|
||||
|
||||
הארנב שלפני צודק. מקוממת התגובה של אורית סוליציאנו כאילו "גולדבלט חוזר לקדמת הבימה כאילו מאום לא קרה".ארבע שנות ישיבה בכלא זה "מאום לא קרה"? מה צריך לקרות כדי שמבחינתה של גב' סוליציאנו יחשב כאילו כן קרה? ארבעים שנות ישיבה בכלא? גלגול בזפת ונוצות בכיכר העיר? גם ההשוואה שלה לרצח מקוממת. נראה כאילו היא לא מבחינה במדרג של עבירות, ומבחינתה עבירת מין היא העבירה החמורה ביותר, שקולה לרצח. יש כאן טשטוש ערכים. עבירת מין היא חמורה וראויה לעונש, אבל היא לא רצח; מה עוד שהעבירות שעליהן גולדבלט נענש אינן נמצאות במדרג הגבוה ביותר של עבירות מין. נראה שכדי לקדם אג'נדה שלה הגב' סוליציאנו מוכנה לטשטש גבולות והירארכיה בין עבירות: דין פרוטה כדין מאה, דין מעשה מגונה כדין רצח. אני מצטער בשביל הנשים שנפגעו על ידי גולדבלט. אני מצטער גם בשביל גולדבלט שהצטייר כאדם חביב ובדרן שככה נפל. אני מקווה שהנשים שנפגעו ממנו טופלו ושוקמו (נדמה לי שגם שילם להן פיצויים, ולא שהפיצויים לכשעצמם סוגרים את הפגיעה בהן). אני חושב שגם לגולדבלט מגיע לסגור את הפרק הזה מאחוריו.גם לנו, כחברה. חברה אינה צריכה להיות עסוקה בלי סוף במעשה שקרה. צריכה להיות לנו יכולת לחרטה, לסליחה, לכפרה, לשיקום. אין זה נכון להמשיך לרדוף אדם כזה כל חייו, ואין זה נכון עבורנו כחברה להמשיך לעסוק בזה לתמיד, בצורה אובססיבית ונקמנית. |
|
||||
|
||||
מסכים עם צבי וארנב. התגובה של סוליציאנו צדקנית. לטעמה החוק והמשפט אינם ממלאים את תפקידם וחובתנו להוסיף ולהגביל את גולדבלט מעבר למה שקצבה לו מערכת הצדק. הסיבות לכך שהיא חושבת שהעונש שריצה והחרטה שהפגין אינם מספקים נותרות מעורפלות. |
|
||||
|
||||
אם כך, מה דעתך על דרעי כשר הפנים? |
|
||||
|
||||
יש הגבלות בחוק על נושאי משרה ציבורית. לטעמי הן היו צריכות להיות קפדניות יותר, אבל אני חושש שאני נמצא במיעוט קטן מבחינת התכונות שאני מחשיב ראויות למכהנים במשרות ציבוריות. דעתי על דרעי כשר הפנים לא יותר או פחות גרועה מדעתי על כל שאר האופורטוניסטים שהתואר והכבוד מעניינים אותם ולא ניהול ענייני המדינה לטובת אזרחיה. |
|
||||
|
||||
גם דרעי וגם גולדבלט "שילמו את חובם לחברה" (ביטוי שאני לא אוהב אותו אבל לפחות אנחנו מבינים במה מדובר).דרעי חזר לתפקידו אחרי שנבחר בבחירות דמוקרטיות, שבהן יריביו ניסו לשכנע שלא לבחור בו בדיוק מהסיבה הזו - שהוא הראה שהוא מושחת. אבל חלק מהציבור נתן בו אמון, ז"א: שלמרות העבירות שעבר חלק מהציבור ראה אותו ראוי לחזור למשרה ציבורית. גולדבלט אינו עומד לבחירה, ואינו צריך לעמוד באמות מידה של מנהל תקין. חופש העיסוק מאפשר לו להעלות מופעי בידור. זה מה שהגברות המצוטטות לעיל מנסות - לשכנע את הציבור לא ללכת למופעיו, כחלק מהמשך ההענשה שלו. |
|
||||
|
||||
סוליציאנו ושרגיל מנסות יותר מאשר לשכנע את הציבור לא ללכת להופעות- הן מנסות למנוע מהתאטראות להעסיק אותו: "לא ברור לנו איך ניתנה לו שוב ההזדמנות להיכנס לתפקיד הכרוך במרות, כשהוא נמצא בסביבת קטינות." |
|
||||
|
||||
נכון, זה מה שהן מנסות לעשות, וזה מה שמקומם. מלבד נושאים כמו חופש העיסוק והצורך שלו להתפרנס, נראה שיש כאן מידה של נקמנות ורודפנות. מבחינתן עבריין לא יכול לחזור למוטב, ומי שחטא בעבר תמיד ימשיך לחטוא. אי אפשר להאמין שלמד את הלקח, שהפנים, שהבין שהיה לא בסדר. |
|
||||
|
||||
לעניין הצורך שלו להתפרנס: הוא עבד בינתיים בעבודה אחרת (נהג) והוא כבר בגיל פנסיה. |
|
||||
|
||||
שחקנים בד''כ לא צוברים זכויות פנסיוניות ברמה שמאפשרת פרישה מהמקצוע וחיים בכבוד לעת זקנה, בוודאי אם ''נעדרו'' מהמקצוע במשך כמה שנים עקב ישיבה במאסר. ונהג לא מרויח כמו שחקן. |
|
||||
|
||||
מה פירוש חובתנו? לא מדובר כאן על מה שמישהו חייב לעשות אלא על מה שראוי. אדם יכול להביע את הסתייגותו וסלידתו האישית מגולדבלט וממעשיו בכך שלא ישלם לו כסף ולא יביא את ילדתו הקטנה לצפות בו - צפיה שאוטומטית הופכת אותו למודל לחיקוי בעיניה. אין לאסור על תאטרון לשכור אותו כשחקן, אבל אני לא הייתי הולך להצגה שהוא מופיע בה. |
|
||||
|
||||
יכול להיות שגולדבלט הוא בדרן טוב ואיש כריזמטי, אבל באיזה מובן הוא "מודל לחיקוי" עבור ביתך הקטנה? שהיא תטריד מינית כמוהו? |
|
||||
|
||||
לא. שהיא תרצה ללכת כמוהו, לדבר כמוהו, מה שתרצה. זה לא יביא אותה להטריד מינית, אבל אין לי ענין בזה. |
|
||||
|
||||
ידוע שחלק מאנשי הבמה למרות שלא הורשעו ביצעו עבירות אתיות וצפצפו על המוסר שאותו הם מייצגים מדי פעם על הבמה. למה למנוע מהבת רק את הצפיה במורשעי הטרדות מיניות? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |