בתשובה למאיה, 01/09/15 15:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. דייקי. לנדו (תודה על התיקון) ישב במאסר פעמיים לפני 2011, ועוד פעם אחת ב2011 כלומר 3 פעמים לפחות. 2. את טוענת ש"צה"ל נוהג ע"פ קודים של חברה סגורה המגנה על חבריה." - הנה דוגמה הפוכה שפורסמה אתמול - כתב אישום הוגש נגד לוחם שאנס חיילת. החיילת עצמה חששה להתלונן, והמקרה נחשף "לאחר שאחד המפקדים במוצב, ששמע על המקרה שבועיים לאחר שאירע, העביר את הפרטים למשטרה הצבאית וזו פתחה בחקירה." - מספיק בן אדם (תרתי משמע) אחד עם מצפון שמעביר את פרטי המקרה לרשויות המוסמכות בשביל לגרום לחקירה רצינית שבמקרה הזה גם הבשילה לידי כתב אישום, ובניגוד ל"עדים" האנונימים של שוברים שתיקה שכבר פשטו את מדיהם ואין להם ממה לחשוש, כאן מדובר בחייל בסדיר שממשיך לשרת באותה מסגרת ועם אותם אנשים. את באמת רצינית בטענתך כאילו המפקד המצפוני הזה הוא אחד ויחיד בכל מאות אלפי חיילי הסדיר והמילואים של צה"ל? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. קיבלתי את התיקון. לנדו עצמו אינו מגדיר את עצמו כפצפיסט אלא כסרבן שירות. 2. הדוגמא שנתת אינה רלוונטית. בשיח הקיים היום (ניתן לקרוא לו "שיח הניצבים") הדיווח על מטרידנים ועל אחת כמה וכמה (לא מכוון) על אונס הפך סופסוף לנורמה מקובלת. אין הדבר דומה כלל לדיווח על פשע מלחמה כלפי פלסטינים. צה"ל כחברה סגורה צבאית מצופף שורות נגדם והתנהלות זו מחלחלת גם למרחב האזרחי. דוגמא שהיתה מתאימה יותר היא שחייל מדווח על עוולה שחייל אחר ביצע כנגד פלסטיני. זו אינה הנורמה, להיפך. במקרים כאלה הניסיון מוכיח שלא רק שלא מדווחים אלא מטייחים. את ההתנהלות כחברה סגורה המסרבת לחשוף מעשי פשע בקרבה ביטא מלכא בעצמו: ""כל החקירה הזאת – בגידה בצה"ל, בגידה בחיילים, בגידה בציונות ובמדינת ישראל". פעם קיבוצניק היה יכול להתבטא כך, כיום, חבר בארגון פשע כלפי חקירה נגד הארגון שלו או חייל בצה"ל, מתבטאים כך. זו הנורמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, לא מלכא טען שהחקירה היא בגידה בחיילים, אלא אחד מחיילי המילואים שנחקר כעד. וכאמור גם, החקירה עצמה (שחלק גדול מהעדים שנחקרו הרגישו שהיא מתנהלת כ''מסע ציד'' כלפי המח''ט שנועד להפלילו בכל מחיר) נוהלה ע''י מצ''ח והפרקליטות הצבאית - שניהם גופים בתוך ''החברה הסגורה'' כדבריך. אם היא היתה כזו, כל החקירה לא היתה מתקיימת מלכתחילה, ובטח לא כ''מסע ציד'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכבר כתבתי, התגובה הראשונית לדרישה לחקור את האירוע בו נהרגו 29 אנשים, בהם 9 ילדים נתקלה בסרוב לחקור. רק בשל הלחץ של דו"ח גולדסטיין צה"ל *נאלץ* לפתוח בחקירה. זו התנהלות של חברה סגורה המגוננת גם על הפושעים בקרבה. אם הדבר היה תלוי בצה"ל דבר לא היה קורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את לא מדייקת. התגובה הנכונה לעובדה (שאין עליה מחלוקת) שנהרגו מאש כוחותינו, במהלך מלחמה, ובשטח שבו התנהלה לחימה, 21 אזרחים (גם בזה את לא מדייקת) היא קודם כל תחקיר מבצעי להפקת לקחים ולמניעת הישנות האירוע, ואח"כ (בנפרד) העמדה לדין משמעתי של האחראים. מלכא אכן הועמד בפני דין משמעתי על האירוע הזה (בפני אלוף הפיקוד) מייד לאחר המלחמה. העקרון המשפטי של "סיכון כפול" מונע העמדה לדין פעמיים. במקרה הספציפי הזה היתה התערבות פוליטית חיצונית פסולה שבעטייה הפרקליטות הצבאית חרגה מהעקרון המשפטי הנ"ל (זו אחת הסיבות שהחיילים הרגישו שיש רדיפה משפטית כנגדו ומיאנו לשתף פעולה במה שהם ראו כמסע ציד). בדיעבד הסתבר שלא היה מקום - גם מהבחינה העובדתית גרידא - לפתוח בחקירה מלכתחילה. המסקנה מכך היא שיש לשמור על עצמאות הפצ"ר ולא לאפשר לגורמים פוליטיים להתערב בהחלטותיו המקצועיות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |