בתשובה לערן בילינסקי, 03/07/00 17:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אנו במיעוט של שניים; וכעת אני הולך לעשות מה שעושה כל מיעוט של שניים שמכבד את עצמו: להתפלג. אני מסכים עם הגישה הכללית של פרופ' בלבן, אבל יש לי בעיות עם הביסוס התאורטי שלה, כפי שאתה מציג אותו. האם באמת מדע מניח שהאובייקטים שלו לא טועים? נכון שבניסוי מדעי לא תיתכן המסקנה "עכברים במבוך המתואר ילכו לצד ימין, אבל העכבר יחזקאל טעה והלך לצד שמאל". אבל נניח שאנו מאלפים עכברים ללכת במבוך בדרך מסוימת כדי להגיע לגבינה ולהימנע ממכת החשמל. ואז אנחנו משנים את צבעי המבוך וגורמים לעכברים להתבלבל וללכת לכיוון החשמל. אז יהיה סביר בהחלט לטעון "שינוי הצבעים גורם לעכברים לטעות". אנו נוקטים כאן בהנחה שעכברים רוצים גבינה ולא רוצים מכת חשמל, למרות חוסר ההבנה שלנו את הפסיכולוגיה העכברית. לפי גישתך לפוליטיקאים, עלינו להניח כאן שהעברים לא טועים, וכנראה שינוי הצבעים גורם להם לרצות חשמל ולא גבינה. מה שקרה כאן הוא, שהגדרנו בחירה מסוימת כטעות, באופן סביר לחלוטין, והטעות הופכת להיות חלק ממרחב התוצאות שהניסוי מטפל בו. כעת, יאמר יוסי גורביץ (ורוב שאר העולם), כל מה שאני עושה הוא להניח כמה הנחות סבירות, עד כדי המובן מאליו, על מה עשויים לרצות פוליטיקאים, ואני מכניס את גורם הטעות כחלק מ"מרחב התצפית" שלי. בפרט, הטעות של גולדה, כמו הטעות של העכבר, אינה מסקנה ואינה הנחה: היא פשוט תצפית, ולא נותר להיסטוריון אלא להסביר אותה. בכלל, אני חושב שהרעיון של להפוך את הפוליטיקאים לאובייקט של מחקר מדעי הוא יומרה חסרת כיסוי. מה בדיוק "חוקי הטבע" באשר לפוליטיקאים שאתה יכול לגלות כאן? דומני שכל מה שבלבן (ואנחנו בעקבותיו) מנסה לאמיתו של דבר לעשות, ובוודאי כל מה שהוא מצליח לעשות, הוא לחפש את ההסבר הסביר ביותר למעשים של פוליטיקאים, להסיק מה רצונותיהם, ו(אם מדובר בפוליטיקאים פעילים) לנסות לחזות את מעשיהם העתידיים. זה לא יותר מדעי ולא פחות מדעי מצורת הניתוח המקובלת, נניח של יוסי גורביץ. אז מה ההבדל? רק בשקלול הגורמים. גורביץ מניח "מרחב רצונות אפשריים" מוגבל וכושר מדהים לטעות; בלבן מניח מרחב רצונות ענק (בשאיפה, לא מניח כלום על הרצונות) ומעט טעויות. א-פריורי, המסקנות שלו עלולות להיות שגויות לא פחות משל גורביץ. השאלה, מבחינתי, מתמקדת במה סביר יותר. המוזר והמעניין אצל בלבן שהמסקנות שלו נראות בהתחלה מופרכות ומקוממות; אחרי תקופת הסתגלות קצרה הן התחילו להראות (לי, לפחות) סבירות הרבה יותר מהניתוחים המסורתיים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להתאחד קצת חזרה? בדיעבד אני מרגיש שמשכתי את נושא הטעות יותר מדי אבל כפי שכתבתי בתגובה לדובי, התשובה "טעות" לשאלה "למה?" לא מוסיפה מידע. היא רק תחליף צדקני לצמד המילים "לא הבנתי". אני מסכים שלנסח "חוקי טבע" על התנהגות פוליטיקאים זה אבסורד, אבל בפירוש ניתן להבחין בכמה "תופעות" שחוזרות על עצמן - החלוקה שהדגמתי לדובי של הפוליטיקאים הבכירים במזרח התיכון. הנטייה של מספר 2 בשלטון להיות אויבו הגדול ביותר של מספר 1 בשלטון. השימוש שפוליטיקאים עושים באידאולוגיה כדי לממש פוליטיקה. אלא לא חוקים אלא יותר "כללי אצבע" שאני חושב שבמסגרת מדעי החברה אפשר לקבל כאפשריים. מה שהופך את האבחנות שלנו למדעיות יותר הוא הסרוב לקבל את הטעות כהסבר. גם תיאוריה מדעית יכולה להתברר כשגוייה, אולם היא לא תשתמש אף פעם במושג הטעות. מסיבה זו אני חושב שאבחנותינו עדיפות על אבחנות אחרות. ובוודאי מדעיות יותר. אתה דווקא לא הבחנת בין טענות מדעיות לטענות נכונות. איני טוען שבהכרח האבחנות שלנו נכונות יותר משל אחרים. אני רק טוען שהבסיס העובדתי שלהן בדרך כלל מוצק יותר ולא מסתמך על הנחת הטעות, והן בנויות על שיקולים לוגיים ולא על ניתוח אעפס רגשי משהו של המציאות. אני מקווה שנגייס תומכים נוספים ואולי נקים מחדש את "חוג אורנים" הכושל, שעודד ברח ממנו כמו מאש אחרי שהחלו לסווג אנשים ל"טובים" ו"רעים". kidding... kidding... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי לכתוב את זה כבר כמה ימים, ולא היה לי כוח לחפש את התגובה המתאימה שלך בנושא (זאת עם השפן שלא טועה), אז אנצל את דבריך לגבי מספר אחת ושתיים שהם יריבים תמיד: בספר chimpanzee politics של פרנס דה-וול, הוא מתאר מאבק כוח בין שלושה קופים זכרים במושבה שלהם בגן-החיות ארנהם בהולנד. שלושת הקופים הם ירואן, לויט וניקי. ירואן היה השליט (alpha male) הראשון, וזכה לתמיכת הנקבות. לאחר מכן התקיים מאבק כוח בינו לבין לויט. הנקבות המשיכו לתמוך בירואן, אך עם עזרתו של ניקי, בסוף לויט זכה בעמדה הנחשקת. ירואן, בתחכום ראוי, אפשר לניקי, הצעיר והחזק, לקבל את המקום השני, ואכן, עד מהרה החל מאבק כוח בין לויט לניקי, השותפים הותיקים, כאשר ירואן תומך בניקי, והנקבות מתחלקות בין תמיכה בלויט ותמיכה בירואן (ניקי הצעיר לא היה אהוד במיוחד על הנקבות). ניקי עלה לגדולה, אך הוא היה תלוי תלות מלאה בירואן, שהביא את תמיכת הנקבות. בכל זאת, ירואן דאג להשאר מקום שלישי, וכך אפשר יריבות מתמדת בין ניקי ולויט. פה מגיע הקטע המעניין: בשנה הראשונה לשלטונו של ניקי, הזכר שזכה להכי הרבה מגעים מיניים (פריבילגיה שלה זוכה בד"כ זכר האלפא יותר מאשר כל שאר הקופים יחדיו), היה דווקא ירואן, מספר שלוש (וזאת למרות שהנקבות לא ממש התלהבו ממגעים מיניים איתו, בגלל בעיה שלא כאן המקום לדבר עליה...). איך זה קרה? פשוט מאוד. ירואן הסיט את שני היריבים זה כנגד זה בכל עת. כל פעם שאחד מהם התקרב לנקבה מבייצת, ירואן קרא ליריבו, השניים הלכו להלחם, וירואן זכה בנקבה. ניקי לא יכל להעניש את ירואן על האופורטוניזם שלו, שכן היה תלוי בו, ולויט לא יכל להעניש אותו, משום שהוא פחד מתמיכת הנקבות וניקי בירואן. איך הסתיים המצב? ירואן טעה. הוא הניח כי השניים ימשיכו לשמור על המצב הבלתי יציב במשך תקופה ארוכה, אבל לא כך היה. ניקי ולויט "כרתו ברית" של נייטרליות ביניהם, והשניים הפסיקו להפריע זה לזה במהלך מגעים מיניים, וירואן ירד מגדולתו. הרי לך טעות פוליטית בקרב חיות. אין ספק שמדובר פה בשגיאה של ירואן, בסגנון "תפסת מרובה - לא תפסת". אז כן, מספר אחת ומספר שתיים בד"כ הם יריבים, אבל יש נסיבות בהן שווה להם להגיע להסכמה, לפחות בנושאים מסויימים, ויש פעמים שדווקא אויבים אחרים מבפנים יכולים להחשב האויבים הכי גדולים. וכן - חיות יכולות לעשות טעויות. אחד החסרונות של היכולת לבצע פעולות רציונליות, היא היכולת לעשות שגיאות - גם אצלנו, וגם אצל השימפנזות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי, אז אם שמפנזים מבינים שלמען מטרות מעשיות שווה לפעמים "לכרות ברית עם השטן" כלומר שמי שרוצה באותה מטרה כמוך הופך בהכרח לבן בריתך - כפי שהאשימו את הלח"י בשיתוף פעולה עם הנאצים במלחמת השניה. אם שימפנזים מבינים את זה. למה שפוליטיקאים (שאני משוכנע שלדעת חלק מסויים מהקוראים לא רחוקים הרבה מהשימפנזים מבחינה אבולוציונית) לא יבינו את זה? השימפנזים, באופן מסויים, הבינו (כל פעם אחד אחר) מה כדאי, ומה כדאי לעשות כדי להשיג את המטרה. במקרה שלך, האם תוכל לתאר התנהגות אחרת של הקוף ירויאן שהייתה מביאה לתוצאות עדיפות מבחינתו למשל? הראת גם כיצד ירויאן מקדם את ניקי לעמדה בכירה כדי להשיג את מטרתו. בקיצור, לטעמי, לא הראת את ה"טעות" כאן אלא בסך הכל הראת שגם שימפנזים מבינים פוליטיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטעות הייתה שירואן שגילה שיטה טובה לבטל את התחרות, ניצל את השיטה הזו יותר מידי עד שבסופו של דבר היא הפסיקה לעבוד. לו היה מאפשר לשני ידידיו לזיין מידי פעם בלי לשסות אותם אחד בשני בכל הזדמנות, היה יכול להמשיך ליהנות מהשיטה שלו עד אין קץ. מעניין מתי הליכוד וישראל אחת ילמדו את אותו הלקח... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
language my friend, language. ביקשתי התנהלות אחרת של הדברים שבעטייה ניתן יהיה להצדיק את התנהגותו של ירויאן כ"טעות". התנהגות שתוביל לרווח גדול יותר מבחינתו של ירויאן ושהוא בחר לא לנקוט בה. וזאת, ידידי, לא סיפקת.חוצמזה, אני מתחיל להרגיש קצת כמו "ריצ'רד דוקינס לעניים" בדטרמיניזם המוחלט הנובע מההסבר שלי. בדיונים על הבעייה הפסיכופיזית אני מוכן להתבטא רבות בזכות הרצון החופשי. בניגוד לדעות הדטרמיניסטיות שאני מפגין כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, ירואן התחיל את הסיפור במעמד של מנהיג. אינני יודע מה המשמעות של המעמד הזה מלבד הזכות לקבל יותר קופות אבל אני מניח שיש יתרונות נוספים בעניין כמו זכות לבחור את האוכל הטוב וכו'. בשלב מסוים חל ערעור במעמדו ע"י לויט והוא נפל בהיררכיה. הוא יכול היה לנסות להחזיר לעצמו את המעמד המוביל אך *בחר* שלא לעשות זאת ובכך הפסיד את הזכויות של מנהיג לטובת השניים האחרים. הוא *בחר* שלא להיאבק על המקום השני. בזמן מאבק הכוח ביו לויט לניקי הוא יכול היה לנצל את תמיכת הקופות, להתאחד עם הנמוך מהשנים האחרים ואז לחזור למעמדו הקודם. גם כאן הוא *בחר* להישאר אדיש למאבק והסתפק במעמד הנמוך ביותר. כאן מגיע המפנה. ירואן מצא שיטה להשיג סקס ב"חינם" ע"י שיסוי שני הקופים האחרים זה בזה. הוא ניצל את השיטה בתדירות גבוהה מאוד (שוב זוהי *בחירה*) אבל כעבור פרק זמן מסוים לויט וניקי הבינו שמשחקים בהם וכרתו ברית שלא לתת לקוף השלישי לשגע אותם. בסוף התקופה הזו מצא את עצמו ירואן בתור הקוף הכי נמוך בהיררכיה, כאשר הקופות אינן מעניקות לו טובות הנאה ושני הקופים האחרים מאוחדים בברית נגדו. 1. השתלשלות העניינים כללה מספר בחירות שהוא ביצע. עניינים שהיו בשליטתו והוא פעל בצורה מסוימת או ויתר על מאבק מראש. 2. המצב הסופי הוא רע עבור וטוב יותר עבור האחרים. 3. לו היה בוחר בדרכי פעולה אחרות יתכן שהמצב היה שונה.במצב שבו הוא היה מצליח להגיע למקום השני ונמנע מערעור על מעמדו של המנהיג מצבו הסופי היה טוב יותר (שוב אני לא מכיר את יחסי הכוחות אבל מכיוון שהוא היה המנהיג בתחילת הסיפור אני מניח שהיה לו סיכוי לא רע לשקם את מעמדו או לפחות להימנע מירידה למקום האחרון בהיררכיה). מה ההגדרה שלך למילה טעות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המפתח טמון בסוף דבריך. הוא היה המנהיג *אבל הוא איבד את מנהיגותו*. ההנחה שלך שהיה לו סיכו טוב לשקם את מעמדו. אני שואל - מדוע איבד את המנהיגות? כנראה שהייתה איזושהי סיבה - החלשותו, התחזקותם של אחרים, איני יודע כי לא כל העובדות הובאו בפני. עם זאת, הוא בחר דווקא בדרך הטובה ביותר להמשיך לזכות בחסדייהן של הנקבות במשך זמן לא מבוטל - שיסוי שני יריביו אחד בשני. אולם, כמו בכל מאבק, יתכן שתפסיד - You can fool some people some of the time etc. או במקרה שלנו some chimps... בכל אופן, עד ששני הקופים האחרים התארגנו נגדו, והוא לא יכל לחזות מתי זה יקרה או שזה בכלל יקרה, הוא בפרוש הפיק תועלת מהמצב. ניתוח דומה עשתה ברברה טוכמן וענה לה פרופ' עודד בלבן על התנהגותו של מונטזומה לנוכח הפלישה הספרדית (פורטוגזית? אני לא בדיוק זוכר). ברברה טוכמן טענה שעל מונטזומה היה לחסל את הכובשים, ובכך שלא עשה זאת הוא הביא עליו את אסונו - זו היתה האיוולת שלו. עודד בלבן ענה לה ראשית באבחנה שמונטזומה הבין בפוליטיקה - הוא נהנה ממעמד של אל בקרב נתיניו ואף נהג לאכול את ליבם של קורבנות אדם כדי להגדיל את המורא שיצר. אשר לפולשים, כפי שיתכן והבין מונטזומה, לפולשים הייתה טכנולוגיה שלא היתה מוכרת לאצטקים - ספינות מפרשים, כלי יריה וגם סוסים. אם הגיעו כמה אחריהם יגיעו עוד ולכן חיסולם רק יוביל להשמדת התרבות האצטקית (מה שקרה בדיעבד, עקב הפוליטיקה של קורטז ושאר רעות חולות) ולכן, הפעולה הנכונה תהיה לשתף פעולה כמה שניתן עם הפולשים כדי לחיות עימם בשלום. זו בחירה תועלתנית מונחית מטרה - אחריות לעם האצטקי. מה ההגדרה שלך למילה תועלת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר את הסיפור של האצטקים לפירטי פרטים אבל מה שאתה אומר הוא שהתוצאה הייתה מוכתבת מראש ומונטסומה שידע את גורלם הצפוי של האצטקים לא יכול היה לעשות דבר על מנת להציל את עמו ולכן הוא עשה מאמץ מקסימלי על מנת לדחות את הקץ. בסיפור הקופים שלנו, גם כן, אתה טוען שירואן ידע מראש שסופו להיות בתחתית הסולם ההיררכי ולכן ויתר על המאבק והעדיף לתחמן קצת עד שיתפסו אותו. בשני המקרים הסוף הרע צפויים מראש ע''י המפסידים והם מוותרים על מאבק כדי להשיג הישג זמני שימחק במהרה. זה נשמע לי יותר כמו צידוק שלאחר מעשה מאשר הקו המחשבתי שהנחה את הדמויות הפועלות. אני בטוח שלו מונטסומה היה יודע שקורטז ינסה להשמיד את האצטקים בכל מקרה, הוא היה פועל אחרת ממה שפעל. כמו כן אני סבור שירואן היה מנסה לפחות להשיג מעמד של סגן מנהיג נאמן ומצ'ופר לו היה צופה שהטריק עם הקופות יפסיק לפעול כעבור זמן קצר. או משתדל שלא לעבור את הגבול בשימוש בטריק הזה לו היה נותן יותר קרדיט לשותפיו לכלוב. השאלה שהעליתי בסוף התגובה הקודמת לא הייתה אמירה צינית אלא ניסיון לעמוד על חילוקי הדעות בינינו שאני סבור שהם נעוצים בהגדרת המושג טעות. לדעתי ההגדרה שאתה נותן למילה טעות היא פעולה שמנוגדת להיגיון ולידע הקיים (דבר נדיר ביותר שקורה לרוב בהיסח דעת) בעוד שההגדרה שלי יותר קרובה להשלמה לא נכונה של הפרטים החסרים בתמונת המצב (דבר שקורה לכל אדם די הרבה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל מהסוף, אני חושב שההגדרה שהקצת עבורי לטעות דומה לזאת שהייתי מנסח (רק בלי הסייפא שנותנת משמעות ערכית למושג). הבעיה עם ההגדרה שלך שהיא לא קשורה כלל למה שנדון כאן עד עכשיו. כולם טענו כי הטעויות נובעות מגבהות לב, מהתעלמות פושעת, מזלזול. מה קרה, פתאום מתגלה שזה לא הגיוני? אשר למונטזומה, דרך הפעולה להשיג עתיד טוב יותר לאצטקים היתה בהכרח לשתף פעולה עם הכובשים *בגלל* הטכנולוגיה שלהם. אם יש אינטרס לשיתוף פעולה כלכלי (כדוגמת הזהב של האצטקים) בדרך כלל יש רגיעה יחסית - ראה, בפעם המי-יודע-כמה את השוק האירופי המשותף. לעומת זאת מלחמה בפולשים תביא רק למלחמה עתידית בין "שולחי הפולשים" לאצטקים, שבה יש סיכוי טוב שהאצטקים יפסידו עקב הטכנולוגיה העדיפה של הכובשים. ה"סוף" שלטובתו פעל מונטזומה לא היה "רע" בהכרח. אם היה מצליח יתכן והתרבות האצטקית הייתה שורדת, אבל איני רואה שום רע בהשתלבות האצטקים באימפריה הספרדית. כמובן שהמיסיונרים, ברוח ה"נצרות המשלהבת" עדיין דואגים לנצר את האצטקים, וכנראה במחיר דמים, אבל יתכן ולא היו נהרגים כל-כך הרבה (כ-2 מליון) אצטקים בקרבות. אשר לקופים. אני בהחלט טוען שירויאן "ידע" באופן כלשהו שמצבו כבר "לא מה שהיה פעם" ופעל כדי למקסם את הרווח שנותר, ובהצלחה רבה. מצד שני, אני חושב שהתחלנו למתוח את הדוגמא הזו יותר מדי. לפי הניתוח שלנו, החשיבה האסטרטגית של ירויאן לא נחותה מזו של ביסמארק... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |