בתשובה לאריק, 23/03/16 7:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
באמת קנית את ההצגה... |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, אני אנמיך את הרף. אני רוצה לראות את קלייר והדונלד מצליחים לעשות הצגה אמינה של הזלת דמעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שדונלד יותר בקטע של פוזה מאשר בקטע של הצגה. בעיני (ובעיני רבים) הפוזה שלו נתפסת כאמינה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפוזה, אתה מתכוון לפוזה של "תחזיקו אותי!"? היא ללא ספק אמינה בעיני רבים, אנחנו רואים את המספרים. אני לא מבין איך המצביעים בוחרים אנשים שנכשלו בהחלטות מז'וריות בחייהם האישיים (כגון שהתחתנו מספר רב של פעמים) לנהל מדינה. על סמך מה הם סומכים עליהם שיקבלו את ההחלטות הנכונות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שעדיף לבחור אדם שמעולם לא התחתן מכיוון שהוא נשוי למדינתו - אדם פשוט, אוהב ילדים, בעל אהבה רוחנית לאופרות ולמוזיקה, צמחוני וחובב חיות מחמד, ובעל חוש אומנותי ואדריכלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אובג'קשין! לא נחשב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה הפבלובית שלך (שנשענת על זיהוי נכון, כמובן) רק מוכיחה את הנקודה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שאפילו בינה מלאכותית מצייתת לחוק גודווין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. האם אתה טוען שמי שהתחתן שלוש פעמים זה לא מטיל צל על יכולתו לקבל החלטות מז'וריות כראש מדינה? האם אתה טוען שלחייהם האישיים של מועמדים אין קשר לקבלת ההחלטות שלהם כאשר יבחרו? או שסתם דגדג לך הוויץ הזה ולא יכולת להתאפק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה לא מטיל צל. הכישורים שאדם צריך על מנת לנהל מערכת זוגית פוריה וארוכה שונה לחלוטין מהכישורים שאדם צריך על מנת להנהיג מדינה. אולי יש מאפיינים אחרים בחייהם האישיים של המועמדים שיכולים להעיד על כישוריהם, מוסריותם או התאמתם הכללית, מספר הגירושים לא נראה לי כאחד מהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז נותרת השאלה מסוף התגובה המקורית- אם כך על סמך מה בוחרים אדם לנהל מדינה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע איך לנהל את המדינה. אתה בוחר מועמד שחושב כמוך ומניח שגם הוא יודע איך לנהל את המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי תשובה פשוטה. לפי איזה שהוא צירוף של הכישורים שהוא הפגין במהלך חייו, הערכים שהוא מדבר בשמם והאופן שהוא פעל בהתאם להם, הנסיון הרלוונטי שהוא צבר בחייו, האמון שהוא משרה עליך והיכולת שלו לתפקד במערכת הפוליטית הנתונה (עם השחקנים הנתונים). אחת הבעיות, לדעתי, בשיטת השלטון האמריקאית היא שאין תפקיד שמכשיר אדם להיות נשיא ואין תפקיד בו אדם יכול להוכיח לציבור שהוא יהיה נשיא טוב. בישראל שרים וחברי כנסת נחשפים לחלק גדול מהתפקידים של ראש ממשלה, והציבור נחשף לתיפקודם כראשי ממשלה עתידיים. אם מחר, חס וחלילה, יקרה משהו לראש הממשלה, יש עשרה אנשים שיכולים לקחת את מקומו עם זמן חפיפה מינימלי, אנחנו יודעים את השמות שלהם ויודעים, פחות או יותר, איך הם יתפקדו. אותו הדבר מתקיים ברוב הדמוקרטיות (ובלא מעט דיקטטורות). בארה"ב זה לא קיים. מה שעושים סנטורים, מזכירים, חברי קונגרס, מושלים ואפילו סגני נשיא לא דומה במקצת למה שעושים נשיאים. קל היה להסיק מתפקודו של שרון כשר וחבר כנסת איזה מן ראש ממשלה הוא יהיה, שום דבר בתפקודו של בוש כמושל טקסס לא רמז לאיך הוא יתפקד כנשיא. המצב הופך להיות חמור יותר כהמועמד לנשיאות נבחר רק לקראת הבחירות, מה שלא מאפשר לו לעמוד בראש המנגנון המפלגתי ומונע ממנו להוכיח יכולת תיאום עם חברי מפלגתו (שלא לדבר על תיאום עם מפלגה אחרת), וחמור שבעתיים כשמערכת הבחירות נמשכת למעשה לאורך שנתיים, מה שמונע מהמועמדים לעשות משהו שיכול להוכיח לנו שהם ראויים להיות נשיאים חוץ מלהיות במערכת הבחירות. לא נראה לי הגיוני במיוחד לבחור נשיא לפי היכולת שלו בעימותים טלוויזיונים ו/או כישורי השנור שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילא התחתן שלוש פעמים, זה נצחון האופטימיות על הנסיון. אבל זה שהוא התגרש רק פעמיים, זה מטיל צל על יכולתו לקבל החלטות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שמצווה לחיות את איפא''ק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעברית אומרים ''אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו'' בצרפתית אומרים ''כשלמלך טוב בלילה, לנתינים טוב ביום'' בקיצור, מי שמרים להנחתה שלא יתלונן כשהוא מקבל כדור לפרצוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך הבנתי מה הקשר בין שני המשפטים הראשונים לשלישי. המשפטים מבטאים הוויה ישנה, שהחברה היום משתדלת להפטר ממנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דונלד טראמפ פשט רגל 4 פעמים, עובדה שיתכן ומעידה על נכונות מופרזת ללקיחת סיכונים. לארה"ב ולעולם מספיקה פעם אחת. כישלון כלכלי הקשור ליכולות הערכת מצב, בחירה שקולה של סיכונים וכדאיות, נראה לי רלוונטי יותר לבחינת היכולות הנדרשות מנשיא ארה"ב מאשר קשרים רומנטיים שמטבעם מערבים מדה נכרת של רגש לעומת רציונליות. שיאן פשיטות הרגל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טראמפ מצליח לא למרות שהוא גס רוח אלא משום שהוא גס רוח. כנראה שהחלפת בנות זוג ופשיטות רגל חוזרות הן חלק מאותה תדמית גסת רוח. שאלתי נותרת בעינה- לפי מה בוחרים מנהיג? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עירוב של רגש ורציונליות כלפי המועמד למנהיגות, כשכ''א סבור שהשני מרכזי יותר אצלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני - רציונלי. אתה - אמוציונלי. הוא - אופציונלי. (נסחף ברוח) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב רוח. עוד לפני התקציבים והזוגיות- מה מלמד סידור השיער הייחודי של ביבי וטראמפ על הבוחרים? אנשי ציבור שנוהגים להסתיר קרחות באופן כה שערורייתי מעלים בי חשש לגבי אמינותם וחשיבות האגו בחייהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביבי (לשיטתך) סגול - כי עם סגולה. טראמפ (כנ"ל) - חסר, כסה והסווה - כי טראמפ. פוליטיקאי עם אגו? אין חיה כזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוכן לפשוט רגל 10 פעמים ובלבד שיהיה לי עשירית ממה שיש לטראמפ. ברצינות, ברור שטראמפ לא פשט רגל אפילו פעם אחת, ואנשים רציניים לא מצטטים צהובונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת אמירה חסרת משמעות . לא מעניקים לך פשיטת רגל. ניהול גרוע, מינוף מוגזם, אילוזיה אגואיסטית, ציניות עיסקית וכמעביד וכיוב' מביאים אותך למצב בו אין ברירה אלא להכניס את העסק לפשיטת רגל ולהעביר את השליטה בו לידי הבנקים הנושים תוך בעיטה רבתית בעובדים. לאחר מעשה, להתגאות שזו החלטה עיסקית וניצול חוקי פשיטת הרגל על מנת להעשיר את כיסיך. כן, זה הדונאלד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין מחלוקת שעסקים בשליטתו של טראמפ הגיע לחדלות פרעון. מה משקל שיקול הדעת המוטעה של ההנהלה לעומת הנסיבות שאינן בשליטת ההנהלה, זו שאלה שאני לא יודע את התשובה עליה. חדלות פרעון תואמת את ההשערה שההנהלה כשלה, אבל אפילו במקרה כזה יתכן ששיקול הדעת היה סביר וצריך היה לנהוג אחרת רק כחוכמה לאחר המעשה. בכל אופן טראמפ לא פשט רגל אפילו פעם אחת כפי שכתבתי. הוא נהג כפי שכל משקיע שיש לו מספר השקעות נוהג כדי להגן על הונו כאשר אחת מהשקעותיו כושלת (ארבע מהשקעותיו). התופעה של הסדר חוב תמורת אירגון מחדש וויתור על חלק מהבעלות - כל זה בחסות בית המשפט, ידועה גם אצלנו. תופעה לא פופולארית, אבל במציאות יש כישלונות, ובעלי המניות והאג''ח צריכים להגיע להסכם כיצד לחלק ביניהם את ההפסדים. אני לא מבין מדוע בעלי המניות צריכים להיות מחוייבים מוסרית לבעלי האג''ח מעבר לנדרש בחוק, כאילו מדובר בהלוואה אישית מקרוב משפחה. ביחסים בין בנקים משקיעים מוסדיים ותאגידים, אף אחד לא עושה טובה לאף אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתחשב במצבה של המדינה שטראמפ עשוי להנהיג, למה שלא יתחיל לשמוט את חובותיה מדי פעם? מה החיסרון בכך? אם מדובר על פגיעה במוניטין: הוא צריך לכל היותר לדאוג למספיק כסף עבור שמונה שנים. מה שיקרה לאחר מכן כבר אינו הבעיה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדאוג שיהיה מספיק כסף עד סוף הקדנציה שלי - זו המדיניות המקובלת בכל העולם המערבי, והנשיא הנוכחי של ארה''ב הוא אלוף העולם במדיניות זו. אין צורך להמתין לטראמפ. להפך. חדלות פרעון אינה מצב רצוי כמובן, אבל השאלה היא מה לעשות כשאין אפשרות להחזיר חוב. להמשיך לבעוט בפחית במורד הרחוב, או לשים את הקלפים על השולחן, ולעשות אירגון מחדש של העסק. אירגון מחדש פרושו להתחיל להתנהל בתקציב מאוזן, כפי שדורש האגף ''הסהרורי'' האנטי ממסדי והמאוד כועס במפלגה הרפובליקאית. ויש לך סיכוי לקבל אירגון מחדש כזה יותר מטראמפ מאשר מקלינטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המפלגה הרפובליקנית ירשה עודף תקציבי ניכר ממשטר קלינטון שאיזן את התקציב. אך לא עבר זמן וממשל בוש ביזבז את כל העודף, שלא לדבר על ההוצאות האסטרונומיות על מלחמות אפגניסטן ועירק. לפני כמה זמן גם קראתי ניתוח מדוע איזון תקציבי פוגע בכלכלה כי הוא מייבש את השוק העיסקי. אין לי יכול לחפש עכשיו אבל אני משוכנע שתוכל למצוא ואולי גם להתעמת עם ניתוח כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקישור הזה יש שפע נתונים. לא בדקתי את איכותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלו נתונים יבשים ללא פרשנות על הדפיציט שיצרו שני הנשיאים, ונראה שאובמה, ללא שתי מלחמות וללא צורך להילחם במשבר הסאב פריים שקרו בתקופתו של בוש, עדיין עלה על בוש אופן יפה בהעמקת הגרעון האמריקני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קצת כמו להגיד שרוזוולט עלה על הובר בהעמקת הגרעון האמריקאי למרות שמשבר המניות לא התרחש בתקופתו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלחמת העולם השנייה התרחשה (בעיקרה) בתקופתו של רוזוולט. בכמה מקומות אחרים (לדוגמה כאן - מקור עם זהות פוליטית ברורה) ראיתי השוואה של החוב הלאומי לתמ"ג. זה נותן פרופורציה למספרים. ואז היחס אצל אובמה אמנם מתקרב לשיא של סוף מלחמת העולם השניה, אבל לא מגיע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משבר הס''פ קרה בסוף תקופת בוש והצניחה הכלכלית שבעקבותיו (ובתוכה אבדן ההכנסות ממסים מכל הסוגים ועליית הגרעון בעקבותיו) התרחשה בעיקרה בתקופת אובמה. באופן כללי, ספינה אדירה כמו ארה''ב משנה כיוון לאט מאד, שינויי מס שיזם בוש משתקפים בגרעונות במשך שנים לא מעטות אחריו וגם השפעותיו של אובמה תשתקפנה לפחות לאורך הקדנציה הראשונה של יורשו או יורשתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקישור מצביע באופן די חד משמעי על עלייה בגרעון בשל הוספת תקציבי עתק לביטחון (אובמה מנצח את בוש בזה.. לא יאומן) ועל הוצאות גבוהות ממשלתיות אחרות. הבדל במיסוי, אם יצר פער, לא מוזכר. וכל זה, דרך אגב, מבלי להכניס את השנה האחרונה בקדנציה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש ויכוח על הקשר הסיבתי בין ירידת הגרעון בתקופת קלינטון ובין מעשיו של קלינטון עצמו. יש הקושרים את ירידת הגרעון בזמנו להתנפחות בועת הדוט-קום בסוף שנות ה-90, ולגידול הבלתי צפוי בהכנסות המדינה ביחס לתיכנון הגרעוני המקובל. אני לא בקיא מספיק בפרטים וזו גם לא האג'נדה שלי ליצג האינטרסים של המפלגה הרפובליקאית באייל. אין ספק שנשיאים רפובליקאים כמו ריגן ובוש ניהלו תקציב גרעוני. התיחסתי ל"אגף "הסהרורי" האנטי ממסדי והמאוד כועס במפלגה הרפובליקאית", לא לממסד הרפובליקאי ולא לנשיאים הרפובליקאים. חלק גדול מהציבור האמריקאי כועס על הממסד הפוליטי ולכן מועמדים אנטי ממסדיים שמבטיחים לשבור את הכלים זוכים בתמיכה. במקום להתעמת עם הטענה אני אתעמת עם הכלכלנים. לפי דעתי מקרו-כלכלה הפכה למדע מדוייק. כלכלנים הפכו לסטטיסטיקאים שבוחנים נתונים כלכליים, ולמתמטיקאים שימושיים שמנסים להתאים מודלים מתמטיים לנתונים הסטטיסטיים. זה לא תמיד היה המצב. כלכלנים היו פעם פילוסופים. הם התבוננו התבוננות סובייקטיבית בפעילות הכלכלית, וניסו, כל אחד על פי חוכמתו, להקיש ממנה תובנות. במילים אחרות, הם השתמשו בשכל הישר כדי להבין את הפעילות הכלכלית. כולנו תומכים בשיטה המדעית. הצרה היא שהדינאמיקה של החברה האנושית מסובכת ולא מובנת, והפעילות הכלכלית היא חלק מהדינאמיקה הזו. התוצאה היא שלמודלים הכלכליים יש כושר חיזוי נמוך. מה קורה כאשר שמים בצד את השכל הישר, וסומכים אך ורק על מחקרים סטטיסטיים? הנה סיפור משעשע שמדגים את הסטטיסטיקציה של מדע כלכלה, וקשור גם לחוב הממשלתי המצטבר וגם לשכל הישר. יש מחקר מפורסם, Carmen Reinhart and Ken Rogoff, “Growth in a Time of Debt” שמוצא קשר סטטיסטי בין שיעור החוב הממשלתי ביחס לתמ"ג ובין שיעור הצמיחה השנתי. החוקרים בדקו נתונים של כ-20 מדינות ומצאו קורלציה בין חוב בשיעור של יותר 90% מהתמ"ג ובין צמיחה נמוכה. מאוחר יותר התפרסם מחקר נוסף שמצא שהחוקרים טעו טעות טכנית, ובעצם אין קורלציה כזאת. הסיפור כולו עורר מהומה רבתי בבלוגוספרה הכלכלית, מפני שיש לטעות הטכנית הזו השלחות פוליטיות ואפילו אידאולוגיות. הכלכלן Robert J. Shiller העיר: “Could it be that people think that a country becomes insolvent when its debt exceeds 100% of GDP? That would clearly be nonsense. After all, debt (which is measured in currency units) and GDP (which is measured in currency units per unit of time) yields a ratio in units of pure time. There is nothing special about using a year as that unit. A year is the time that it takes for the earth to orbit the sun, which, except for seasonal industries like agriculture, has no particular economic significance. מה המסקנה? השכל הישר צריך לקבל בחזרה חלק מכבודו האבוד. חוב ממשלתי גדול לא טוב, לא מפני שיש מחקר סטטיסטי שמוצא קורלציה או לא מוצא קורלציה, אלא מפני גילגול חוב גדול היא התנהלות לא תקינה ומסוכנת. רוב פעילות הממשלה אינה השקעה כלכלית יעילה, ולכן לא ברור שהיא גורמת לעלייה פריון העבודה שתאפשר צמיחה כלכלית, ובסופו של דבר תאפשר לממשלה לשרת את החוב הגדל באמצעות הגדלת ההכנסות שלה ממיסים. בשלב מסויים הפסיכולוגיה של הפחד והדינמיקה החברתית של השוק יביאו למשבר ולחדלות פרעון. אין לכלכלנים מודל מתמטי שחוזה מתי זה יקרה, אבל הסיבה לכך היא מצבו של מדע הכלכלה ומדעי החברה בכלל, ולא שהסכנה אינה קיימת. ממשל תקין אינו מערער את היציבות הכלכלית, מנפח בועות ומסכן את חסכונות הציבור לטווח הארוך, כדי לחגוג בזמן הקצר.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר דונלד טראמפ פושט רגל יש לבדוק עד כמה ההנהלה שלו אחראית לכך וכאשר ביל קלינטון יוצר איזון תקציבי, יש לבדוק האם נסיבות חיצוניות גרמו לכך. אני מציינת זאת כי נראה לי שזו הטיה פסיכולוגית אנושית, להגן ולייחס יכולות לקרובים לנו פוליטית, חברתית, משפחתית ולהמעיט ביכולות ובהצלחות של מי שרחוק מאתנו או מעורר בנו התנגדות (בפסיכולוגיה חברתית הנושא כלול בבחינת גיבוש ושינוי עמדות). הסתכלות ניטרלית יותר תהיה לייחס אחריות למנהיג (הממשל, החברה או בחיי היומיום) על כשלונותיו והצלחותיו. הרי דונלד טראמפ בחר ומינה את ההנהלה וקלינטון בחר את יועציו וקיבל את החלטותיו. קיימות נסיבות חיצוניות, הבחירה במידת המשקל שאנו מייחסים להשפעתן על התוצאה, גם היא קשורה לרוב בהטיה שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שהשיטה הקיימת (בארה"ב וכאן) מאפשרת לייצר מנהיג פוליטי מכל אדם ממוצע בעזרת יועצי תדמית וכיס מספיק עמוק. לאחר שהבהרתי את הנקודה אוסיף שלדעתי אדם שהיה בעל תאגיד כושל נושא יתרון מובהק על פני אדם שלא התנסה בניהול או קבלת החלטות ועל פני שניהם אעדיף אחד שהקים ותחזק גינה משגשגת לאורך שנים. הכנתי סלוגן במקרה שיצוץ כזה: העם עם הגנן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטוח שלא קיבלת את הרעיון מאיפשהו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
- אני די בטוח שקיבלתי. רעיונות מקבלים ומעבירים. ככה זה עובד. הקונץ הוא לדעת כיצד לגרום לרעיונות טובים להגיע אליך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוברט אוהארו חקר את פשיטת הרגל של המלון-קזינו טאז' מאהאל שנה אחרי שטראמפ קנה אותו. כדי לרכוש את הקזינו טראמפ היה צריך לשכנע את הרשות המפקחת שיש לו מספיק כסף כדי לסיים את פרוייקט הבנייה וההרחבה והוא התחייב לא לקחת הלוואות על בסיס מניות זבל, "כי הן זבל", והוא ישתמש בכסף משלו. הוא גם התרברב בפני הרשויות שהבנקים בכלל לוחצים עליו שיקח מהם הלוואות. בסופו של דבר הוא לא הצליח לקבל הלוואות רגילות ואז הוא פנה הפלא ופלא למניות הזבל. בגלל הסיכון הגבוה הכרוך בהן הוא שילם כ-50% יותר ממה שהוא הבטיח לרגולטור, וכשהגיע הזמן לשלם את הריבית כל העסק קרס. היו לו גם עסקים אחרים שכשלו, כמו חברת תעופה או ייצור וודקה. מה שבאמת צריך להרתיע את חתך המצביעים עבורו זה הנסיון שלו ב-2006 לקפוץ על עגלת המשכנתאות בשיא הבוננזה של סאב-פריים, רק כדי לסגור את החברה שלא הצליחה להיות "מלווה מספר אחד במדינה" כפי שהוא פירסם אותה, כשכל השוק הפיננסי התמוטט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סבור ששום דבר לא צריך להרתיע את המצביעים. טראמפ הוא תופעה שמביסה את עצמה - ככל שהוא יקצין את מיצובו כדי להצליח, הוא יובס יותר חזק בהתמודדות מול הדמוקרטים. הילארי כנראה מאוד מקווה שיהיה זה הוא שיסיים ראשון את מירוץ הפילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכש''ז, האיזון התקציבי בתקופת קלינטון הושג בשיתוף פעולה בין מפלגתי עם ניוט גינגריץ' הרפובליקני וגם ג'ון קייסיק שרץ היום למועמדות המפלגה הרפובליקנית ומתגאה שהיה שותף באיזון התקציבי דאז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים מאוד עם הסטטיסטיקציה ואבדן השכל הישר במדעי החברה בכלל. נראה לי שבפסיכולוגיה וסוציולוגיה זה עוד גרוע יותר. מסכים גם עם הכעס על הממסד הפוליטי שמסביר את התמיכה הגדולה בטראמפ וסנדרס. ויש בעיה נוספת שאני רוצה להאיר והיא המניפולציה בנתונים, והירידה באיכותם. ניקח את הנתון החדשי של משרות ואבטלה, לדוגמה, שנתפס כאחד הנתונים הכלכליים החשובים ביותר (למרות שהוא lagging, כלומר מתאר את העבר, ולא מסמן את העתיד). על פי סדרת הנתונים הזו שוק העבודה האמריקאי יצר בחמש שנים 2011-2015 בממוצע 205 אלף משרות בחודש (12.3 מיליון בתקופה) והאבטלה ירדה מ 9.1% ל 5.0%. לכאורה המשק האמריקאי קרוב לתעסוקה מלאה והעובדים צריכים להיות מרוצים. אבל אנחנו יודעים (זה ידוע כבר זמן רב, אבל רק בשנה האחרונה נגידת הבנק המרכזי הדגישה את זה בעדותה) שאיכות המשרות החדשות נמוכה וששיעור האבטלה הרחב יותר לדוגמה U6 בכלל לא נמוך. לכן למרות נתון האבטלה הנמוך לכאורה רמות השכר לא עולות כלל. השכיר האמריקאי נמצא במצב לא טוב מאז המשבר הכלכלי וזה מסביר את הכעס על הממסד, אבל הנתון המובלט הוא הנתון השטחי הטוב, ולא תמונת התעסוקה המלאה העגומה בהרבה. 63% מהאמריקאים עדיין לא יכולים לכסות הוצאה בלתי צפויה של תיקון רכב ב 500 דולר או ביקור בחדר מיון ב 1000 דולר מחסכונותיהם! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין השורה האחרונה: חלק לא מבוטל מפשיטות הרגל (האישיות, לא הטראמפיות) בארצות הברית היו בשל הוצאות בריאות לא צפויות. למה ביקור בחדר מיון צריך לעלות 1,000 דולר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אופטימי, הנסיון שלי מראה ש-5000 דולר זה אזור החיוג הנכון. כולל איזה צילום רנטגן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איש עסקים אינו חותר לפשיטת רגל וכאמור, במשרה אליה הוא שואף, מספיקה פעם אחת וכשלון סדרתי בסדר גודל כזה מדאיג מכמה היבטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מאיה, במשרה אליה שואף טראמפ דווקא מקובל מאוד להעלות את תקרת החוב. מי שרגיל לפעול במינוף ענק, יש לו נסיון רלוונטי ומועיל למשרה של נשיא ארה''ב. אולי דווקא הסדר חובות והעלאת ריבית, זה בדיוק מה שארה''ב צריכה, במקום להמשיך לגלגל חובות מכאן ועד להודעה חדשה. זו בוודאי דרך הגונה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר: טוב עשו ארגנטינה ורוסיה בעבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר: בתמונת המאקרו טראמפ הצליח בחיים על פי מה שנחשב בעיני רוב האנשים להצלחה. הוא נמצא בפיסגה בגלל שהצליח בחיים האישיים שלו. אני רוצה להעלות כאן נקודה להשוואה בזעיר אנפין - ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים. גם הוא איש עסקים שהצליח בזכות עצמו, ואת הניסיון וההצלחה שלו הוא לקח לפוליטיקה. יש האומרים שהוא ראש עיר מצוין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טראמפ רומז עכשיו לכיוון שהצעתי: Donald Trump’s Idea to Cut National Debt: Get Creditors to Accept Less | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתכוון להבדל שבין תכונה מוחצנת, מטופחת, משוייפת ומצוחצחת עד ברק על מנת ללכוד את העין, לבין זיוף, עטיפת צלופן נוצצת, שחסר לה את התוכן המייצב של הפוזה מן הרישא. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |