|
||||
|
||||
אני מחזיק בדעה (ואולי באשליה) שמי שזוכה ונשאר עם אהבת נעוריו כל ימי חייו, מאושר הרבה יותר מכל המנוסים והיודעים. אני לא רוצה להתמקד כאן בדבריו של שלמה - "יוסיף דעת יוסיף מכאוב" - שאולי נכונים במקרה זה, אלא במאפיינים אחרים. אדם החי עם אשת נעוריו או אישה החיה עם בעל נעוריה, הוא היה הראשון שלה והיא היתה הראשונה שלו, ויחד הם צמחו ולמדו להכיר את עצמם וזה את זו, יחד הם גדלו וחכמו והתבגרו. האם תוכל להיות ידיעה ואהבה גדולה מזו? |
|
||||
|
||||
יש הרבה סוגי אהבות, אולי אפילו כמספר האהבות עצמן. והן לא מונחות על ציר מספרים חד ממדי בצורה שתאפשר לנו להשוות. אם יש לך אהבה מהסוג שתארת - תסתפק בזה שאתה מאושר. כשמישהו מנסה להקטין מערך האחרים כדי לרומם את עצמו זה נראה כמו שכנוע עצמי של חסרי ביטחון. |
|
||||
|
||||
אתה טועה בכוונתי. דווקא פה אני לא מהלל את האהבה שזכיתי בה, אלא מתרפק על סוג אהבה שלעולם לא תהיה לי, כי רציתי לנסות פה ושם וגם שם. לכן אם אני מקטין מערכו של מישהו, בראש ובראשונה אני מקטין מערכי שלי. |
|
||||
|
||||
אנא קבל את התנצלותי. |
|
||||
|
||||
קיבלתיה בתודה ובברכה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |