 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה כל הקטע של היהדות: מונותאיזם והעדר הגשמיות- היהדות לא מקדשת מקומות כי מקומות אינם קדושים. היהדות גם אינה מקדשת חפצים. "תשמישי קדושה" הם חפצים שקדושתם היא בכך שרשום עליהם השם המפורש- ספרי תורה, תפילין ומזוזות. שאר החפצים שמשתמשים בהם לקיום מצוות- סוכה, לולב, שופר, ציצית נקראים "תשמישי מצווה"1. אין בהם שום קדושה משל עצמם, ואחרי שמשתמשים בהם זורקים אותם לפח. בבתי הכנסת העתיקים בא"י היה "קיר הקודש" הפונה לעבר ירושלים2 ואילו "ארון הקודש" ובו ספרי התורה היה נייד. בשני המקרים הקודש הוא תפקודי ולא לוקאלי. קיר הקודש אינו קדוש בעצמו אלא פונה לעבר הקודש (ופתוח אליו). ארון הקודש אינו קדוש בעצמו אלא בכך שהוא מכיל את ספרי התורה. אני רוצה להתעכב רגע על המשמעות הבסיסית של קודש בעברית. זה לא כמו Holy באנגלית. "לקדש" משמעותו הראשונית היא להבדיל לחיוב- לייחד. "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ: כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" - מייחד אותו מכל הימים. "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל" - מיוחדת לי. ___________ 1 תשמיש קדושה ותשמיש מצווה [ויקיפדיה] 2 ההיכל וארון הקודש בימי קדם [ויקיפדיה] |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם הניתוח 1 ולא עם המסקנה שהצגת במשפט הראשון. אם בעיני מאמינים הסנדל, הקבר, הספר או המאורה של X קדושים הטענה לא מחזיקה מים. במהות היהדות שונה אבל בפרקטיקה היא לא. ירושלים עבור יהודים היתה ועדיין מקום קדוש, כנ"ל אבני הכותל, קברים ואתרים ברחבי ארץ ישראל של אבות אבותינו. אם נחזור לדיון לרגע תוכל לראות שירושלים בפרקטיקה ובמהות אינה קדושה לאסלאם. מעבר לצרכים פוליטיים לירושלים אין ולא היה תפקיד דתי באסלאם. 1. ולכן בנט והח"כ החדש אמרו מה שאמרו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנצרות יש לחם הקודש ומים קדושים. אפשר לברך מקלות גולף וכיורי מים ולהפוך אותם ל Instrument of God ביהדות זה אחרת. אני מסכים שיש הבדל בין המהות לבין הפרקטיקה ביהדות. תמיד היה פולחן קברי צדיקים כלשהו. אבל בארבעים השנה האחרונות הפרקטיקה הזו משתלטת והופכת לעיקר בזרמים מסוימים. הטיסות לאומן, הילולת הרשב"י, קמעות של הבאבא, שלא לדבר על הציפיה לסקונד קאמינג של הרבי. אני משוכנע שהאורתודוקסיה הקלאסית (ליטאים) רואה בכל אלה חשש לעבודה זרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עבר זמן מאז שהשתטחתי ואני לא מכיר את הזרמים או יודע להעריך עד כמה הפרקטיקה השתלטה. להערכתי התקשורת נוטה לסקר את מה שמעורר סלידה ובוז ומכאן ההתרשמות של הציבור ושלך כלפי הדתיים. בדרך כלל מפאת הנסיבות אני פוגש דתיים שגורמים לי לייחל לעצמי שכך יראו דורות העתיד במדינה. בני אדם טובים וערכיים עם כיפה ומסתבר שיש לא מעט כאלה. חוץ מההשתטחות (שחוצה דתות ויבשות) וכל ביטוי חיצוני, ירושלים נתפסת כקדושה. השתמשתי במילה פרקטיקה כדי להבחין בין המהות או הפרוטוקול המקורי של היהדות לבין דרך האמונה השכיחה. מי שטוען שקדושת ירושלים ביהדות זהה למעמד ירושלים באסלאם ומוריד מקרנה וקדושתה בעיני היהודים כדי לחזק את הטענה ולהצדיק את מסירתה לערבים לא מכיר את העובדות -או גרוע מכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא ידעתי עד כמה הפרקטיקה השתלטה, עד שראיתי אתמול כמה וכמה סוגי יין ועראק שמוכרים כל מיני מוסדות מפוקפקים של באבות וקברי צדיקים, ואפילו ההצהרה המופיעה על התווית, כי רבים אשר שתו מן היין ראו ניסים מעל לדרך הטבע. אם שתו מספיק, אני לא מפקפק בכך שראו ניסים מעל לדרך הטבע... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נייס | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרקטיקה השתלטה גם השתלטה. ספר תורה שנפגע- הוא טומא. הוא מעורר יותר התרגשות מאדם שנהרג. בזמנו-נדמה לי בשנות ה-70 - קדחו בטעות בכותל. פרצה מהומת אלוהים. ודאי אינך זוכר את השיר שהיה פופולרי אחרי מלחמת ששת הימים: ״יש אנשים עם לב של אבן-יש אבנים עם לב אדם״. כמובן שזו פרקטיקה כי הכותל המערבי היה הקיר החיצוני של המתחם- ללא שום קדושה יתרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה של ספר תורה זו מהות, לא פרקטיקה. השם בעל ארבע אותיות הוא הקדוש, ואסור למחוק אותו. לכן גונזים ספרי תורה ומזוזות פגומים. וציצית משומשת סתם זורקים לפח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומכאן כפי שחששתי אנחנו עוברים להגדרת קדושה כי אם נדייק אז השם והתורה קדושים, לא הנייר שאליהם הודפסו. הביטוי הפרקטי בניגוד למהות מתבטא במנהגים ורגשות שמצביעים על קשר רגשי ותודעתי לתפיסת האובייקט המדובר כקדוש. הביטוי עצמו מלמד על עצם התפיסה ולא בהכרח על מהות האמונה ושורשי הקדושה. בביטוי הפרקטי והתודעתי ירושלים והכותל קדושים. באסלאם הם לא קדושים בפרקטי או במהות. ירושלים היא ציון דרך לאימפריאליזם המוסלמי שייסד מוחמד. הכיבוש הערבי מוסלמי הוא מצווה שמתקיימת באופן מסויים בירושלים ואיסטנבול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין גדול באיסלאם. אני מניח שאתה לא יהודי דתי כי אני עונה לתגובה שנכתבה בשבת. האם אתה מעיד על קדושתה של ירושלים בעיני חילונים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יהודי ודתי באופן שאינו מסורתי. רוב החילונים הישראלים או לפחות חלק ניכר מהם מוגדרים ומעידים על עצמם כשומרי מסורת. ירושלים נתפסת בעיניהם כקדושה לעם היהודי וזה לא מונע מהם לנסוע לבקר את הקדושה בשבת. באסלאם לירושלים אין ערך קדושתי. יש ערך פוליטי-מדיני שצמח כחלק ממצוות מוחמד לכבוש את האחר על אדמתו ואמונותיו המטעות. כל הסיפור הוא עדות לגדולתו וייחודו של הנביא דרך החרב שמחריבה את אמונותיהם ותרבותם של הלא מוסלמים. אם תרצה סוג של שופוני. למה השופוני? בגלל העלבון שספג מהיהודים שלימדו את מוחמד על הדת והתורה אך סירבו להצעתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש חילונים, יש מסורתיים ויש דתיים. החילונים אינם שומרי מסורת- הם חילונים. אתה דתי באופן שאינו דתי ורוצה לקבוע ליהדות מה קדוש עבורה ומדוע- סחתיין. אתה יכול להבין מדוע הייתי מעדיף ללמוד על האסלאם ממישהו אחר ולא ממך. וכל זה כאשר אני מסכים לטענה הבסיסית שלך שירושלים קדושה ליהודים, אלא שאני מסביר שהחילונים אינם יודעים מה פשר קדושתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. קיום מסורת מתקיים הלכה למעשה לצד אתאיסטיות אדוקה. לא בדקתי אבל יכול להיות שחילונים שומרי מסורת מרכיבים את רוב המחנה הנאור. אני חושד שגם אתה מכיר כאלה שמקיימים סדר פסח ותוקעים בייקון בחמאה. 2. למרות החמסין, אני לא רוצה לקבוע ליהדות דבר ולא מבין להיכן קפצת. 3. אתה יכול ללמוד על האסלאם ממי שתרצה. ממליץ שלא תלמד ממוסלמי מאמין שמקיים את מצוות אל תפקפק בכתוב, בכותב ובלי לשאול שאלות מיותרות. קצת שונה מהיהדות, טיפל'ה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים מיחסים סגולות ומופתים לשתיית יין, קמעות וחמסות וביקור אצל קברים, אבל לא לספר תורה. וזה אחד הדברים שמצביעים על כך שרק תועי דרך שייכים לתופעה הזו, כי התורה קדושה כי היא דבר האלוהים, ולא יין שיוצר בהליך תעשייתי וקודש ובורך בהליך תעשייתי והמוני, יחד עם בקבוקים רבים אחרים. אני רק מתאר לעצמי את אותו באבא מקיף משטח של ארגזי יין כשהוא עטוף בטלית ומעוטר בתפילין, ממלמל קטעים שליקט מספרי קבלה ותוקע בשופר. זהו. עכשיו כל בקבוק באותו משטח מסוגל לחולל ניסים. יאכלו ענבים וישבעו. אבל התורה עצמה היא דבר האלוהים. וכל מי שמאמין שהיא דבר האלוהים, מאמין בפסוקים הכתובים בה על כך שהיא תשמור אותו - גם אם לא כשריון מגן פיזי, אלא תנחה אותו לכיוון הטוב ורמת השלמות האפשרית לבן אנוש. מי שמאמין בכל אלה, מקדש את התורה ומכבד אותה. הפגיעה בכבוד התורה מסמלת פגיעה באלוהים ובדבריו ובכל המוסר הטוב ודרכי הקדושה הכתובים בה. ודאי איני זוכר את הימים שלאחר מלחמת ששת הימים. עוד לא הייתי בתכנון. את השיר עצמו אני מכיר וגם יודע, וגם כאן אין פרקטיקה. לומר שבבית המקדש היתה קדושה, אין זו פרקטיקה. הרי זה מתבקש משמו. קשה לתאר במילים את החשיבות, הגאווה, הקשר וההערצה שחשו בני ישראל למקדש עצמו. את זאת היטיבו לבטא גדולים ממני בנבואות , מאמרים וקינות. התפישה לפיה האלוהים השרה את שכינתו באותו מבנה, עתיקה ביותר. חז''ל מלמדים אותנו כי המקום שימש לפולחן האלוהים מראשית הימים, ולאחר מכן, כשנבנה המקדש, מבקש שלמה מן האלוהים כי למקום הזה יבואו כל העמים להשתחוות לו ולהתפלל אליו. בית מקדש - כאמור, קדוש הוא. והקדושה היא בכל המבנה. ואם כל המבנה חרב ונותר רק הקיר החיצוני, ומסיבות כאלה ואחרות אין להכנס לפנים המתחם - זה השריד האחרון לאותה הקדושה. והרי כבר אמרו חז''ל כי לא זזה שכינה מאותו המקום. ואחרי הכל, כאשר באים תיירים מכל העולם לבקר בכותל ובהר הבית, בהר הבית הם מבקרים, אבל בכותל הם מתפללים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |