בתשובה לdd, 02/01/15 18:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
די מעפנה למען האמת. דוגמה קטנה: "לוֹמֵד לָלֶכֶת, לְדַבֵּר, אַבָּא, אִמָּא, פֶּרַח, פָּרָה, עֵץ, עָנָן בַּיִת, גַּן, דָּג זָהָב" בקיצור, הוא אולי גר בתל אביב, אבל משורר ברמת גן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ומה רע בשורות האלה? שלוש המילים הראשונות מתארות מצב ולאחריהן הדגמה שלו. זה יוצר קצב והעברת מסר לקורא/שומע תוך כדי תנועה. (אין בכך כמובן להצדיק את לאור מהמעשים המיוחסים לו או להתכחש לכך שאכן לא הגיע לו לקבל את הפרס.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום רע, אבל גם אין שום טוב. בינוני לחלוטין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בעיניי זוהי שורה יפה מאד. היא מציגה את המושגים הראשוניים שרוכש ילוד אישה בעולם, כאילו מסר אותם בעצמו. המינימליות אינה מעידה על דלות הביטוי או המובן של השיר, אלא על חווית החיים הראשונה של הפעוט, על המגע המוקדם הראשוני עם העולם ועם השפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שזאת אומנות? כלומר,זאת יצירה של אדם בעל שאר רוח? (אני יודע שבאומנות כמו באומנות אין דבר כזה שאין דבר כזה וכו') |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בענווה ובלי שמץ של התייפייפות, אני בהחלט חושב שכן. המילים הפשוטות הסתמיות לכאורה, שנראה כאילו הן נלקחו באקראי, ואולי הן נלקחו באקראי, הן פחות או יותר דרך הבראשית של כל פעוט ופעוטה שמגיח לאוויר העולם, והם קשרי השפה הראשונים של החיים. הערך האמנותי של השיר בכך שהוא מציב את הקורא ומפגיש אותו עם אותה נקודת ההתחלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברשותך,(אם יש לך כח) אתה יכול לכתוב צירוף מילים בסיסיות שלא יהיה נכון לכתוב את מה שכתבת כרגע? אם כן,זה ילמד אותי להבדיל בין סתם מילים אקראיות לאומנות. אם לא,אז.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משפט שהיה אפשר לומר גם על ''אבא, אמא, במבה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר משתמשים בכישורים שלהם למטרות מועילות. בהבדל ממשוררים/סופרים שמנסים להתפרנס מ"אמנות טהורה". כנ"ל לגבי אמנות פלסטית, סרטים, מוסיקה. גם שם האמנות זו אותה אמנות וההבדל הוא שמתעלים את האמנות לכיוון שניתן להתפרנס ממנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ים כחול, סירה ונשר שמש זהב אדום. עינים קטנות מסתכלות וחוקרות מציירות לי את כל העולם, פי רי פי פי... בית עם גן ושובך יונים וילדה בשמלה של פרחים. אבא ואמא, אני שם באמצע, מטיילים לנו עם כוכבים, פי רי פי פי... עפיפון וציפור, אוירון בשמים ולוין, אלוהים (,) זה רחוק, זה רחוק. ופתאום אני הילד, שחי מחדש בעולם של צבעים, מצייר לי את כל העולם. חי מחדש בעולם של צבעים, מצייר לי את כל העולם, פי רי פי פי... (אילן גרוניך) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילן גרוניך תובע את מפעל הפיס בדרישה לקבל פרס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר המלא: השורה האמורה היא ציטוט של תינוק או ילד. רוב שאר השיר פיוטי יותר. אני לא מתיימר לשפוט שירה מעבר לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבאת השיר בשלמותו היא גילוי מכמיר. שוב לא הפעוט כתב את השיר. בכך נדרס קולו של הפעוט, התמים הפשוט ושאינו מוגן, תחת הר של מלים כבדות, מלים מנוקדות של מבוגר, של המחבר, אשר מטיח בקורא תוכחה של הורה באמצעות הגדיו האירוניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק בגלל הזמן בני אל תהיה טייס. כמה זמן עד שלומדים מתאמנים מסתכנים לומדים עוד מחדדים כדי שלא לפגוע סתם. הייה משורר בני. השמץ כאוות נפשך בשם האמנות, שב בתל אביב ספוג הערצה איוולת. לכלך חופשי קבל כבוד פרסים דגי זהב. אמת אינה שם המשחק, גם לא הוגנות. הייה משורר בני, מלים מנוקדות בכתיב חסר, שנאה שבורת שורות, וזהו. מי שממש רוצה מורשה בזאת לשבור שורות ולנקד לפי הטעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב מוכחת בורותו של מוקיון הפריפריה שחושב שבהבאת כמה שורות (טובות כשלעצמן, בניגוד לתפיסתו הפשטנית מאוד) הוא מייצג את כלל שירתו של המשורר ובכך חושף את קלונו. לא רק שהשורות טובות כשלעצמן כאמור, הן גם משתלבות יפה במירקם הכללי של השיר שמעביר את המסר שלו בצורה ברורה - החיים קשים ומורכבים בניגוד לתפיסת הזבנג וגמרנו של מקדשי המלחמות. ליצחק לאור מגיע פרס על שירתו אבל לא מגיע לאדם הידוע במעשים שעשה להתכבד בפרס כלשהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא סובלת את לאור האיש, ולא לכל שירה אני מתחברת. אבל זה שיר נהדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטרף. לא רק שאני לא מתחבר לכל שירה, גם המסר של השיר הזה צורם בעיני. אבל היופי שבו מדכא אצלי זמנית (אילו היינו בעין הדג הייתי כותב ''מסספנד'') את הרתיעה מהמסר. מה אפשר לבקש יותר משיר פוליטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי לגלות שהשיר גרוע ולא הצלחתי :-/ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד Withholding, אל תתביש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוכמה גדולה, להוציא את השיר מהקשרו. ________________ צָנַח לוֹ זַלְזַל עַל-גָדֵר וַיָנֹם הזו שורה שראויה למתכנה "המשורר הלאומי"? באותה מידה יכולת, כביכול, להחליף אותה בכל תיאור אחר של טבע עירוני נפוץ. מצא לי השיר החביב עליך, ואבחר בו שורה, אוציאה מהקשרה, ואקבע שהמשורר דרג ח'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכתבתי, זו רק דוגמה קטנה. גם השיר בשלמותו הוא לא גליק גדול. בינוני לחלוטין. לעומת זאת, ''צנח לו זלזל'' (אפילו השורה הבודדת שציטטת) הוא נכס צאן ברזל של התרבות העברית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |