בתשובה לאורי מילשטיין, 03/04/02 13:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ליבוביץ' אומר שהוא מאמין באלוהים, אבל הוא מגדיר את מהות האמונה, כפי שאמרתי, כמשהו אחר לגמרי ממה שאנחנו מתכוונים כשאנו מדברים על אמונה. לפי הגדרתו, למשל, אי אפשר כלל שמי שאינו מקיים מצוות יאמין באלוהים. אנחנו הרי מדברים על משהו אחר לגמרי. כשאנו מדברים על אמונה אנו מתכוונים לאמונה בישות חיצונית לנו שמכוונת את העולם ויכולה לשלוט בו (אני מודע לכך שאתה הגדרת אמונה באלוהים באופן אחר, אבל גם ההגדרה שלך שונה לגמרי מזו של ליבוביץ). במובן המקובל (אני חוזר למה שמקובל על רוב האנשים) אין שום בעיה שאדם חילוני יאמין באלוהים, ויש המון חילונים (נדמה לי שרובם) שאומרים שהם מאמינים באלוהים אבל לא חושבים שאלוהים מצפה מהם לקיום המצוות. אצל ליבוביץ אין דבר כזה. אני רוצה לצטט מתוך הספר "ישעיהו ליבוביץ על עולם ומלואו" מאת מיכאל ששר כמה משפטים רלוונטיים (מעמוד 97): . . . אני תמיד שואל אנשים האומרים לי שהם מאמינים באלוהים או באלוהות, אבל אינם מוכנים לקבל על עצמם את עול המצוות: במה אתה מאמין ? בזקן היושב בשמיים ומושך משם בחוטי העולם ? נניח שיש לך אפילו הוודאות שכך הוא – מה אכפת לך ? (האם אפשר להבין מכך שלליבוביץ יש ודאות כזאת ? לדעתי כלל לא, והוא גם אומר בפרוש בקטעים שהתעצלתי לצטט שלא ניכר כלל שיש אלוהים שמושך בחוטי העולם. - ד. א.) שאלה: פרוש הדבר שבעצם אין משמעות למשפט "אני מאמין באלוהים" ? תשובה: אינני מבין משמעות מילים אלו שלא בקשר לחיובים הנובעים מהן. . . שאלה: אם כך, מהי בסופו של דבר האמונה באלוהים לפי השקפתך ? תשובה: כתוב "אני ה' " ועלי להכיר בכך. זהו העניין. האמונה אינה מה שאני יודע על אלוהים, אלא מה שאני יודע על חובתי כלפי אלוהים. עד כאן דברי ליבוביץ'. בשבילו להגיד "אני מאמין באלוהים" זה משהו אחר לגמרי מלהגיד לנוכח, נגיד, כיסא שניצב לפניך: "אני מאמין שלפניי כיסא, ואם איכפת לי או לא איכפת לי שלפניי כיסא, אינו שייך כלל לעניין האמונה הזאת". אמונה באלוהים לפי ליבוביץ' היא ללא ספק משהו אחר. בשבילו האמונה הזאת היא חובה שנובעת מכך שהוא לקח על עצמו לקיים מצוות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הערותך ועל הארותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מומלץ בחום גם: "מה שלמעלה ומה שלמטה" - דיאלוגים עם טוני לביא, שם ליבוביץ שב ומחזק את השקפתו הנ"ל לגבי אמונתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון מאוד. ואחדד: ליבוביץ עורך דיכוטומיה מוחלטת בין "היש" לבין "מטרה". *כל* דבר ערכי (ו *כל* הדת, כדת, נכנסת לתחום זה) הוא טלאולוגי בלבד. כל דבר שאינו טלאולוגי - אינו דתי (או בכלל, ערכי). הפער בין הדת למדע, לכן, הוא מוחלט. המדע מדבר על היש, המציאות, וכל בדל טלאולוגי של "איך *ראוי* להיות היש" איננו מדעי כלל, איננו שייך לרשות הרבים האובייקטיבית, כי-אם הוא ערכי=סובייקטיבי=שייך-לרשות-היחיד-של-ההכרה. הדת (כערך) איננה מדברת כלל על היש, אלא רק 'מדברת טלאולוגית'. ליבוביץ אהב את המשפט "אין נביא מתנבא *אלא במה שראוי להיות*". כלומר, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות מהאורקלים, אינו מדבר על *מה קיים כרגע*, או מה יהיה בעתיד, אלא רק מוסר את הציווי הערכי המוחלט: "מה ראוי להיות!". כל דבר אחר, כבר לא יהיה דת. לכן, אצל ליבוביץ, היגדים מתחלקים ל "טענות", היכולים לקבל ערכים של 'נכון' או 'לא נכון', והם אובייקטיביים, ול 'רצון' (או 'מטרה'), שאילו היגדים *שאין שום משמעות לייחוס 'נכון' או 'לא-נכון' להם*. היגד כמו "אלוהים קיים" הוא 'נכון' או 'לא-נכון' אם הוא מתיימר להתייחס אל "היש". מבחינת ליבוביץ, האל איננו קיים *בעולם* - האל הוא טרנסצנדנטלי. הוא לא מתערב (ליבוביץ תמיד משתמש במשפט "עולם כמנהגו נוהג"). לכן, היגדים כאלו הם תמיד אונטולוגיים, וככאלו חסרי מובן, לפי ליבוביץ. נשארנו, אם-כן, רק במסגרת הציווי. "אלוהים קיים" אינו אינפורמטיבי, כי אם טלאולוגי. זה ציווי, להאמין. אין ההיגד מתייחס ל 'מצוי', כי-אם ל 'ראוי'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, ליבוביץ - בייחוד זה הגנטיקאי שידע שהעולם קיים למעלה ממיליארד שנים - לא האמין כלל באלוהים אלא קיים את המצוות, מאותה סיבה שדודי החילוני צם ביום כיפור - כדי להזדהות עם העם היהודי, בו שניהם האמינו. זה כלל ידוע שאצל היהודים קיום המצוות חשוב יותר מהאמונה, שאותה אי אפשר לראות ואי אפשר להוכיח - היהדות היא דת מעשית, ולאמונה אין כאן הרבה קשר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |