 |
הדת, תכליתה לשעבד את האדם. מביאה היא אותו להכרה כי יצריו רעים. יש לו רצון, ואין הוא רשאי לנהוג כרצונו, אלא עליו ליכוף אותו בפני רצון שמחוצה לאדם, לרצון האלוהים, לציוויים. לכן המצוות הן עול. לכן הטוב, הוא ירא ה'. לכן הגיבור הוא הכובש את יצרו. בזה, ורק בזה, ניתנה תעודה לישראל להיות אור לגויים. בזה ניתן לו אידיאל להיות ממלכת כהנים. אומה שלמה, אשר ללא סיבה נראית לעין, ללא כפייה מפני זרים, מקבלת על עצמה עול. משום מה. "אור לגויים" "עם סגולה" לא מציין כל יתרון או עדיפות לאדם. רק בדבר אחד יכול היהודי להיות "טוב" מן האחר. בהכרה שהוא עצמו כאדם- הינו רע. וכי הוא מקבל על עצמו להתמודד עם הרוע הזה הפנימי.
מהו הדבר שמכונן את העם היהודי? מה הדבר שגם מחזיק את קיומו של העם היהודי לאורך הדורות? זהו הדבר. את הטריטוריה, לא נתן לנו אלוהים, נתנה לנו ההיסטוריה. הארץ המובטחת, היא מן הפרת ועד החידקל. צאצאיו של אברהם, ובכן, הרי הם יצחק, וגם ישמעאל. את זכותנו על הארץ, מסביר בן גוריון לא בהבטחה האלוהית, כי אם בהיסטוריה. אין עם אחר שיש לו היסטוריה בארץ הזו. יחידים שהם אינם קולוניאליסטים בארץ הזו, יחידים שיש להם זיקה היסטורית לארץ הזו- כעם, הם היהודים.
גם זאת נתנה ההיסטוריה. מעולם לא הייתה החטיבה הטריטוריאלית המצרית, הקרויה ארץ כנען, שלימים אימצוה הישראלים כחטיבה שלמה וככובשי הארץ, מעולם לא הייתה הארץ הזו מיושבת ביהודים בלבד. מעולם לא היה אידיאל דתי כזה. אני לא מכיר אידיאל יהדותי של הומוגניות טריטוריאלית. ממלכת כהנים, כאידיאל דתי, הוא אידיאל של הומוגניות כעין מוסרית. זאת וגם. האידיאל הדתי מצווה על הסובלנות כלפי הגר. כלפי יושבי הארץ שאינם יהודים. זאת וגם. תקופות השגשוג של מלכויות ישראל, דווקא כאשר ידעו המלכויות לנהוג בשיתוף פעולה עם נכרים. שרי הצבא של דוד, אנשי אמונו, סופריו, שבטים כנעניים, פעלו יחד עם ישראל. עם לבדד ישכון- את זה אמר בלעם, ובלעם היה רשע. זה לא אידיאל לאומי, ולא אידיאל יהודי. אין "טוהר דם" יהודי. אימהות המלכים, הן נשות המלכים הנוכריות. מרות ועד איזבל. רובן נכריות. בת שבע- חתית הייתה.
בית המקדש הוא סמל לתקומת ישראל. ותקומת ישראל כבר באה. לוחות הברית הן פריט ארכיאולוגי. לוח חרס. תוכנם מצוי בספרי התפילה, וצריכים להיות מצויים בלבבות. מבין מקומות התפילה, זכו היהודים במקום הטוב יותר. ניתן להם קיר, לא כשריד של בניין קדוש, אלא כסמל של עמידה כנגד הפרגוד. מה מעבר לפרגוד הנישא, זאת היהודי אינו יודע. ואליו הוא מתפלל. את הכניסה להר הבית, צריך לאסור לא מפני הערבים, כי אם מפני היהודים. מפני מטורפים חובשי כיפה, אשר נשכח מליבם כי את עבודת השם מקיימים בענווה ובכניעה.
גם אני חושב שחלה הקצנה בימין. שלומי אמוני ישראל, שאינם חשים עוד ביטחון במושג "ישראלי" ומסתופפים תחת זהותם כיהודים. אבל שם הם מוצאים רבנים אשר מטיפים לאלימות. אשר מטיפים ללאומנות. התארגנויות טרור, גופשטנים וכהניסטים חובשי כיפות חומות , מנהיגים פוליטיים שמדברים בדימויים פשיסטיים. רעיונות מדיניים חזיריים המבקשים להפשיט את הפלסטינים מעורם. וכולם מדברים בשם היהדות. האם אפשר להיות יהודי ומתון? השלום כציפייה משיחית חילונית, או כאידיאל מדיני- קרס. נמתין לשמאל הפנאט, האינפנטיל, הסתום עד שיואיל לפתוח את השכל ולהבין שאנחנו לא נגדו. על מקומו של אידיאל השלום- יבוא אידיאל הסובלנות. לא לאלימות. כן לסובלנות.
|
 |