 |
|
 |
||
|
||||
 |
התכוונתי לכך שאפשר להיות מקורי בכל טכניקה, ולא חשוב בת כמה היא. _______ אני עדיין מנסה להגיע לשפה משותפת. אתה מתכוון למקורי במובן שטרם נעשה או במובן הנאמן -ואם נאמן, למי? לאומן או ליצירה עצמה ("שמסתתרת בפסל")? ובעצם -מדוע לא אמן? תודה על ההמלצה. יש דברים מעניינים מבחינה אומנותית במוזיאון ארצות המקרא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אנסה לעזור: "אתה מתכוון למקורי במובן שטרם נעשה או במובן הנאמן -ואם נאמן, למי?" מקורי במובן שטרם נעשה, אני חושב. האופציה של "נאמן" לא ברורה לי כלל. "לאומן או ליצירה עצמה ("שמסתתרת בפסל")?" ליצירה.* "ובעצם -מדוע לא אמן?" אני לפעמים מתבלבל בין השניים, בכל מקרה הכוונה ספציפית כאן היא לאמנות. במובן הרחב אני לא חושב שיש גבול חד בין אמנות לאומנות ודווקא פה אני חושב שאנחנו מסכימים, מכיוון שאתה מעניק חשיבות גדולה לרמת המיומנות הטכנית שכרוכה בתהליך היצירה. אני בטוח שיש דברים מעניינים במוזיאון המקרא אבל לעניינינו אתה טענת דברים שלדעתי ביקור ב NPG (יש לי עוד המלצות בלונדון.. ) יכול להפריך (אם תנסה). * עלה לי רעיון מעניין מהשאלה שלך - המקוריות של האמן עצמו (להבדיל מהמקוריות של יצירותיו) היא יותר תחושה סובייקטיבית פנימית שלו עצמו מאשר תכונה אובייקטיבית של מישהו. התחושה שאתה מקורי היא חלק מהכיף ביצירה, אם באמת בסוף יוצא משהו שלא עשו לפניך, אתה מחזק את התחושה הפנימית הכיפית הזו. אם קורה ההיפך אתה יכול להכיר בזה, להתעלם מזה או להחליט שאתה פחות מחפש את זה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מקורי במובן שטרם נעשה, אני חושב. _____________ לרדיפה השכיחה אחרי השונה והמוזר על מנת להרוויח את התואר מקורי אין דבר עם אומנות -או נאמנות. דיוויד בואי אללה ירחמו, לא פעם נפל לאותו פח. 2. נאמן ליצירה שמסתתרת בפסל. ______ אני מסכים שהאמן אינו המקור ליצירה והמקור לאומנות הוא חיצוני. הרעיון שעלה מהשאלה מעלה על נס את הסובייקטיביות כשבעיני אומנות אמיתית היא אובייקטיבית. הווה אומר, מיועדת ומכוונת ומשפיעה באותה דרך על אנשים באותו מיקום דרגה או מעלה רוחנית. 3. אני לפעמים מתבלבל בין השניים... מכיוון שאתה מעניק חשיבות גדולה לרמת המיומנות הטכנית שכרוכה בתהליך היצירה. ___________________ ההיפך, אני לא מעניק חשיבות לאמן, לכלים, לטקס בישבן ולא למיומנות אלא טענתי שהרעיון חשוב משניהם ובעצם הדבר היחידי שחשוב. הבלבול ומתיחת קו גבול עבה בין אמנות לאומנות שכיחים מהסיבה שקשה להכיל את הרעיון שהאומנות חיצונית ודווקא האגו ושיקולים מסוג "חייב להיות מקורי" מפריעים לה. הפוקוס בעבודת אומן מתרכז ברעיון בעוד שאמן כביכול עסוק בהגשמתו (ברמה הטכנית) בצורה מיטבית. ארחיק לכת ואומר שכל עוד לא מדובר באומנות אמיתית אין הבדל בין אומן לאמן. הבדל בין סתת אבן לפסל לא נמצא באבן אלא ברעיון וכל עוד שניהם עסוקים ברעיונות נטולי ידע מועיל ההבדל בין שניהם אינו מהותי. נניח שאפסל מגוש גרניט שחור פרארי בקנה מידה אמיתי. זה משו משו, עד לרמת דיוק של 5 מ"מ. פרארי שחורה משיש מבריקה מליטוש מים יסודי. פסל מרגש, זה וואו, זה רעיון, זה Joy...ועכשיו אפסל את מוניקה בלוצ'י ועוד שניה את אובמה עם רגליים על השולחן. ההבדל בין אומנות אמנות לאומנות אמיתית נמצא מעבר לרעיון, בתועלת שבמידע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי שאלות: למה אתה מתכוון ב"נאמנות", בתגובה הקודמת ( כאלטרנטיבה ל"מקוריות")? מה זה "רעיון"? זה המסר? מה ההבדל בין הרעיון לבין החוויה של צופה (נניח צופה אופטימלי) ביצירה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא יודע למה התכוונתי בדיוק" כתשובה רעה מצויינת כי היא מדגימה כיצד אומן מתחיל עם רעיון שמשתנה בתהליך היצירה למשהו שונה. הכוונה לנאמנות במובן של אבטחה והבטחה שנדרשות באומנות אמיתית כי הרעיון הוא מסר שמכיל תועלת1. לרוב הוא מכיל מאפיינים קליידוסקופיים רב שכבתיים שמלמדים את הצופה בהתאם ליכולתו לספוג את הידע. החוויה היא פועל יוצא ואפשר להגיד שהיא די אחידה או משותפת מפני שכולנו דומים. מקצבים, צבעים, פוזיציות, יחסים, צורות, טקסטורות, מתמטיקה ועוד משפיעים על בני אדם באופן די דומה- גם כשאין לנו את המילים לבטא את השוני או את הרגישות, השפה והמודעות שנדרשות לפענוח וביטוי השוני. וגם כשאנחנו מאמינים שכל דבר הוא סובייקטיבי. במקרים רבים במה שנקרא יצירת אומנות אפשר למצוא זכר למסר שהשתבש ואם גם זה לא מסבך את העניין לפעמים האומן יוצר משהו שמכיל מסר שאינו מבין ונותן בו הסברים מצוצים מהאצבע. 1 אנלוגיה פזיזה קפצה לכביש. -מפת אוצר נושאת תועלת עבור מי שיודע לקרוא את הסימנים. נסה לשער מה נדרש כדי לתכנן מפת אוצר שבעוד Y שנים רק אנשים ש- X יידעו לזהות בה את Z שנדרש כדי להגיע לאוצר, מה יגדיל את סיכויי המפה לשרוד במשך התקופה ומה יגרום לאנשים לזכור שהאוצר חשוב וקיים כדי שהמפה לא תסיים את חייה כחומר גלם לסנדלים בבזאר ים תיכוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שניה מתמקד בשני דברים שהעלית: האובייקטיביות והמקוריות. גם לי יש אנלוגיה פזיזה, כדי לנסות להבין למה אתה מתכוון ב"אוביקטיביות": אני אישית מפרש את מה שאתה קורא לו "אובייקטיביות" בתור אוניברסליות אנושית, משהו בחיווט של המוח שיגרום ל"הנאה" או איך שלא נקרא לתחושה שמקבלים שחווים אמנות טובה. אבל גם האוניברסליות הזו היא מוגבלת, כי בכל זאת, כמו טעם באוכל, יש חשיבות גדולה לחוויות קודמות. זאת אומרת שאמנות (בינתיים) עוד לא מדליקה ומכבה את התחושה "אמנות" במוח ישירות, אלא תלויה בהמון המון שכבות של תיווך בין החושים והזכרון לבין התחושה שאנחנו מדברים עליה. עד כה אתה מסכים? אז באנלוגיה לאנלוגיה שלך - יכול להיות שהמפה המושלמת עבור אדם A, ש(ליטרלי) מעיפה לו את המוח, היא לא המושלמת לאדם B (למרות שגם הוא נהנה ממנה כי בכל זאת כולנו בני אדם). אולי היא אפילו לא המושלמת לבן אדם A בעוד עשר שנים. ולגבי המקוריות, בעיקר בהתייחס לתגובתך הקודמת: אמרת שההבדל בין אמן לאומן מבחינתך הוא הרעיון - ובתחושה אני מסכים, למרות שאני עדיין לא יודע בדיוק למה הכוונה ברעיון. אבל אם לא הייתה מקוריות, למה הפסל ממשיך לפסל פסלים חדשים? ולמה שהסתת לא יפסל את הרעיונות של הפסל אחרי שיבין את הרעיון שהפסל בגדולתו הצליח להעביר לו, ובהנחה שהוא סתת יותר טוב גם יגיע לתוצאות יותר טובות? עד שתענה אתן את התשובה שלי: אומנות היא תקשורת ויש לה שני צדדים. דיברנו על הנאתו של הצד שקולט, אבל גם הצד שיוצר נהנה ממשהו (במובן הרחב, גם אם הוא דכאוני וקודר). העובדה שהוא *יוצר* משהו חדש היא עקרונית. החידוש הזה יכול לנבוע מסוג מסוים של "סוביקטיביות", כלומר שהוא מבטא את האמנות האולטימטיבית מ*בחינתו*, אבל לכך אולי לא תסכים. מה נשאר חוץ מהחידוש שטמון במקוריות עצמה, כלומר מהבעת אותה אמת אובייקטיבית (שבה אתה מאמין) בדרך חדשה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיט. צ"ל "*אמנות* היא תקשורת ויש לה שני צדדים" ולא אומנות. בררר. מחשבה מטרידה: יש מצב שויכוחים כאלה יחודיים לעברית?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אישית מפרש את מה שאתה קורא לו "אובייקטיביות" בתור אוניברסליות אנושית. _______ מאוד קרוב לאופן שאליו כיוונתי רק שאצלי החיווט במוח והחוויות המוקדמות נקרא בפשטות העיצוב המופלא. מי שעיצב את הדבר שבן האנוש חי בתוכו כיוון לתפקוד ואופן פעולה מבוסס תגובה. בניגוד לשאר בע"ח, היצור שנברא בצלם אינו יכול שלא לעבד דרך המערכות הרבות שלרשותו נתונים יחודיים. אדם A ורדם B יודעים המון על ההבדל בין עיגול שלם לעיגול מקוטע ויתעוררו או ירגעו מאותם מקצבים. זה נכון שאדם A יכול לעבור מסלול שונה בחייו מאדם B ושבנקודת זמן מסויימת שניהם יגיבו באופן שונה לאומנות שלפניהם. A יכול להתעלם ולחלוף על פניה בעוד ש- B יתעכב שעה ארוכה בשל מה שנראה לו כזווית טכנית או הנדסית. למה הפסל ממשיך לפסל פסלים ולמה שהסתת לא יפסל את הרעיונות של הפסל אחרי שיבין את הרעיון שהפסל בגדולתו הצליח להעביר לו, ובהנחה שהוא סתת יותר טוב גם יגיע לתוצאות יותר טובות? _______ 1. חלק מהאמנים, לרוב כאלה שהצליחו מבחינה מסחרית בגלל קשרים או תזמון 1 מוציאים את "העבודות" לקבלנות משנה. 2. אמרתי ששכיח לראות באומן כאחד שמכוון לרעיון והאמן כזה שאמון על הביצוע. לשניהם ברוב המוחלט אין קשר לאומנות אמיתית. 3. באומנות אמיתית יש הבדל בין תחומי האומנות השונים אבל כלל האצבע הוא אחריות ונאמנות. תהליך היצירה לא יתבצע מרחוק ע"י שליחת מסמכים והנחיות. חייבים להרגיש ולמדוד. העובדה שהוא *יוצר* משהו חדש היא עקרונית. החידוש הזה יכול לנבוע מסוג מסוים של "סוביקטיביות", כלומר שהוא מבטא את האמנות האולטימטיבית מ*בחינתו*, אבל לכך אולי לא תסכים. מה נשאר חוץ מהחידוש שטמון במקוריות עצמה, כלומר מהבעת אותה אמת אובייקטיבית (שבה אתה מאמין) בדרך חדשה? _____ על הנאת היוצר אין ויכוח השאלה מה חדש באמת. אפשר להפוך על קצפת קופסת טונה ולקרוא לחתול שחור שאף פעם לא הסתובב בציבור עם שפם לבן. בז'אנר הצילום של הנשיונל גיאוגרפיק יש אינסוף *חידושים מסוג זה. מה שיוצרים מבצעים לרוב נשאר בגדר וריאציות, סגנונות או בביטוי שמתרץ את האמת- קאבר לרעיונות של אחרים או חלקים שמישהו כבר עשה או במקרה הטוב, פירורים ממסר שלרוב סולף או שובש, וסביר שהוחלף במשהו שהאומן מרגיש איתו בנוח. מהאזנה מקרית לרדיו נראה שאפילו ליצר נגמר הכוח. אינסוף שירים שמבטאים את אותו סט רגשות בדרך נורא דומה גם כשמבחינת האומן מדובר ביצירה אישית. כנ"ל לגבי תמונות, סרטים, ציורים ועבודות פימו. הסובייקטיביות שאתה מדבר עליה מפעילה את התווך ומפריעה לתרגום הרעיון בעוד שאומנות אמיתית צריכה מישהו שיודע להגיע לכניעה ושכחה מוחלטת של האישי כדי להתרכז בהפעלת כישוריו באופן שישרת את הרעיון בצורה המיטבית. אם צריך לירוק דם, מה טוב. אני מהאסכולה שחושבת שלערך שטמון במסר עבור האומן (שמתבטא בייסורים) יש משקל השפעה חיובית. אסכולה, עוד מילה "אומנותית". מה נשאר? עולם ומלואו. הייתי שמח אם היו מייצרים פחות תכנים מפוקפקים ע"י "מומחים" מפוקפקים בנוגע ל"עבודות" מפוקפקות שיצרו "אומנים" מפוקפקים שלמדו ב"מוסדות" אומנות מפוקפקים. צריך לעודד ילדים ליצור ולהתנסות בכמה שיותר יצירתיות. לחזק את הגאונות הטבעית ולא להגביל או להעמיס דוקטורינות, היסטוריה ותיאוריות. זה קצת יותר מועיל מללמוד על מצבו הרפואי של ואן ברוך בשיעורי "אומנות". מה רע בשיעורי אמנות? 1 יש זרמים באומנות, לא כי מישהו "המציא" אותם אלא מפני שהמסר משתנה. המפה חיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"למה שהסתת לא יפסל את הרעיונות של הפסל" - נדמה לי שזה נקרא רפרודוקציה, וזה די מקובל לפחות בתחום הציור. מישהו אולי יודע איך קוראים לזה באנגלית? - הערך האנגלי המתבקש בויקיפדיה דוקא לא תומך (למרבה ההפתעה) בהגדרה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון ל-Oil painting reproduction [Wikipedia]? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ציטוט של האלמוני החובב. בהמשך למשקל התווך והשאלה שהצגת אולי הביטוי המתאים לאמן שמבצע העתק שכזה הוא הפוסל במומו. אם יצבטוני לא אנתץ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאיבדתי אותך בסבך האסוציאטיבי של התגובות של שנינו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |