|
||||
|
||||
איזה יופי של נוסטלגיה דמיינת כדי שתוכל להתרפק עליה. חברת המופת של נעורי הציונות היתה חברה שבה אפשר להשאיר את הדלתות פתוחות כי זה ישוב עברי ואף אחד לא יגנוב. הערבים היו גונבים ורוצחים כשהיו נותנים להם. לכן נלחמו בכוח להרחיק אותם. בחברת המופת שבנו זקני המחנה ה''ציוני'' חייבים לאזן את מספר היהודים באחוז מספק של ערבים, אחרת זה קיפוח. ואם לא מתו באינתיפאדה מספיק יהודים כפי שמתו ערבים לאחר שפתחו במלחמה, אז יש כאן קיפוח. אחחח הנוסטלגיה... |
|
||||
|
||||
גם אם תעמוד תחת המרפסת ותיגע בשולי זקנה, לא תבין כנראה מהי ציונות. |
|
||||
|
||||
בנקודה זו אני חושב עליך בדיוק את מה שאתה חושב עלי. שנעשה זוג או פרט? |
|
||||
|
||||
כשזה מגיע למחשבה, אתה וודאי שייך לתחום הפרט. |
|
||||
|
||||
נמשיך צעד אחד קדימה: כשאתה כותב דברים כאלה, אני ודאי נעלב. |
|
||||
|
||||
כל הרג הוא קיפוח. |
|
||||
|
||||
כל הרג הוא קיפוח? נגיד... כשהרגו את עבד אל קאדר אל חוסייני זה היה קיפוח? |
|
||||
|
||||
נפשו קופחה. |
|
||||
|
||||
אה, עכשיו ירדתי לסוף דעתך. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |