בתשובה לאמ, 29/07/14 21:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התנהלות ממשלת ישראל, ככל שניתן לשפוט את עמדתה על פי התקשורת, מוזרה ולא חכמה בעליל. נתחיל בעמדת הממשלה ביחס למתווה להפסקת האש. לפי הפרסומים, ישנם שני מתווים: מתווה אחד הוא של המצרים, בו תומכת ישראל, לפיו תחילה תופסק האש ולאחר מכן ידונו ישראל והחמאס על התנאים שיהפכו אותה להפסקת אש קבועה. המתווה השני הוא של קטאר וטורקיה, בה תומך החמאס, לפיה הפסקת האש תתקיים רק לאחר שיוסכם בין ישראל לחמאס על תנאיה. עמדת ישראל תמוהה מכמה סיבות: ראשית, אמצעי הלחץ היחידי של החמאס על ישראל הוא ירי הרקטות. בלעדיו החמאס לא יכול ללחוץ כלל על ישראל. אלא שכמות הרקטות שבידי החמאס הולכת ופוחתת הן בגלל השימוש בהן והן משום שצה"ל משמיד אותן. מצד שני, היכולת של החמאס לחדש את המלאי קטנה עד בלתי קיימת בגלל חסימת ההברחות מסיני ע"י המצרים. לכן, צריך להיות עניין לישראל להימנע מהפסקת אש ולתמוך בהצעה הקטארית-טורקית, כלומר להפסיק את האש רק לאחר שיוסכם על תנאיה, שיכללו לפי דרישת ישראל פירוז עזה מרקטות וממנהרות והקמת מנגנון פיקוח למניעת ייצור רקטות או הברחתן לרצועה וכן איתור מנהרות חדשות והריסתן. שנית, העמדה הישראלית שגויה גם מבחינה עקרונית, שכן מה יקרה עם האש תופסק והצדדים לא יגיעו להסכמות על תנאיה לאחר מכן? ברור שהיא תחודש, אלא שהפעם בתנאים פחות טובים ישראל, כי החמאס ינצל את ההפוגה לשיפור עמדות. עמדת ישראל תמוהה גם ביחס לדרישת החמאס העיקרית להסיר את המצור על עזה כתנאי להפסקת האש. במקום להתנגד להסרת המצור ישראל צריכה להסכים לו, אך זאת בתנאים הנ"ל. הרי לישראל אין ענין להטיל מצור על עזה אלא רק כדי למנוע מהחמאס להתחמש ולהתעצם צבאית. אדרבא, דווקא פריחה כלכלית של עזה יכולה למנוע פעולות צבאיות, משום שיהיה לעזתים הרבה יותר להפסיד. יתר על כן, הסכמה עקרונית להסרת המצור, כשהיא מלווה בתנאים שתכליתם למנוע התחמשות צבאית, תתקבל בעין יפה ובאהדה בדעת הקהל הבינלאומית ופירוש הדבר - חיזוק מעמדנו הבינלאומי הכל-כך חלש ורגיש. לסיכום: יש לי הרגשה שהמנהיגות שלנו חסרת מעוף ודמיון, קפואה, איטית, נגררת ולגמרי לא חכמה. עצוב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא יכול להגיב לדבריך כרגע (אולי גם לא יהיה לי זמן בעתיד) אבל אני חושב שעיקר הבעיה בעמדת ארצות הברית אינה בעניינים צבאיים אלא בעניינים מדיניים (שתהינה להם בהמשך תוצאות צבאיות וכלכליות). אם השיחה מדוייקת, ארצות הברית גילתה דעתה שהיא מעוניינת לשדרג את המעמד המדיני של שלטון החמאס. שידרוג כזה עלול בעתיד הלא רחוק להפוך את רצועת עזה למדינה עצמאית בלי שום מחוייבות לישראל. במצב זה, תורכיה יכולה להתייחס לרצועת עזה כמו שהתייחסה לקפריסין , דהיינו נסיון להכניס צבא שלה לרצועת עזה בטענה שהיא מגינה על אזרחי עזה. נסיון כזה של תורכיה ימנע בכוח על ידי ישראל אבל זה אומר סכסוך מלחמתי עם תורכיה. אבל, אפילו בטווח המיידי. ישראל לא תוכל למנוע זרימת תחמושת לרצועת עזה בחסות התיווך התורכי. (איני מתייחס לקטאר כי זו רפובליקת בננות של ארצות הברית שיש לה בסך הכל 300,000 אזרחים ו- 1,700,000 עובדים זרים). כל התיווך עצמו כאמצעי למניעת תחמושת חדשה לעזה אינו אמיתי: רצועת עזה תתחמש תוך כדי "השיחות" שימשכו שנים. עד לתום שיחות התיווך שיכולות להמשך ללא הגבלת זמן קיבלנו הוראה מאובמה לא לעשות כלום: לא להפציץ, לא להרוס מנהרות, לא לתפוס שטחי קרקע. מצבנו בזמן התיווך יהיה מהדורה חדשה של מצבנו בדרום לבנון 18 שנה (ובלי גיבוי אמריקאי אלא להיפך). הלוואי שאתבדה , כלומר תמליל השיחה לא נכון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |