בתשובה לתשע נשמות, 12/09/14 13:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם ככה, הגר הזמני (אפילו בהנחה שהוא גר תושב ולא פולש/פושע/מסיג גבול) שומר שבת? ומה עם הפסוקים שהגר יהיה כאזרח, שיהפוך לאזרח וכו'? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
השבת היא יום המנוחה של הגר, כמו של היהודי. "גרך אשר בשעריך" שלא יעשה כל מלאכה בשבת הוא בדיוק אותו "הגר אשר בשעריך" שמותר לו לאכול את הנבלה, אלא שהשבת בארצו של עם ישראל היא ענין צבורי ואילו מה כל אחד אוכל זה ענין פרטי. בשום מקום לא כתוב שהגר יהפוך לאזרח, רק שהוא יהיה כמו האזרח - ואכן הגר אינו יכול להתאזרח, שהרי הוא לא יורש קרקע מאף אחד וקרקע שנקנית חוזרת לבעליה ביובל. אפשר להיות כמו האזרח לענין אחד בלי להיות כמו האזרח לכל הענינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני חשבתי ככה, ונראה לי שזה די מבוסס במקורות. ואז נתקלתי באיזה פסוק בספר יחזקאל שאומר שהגרים ירשו נחלה עם השבט שהם גרים בתוכו. מעניין, לא? אבל בקרבן פסח כתוב שגר צדק הופך לאזרח, בשונה מתושב ושכיר - המול לו כל זכר והיה כאזרח. ויש כל כך הרבה מקומות שבהם כתוב שתורה אחת תהיה לאזרח ולגר, או שהאזרח והגר ישמרו את החוקות והמשפטים. אותן מצוות וחוקים מצטרפים להרבה יותר מ-7 מצוות בני נח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר יחזקאל הוא סיפור אחר. לא מעט דברים בו סותרים כתובים מפורשים בתורה, וכבר אמרו חז"ל שביקשו לגנוז אותו משום כך. אמור לי אתה: איך בדיוק יירשו הגרים נחלה עם השבט, אם כל אדמות השבט כבר חולקו למשפחות ועתה הן עוברות מדור לדור בירושה? כבר כתבתי לעיל שהגר מחויב במצוות צבוריות, המשקפות את העובדה שהוא חי בארץ שאלוהיה הוא ה'. זה מה שמשותף למצוות שבהן נאמר שהאזרח והגר יעשו אותן. לעומת זאת, כפי שכתבתי לעיל, לא תמצא בשום מקום שאסור לו ללבוש שעטנז או שהוא חייב בציצית - או שאסור לו לאכול נבלה. אגב, בתורה לא מוזכרות שבע מצוות בני נח. מה שנאמר לבני נח הוא: א וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ. ב וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם; בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל-דְּגֵי הַיָּם, בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ. ג כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה: כְּיֶרֶק עֵשֶׂב, נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כֹּל. ד אַךְ-בָּשָׂר, בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ. ה וְאַךְ אֶת-דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ, מִיַּד כָּל-חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ; וּמִיַּד הָאָדָם, מִיַּד אִישׁ אָחִיו--אֶדְרֹשׁ, אֶת-נֶפֶשׁ הָאָדָם. ו שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ: כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, עָשָׂה אֶת-הָאָדָם. ז וְאַתֶּם, פְּרוּ וּרְבוּ; שִׁרְצוּ בָאָרֶץ, וּרְבוּ-בָהּ. {ס} ח וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-נֹחַ, וְאֶל-בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר. ט וַאֲנִי, הִנְנִי מֵקִים אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְאֶת-זַרְעֲכֶם, אַחֲרֵיכֶם. י וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם, בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם; מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה, לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ. יא וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְלֹא-יִכָּרֵת כָּל-בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ. יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, אֲשֶׁר אִתְּכֶם--לְדֹרֹת, עוֹלָם. יג אֶת-קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. יד וְהָיָה, בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ, וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן. טו וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי, אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, בְּכָל-בָּשָׂר; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר. טז וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן; וּרְאִיתִיהָ, לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם, בֵּין אֱלֹהִים, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ. יז וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֶל-נֹחַ: זֹאת אוֹת-הַבְּרִית, אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי, בֵּינִי, וּבֵין כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ. יש כאן איסור על רצח ועל אכילת דם, והנחיה (שאין שום הכרח לפרש אותה כציווי) לפרות ולרבות. זה הכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שבע מצוות בני נח [ויקיפדיה] דן בנושא. גם פה דנים בנושא. אבל אם אנחנו חוזרים לדון בפסוקים בלי פרשנות חז"ל, אנסה בעצמי למצוא לך. "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו" - אבר מן החי. "שופך דם האדם - באדם דמו ישפך" - שפיכות דמים ודין. הברית בין אלוהים לבני נח - מי שעובד ע"ז/מברך את השם מפר את הברית ואולי גם גזל, שאלוהים הציל את נח מן המבול שהשמיד עולם נגוע בגזל. מפשוטו של פסוק באמת לא לומדים גילוי עריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי הפשט, "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו" הוא איסור אכילת דם, בדיוק כמו "כי כל הנפש אשר תאכל כל דם ונכרתה הנפש ההיא מעמיה". "שופך דם האדם - באדם דמו ישפך" - שפיכות דמים ודין - מקובל עלי, במובן מוגבל: לא מתואר כאן מנגנון שלטוני של בתי דין ושל טיפול בפשע כאשר הוא; חברה שיש בה נקמת דם מקיימת את הציווי הזה בדיוק כמו חברה שיש בה בתי משפט והליך פלילי. כמובן, פשעים שאינם רצח לא מוזכרים. לגבי הגזל - זו הסקה שלך, שאולי יש לה תוקף מצד ההגיון אבל בהחלט לא כתובה בפסוקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כשהבשר בנפשו דמו לא תאכלו. אם הבשר אינו בנפשו - לאחר מיתה, אין בעיה לאכול את הדם. בני נח לא מצווים אל איסור אכילת הדם. אפשר גם לקרוא את זה אחרת - אך בשר בנפשו דמו - הדם שהוא החיים עדיין זורם אצלו - לא תאכלו. שופך דם האדם - באדם דמו ישפך. נראה שיש פה סוג של דין. דין שמברר שבאמת הורגם את שופך דם האדם ולא מישהו אחר. אם ככה, צריך באמת להבין מה זו הברית שעליה מדבר אלוהים עם נח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצא חן נח בעניי מר אלוהים. ונשא את הזרע שלו בכלי שייט לארץ חדשה (אולי כמה ניאנדרטלים נטולי אלים). זה מוטיב חוזר מעניין העניין של נח וכלי שייט, יתכן שיש כאן התייחסות לחשיבות של כלי שייט בהתפתחות האנושית, ותיאור של צוור בקבוק, או ברבור, גנטי, שמתיימר להיות אותנטי וגזעי למישעי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |