בתשובה לידידיה, 15/11/14 19:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תגובה 645508 הייתה ברורה, והבנת אותה נכון. אגב, לגבי נכסי נפקדים הזכרתי את אלי עמיר שסיפר על רכוש רב שהשאירה משפחתו בעיראק ולא קיבלה עליו שום פיצוי, ושבעצם לפי קריטריוני הפליטות שדורשים לעצמם הערבים, גם הוא פליט. אבל לא הייתי צריך להרחיק כל כך. בעצם גם משפחות אבי ואמי השאירו בתים ורכוש במזרח אירופה (היום בלרוס ואוקראינה) ולא קבלו עליו שום פיצוי. מעולם לא עלה על דעתי לבקש פיצוי כי אני מעריך שאין סיכוי שאקבל. כך שגם כשמדובר במדינות שיש ביניהן מצב שלום לא תמיד זה מתבטא במתן פיצויים על רכוש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דברים שאמר עמיר עכשיו בעניין הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי יש כאן עניין לא פשוט כלל, שכשהוא נופל לידי אלו שאינם נזהרים מפופוליזם הוא משמש לרקיחת נזיד של דברי היתממות והתכחשות ממש. מקור התסבוכת הוא בניגוד המובנה הסמוי שבין שתי רשויות. מצד אחד מדובר ברשות הפרט. אני חושב שאפשר להגיד במידה רבה של ידיעה כי הממשלות והעמים של מדינות ערב הפכו את חייהם של היהודים שם בשנים 47-56 לבלתי אפשריים ובעצם גרשו אותם משם. מבחינה משפטנית הפרט יכול במקרה כזה לתבוע מן המדינה המגרשת לפצותו על רכושו וכן הלאה. בפועל יש כאן שתי נקודות בעלות חשיבות עליונה. הראשונה היא היכולת הכספית-כלכלית של המדינה לעמוד בנזיקין אלו והשנייה היא שככלל, יכולתו של פרט לעמוד בכוחות עצמו כנגד מדינה זרה היא מזערית. כאן נכנסת הרשות השנייה, הרשות המדינית. מדינתו החדשה של הפליט, יש בכוחה ליצג קבוצה גדולה של פליטים ולהגיע בשמם להסכמה עם המדינה המעוולת על פיצוי. הדבר נעשה בצורה של הסכם בין שתי המדינות הכולל העברה כספית מצד אחד והתחייבות של הצד השני לפצות את אזרחיו הנפגעים. במדינת ישראל יש ניסיון בסוגיות כאלו בשל הפיצויים על הרכוש היהודי הגזול באירופה. הניסיון הזה מלמד את המדינה להיות זהירה מאד כאשר היא מתקרבת לנושאים האלו. מכשלת העומק בסוגיה זו נובעת מכך שהאינטרסים של המדינה המייצגת ושל הפליטים המיוצגים אינם בהכרח זהים. בנקודה זו ראוי לעיין בפרשת השבת רכושם הנטוש של יהודי אירופה. הדוגמה שלך (רכוש יהודי ברוסיה ואוקראינה) מציגה את הקשיים שבאנלוגיות והקשים משפטיים מסוג זה. ראשית צריך לציין שקשה להאשים את ממשלות בריה"מ ופולין בגירוש יהודיהן. היהודים הללו רצו להגר והם עשו זאת ע"פ החוקים שהיו נוהגים באותו הזמן. והנה קרה לאותם יהודים מהגרים נס. המשטר בארצות המוצא שלהם התחלף והמשטר החדש (לפחות במקרה שזהו האיחוד האירופי), ע"פ חוקיו, מודה שחוקי ההגירה דאז עשו עוול למהגרים. וכך מדינות רבות במז' אירופה (פולין, הונגריה, צ'כיה והמדינות הבלטיות) עשו הסכמים בחסות הסוכנות היהודית או הביטוח לאומי בישראל ואפילו ארגונים ייצוגיים פרטיים, המאפשרים לפליטים מאותן ארצות לקבל פיצוי (בד"כ סמלי) על רכושם הנטוש (ששוב למזלם נתפס בד"כ ע"י המדינות). בהתחשב בכל הרקע הזה, אין זה מפתיע שהערכות (שוב בלתי מוסמכות) מדברות על פיצוי שניתן בשווי של 20% מערך הרכוש היהודי שנשאר באירופה (מע' ומז'). הניסיון שהיה למדינת ישראל (או הסוכנות היהודית) בשאלה הכללית יותר של פיצוי יהודי אירופה, בהחלט אינו מבשר טוב. העניינים הגיעו עד לידי תביעות בביה"מ העליון של נפגעי הנאצים, בטענה שהמדינה העבירה להם חלק קטן מדי מן הפיצויים שקבלה. נחזור כעת לשאלת הפיצויים ליהודים מארצות ערב. הערכות בלתי מוסמכות אומדות שערך הרכוש היהודי שנגזל עולה ב-50% על ערך הרכוש הפלשתיני של פליטי הנאקבה. לא פלא שמדינת ישראל עשוייה לראות בשאלה זו קלף חזק העומד לרשותה בעת מו"מ על פיצוי הפליטים הפלשתינים. מצד שני לפחות חלק מן הפליטים היהודיים, עשוי לטעון שלא הם נהנו מן הרכוש הנטוש של הפלשתינים ומדוע צריך לקזז אותו מן הפיצוי המגיע להם. וזאת עוד לפני שתהינו אם מדינות ערב ובפרט נציגי הפלשתינים יסכימו ל"קיזוז" כזה. בהנחה שגם ללא הקיזוז יהיה מדובר בפיצוי סימלי, אין למדינת ישראל מוטיבציה של ממש להזדרז לעמדת מי שיצטרך לשכנע את הפליטים מארצות ערב לוותר על זכויותיהם תמורת נזיד עדשים (כך לבטח יראה המצב בעיני הפליטים). הוסיפו לכך את חוסר העניין של המדינה להפיץ נתונים העשויים לסייע למספר כלשהו של פליטים להגיע להסדר פרטי עם המדינות המעוולות ע"ח חלקה של המדינה המתווכת ותבינו מדוע אין צורך להיתמם ולשאול מדוע המדינה מערימה מכשולים בפני הפליטים מארצות ערב. נדמה לי שהגענו לנקודה המבהירה מדוע המדינה מתיחסת לאלו המעלים את הנושא כאל אוילים וטרדנים הקופצים בראש ומבלבלים את המוח ללא הצדקה. בהתחשב בכך שמו"מ אשר יגיע לדיון בשאלת פיצוי הפליטים הפלשתינים, כלל אינו נראה באופק, מובן שהיחס הזה אינו מצוץ מן האצבע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהניתוח שעשית מחמיץ קצת את הנושא. כל עניין פיצוי יהודי ארצות ערב לא היה עולה כלל לדיון, לא מצדי ואני חושב שגם לא מצד אלי עמיר ואחרים לולא העלאת אותה ''נאקבה'' ''זכות השיבה'' וכל נושא הפליטות שהם מהנושאים הכי מרכזיים בטיעונים הערביים במאבק נגדנו, שנועדו לקבע את הסכסוך לתמיד, שכן הזזות אוכלוסיה תוך כדי ואחרי מלחמות הם עניינים רגילים באירופה ובמקומות אחרים, והנושאים האלה נפתרו ע''י ישוב הפליטים במקומותיהם החדשים, ואחרי זמן קצר המעמד שלהם משתנה ושוב אין הם פליטים. הערבים אוחזים חזק בנושא ה''נאקבה'' ואף משווים אותו לשואה. לכן הדרך הטובה להעמיד דברים על דיוקם היא להשוות את הנאקבה לפליטות היהודית של ארצות ערב. כפי שאתה כותב ערך הרכוש היהודי שנשאר בארצות הרב רב מזה שהושאר כאן ע''י פליטי הנאקבה, והיה בפרוש גרוש של יהודים מארצות ערב. נכון להשוות את שני העניינים האלה כדי להעמיד דברים על דיוקם. יש כאן שני עניינים בעלי משקל בערך שווה. השואה היא אירוע ענק ונורא ממש מעולם אחר, ואינו צריך בכלל להיות נדון בוויכוח הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני מסכים א. עניין ה"קיזוז" בין הפיצויים לפלשתינים לבין הפיצויים ליהודי ארצות ערב, בהעדר מו"מ רציני עם הפלשתינים, הוא כמובן תאורטי ולא אקטואלי. זהו עניין לשיח פנימי ולא משהו אמיתי על סדר היום. גם במסגרת השיח הזה, אם בוחנים את האינטרסים של הצדדים המעורבים, כל העסקה הופכת להיות יותר ויותר מופרכת. ב. צד אחד לעניין הוא הפלשתינים. קשה לראות מדוע הם יסכימו לוותר על המגיע להם בגלל רכוש שנתפס ע"י מדינות ערב, אלא אם כן המדינות הללו יסכימו לפצות אותם על הויתור. עסקה סיבובית כזאת נראית מופרכת מפני שמי שמעביר להם כספים, עושה זאת בלאו הכי (בלי קשר לעניין רכוש יהודי ערב) ומי שאינו עושה זאת, קשה לראות מדוע יתחיל לעשות זאת. ג. צד שני לעניין זה הוא קבוצה של פליטי ארצות ערב שהיו בעלי רכוש בארצות מוצאם (נדל"ן, חברות מסחריות, חנויות, מפעלים וחשבונות בנקאיים). אני משער שאנשים מקבוצה זאת מעלים את הנושא מדי פעם לדיון. מצד אחד קשה לראות מדוע חברי הקבוצה הזאת צריכים לוותר על מה שמגיע להם בשל מה שנעשה לפלשתינים. מן הצד השני קשה לראות איך חברי הקבוצה הזו יזכו לפיצוי חלקי ואפילו סמלי ללא תיווכה של מדינת ישראל. גם בראייה אופטימית משהו, צריך להעריך שאנשים כאלו יזכו לפיצוי סמלי על מה שאיבדו, באופן אובייקטיבי ובפרט בעיניהם. אני חושב שאפשר להבין את ההתנהגות של הממסד הישראלי שאינו ממהר להתייצב בעמדת השליח המביא את הבשורה הרעה. ד. לגבי עניין השואה אני חולק עליך. בכלל, המקום היחיד בו השואה היא פשע נגד האנושות ראשון ואחרון הוא בעיניי הקורבנות הישירים. בפרט, היהודים שנרצחו ע"י מכונת ההשמדה הנאצית אינם זקוקים כבר לפיצויים משום סוג שהוא. אנו מדברים כאן על פליטים שנחלצו והותירו את רכושם שם (באירופה). רוב המדינות המציעות פיצוי כלשהו תמורת הרכוש והזכויות היהודיים (מדובר בעיקר בהונגריה, פולין, צ'כיה ובולגריה) אינן אחראיות באופן ישיר לפשעי הנאצים ובודאי שלא יפצו עליהם. הן פשוט מפצות את הפליטים על הרכוש שנשאר שם (ונתפס על ידן). אם אנו באים לדון בהשבת רכוש של פליטים, השבת רכושם של פליטי אירופה היא האנלוגיה הקרובה להשבת רכושם של יהודי ארצות ערב. פיצוי פליטי הנאקבה הוא השונה, מפני שמדובר כאן בפליטי חרב המלחמה כאשר שם קיים קיזוז בין הנזקים שנגרמו לשני הצדדים (כפי שאתה ציינת בעצמך). ה. בנפרד מן הנאמר בסעיף הקודם, הלקחים של הסכם השילומים מ-1953 וההשלכות שלו על הטיפול בנפגעי הנאצים עד היום, רלאבנטי בהחלט כאשר אנו באים להסביר מדוע המימסד הישראלי אינו שש לקפוץ לבריכה של פיצוי יהודי ארצות ערב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני יודע למה איך מסכים, ומדוע בחרת לחזור פחות או יותר על תגובתך הקודמת, כשהנושא שאני מדבר עליו קשור יותר בהסברה ובהצגת ענייננו אל מול אובינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כדי להבהיר על מה אני מדבר אוסיף כאן את סיפורו של אלי עמיר (לא במאמר שהבאתי אלא בדבריו ברדיו שהזכרתי קודם) על הרצאה שנשא בפני קהל אירופי באחד מביקוריו שם. בהרצאה הזאת הוא הציג את הנאקבה אל מול הסיפור האישי שלו ועשה את ההשוואה הזאת באומרו שאם הפליטים הפלשתינים הם פליטים אז גם הוא עצמו פליט. לדבריו סיפורו זה הציג נושא חדש וזווית ראייה חדשה לנושא הנאקבה ועשה רושם עז על המאזינים. חוץ מזה ברצוני לתקן את תחילת תגובתי הקודמת: איני מבין למה אינך מסכים, ולא כפי שכתוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי עוד משהו. תאר לעצמך שהיית נוכח באותה פגישה של אלי עמיר עם אותו קהל אירופי. האם היית קם לאחר דבריו כדי לסתור אותם ולהסביר מדוע בכל זאת אנחנו הרעים ואויבינו הטובים ? קשה לי להבין את סיבת המוטיבציה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי שום מוטיבציה "להסביר מדוע בכל זאת אנחנו הרעים ואויבינו הטובים" וגם אם דבריו של אלי עמיר עשו רושם רב על הקהל, אני לא מתרשם, ואלו סיבותי: א. אני לא מחלק את העולם לרעים וטובים. ב. אלי עמיר ואתה מדברים מנקודת מבט דואלית. הרעים הם המוסלמים-ערבים-פלשתינאים-שמאלנים והם רוצים לערוף ראשים. לעומתם אנו הציבור הישראלי הימני רק מחפשים את הצדק. יהודי ארצות ערב השאירו במולדתם רכוש רב לא פחות ממה שהשאירו פליטי הנאקבה. נקזז ופתרנו לפחות אחת מהבעיות הבלתי פתירות של הסכסוך על א"י. ההשקפה הזאת היא חסרת שחר מכיון שכבר ממבט שטחי ראשון רואים שבעניין הזה יש הרבה יותר משני צדדים מעוניינים. לצדדים האלו יש אינטרסים משותפים אבל גם אינטרסים מפרידים חשובים מאד. ג. בצד הערבי המצב יחסית פשוט (לפחות בקרוב ראשון. חשוב על רכוש של פליטי הנאקבה שנתפס ע"י פלשתינאים אזרחי ישראל (ערביי 48)). יש את הפלשתינאים ויש את מדינות ערב האחרות . לאף אחד מהם אין עניין לקשור בין רכוש הפליטים מארצות ערב לבין רכוש פליטי הנאקבה. ד. בצד היהודי יש לפחות 3 צדדים שיש להם אינטרסים מנוגדים בפרשה. ישנה מדינת ישראל כממסד המעוניינת לחבר בין שתי הסוגיות, וישנן פליטי ארצות ערב (המונים מליונים) שאין להם עניין בכך. המחבר את 2 הצדדים האלו הוא העובדה שללא התערבותה הפעילה של מדינת ישראל, אין לפליטים מארצות ערב סיכוי רב לזכות בפיצויים כלשהם ומכאן הדו-קיום הלא נוח בין 2 השותפים לכאורה. פליטי ארצות ערב גם הם מתחלקים ל-2 קבוצות. קבוצה קטנה בקרב פליטי ארצות ערב היא קבוצת בעלי הרכוש המדיד לפיצוי (חשבונות בנקים, בתי עסק ומפעלים, בתי מידות). זו עשוייה להיות הקבוצה הפעילה והמיליטנטית בקרב פליטי ארצות ערב. גם קבוצה זו זקוקה לשת"פ עם ממשלת ישראל, אבל מצד שני תהיה לה התנגדות בסיסית לקיזוז מעין זה שאתה מציע. לרוב האחרים מקרב פליטי ארצות ערב לא היה או לפחות אין כעת רכוש ניתן לפיצוי בארצות ערב. לקבוצה זו יש אינטרס קטן בהרבה להתעמת עם ממשלת ישראל, אבל אני בטוח שגם הם ירצו לקבל פיצוי אישי כלשהו ולו סמלי על הגלייתם בלא עוולה מארצות מוצאם ולא ירצו לותר על כך כדי לפייס את הפלשתינאים. (רכוש בלתי ניתן לפיצוי יכול להיות מגורים שמכרת במחיר נמוך או נטשת לפני שעלית לארץ וכעת בלתי אפשרי לשערך את ערבו או מי נהנה ממנו היום). ה. מדוע איני מתרשם מן האנלוגיה של אלי עמיר? אין לי אלא לחזור על דבריי. היהודים פליטי ארצות ערב לא היו צד לוחם בסכסוך בין הערבים לישראל. הם לא עשו דבר כדי לפגוע בשכניהם ובודאי שלא במידה שתצדיק את גרושם/הגלייתם כפי שקרה. מבחינה זו נעשה להם עוול שהנושאות בו הן מדינות ערב והדרישה שהללו תימצאנה דרך לפצות אותם היא מן הצדק. פליטי הנאקבה מן הצד השני היו צד לוחם בקונפליקט של 48-49. העובדה שנפגעו מן התוצאות של הקונפליקט לא הופכת אותם לחפים מפשע. הקיזוז הצודק מן הפיצויים המגיעים להם הוא הנזק שנגרם ליישוב היהודי שלחם בהם. במילים אחרות סכום הפיצויים המגיע להם הוא עניין למו"מ בין ישראל לבין נציגיהם ועניין הפיצויים לפליטי ארצות ערב שורבב לכאן שלא לעניין. יכול להיות כאמור, שדברי אלי עמיר עשו רושם על קהלו. אני לא חושב שלרושם הזה שותפים משפטנים ובקיאים בסוגיה הנידונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי עניין להמשיך ולהתייחס בפרטנות לטענותיך, כי אין לי מה להוסיף על מה שאמרתי. אך ברצוני להעיר רק הערה אחת שאיני יכול להתאפק מלהעירה. שמת בפי אלי עמיר (יחד אתי) את המילים: "הרעים הם המוסלמים-ערבים-פלשתינאים-שמאלנים והם רוצים לערוף ראשים. לעומתם אנו הציבור הישראלי הימני רק מחפשים את הצדק" אלי עמיר אומר "אנחנו הימנים". זו אחת הבדיחות הכי מצחיקות שראיתי באייל הקורא. אלי עמיר מופיע בתכנית "על ימין ועל שמאל" ברשת ב' כנציג השמאל מול נציג ימין, בעבר מול גאולה כהן, ולא בכדי. בדרך כלל דבריו מרגיזים אותי עוד יותר מאשר דבריך. לו נתקל בדבריך שבהם אתה מציב אותו בימין, היה בוודאי נעלב עד עמקי נשמתו. . . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הימניים האלה, כל דבר מעליב אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, תפסת אותי על חם. ניסיתי לענות על כל דבריך וכך, אולי מבלי משים יצרתי חיבור בין שני דברים שאינם מתחברים. א. הטיעון הענייני שלי הוא כי הקשר בין סוגיות הפיצוי לפליטי הנאקבה לסוגיית הפיצויים לפליטי ארצות הערב, הוא קשר פריך, שאינו עומד בפני בחינה ביקורתית אפילו ראשונית. לעניין זה, אין זה משנה, מי מעלה את הקשר הזה, בין אם זה אנשי ימין כמוך או איש שמאל כאלי עמיר. ב. בימין הישראלי (ולא רק שם, ע"ע בן דרור ימיני) יש לא מעטים הנוטים לדואליזם מוסרי: טובים (אנחנו) מול רעים (הם). הם משתמשים בסוגיית הפיצויים ליהודי ארצות ערב כדי ליצור קיזוז מוסרי לקובלנות של פליטי הנאקבה. הכוונה היא לומר: מה אתם בוכים? לא מגיע לכם כלום. לפחות בפעם הזאת גם אלי עמיר הצטרף אליהם (ודוק, לא עלה על דעתי לטעון שעמיר הוא איש ימין). ג. טענתי לעומת זאת היא פשוטה: מבחינה מוסרית, לפליטים מארצות ערב מגיע פיצוי יותר מאשר לפליטים הפלשתיניים. דא עקא, לפליטי ארצות ערב מגיע פיצוי מארצות ערב ולפליטים הפלשתיניים מגיע פיצוי מישראל. יצירת "עסקה סיבובית" של פיצויים משרתת אך ורק את הטיעון הצדקני של הישראלי ולא זאת בלבד שהיא מופרכת, היא גם מותירה גם את אלו וגם את אלו ללא פיצויים. ד. את אלי עמיר צריך לשאול, אם הוא מוכן לצאת אל אחיו, בעלי הרכוש הגזול בארצות ערב וליעץ להם להפסיק להשחית את זמנם ובריאותם על הטרדת ממשלת ישראל, שכן עניין הפיצויים המגיע להם אינו אלא "עז" דיפלומטית במו"מ מול הפלשתינאים וכסף מן הסיפור הזה הם יראו רק לאחר שיראו סוס ירוק באורווה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. נראה לי שהעלאת הקשר בין הפליטים הפלסטינים לפליטי ארצות ערב, נותנת איזה הקשר כולל רחב יותר מאשר הסוגיה של מי ישלם בדיוק למי ובאיזו עסקה סיבובית. ההקשר הרחב הזה רואה במהלך הדמוגרפי המשולב שהתבצע בשנים 48 עד 50 פלוס חילופי אוכלוסין דה פקטו, שבהם האוכלוסיה היהודית עברה מארצות ערב לשטח המדינה הישראלית החדשה, ו(חלק מ)האוכלוסיה הערבית1 עברה משטחי פלסטינה-א"י לשטחים בשליטה ערבית. ואגב, בעשור המדובר התבצעו חילופי אוכלוסין כאלה בעשרות מיליונים, והמהלך הזה הוא לא ייחודי. למרות ההסתייגות שלך, ההקשר הזה משנה מאד את ההסתכלות החד צדדית של מגרש ומגורש, ובזאת טמונה החשיבות שלו, ולא במי יקבל עוד אלף דולר ממי. יתירה מזו, שים לב שהחלפת האוכלוסין הזאת היתה הרבה יותר גורפת עבור היהודים מאשר עבור הערבים. 1 ההקשר הזה גם נתמך בהשקפה שערביי המנדט אינם חלק נפרד ומאופיין, אלא שייכים לעמי הסביבה בקשרים משפחתיים ותרבותיים. חלקם ממצרים, חלקם מסוריה הגדולה לשעבר, וכולי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חולק על תוכן דבריך. אני פשוט מיחס יותר משקל לנקודה אחת שאתה מקל בה. לדעתי, אחד המנועים החשובים של התביעה לפיצוי היהודים פליטי ארצות ערב, הוא קבוצת בעלי הרכוש (לשעבר) מביניהם. כפי שכבר אמרתי, לקבוצה זו, יש מבחינה אתית, טיעון הרבה יותר חזק מאשר לפליטי הנאקבה הפלשתינאית. אנשים אלו, רכושם נגזל והוחרם ללא שום סיבה סבירה ובלא שעשו שום דבר העשוי להצדיק את גרושם , לפעמים עירום ועריה. עוד כאמור, אנשים אלו, לא בהכרח מסכימים שאסונם ישמש מטבע עובר לסוחר בחילופי הטענות בין מדינת ישראל לבין הפלשתינאים. יתכן שחלק מדבריך אמת, אבל החלק הזה מקומו בשיח הישראלי-פלשתינאי ולא בדין ודברים הנוגע לפיצויים של פליטי ארצות ערב. היהודים שנזרקו ממצריים, מעיראק, מסוריה, ממדינות המגרב לא נשאלו ולא בחרו צד בסכסוך הישראלי-פלשתינאי. הם לא פעלו באופן שהפך את בן-גוריון לנציגם יותר מאשר השלטונות המקומיים, באופן המצדיק את הפיכתם לכלים ב"משחק" הטרנספר הדו-צדדי התאורטי. שים לב, היהודים שנאלצו לעזוב את מצריים, אלג'יר ותוניסיה בשנות ה-50 וה-60, בחרו באופן מובהק להמשיך לגור שם ולא בישראל. בכל זאת, השלטונות שם לא עשו דבר ואף שיתפו פעולה עם גורמי ה"שטח" שהמאיסו על היהודים האלו את חייהם במקומות מגוריהם. למיטב הבנתי, אי אפשר להצדיק את קיפוחם של הפליטים מארצות ערב, ע"י השואתם המפוקפקת לפלשתינאי הנאקבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לרגע חשבת שאני מנסה להצדיק את קיפוחם של הפליטים מארצות ערב, אז כנראה שלא הובנתי כהלכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. ודאי שלא. השאלה היא אם אנו (ובעיקר הפליטים עצמם) מאמינים בכנות במודל הזה של טרנספר דו-צדדי שאנו מנסים להתאים לארועים? מודל אחד של טרנספר שאני מכיר, הוא גירושם של הסודטן-דויטש ע"י צ'כוסלובקיה המשוחררת והדמוקרטית. אין טעם ליפות את המציאות של הגרוש האלים הזה. יחד עם זאת, צריך לזכור כי לא מעט סודטן-דויטש ויתרו על אזרחותם הגרמנית, הוכרזו כאנטי-פשיסטים והוכרו כאזרחי צ'כוסלובקיה. באשר לרוב הגדול של האחרים, הם מעולם לא ראו עצמם כמשהו אחר מגרמנים ושילמו את מחיר הטרנספר הלאומי (לדעתי הם וצאצאיהם פוצו באופן חלקי ע"י הממשלה הגרמנית). האם מותר להגיד, עם מידה כלשהי של שכנוע עצמי, כי הפליטים מארצות ערב ראו עצמם כבר בארץ מוצאם כאזרחי ישראל והגירתם משם יותר משהיתה גירוש, היתה בבחינת שיבה הביתה של אזרחים למולדתם? במקרה זה דרישתם לפיצויים יתכן שהיא צריכה להיות מופנה בכלל למדינת ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שהפלסטינים, לכל הפחות, דוחים את זה מכל וכל. אז מה, עבר המון זמן, וזיליון שיקולים פוליטיים זרמו בירקון ובירדן והיטו את זרמי התודעה והנראטיבים לנתיבים שרחוקים מאד ממקורותיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב את ה"האשם תמיד" של הפוליטיקה הישראלית. מסתובבים בקרבנו לא מעט אנשים שמדינות ערב החרימו את חשבונות הבנקים שלהם, אשר נאלצו למכור מפעלים, חנויות, בתי מסחר ונדל"ן בפרוטות אם בכלל (ואני לא מזכיר בני משפחה נפגעים והרוגים בפוגרומים מקומיים, למשל באי ג'רבה בתוניס). אני שואל את עצמי, אם זה תפקידה של ממשלת ישראל לקפוץ בראש ולומר לאנשים האלו לשכוח את מה שהיה להם ושהערך היחיד של מה שנלקח מהם הוא כמטבע עובר לסוחר במו"מ העקר בין ישראל לפלשתינאים? המדינות המדוברות עשויות לחתום על כל מיני אמנות בינלאומיות ועשוי להווצר מצב בו פליטי ארצות ערב יזכו לכל מיני תשלומים סמליים בעבור רכושם. אני מציע שמדינת ישראל תמנע מלהדחק למעמד שעשוי להציג אותה כמי שהכשילה את האפשרות (הקלושה) הזו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |