בתשובה לאביר הקרנפים, 26/10/14 12:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש לי סמכות להימנע מלהגיב לך, וכך אעשה. נראה לי שאתה אשם. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תהנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודה שאיני נהנה לראות אותך מגיב כאן, ואני מצר כאשר אני רואה דיונים בינך ובין מגיבים החביבים עלי. תקוותי שיחדלו מכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אָמְרוּ לוֹ לְבֶן עַזַאִי: יֵשׁ נָאֶה דּוֹרֵשׁ וְנָאֶה מְקַיֵּם, נָאֶה מְקַיֵּם וְאֵין נָאֶה דּוֹרֵשׁ, וְאַתָּה נָאֶה דּוֹרֵשׁ, וְאֵין נָאֶה מְקַיֵּם! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מתייחס לפתיל זה, הוא יוצא דופן; אני מוכן לדון איתו בנושא זה עצמו אבל לא בנושאים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב להתגבר על סלידתי מר' החתולים ולהגיד לך שעברת את הגבול. אתה יכול להחליט (כמוני), החלטה אישית שהנ''ל אינו בר שיח לגיטימי מבחינתך, ושאי לכך אתה לא מגיב לשום אמירה שלו. אתה גם יכול להחליט (כמו רבים באתר) שאתה מנתק את הקשר בין מעשיו בעבר לבין דיון איתו. אבל להפוך את ההידיינות איתו לזירת זריקת בוץ בנוסח ''אין לך זכות להגיב (על פחחים) כי התעללת בעבר בחתולים'' על כל אמירה שלו - קשורה או לא, זו כבר אינה תרבות דיון אלא טיעוני אד הומינם בזויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם ניתן לטעון "טיעוני אד הומינם בזויים" כלפי מי שמעשיו בזויים? לדעתי אין בכך טיעוני אד הומניזם אלא חיווי דעה המגובה במציאות. טוב וחשוב שהיא נאמרת, כך כל אחד עושה את בחירתו ויש סיכוי שהאייל ישוב להיות מקום נעים כפי שהיה לפני שהורג החתולים הצטרף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעשיו (ואני מקווה שהוא נגמל מהם) אכן היו בזויים. הברירה היא או להכריז עליו כמי שאינו בר שיח ולא להגיב לו (כך אני עושה) או כן להגיב - אבל לעניין. "נעימות" האתר תלויה בתרבות הדיון של המידיינים, לא במה שהם עושים מחוצה לו - האם אתה יודע מי מהמידיינים (בעיקר אלו שבחרו בכינוי - כמוני, או "איילים אלמונים" - כמוך) בוגד באשתו/מעתיק במבחן/מעלים מסים/מעשן סמים? במקרה שלו, הוא עשה את הטעות הקרדינלית וחשף את האימייל שלו ברישום, ובכך איפשר למגיבים אחרים לפגוע בפרטיותו - מעשה בזוי בפני עצמו. -- ואחרי התגובה הזו, אני מרגיש צורך דחוף לחטא את המקלדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המעשים שהזכרת לא היו מונעים ממני מלדון עם העבריין. לו היה ר' החתולים מכחיש או מודה ועוזב, ניחא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם היית מטיח בו את המעשים הנ"ל במהלך דיון שאין קשר בינו לבין המעשים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פתאום, זה לא מנומס ולא תורם לדיון. במקרה של ר' החתולים אני מבקש *למנוע* את הדיון. תקוותי היא שאף אחד לא ידבר איתו והוא ילך מכאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק ההבדל: חרם אישי הוא לגיטימי, קריאה לחרם קולקטיבי על מגיב אינה לגיטימית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הטעם בחרם אישי? אני לא מחרים אותו מפני שהוא מגיב גרוע וההידיינות איתו לא מעניינת (אף על פי ששני אלה נכונים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי להנאה מתחושת הצדקנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוטב הנאה מתחושת הצדקנות אצל מישהו שהתחושה הזאת שלו היא מוצדקת במידה, מן ההנאה האחרונה שכנראה עוד נותרה לך עצמך: הנחמה העצמית העלובה שבחזרה, בהודעות שונות, בניסוחים שונים, לפעמים אולי מול הראי, על המנטרה - "הם לא כאלה קדושים, בסך הכל הם נהנים מתחושת הצדקנות". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אצל מישהו שהתחושה הזאת שלו היא מוצדקת במידה''. צפוי שהצדקנים יצדיקו את עצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדומה לפושעים מורשעים ממוצעים, כל מה שיש לך להגיב זה להאשים אנשים אחרים. ההבדל בינך לבין הפושעים הממוצעים הוא באופי המעשים - אלו שלך מעוררים גועל וסלידה יותר ממישהו שגנב מכונית או היה שותף באיזה קטטת שיכורים בפאב. אתה מזכיר את בני סלע ואת יגאל עמיר שמעולם לא הביעו חרטה על מעשיהם ואת משה קצב שמעולם לא הביע חרטה וגם לא הודה בדבר. משה קצב מעולם לא הביע חרטה וגם לא הודה בדבר. על עמי פופר יש לומר שכן הביע חרטה, בכתב ובע''פ, על מעשיו הנפשעים - זה מזוויע לחשוב שבהקשר המצומצם הזה, בהקשר החרטה בלבד - הוא, רוצחם של בני אנוש, הוא טוב ממך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |