל, האם זה עדיין ברור לך שמדובר באגואיזם? __ ושוב אני חוזר - לא גיבשתי דיעה בנושא. השאלה שלי היא היפוטטית ותחת הנחה חזקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצד הכספי עשוי להיות בעייתי אבל אפשר לייצר כסף משום דבר, ובישראל יש מספיק כסף והוא מתבטא רק בהעברה מטור אחד לטור שני בנייר ממשלתי. תחשוב על שבט שחיי באיזה עמק, ופתאום מישהו מוליד 80 איש ואף אחד מהם לא מת, החוצפה היא גזל משאבים. 80 בני אדם זה עוד בניין רב קומות, עוד 3 גני ילדים, עוד 3 כיתות לימוד, עוד מרפאת קופת חולים, עוד 2 דונם חנייה, עוד 100 טון אשפה בשנה, עוד 10,000 תרנגולות בשנה, עוד 30 פרות בשנה, עוד 10 דקות לחכות ברמזור, עוד חצי שעה לחכות בכל תור. אלה משאבים של מרחב, זמן, נקיון, יופי ורווחת בעלי חיים, שאי אפשר להעביר מטור אחד לשני. *מספרים מוערכים היוריסטית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסופו של דבר חברות מרוויחות מאזרחים, לא מפסידות. לו התרומה של אזרח הייתה שלשלית חברות היו קורסות. לעומת ההוצאה לחברה על גני לימודים ומרפאות את צריכה לזקוף את התמורה מעבודתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוען מנגד יהודה הראל באתר מידה: "באופן כללי, תשלומי הארנונה אותם משלמת משפחה לפי שטח דירתה אינם מכסים את הוצאת הרשות על המשפחה. על כן כל משפחה נוספת שמשלמת ארנונה תורמת למעשה לגרעון הרשות, מכיוון שהיא מטילה עוד הוצאות, אך לא מניבה הכנסות." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין סתירה בין הטענות. תשלום הארנונה ועלות תחזוקת העיר הן חלק קטן מהסיפור. יתכן שהערייה מפסידה בארנונה והמדינה והחברה מרוויחות. אני לא מכיר את פרטי התיקצוב אבל סביר שהעריות מקבלות תקציב נוסף על הארנונה מהמדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפרספקטיבה של מדינה אתה צודק. אני מתייחס לערים ויישובים. העיריות והמועצות המקומיות מקבלות מהממשלה תקציב נוסף מעבר לארנונה ועדיין קיימים הבדלים גדולים בין היישובים ולא חסרות מועצות, עיריות בגרעונות. הנחת האצבע (שלי בכל אופן) שככל שהאוכלוסיה גדולה מצבה הכלכלי טוב יותר הופרכה. ויותר חשוב, האג'נדה שקוראת לצופף עוד יהודים בגוש הבטון אינה מונעת משיקול כלכלי או לכל הפחות אינה מודעת לעובדות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שהבעיה האמיתית היא לא הילדים, אלא רבבת תרנגולות ושלושים פרות. שוב נוכחנו לדעת שיש אנשים שמבחינתם עדיף לתת חיים ומשאבים לחיות מאשר לבני האדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המספר הנכון הוא 20 ולא 80: לכל אחד מ־80 הנכדים יש ארבעה סבים. אבל גם זה מספר גדול מאוד. מה שכן, כל החישובים שמתייחסים לאוכלוסיה החרדית לא מביאים בחשבון חילון. מהמעט שאני רואה זה תהליך די משמעותי באוכלוסיה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
80 בני אדם זה גם עוד בנאים, גננות, מורים ומורות, רופאות ואחיות, פועלי זבל, מהנדסים שמתכננים כבישים, ופקידים שמשרתים את התור. בנוגע לפרות ולתרנגולות את כמובן צודקת, אלא אם האנושות תתעשת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי יוסי! באופן כללי חברה צריכה שעור מסוים של ילדים שיעבדו, ישלמו מסים, וכך יאפשרו הן את הצמיחה וההתפתחות של החברה, והן את המימון של הקשישים שכבר לא עובדים. לכן אין כמובן טענה כלפי זה שאנשים עושים ילדים. הטענה היא שצריכה להיות מידה סבירה, לפחות, של שוויון בפעולה הזו. לדוגמא ניקח את הקצה השני של המשוואה: כל הקשישים זכאים לקבל כלכלה ובריאות על חשבון החברה, משום שהם תרמו לה בשנות עבודתם. אבל אם קשיש מסוים יקבל מהחברה בית אבות מזהב ושלושים מטפלים, אז לקשישים האחרים ישאר פחות. הצאצאים של הזוג הנ"ל יצרכו רמה גבוהה מאד של משאבי החברה, וזה יבוא על חשבון הילדים שלך ושלי (בהנחה שאנחנו לא מעמידים שמונים צאצאים). יכול להיות - זה הטיעון שלך - שהם יתרמו לדור הבא: אבל גם יכול להיות שלא. אנחנו מדברים על צאצאים היפותיטיים, אבל בפועל, צאצאים של משפחה כזו נוטים להיות פחות משכילים. משפחות מרובות ילדים הן בסיכוי גדול יותר להיות 'משפחות רווחה', והעוני עובר מדור לדור. בכל מקרה, אני מדבר על ההווה. אינני חושב שהחישוב של הזוג הנ"ל הוא שהם מיצרים שמונים משלמי מסים לחברה. הם עושים ילדים כי זה מה שבא להם. הילדים האלה צורכים הרבה משאבים שהזוג אינו יכול לשלם אותם בעצמו ולכן מעביר את מימונם לחברה, וזה כנראה ממש לא מפריע לו. האם שמונים הצאצאים האלה יחזרו מה שהושקע בהם? הזוג הזה כבר לא ידע את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע לסיפא של דבריך - זה נכון. אבל נראה לי שהגישה ה"אנוכית" הזאת מאפיינת באותה מידה גם זוגות שמשאירים את עבודת ההורות הקשה לאחרים בידיעה שלעת זקנה אזרחים צעירים, שגודלו על ידי אחרים, יצטרכו לדאוג להם (בטיפול, בתחזוקת תשתיות, בשירות צבאי, בתשלום מיסים, בסיעוד, וכו'). האם תקרא גם למי שמסרב מבחירה להיות הורה חוצפן ואגואיסט? אם כן, אולי אפשר פשוט לקזז? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם חרדים? אז הם לא יגדלו ויספקו שירותי בריאות ותחב"צ ויעבדו במערת החינוך והבריאות לתועלת הציבור שהשקיע בהם. הם ימצצו עוד. ועוד. ועוד. ועוד. (תיקון: הם ישלמו מע"מ. זה כן. וביטוח לאומי, בתעריף סטודנט לנצח, בערך. אבל זהו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צבי, אותה שאלה (בשינוי קטן) מופנית גם אליך: לסבתא של אשתי (שהיא גם סבתא רבא של הילדים שלי), אלמנה פעלתנית שחגגה לא מזמן 90, יש יותר מ80 צאצאים 3 ילדים 16 נכדים (בן אחד התאלמן ונישא מחדש, ושני התגרש ונישא מחדש, לשניהם ילדים מפרק א' ומפרק ב') מעל 60 נינים, כולל 3 הילדים הפרטיים שלי, וכולל 5 הילדים (ועוד אחד בדרך) של גיסי, המהנדס ברפא"ל ואשתו קלינאית התקשורת. השאלה היא: לשיטתך, איזה מהילדים ו/או האחיינים שלי עלי להקריב למולך הסוציאליזם, כדי לכפר על ה"אגואיזם" של הסבתא רבא שלהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא אותה ספירה. לשמונים הנכדים יש (לכל אחד) ארבעה סבים. לכן מדובר עם עשרים נכדים לסב. לכל אחד משישים הנינים יש שמונה רבי־סבים. כלומר: 7.5 צאצאים לרב־סבא. כמות גדולה, אבל פחות. 16 הנכדים הם ארבעה נכדים לסבא (וגם זה ריבוי לא מבוטל). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |