|
||||
|
||||
"במערכת הביטחון מודים שהסגר הכמעט-מוחלט על הרצועה הזיק יותר משהועיל. עוד לפני המו"מ בקהיר, ישראל הסירה התנגדות לממשלת אחדות פלסטינית וההסדרה החדשה כבר יוצאת לדרך: עוד הקלות לאזרחים, ומנגנון מניעת התעצמות לחמאס עם פיקוח מצלמות מיוחדות וקשר למחשבי "קבלנים מורשים" בעזה." רון בן ישי בטמקא. "ישיבת הממשלה בעזה מדגישה את הפרדוקס במדיניות של נתניהו כלפי הפלסטינים, את היעדר האסטרטגיה וההיגררות החמוצה אחרי האירועים." ברק רביד בהארץ. האם יתכן שהשמאל צדק לאורך כל הדרך? האם יתכן ששוב נפלו חללים מיותרים משני הצדדים? לא, לא יכול להיות. |
|
||||
|
||||
"במערכת הביטחון מודים שהסגר הכמעט-מוחלט על הרצועה הזיק יותר משהועיל" תרגום מעתונאית לעברית: הכתב מצא מישהו במערכת הביטחון שחושב כך. יש הרבה שחושבים אחרת, אבל המחשבה המסויימת הזאת תעשה כותרות, והאחרת- לא. |
|
||||
|
||||
גם אם מי שחושב כך הוא במיעוט, מה שקורה שהפעולות של ממשלת ישראל הן בהתאם לקו הזה ובניגוד לכל ההצהרות המתלהמות: הקלות בסגר על הרצועה (גם אם מדיניות זו היא רק הקלה מסוימת שאינה מעידה על שינוי קו) וקבלה דה-פקטו של הסכם הרשות-חמאס. בהמשך גם צפויה חזרתה של ישראל לשיחות המדיניות כי אין ראש ממשלה מתקפל יותר מנתניהו. הפרגמטיות בסופו של דבר מנצחת (אחרי שמוצו כל האפשרויות האחרות על מחירן הנורא) והשמאל בסופו של דבר שוב מתברר כצודק. |
|
||||
|
||||
כל האפשרויות מוצו? האמנם? לדבר איתם? - דיברו. לחתום על הסכמים איתם? - חתמו. לתת להם בלי הסכמים? - נתנו. להבליג מול ההתפרעויות והטרור שלהם? - הבליגו. לשמר סטטוס קוו? - ניסו. האפשרויות שעדיין לא ניסו ואי אפשר לטעון שמוצו, הן האפשרויות הבאות - כיסוח מאסיבי, או טרנספר. |
|
||||
|
||||
במקרה הטוב ביותר, עשו חצי עבודה. בדיעבד, אוסלו רק חיזק יותר את הכיבוש ובינוי ההתנחלויות שהביאו להחרפה במצב. כדי להתחמק מהסכם אמיתי אכן יצאו מעזה חד צדדית והפקירו אותה לחמאס. נתינת עזה לרשות אחרי שיחות שבהן הציבור הפלסטיני היה רואה שהפתח הוא בעל עמדת כוח מול ישראל, היתה מונעת את השתלטות החמאס על הרצועה ומהווה בסיס להסכם נירחב יותר בגדה. מול הטרור הפלסטיני מעולם לא הבליגו. את זה עשו ועושים ויעשו בעתיד הנראה לעין מול הטרור של המתנחבלים. שימור הסטטוס קוו היא אן המדיניות הלא מוצהרת של ישראל מאז 1967 והיא זו שהביאה אותנו למצב של חבית נפץ העומדת להתפוצץ ולהחלשה מדינית בינלאומית של ישראל. כמו שאמר ישעיהו ליבוביץ', יש כאן רק שתי אפשרויות: מלחמת חורמה בכל העולם הערבי כשכל העולם תומך בצד הערבי או חלוקת ארץ ישראל המערבית לשתי מדינות לשני העמים. אין דרך שלישית. מה שלא ניסו הוא חתירה להסכם כולל אמיתי שיביא לחלוקת הארץ לשתי מדינות. כל עוד זה לא יקרה, נצטרך להמשיך לשאת בתוצאות של החזון המשיחי, הברברי והאלילי של ארץ ישראל השלמה. |
|
||||
|
||||
חתרו להסכם כולל אמיתי, רק שבכל פעם שחותרים להסכם כולל, סופי וקבוע, הערבים מפוצצים אותו. כי הם לא רוצים הסכם סופי. הסכם סופי משמעותו שהם לא יוכלו לדרוש עוד ולא יוכלו לקבל עוד. גם להם נוח מצב שלכאורה הוא סטטוס קוו, ואז הם דורשים מחוות, ומקבלים ויתורים בלי לתת שום תמורה, וכך הם מתקדמים בדרך להשמיד את מדינת ישראל. לא שמת לב שהם מצהירים שחלוקה של ארץ ישראל לא מקובלת עליהם? הם רוצים לזרוק אותנו לים. איך אוסלו חיזק את הכיבוש? אוסלו היה הסכם מקדים בדרך לפתרון של קבע. רק לראות שיש עם מי לדבר. מתי פעם ראינו שיש עם מי לדבר? אז אתה פוסל את אוסלו. זה היה הסכם. ניסו. אתה פוסל את ההתנתקות. זה היה עוד ניסיון. אתה רוצה שישבו איתם להסכם קבוע... אבל גם את זה ניסו. אם תשים לב, מה שהביא אותנו למצב של חבית נפץ והחלשה מדינית, זה הנסיונות לתת להם בלי סוף. ככה העולם בטוח שאנחנו צריכים לתת ולתת ולתת. הרי אנחנו בעצמנו נתנו, אז איך אנחנו אומרים שאנחנו לא צריכים לתת, אחרי שבעצמנו אמרנו שצריך לתת, ונתנו? |
|
||||
|
||||
ממש לא מדויק. ישראל לא רצתה כמעט אף פעם הסכם שיכלול ''ויתורים כואבים'' מדי ולכן הצעותיה לא יכלו להתקבל ע''י הצד הפלסטיני. היוצא מן הכלל היחיד היה בימי אולמרט שלטענתו ולטענת ליבני, בזמן נוסף היו יכולים להגיע להסכם עם אבו-מאזן. תולדות השיחות עם הפלסטינים הן אבולוציה של מידת הויתורים שישראל מוכנה לעשות, לא בגלל שהפלסטינים מחלישים אותה ודורשים ממנה מעל ומעבר אלא בגלל שלישראל אין ברירה אלא לנטוש את מדיניות ההתנחלויות והסיפוח הזוחל אם רצונה אכן בהסדר מדיני. |
|
||||
|
||||
הטענה של אולמרט, לבני ושלך, היא שבזמן נוסף וגם ויתורים נוספים, יהיה ניתן להגיע להסכם. וזה דומה לאותו מהמר שיושב בקזינו ומפסיד את הבית שלו ואת התכשיטים של אשתו כי רק עוד קצת והמזל יחזור אליו והוא יזכה בכל הכסף בקזינו... מה עם ברק? הוא לא הציע מספיק? לא הביע נכונות? תולדות השיחות עם הפלסטינים הן אבולוציה של מידת הויתורים שישראל מוכנה לעשות - כשהפלסטינים לומדים לפוצץ את השיחות שוב ושוב, כי הם יודעים שפעם הבאה הם יגיעו עם נקודת פתיחה טובה יותר. בכל פעם שהמשא ומתן מתחדש, פתאום מה שלא היו מוכנים לדון בו בפעם קודמת, הוא דרישה התחלתית. איפה זה נעצר? אז אמור לי: יש ויתור שאתה לא מוכן לעשות? או שכל מה שהערבים ידרשו אתה חושב שצריך לתת להם? איפה אתה מותח את הגבול? אתה באמת חושב שתוכל לחתום איתם על הסכם שלאחריו יהיה שלום אמיתי, מתמשך, בלי טרור והתפרעויות שגרתיות? |
|
||||
|
||||
לא |
|
||||
|
||||
ואתה עם ראיית המציאות שלך המורכבת מסיסמאות לאומניות ואי הבנה כללית מוסמך לשפוט? |
|
||||
|
||||
ברצוני להתייחס רק למאמר של רון בן ישי שלא נחשב דווקא שמאלני ולא למאמר ב"הארץ" כי זה ששמאלני אומר ששמאל זה טוב זה לא חכמה. לא ברור מה זה "במערכת הביטחון" ואם זה לא סתם איזה חיפוי למשהו שהבליח לרגע או יותר מרגע במוחו של רון בין ישי. אבל נניח אפילו ש"במערכת הביטחון" זה הרמטכ"ל בכבודו ובעצמו. האם זה אומר שזה אמת? הרי האיש הזה אמר בזמן ההתנתקות שזו תביא ליציבות לא רק בגזרת עזה אלא גם בגזרות אחרות. אז אולי אתה חושב שזה נכון, אבל רוב רובנו יודע היום שזה ממש לא. ועכשיו ברצוני להתייחס לעניין הסגר לגופו, ולשאלך שאלה. נניח שהיינו מסירים לחלוטין את הסגר ומרשים לחמס להקים נמל ימי ונמל תעופה. איך מעשינו אלה היו מסירים את רצונו לקיים את הכתוב באמנה שלו שעל כל מוסלמי מצווה להרוג יהודים ? האם בעקבות נדיבותנו זו הוא היה מוציא תיקון לאמנת החמס ? |
|
||||
|
||||
לו קיבל הנייה נמל הוא בטח לא היה מתנהג בצורה כה נבזית, ומברך את רוצח התינוקת אחרי שבתו קבלה טיפול בבית חולים בישראל. |
|
||||
|
||||
להזכירך, השתלטות החמאס על רצועת עזה היא תוצאה של ההתנתקות שהיתה רצון להתחמק מהסדר מדיני, ולו רק חלקי, עם הרשות הפלסטינית. כתוצאה מכך ישראל צריכה להתחשב גם בחמאס, לא בגלל הכרה במצעו ובדרכו חלילה, אלא בגלל שהוא הגוף השולט ברצועה שישראל עדיין אחראית אליה. נתינת טיפול לביתו של הנייה בבית חולים ישראלי היא חובה אנושית שלא מצדיקה התרברבות בנוסח ''תראו כמה אנחנו בסדר גם לאויבנו''. |
|
||||
|
||||
כן, היא כן. |
|
||||
|
||||
לא ברורה היזכרותך בהתנתקות והשתלטות החמס. הדיון כאן הוא על הסגר שהחל אחרי ההתנתקות. העמדה שאתה מחזיק, ולשם כך נעזרת בשחקן החיזוק רון בן ישי, היא שהסגר הזיק ועדיף היה לולא היה, והטענה שלי היא שהחמס רוצה להשמידנו ללא קשר להתנהלותנו. גם לולא עשינו סגר עדיין היינו יהודים שמצוות המוסלמים להרגם ככתוב באמנת החמס. ולעניין אשפוזה של בתו של הנייה ותודת חמס באמצעות רצח התינוקת, לא דנתי כלל בהתנהגות שלנו ובשאלה אם כן או לא עלינו לנהוג ברחמים כלפי ילדה חולה גם אם היא בתו של הנייה, ולכן בפרוש לא היה בתגובתי שום ''תראו כמה אנחנו בסדר גם לאויבנו''. דנתי בהתנהגות הנייה והחמס. ומתנת התודה הנ''ל היא עוד הוכחה לכך שגם כאשר אנו ''טובים'' החמס לא שוכח שאנו יהודים שמצווה להרגם, ושום התנהלות אחרת בקשר לסגר לא הייתה מרכחת את לבם, ואפילו נתנו להם נמל ונמל תעופה, לא היינו זוכים לשום הכרת תודה, אלא לנצול המתן הזה לרכישת עוד אמלח שיופעל נגדנו. אשר לטענה שאינה שייכת לדיון זה שהבאת לפיה החמס עלה כתוצאה מההתנתקות, אומר שאכן גם אני חושב שיש קשר בין הדברים, אבל בפרוש לא בגלל שההתנתקות הייתה ללא הסדר עם הפלשתינים, אלא בגלל שההתנתקות הפסיק לגמרי, את השליטה הצבאית שלנו בעזה, וכאשר אנו נמצאים בשטח רק אנו אלה שמעכבים את עלייתו. וזה אומר שכאשר יהיה איזה שהוא הסדר בצורת ''שתי מדינות לשני עמים'' שבמסגרתו נוציא את הצבא מהשטח, התוצאה תהיה עלית גופים קיצוניים, חמס או דעאש או דומים. על כך שלו עשינו שלום עם חאפז אסד, הגולן היה היום בידי אותו ארגון ''נוסראת'', על כך היום איש לא חולק. |
|
||||
|
||||
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |