בתשובה לצפריר כהן, 13/09/14 22:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני באמצע הקריאה שלו. "פסק הדין המשלים" (התיק הוחזר מהעליון למחוזי לשם השלמת הדיון: הוספת עדויות מומחים. בסופו של דבר התקבלה הרשעה פה אחד. אחד מאותם פיות היה השופטת אלכסנדר שבדיון הקודם פסקה שהאב זכאי מחמת הספק) כולל עדויות של מומחים. כאן מובאות רק תמציותיהם. מי מתנדב להביא את פסק הדין המלא? נראה לי שזה צריך להיות מוקד הדיון. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המומחים טענו את זה: ״לדבריהם, תגובת המתלוננת לחלום אינה תואמת מקרים של זיכרון כוזב.״ מומחים הצליחו לשכנע את השופטים שיש דרך להבדיל בין סימפטומים שנובעים מזיכרון כוזב לבין סימפטומים שנובעים מזיכרון מודחק. זה כל הסיפור מן הבחינה המשפטית. אפשר לנהל דיון אם המומחים צודקים או טועים מבחינה מדעית, אבל לא נראה לי שאפשר לבוא בטענות אל בית המשפט. אם מספר מומחים טענו את אותה הטענה, אז החלטת בית המשפט היא סבירה בהחלט ואפילו מתבקשת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון, שהזיכרון הוא משהו אחיד כמו משהו שנשמר בקופסה שאפשר לשלוף ממנה אח"כ, שנוי במחלוקת. ראה למשל דיון 2315 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה גם לא מה שנטען במשפט. נבדקה הסבירות לכך שמה שהיא זוכרת הוא תוצאה של השפעה מאוחרת. השופטים השתכנעו מעדויות המומחים שנראה שבמקרה הנוכחי זה לא מה שקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתווכח עם הפן המשפטי, וישנם פערים בין הפן הזה ובין התנהגות של בני אדם (ראה נושא הטיות שיפוטיות). אני רק התייחסתי למשפט ''סימפטומים שנובעים מזיכרון מודחק'', בתגובת האלמוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כאן כבר עניין של הגדרה. לפי ההגדרה זיכרון מודחק1 מייצג מקרה אמיתי. לעומת זכרון כוזב שמייצג רעש ש"נשתל" מסיבה זו או אחרת. אם יש לך טראומה מדיוני קרוניות עקב השתתפותך בדיון כזה והדחקת לחלוטין את תוכנו, אבל אתה מתחיל להזכר בו, אז מדובר על זכרון מודחק2. ואם, כהמשך לכך (וכדי לדאוג שהכותרת תהיה רלוונטית) אתה פתאום זוכר מסיבה זו או אחרת שאני כתבתי את המאמר בנושא, הרי שמדובר על זכרון כוזב. 1 אם הוא אכן קיים. אבל לא בכך עוסקת ההגדרה 2 כמובן שמדובר קצת על הוצאה מההקשר, אבל עדיין ברוח ההגדרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל זה בדיוק ההערתי. הפער בין הגדרות משפטיות לראיות התנהגותית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוהי ההגדרה שמאפשרת דיון ברור יותר. לדוגמה, אפשר לטעון שכמעט לא קיים זכרון מודחק (כלומר: כאשר מצליחים להזכר בו בדיעבד הוא כנראה כבר מזוהם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לפעמים אפשר לקבל אישוש אובייקטיבי (מצד שלישי) לגבי אותו זכרון. לא סביר שאצל שני אנשים הוא ''יזוהם'' (אני מעדיף ''יעוות'') באותו אופן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקן אותי אם אני טועה אבל דיון ברור איננו המטרה אלא האמצעי בחתירה להראות אשמה או חפות. שככזה, נסיון להבהיר את הדיון יכול להעביר אותו לעולם משפטי מקביל לעולם האנושי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא טענתי שהמומחים צודקים. רק טענתי שבית המשפט השתכנע מעדות קונסיסטנטית של מספר מומחים שונים שאמרו כמעט את אותו הדבר בבית המשפט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צפריר. המתלוננת אשה מניפולטיבית מילדות. ונישארה כזו. העדות על האופי שלה הוא של אחותה הנשואה , נדמה לי שחיה בקיבוץ, (האחות הזו מציגה את עצמה כשפויה היחידה במשפחה שכולם בה מופרעים מלבדה). האחות השלישית מוכרת כסכיזופרנית. האבא כמובן הוא איש מוזר ולוקה בפריצות מינית אבל אין שום ראיה ממשית אחת שמאשרת את האונס ו/או גילוי עריות. במקום ראיות ישירות לאונס מביאים "מומחים". לדעתי מומחים אינם חלופות של ראיות . החלפת "ראיות ממשיות" בתיאוריות של מומחים זו דקדנציה של מערכת המשפט בארץ. ראיות זה תנאי הכרחי להרשעה, אפילו לא עדות וכאן כל העדויות מפוקפקות. העדויות החלשות עוברות תיגבור של חולשתן על ידי מומחים "שרינקים" שנותנים הסברים מפוצצים למה "ראיות חלשות" הן בעצם "ראיות חזקות" שמוחלשות רק בגלל "הטראומה" או בגלל "ההדחקה" וכל הבלה בלה הזה. אם אתה סקרן ורוצה לקרוא חומר גולמי (לא חומר מעובד על ידי כתב פסק הדין) קרא את התגובות במאמר בהארץ. כל תגובה רביעית למאמר היא כנראה תגובה של המתלוננת עצמה שמתארת את עצמה בתור "מי שיודע" או "מי שמכיר". המתלוננת מפזרת בתגובות שלה כל מיני רמזים והנחיות לקוראים ולחוקרים כיצד להוכיח את אשמתו של האבא. מספרת בין השאר שהוא הואשם באונס, אלא שמעולם הוא לא הורשע באונס, כנראה לא היה אונס. המתלוננת אישיות מניפולטיבית ללא ספק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה מאמר בהארץ? זה שמקושר מהדיון? שמדווח על הרשעתו הסופית והחלוטה (הבת השמשה במילה הזו בראיון ששמעתי ברדיו) של האב? לבת אין שום צורך לנסות להשפיע על בתי דין (בלי קשר לשאלת היעילות). לא הבנתי איך אתה מגיע למסקנה שהתגובות הן שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתי לתגובות על מאמר בעתון הארץ שלינק אליו מובא בראש המאמר כן. כרגע רשומות שם 77 תגובות. הזיהוי המשוער של זהות המגיבה הוא זיהוי על פי שימוש חוזר באותו סגנון דיבור ואותן מילים שמשמשות כטיעון, כמו כן מציגה את עצמה כקרוב בתור מישהו/מישהיא שמכירה את הנושא באופן אישי. הגזמתי בספירה לרעתה בעניין מספר התגובות, לא 1 מכל 4 תגובות היא תגובה שלה , אלא משהו כמו 1 מתוך כל - 10 תגובות היא תגובה של המתלוננת. אבל גם שיעור כזה מצביעה על דגם התנהגות מניפולטיבית (המתלוננת חשבה שהאלמוניות בתגובות תסתיר את זהותה לכן הציגה את עצמה בתור דמויות שונות שמצדדות במתלוננת, אלא שהסגנון והטיעונים מסגירים את הזהות האחידה). אם הבנתי אותך נכון אתה טוען שתגובות שלה בטוקבקים לא משפיעות על הדיון המשפטי. זה נכון אבל אינני דן בשיקול דעתה (כלומר אם היא אשה נבונה) אלא ניסיתי לאבחן את אישיותה (פסיכולוגיה בגרוש מצידי, אני מסכים, אבל בכל זאת שוכנעתי שיש לה אישיות של שקרנית ומניפולטיבית). לעניין האישיות שלה יש משקל במשפט, שהרי רוב העדויות נסמכות על דבריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקריאת פסה''ד - בסופו של דבר זו היתה הגרסה שלה מול הגרסה שלו. הגרסה שלה נראתה לשופטים אמינה יותר, בעיקר בגלל ההתפרצויות הרגשיות האותנטיות בזמן שטיחת גרסתה, אבל גם בגלל שלא ניסתה לטייח אלמנטים עובדתיים שלא היו נוחים לה. לעומתה האבא הכחיש לקונית את המיוחס לו, נשאר בעימות מולה כדג קר, וניסה לחפות על פרטים שלא היו נוחים לו (גם אם לא היה בהם כדי להרשיעו אלא רק תמכו בגרסת המתלוננת). שאר עדויות המומחים נועדו להבהיר האם יש בכלל היתכנות לצורה כזו של היזכרות במאורעות טראומטיים. אבל גם לאחר שקיבלו את העדויות הללו, זו לא היתה הסיבה להרשעה, אלא מה שפירטתי בפסקה הראשונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי זמן להגיב כעת (ואולי גם לא אחר כך), אבל אני מוצא בעיות קשות גם בגירסתה. בסופו של דבר - השופטים יכולים להיות סובייקטיבים ומוטים לגבי אמינות. אפרט במקצת. הם יכולים לסלוח לאי אמינות שלה ולהחמיר לגבי אי אמינות של הנאשם, או להיפך. זה סיכון גבוה לפסיקה אם מבססים ראיות של אמינות על רהיטות או על גמגום או שקרים שהם שקרים לבנים. כנ"ל טענות אמינות מהסוג: היא התרגשה בעוד הוא היה קר רוח זה אומר שהוא שקרן ואילו היא אותנטית. אנשים מתנהגים באופן מאוד שונה זה מזה, הם גם עושים הצגות לפעמים, לא צריך להסיק מסקנות מרחיקות לכת מצורת ההתנהגות של אנשים. שקרים לבנים כוונתי לשקרים שאדם משתמש בהם כדי לחסוך מעצמו חוסר נעימות. דוגמא לשקר לבן: נניח שלנאשם לא היה נעים לאמר שהוא משתמש בקונדום משום שהוא דתי , עד כמה שאני יודע מבחינה דתית שימוש בקונדום הוא עבירה. לפי הפרטים שקראתי הנאשם דתי או משהו קרוב לכך (למרות שהוא עסק הרבה בפריצות מינית, טוב בני אדם זה עסק מסובך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקרים לבנים בבית המשפט הם אופרה אחרת. אם הוא אכן חף מפשע ובחר לסכן את הזיכוי שלו כדי להגן בדלתיים סגורות על עבירה דתית שביצע, אז ''לא נעים'' הוא הבעיה הקטנה ביותר שלו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |