בתשובה לאריק, 06/08/14 9:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפי פירושך התלמודי, מהו הסער בשיר הזה? ומהו האביב הפורח? לא הצלחתי להבין למה הגדר היא "סיפו של מוות". רק משום שגדר היא גבול? באנאלי מדיי למשורר גדול כמו ביאליק. איני רואה למה הביטויים התלמודיים "אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי" ו"מה לילוד אשה בינינו" מתהדהדים בכלל בשורה "מה לי ולגזעי, מה לי ולשוכי". אם כבר, קיים הביטוי "מה לי ולך". וזה, אם איני טועה, ביטוי מקראי. אני לא ניסיתי לפרש פירוש צמוד ובאנאלי כל שורה ושורה בשיר הזה. גם בלי פירוש צמוד, הפיוטיות הגבוהה , היפה, עומדת בזכות עצמה ונותנת ערך לשיר. פירושי הכללי היה "שתיקה הולכת ונמשכת של משורר". נכון, נראה שביאליק מקונן על ניתוקו ממקור החיות של שירתו - בהחלט ייתכן שזהו בית המדרש, התרבות היהודית הדתית הגדולה. עיקר קינתו לדעתי היא על האלם שירד עליו, ההתייבשות של מעיין שירתו. השיר הזה לטעמי מזכיר שיר נפלא אחר שלו - "שושני אשתקד". מותר לך "לפרוץ בצחוק רם ובלתי נשלט",אבל לטעמי זו תגובה גסת רוח וצרת אופק. אם המנטליות שלך לא מצליחה לקלוט את המעוף והפיוטיות העצמיים של הגירסה שלי - ארשה לעצמי לא להתייחס לכשריך הספרותיים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
העמדת את התרגום שלך למבחן הקהל, ואצלי המעוף והפיוטיות העצמיים של גרסת התרגום לא נמצאים בראש סדר העדיפויות כאשר אני בא לשפוט תרגום של ביאליק. ישנם מבחנים בסיסיים שהתרגום צריך לעבור בטרם ישפט על קריטריון הפיוטיות. כמו מתעמל בתרגיל חובה עליו ראשית לבצע את התרגילים ורק אחר כך יקבל ציון על איכות הביצוע. מראש המשימה לתרגם את ביאליק היא עצומה כי יש לו משקל ויש לו חריזה ויש לו שימוש ברבדי שפה ויש לו את העולם הדתי מפעפע מתחתיו כל הזמן, והתרגום צריך להיות ער לפרשנויות שונות: גם שתיקת המשורר, גם החשש מאבדן המורשת. הפרשנות שלך היא לגיטימית אך לא יכולה להיות בסיס בלבדי לתרגום. כשם שבפרשנות השניה שלי הסער הוא משני ורק מדגים את חולשת העלים, כך בפרשנות שלך הפרי שנשל והפרח שנשכח הם משניים. המשקל של "מה לי ולגזעי, מה לי ולשוכי" זהה למשקל של "אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי". אני משוכנע שביאליק השתמש במשקל הזה כשהרפרנס התלמודי בראשו. התגובה שלי לתגובתו של איציק אולי היתה גסת רוח, אבל זו של איציק נשארת פנינה. הסבר (שהורס את היופי המינימליסטי בתגובה של איציק) יצא לך שיר באנגלית שיותר מאשר הוא מתכתב עם ביאליק הוא מתכתב עם דיקנסון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתום! למה אתה לא יכול להיות רגיש וכשרוני כמוני? אהם, איפה היינו - אני באמת מעדיף לא לשפוט את השיר כתרגום, אלא כשיר ששואב השראה מביאליק אך עומד בפני עצמו, ואפילו לא מחויב לקלוע לכוונותיו של ביאליק. נכון, כעורך נתתי לו את הכותרת (או זרמתי עם הכותרת של אפרת) "תרגום", אבל אני מציע לצורך הדיון לשכוח מה שאנחנו רגילים לחשוב על תרגום. וזו גם הצעה תרבותית: אולי אם משוררינו/מתרגמינו ינסו פחות לתרגם (שזה באמת בדרך כלל יוצא קצת עצוב) ויותר לכתוב שירים בהשראת, נרוויח. (סיבה קצת מצחיקה לקרוא לזה "תרגום" היא לבטל מראש האשמה אפשרית של העתקה מביאליק. האמת היא שאולי המונח הותיק "תרגום חופשי" עושה את העבודה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירון, אתה באמת רגיש וכשרוני! ולעניינו- אם כך התגובה של איציק קלעה עוד יותר ממה ששערתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צחוק צחוק, אבל גישתך פוריה ונכונה, וזו דעתי. היא נכונה לגבי תרגומיי, והיא נכונה לגבי כל תרגום שהוא. אתה לא יודע לקבל דברי הערכה???..... תסמיק, תסמיק. ועדיין אעריך את גישתך. שוב, לא רק משום שהיא נכונה לגביי, אלא משום שבעיניי היא עמוקה ומתאימה לשירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי אפעס האנגלית, לפחות 2-3 השורות הראשונות, מרגיש בפה כחצץ, כתרגום-התמרה די מילולית-מכנית, אולי כמו של "תלמיד טוב"; חסרה זרימה מתגלגלת, מתנגנת. אולי מלים כמו hush או upon היו משנות, אולי i am ללא הורדה המשלב לשפה מדוברת, במיוחד ששתי השורות הבאות כוללות מלים קצת יוצר גבוהות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מותר לך להתבשם מגס רוח שהודעתו לא ראויה לתגובה. תתבשם לך, אבל אני אחשוב עליך מה שברצוני לחשוב. בקשר למשקל - יש בשיר שלי גם משקל וגם חריזה, כמו בכל התרגומים שלי. אחת מיכולותיי היא בדיוק זו: לתת לתרגומיי משקל וחריזה. בכללי, המשקל שבחרתי באנגלית משקף את המשקל העברי. ברור שבהיות שתי השפות שונות כל כך, מוטב ליצור תרגום במשקל הטבעי לשפה במקום להיצמד במלאכותיות למשקל המקורי. אבל איני משלה את עצמי שתבין שיקול זה. התרגום שלי לאנגלית מתבסס כאמור על פירושי לשיר. וכפי שכתבתי, פירושי הוא "השתיקה הנמשכת והולכת של המשורר". אם אתה יכול לעשות טוב יותר, בבקשה, תתרגם אתה. לא השבת לשאלתי, מהו הסער ומהו האביב הפורח. בקשר לציטוטיך מהתלמוד, לא, אני בפירוש לא רואה שום קשר ביניהם לבין "מה לי ולגזעי, מה לי ולשוכי". כפי שכתבתי, הביטוי המקראי "מה לי ולך" הוא הנראה לי מקור המשפט הביאליקאי. אין שום קשר בין תרגומי לדיקינסון, אם שירי המקור שלה, לבין תרגומי לביאליק. הערתך תמוהה, בלשון המעטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני פלבאי בכל מקרה, ולא צריך את אישורך, תודה. אני בהחלט מתפעל מיכולותיך, אלא שהללו אינן מתאימות (כפי שציינתי בהודעה הקודמת) לתרגם את ביאליק. אילן זה גבוה מכדי שתתלשי את סנסניו. הסער הוא חילופי הדורות והאביב הוא הדור הבא. מדוע לדעתך הכפיל ביאליק- "מה לי לגזעי, מה לי לשוכי" ? עזרי נא לפלבאי שלשונו לשון הפרזה- תמוהה בלשון המעטה, כיצד תקרא זו בלשון הפרזה? ואיך אין קשר בין תרגומייך לדיקנסון אם בעצמך את אומרת שנתת לתרגומך לביאליק משקל וחריזה שטבעיים לשפת היעד, והתרגום מתבסס על פירושך לשיר. פירוש שעובר דרך המסננת של האישיות שלך ולפיכך מבטא אותך ויוצא יבשושי וטכני בניגוד מוחלט למקור המהביל מרגש. והנה חזרתי לכותרת של איציק. ענק! (מגחך לו הכפרי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה קורא לתרגום שלי ''יבשושי וטכני'' אתה באמת פלבאי, שלא לומר יותר מכך, יכולתי לומר בדיוק מה דעתי על ''כישוריך'' אבל עורך ''האייל'' מבקש להמנע מדיבורי גנאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכולת לשאול - מה מביא אותך למסקנה הזאת? אבל בחרת לתקוף אותי במקום להקשיב לביקורת. אז כדי להוכיח שאני רק פלבאי ולא "יותר מכך", ושאיני ראוי לאותו גנאי שאת אינך מטילה בי רק כדי לא לעבור על חוקי הבית (אוו, אני משקשק מפחד!) אני אסביר מדוע התרגום שלך הוא יבשושי. בשיר של ביאליק יש 14 פעלים, מהם 13 פעלים פעילים ורק אחד סביל. אצלך נותרו שבעה פעלים פעילים בלבד. "Shorn" שמחליף פעמיים את "נפל" מתאר העדר. אצל ביאליק היתה פעולה- נפל הפרי. אצלך יש מצב סטאטי של חוסר והעדר- Shorn of fruit בכך שינית לגמרי את מנעד הרגשות שמובעים בשיר. אכן הפכת אותו לשלך. הרגש החם של ביאליק הפך לקיפאון של ההעדר שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמע, הפתעתי אפילו את עצמי. ספרות לא היתה המקצוע החביב עלי בבצפר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם המנטליות שלך לא מצליחה לקלוט את המעוף והפיוטיות העצמיים של הגירסה שלי - ארשה לעצמי לא להתייחס לכשריך הספרותיים" כלומר, מי שאין בטעמו ובדעתו למחוא כפיים לנוכח "המעוף והפיוטיות" שנדמה לך שיש בתרגומך ושאת מתבשמת בהם, אין בכוונתך להתייחס לכישוריו הספרותיים. יפה. אוביקטיבי ומפוכח. ובוגר. ואת עוד מטיפה בדידקטיות מהי תגובה ראויה ומהי לא? אולי תחזרי שוב לתת לעצמך מחמאות בכינויים שונים ושוב תחשפי? קשה להיגמל מהרגלים ישנים. אוהבת שירה, לא כל כך אוהבת אנשים. ההתיחסות שלך ממש לא יוצרת רושם של יושרה או נכונות מינימלית לדיון שאינו קריאות הלל. (שקלת להתבגר?) אם אינך רוצה בדיון אלא רק בתשואות, מה לך באתר דיונים? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |