בתשובה לארז לנדוור, 07/07/14 11:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
" זכור לרע גם הרעיון שלה עם רינה מצליח שבה היא הכחישה בכל תוקף שאבו-מאזן בוגד בעיניה, מה שלא הפריע לערוץ 2 להראות כתוביות שלפיהן היא טענה כך. " מה שקרה בראיון היה מעניין (אם מסננים החוצה את כל הצעקות ומנסים להקשיב למה שנאמר ומה שלא נאמר). זועבי אמרה בראיון: התיאום הבטחוני הוא בגידה. רינה מצליח לקחה את זה צעד אחד קדימה (את אומרת שאבו מאזן בוגד), וזועבי אמרה לא לשים לה מילים בפה - אבל לא חזרה בה מהנוסח המקורי, וגם לא אמרה "אבו מאזן איננו בוגד בעיני". הכתוביות התחילו בניסוח הקיצוני ואחרי 2 דק' הוחלפו לניסוח נאמן יותר למקור. אני חושב שהתקשורת עושה הרבה פעמים את הצעד הנוסף הזה, גם לגבי אמירות אחרות על בגידה ואמירות בכלל - ובעצם גם אנשים רגילים עושים את הצעד הזה. הנה הראיון המלא: http://www.mako.co.il/news-military/politics/Article... דקה 9:26 זועבי: "זו בגידה בעם הפלסטיני התאום הבטחוני" דקה 9:50 מצליח: "אם אני מבינה מה שאת אומרת, אבו מאזן בוגד בעם שלו" זועבי עונה: "זה מגוחך מה שאת אומרת, אני אומרת מה שאני רוצה להגיד, את המילים שלך את תגידי. אנחנו לא מסכימים פוליטית, כאשר אני רוצה להשתמש במילה בוגד אז אני אשתמש" באמצע המשפט הזה עולה הכתובית "חנין זועבי: אבו מאזן בוגד בעם הפלסטיני" ... תזמון מוצלח ... אח"כ עוברים לדבר על נושאים אחרים, וכעבור 2 דקות הכתובית מתחלפת ל "חנין זועבי: התאום הבטחוני עם ישראל: בגידה" |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הכותרת בכתבה שנתת היא: "חנין זועבי עולה למתקפה: אבו-מאזן בוגד בעם הפלסטיני בתיאום עם ישראל". בפתיחה נאמר: "יותר מחמש שנים היא בכנסת, אבל את התעשיה הפרלמנטרית שלה אפשר לסכם בשורה, אולי בשורה וחצי", אני לא יודע כמה זה נכון אבל זה בטח לא הדרך לפתוח ראיון אם אף חבר כנסת. השאלה הראשונה בראיון: "אולי את רוצה לנצל את הבמה להתנצל", בטח לא פתיחה הגיונית לראיון, ועוד לפני שהספקנו לקבל את התשובה (אולי היא באמת רצתה לנצל את הבמה? לעולם לא נדע, משום שמצליח לא באמת מתעניינת בתשובות לשאלות שהיא שואלת. אז מה הטעם בלשאול שאלות?), מצליח החליטה לקטוע את זועבי באמצע המשפט הראשון, שזה לדעתי שיא החוצפה בראיון עיתונאי. בתשובה לשאלה השניה זועבי עונה שהיא חושבת שצריך להאבק בכיבוש במסגרת כללי המוסר האנושי, והכותרת למטה: "אני מצטערת שאין מאבק חזק יותר נגד הכיבוש". אחרי כל שלוש מילים מצליח מפריע לה ב"רגע, רגע", "לא, לא" או "אני רוצה" היא מבקשת לעשות "הסכם": "אני מקשיבה לך אבל את גם תקשיבי לשאלות", וכשזועבי מקשיבה לשאלה שלה, ועונה, כמובן שמצליח קוטעת אותה שוב ושוב ושוב. זהו הצלחתי לראות חמש דקות וחצי מה"ראיון". אין שום טעם ב"ראיונות" כאלה, זה סתם שתי נשים שלא מקשיבות זו לזו (והתפקיד של אחת מהן הוא להקשיב) ולא רוצות להקשיב זו לזו. סתם למלא את הזמן? מצליח היא אולי עיתונאית מוכשרת, אבל היא מראיינת ממש גרועה, זועבי היא אולי פרובוקטורית מוצלחת, אבל היא לא יודעת להתראיין. לא יודע מי החליט לשים את מצליח כמראיינת בתוכנית הזאת, לא יודע מי החליט לזמן את זועבי לראיון הזה, אבל מי שזה לא יהיה צריך לחפש מקצוע חדש, אולי בהפקה של כוכב נולד או האח הגדול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אין שום טעם ב"ראיונות" כאלה, זה סתם שתי נשים שלא מקשיבות זו לזו " אני חושב ההיפך ממך - ראיון בטלוויזיה של דמות פוליטית אין לו שום מטרה ליצור דיאלוג, או הקשבה. אז נכון - הראיון היה קשה לצפיה ובלתי מקצועי, אבל: 1. מי שהזמין את זועבי לראיון ידע בדיוק מה יקרה - מבחינתו הוא עשה את העבודה שלו בכך שהוא מצליח (תרתי משמע) לחלץ פרובוקציה במרכאות או לא במרכאות. 2. לדעתי גם זועבי יודעת בדיוק מה שהיא עושה. היא יודעת איזה מטעמים התקשורת תעשה מהמשפט "התיאום הבטחוני הוא בגידה" (מנסיון אישי). כמו כן היא מבינה היטב כיצד תתפס התנצלות, גינוי לחטיפה או משהו דומה. בגלל זה היא לא מתנצלת ולא מגנה - זה לא מקרה וזה לא בגלל שהתפרצו לדבריה1. 3. בנקודה של רינה מצליח אני מסכים איתך, נראה שהיא לא הצליחה לשמור על קור רוח - ואפילו נפלה בפח של זועבי והפכה לרגע למרואינת במקום מראיינת. בשורה התחתונה מי שהקשיב לראיון (או לכותרות שהוא ייצר) למד שזועבי לא מוכנה להתנצל או לגנות, ושיש לה מילים חריפות מאד על המדיניות של אבו מאזן. האם אבו מאזן בוגד או המעשה הוא בגידה או שזה "אי הסכמה פוליטית" זה כבר דקדוקי עניות שאף אחד לא זוכר 10 דקות אחרי שהראיון נגמר (עד כדי כמה משועממים באייל הקורא). 1 לגבי ההערה "אולי היא באמת רצתה לנצל את הבמה", נזכרתי בבן הקטן שלי (בן 4) - נגיד הוא צריך להתלבש לגן והוא רואה שאני ממתין לו ולכן הוא מורח את הזמן. ואז כשאני מאבד סבלנות ואומר "תתלבש מיד או ש.." הוא אומר "אבל אבאאאא! אני מנסה להתלבש אבל אתה מפריע לי!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי1 חנין זועבי עושה לתקשורת הישראלית (ועל הדרך לחברי הכנסת הערבים, ואולי גם כמה חברי כנסת אחרים) בית ספר לפוליטיקה, יחסי ציבור, ושימוש בתקשורת ההמונים. בכמה משפטים היא מצליחה ללחוץ לכולם על הכפתורים, והם - כמו בובות על חוט, מחברי כנסת מנוסים ועד שועלי תקשורת ותיקים - קופצים ומגיבים בדיוק כמו שהיא רצתה שיגיבו. חברי כנסת יותר בכירים ממנה, שלא לומר שרים בממשלה, היו מתים לקבל זמן שידור, כתבות, פולמוסים, אזכורים בתקשורת, ולא פחות חשוב - נקודות אצל קהל המצביעים שלהם - בכמות שהיא מקבלת. אני רק קצת מתפלא על אנשי התקשורת וחברי הכנסת מהצד השני של המפה הפוליטית, שלא מנסים לתת לעצמם חמש דקות של חשיבה וקצת מודעות עצמית2, לפני שהם קופצים ומצווחים כמו ילדים בני שלוש שמישהו לקח להם את הבלון הצהוב. ולא רק מתפלא, אלא גם קצת נעצב על הרמה של נבחרי הציבור ומובילי הדעות בתקשורת. 1 ואני רק מחזק את דבריך. 2 שלא לומר חשיבה טקטית ותקשורתית של מהלך וחצי קדימה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, אם אני אצא לרחוב, אקלל את העוברים והשבים ואכה את עצמי, יתכן שגם אני אזכה ב-15 שנ' התהילה שלי. איני שותף לנקודת הראייה שלך הרואה בחה"כ זועבי סטרט-אפ של פרובוקציה מוצלחת. חנין זועבי אינה מסמר המסיבה או שמש עלי אדמות. דומה שהסיבה היחידה להיותה בכנסת היא שזו עוד דרך שמצאו ערביי ישראל למרר את חיינו כמשמעו מילולית. אפשר לומר שאין שום עמדת מנהיגות אחרת במגזר הערבי בה יכולה זועבי לזכות, מלבד לתפקד כאבן אנושית המוטלת על המכוניות שלנו. הציבור הערבי פשוט בחר בה להיות קוץ בישבן היהודי. כשאני מביט עליה איני רואה אדם מאושר. אני רואה אדם שדרכו היחידה לברוח ממה שכואב לו היא להכאיב לאחרים. כמעשה אנושי, אני רואה בשילוחה לכנסת, עוד אחד ממעשי הנבלה של ערביי ישראל ואיני מתכוון לעוול כלפינו אלא לעוול כלפיה עצמה. אם בחה"כ זועבי יש גרעין של יושר ויושרה, אני תמה איך היא מסבירה את הדיסוננס בין כהונתה כחברת הפרלמנט של הבית הלאומי היהודי בזמן שהמחוייבות היחידה שיש לה כלפיו היא לחבל ולהחריב אותו. אחד הדברים שזעזעו אותי הוא מה שאמרה לאחר רצח 3 המתנחלים. אם הבנתי נכון היא אמרה שהיא מתנגדת לאלימות מכל סוג שהוא, אבל היא לא רוצה לתאר את החוטפים כטרוריסטים משום שהיא מבינה את מניעיהם: התנגדות לכיבוש ולגזלת מאדמותיהם. שמעתי את מנהיגינו המתגברים כאריות לנקום ולהכות בחמאס בלשונם. הם נועזים לגדוע את זרוע הטרור ולעקור את תשתיותיו. מיניסטר המשטרה לוכד בכל רגע בהבל פיו את החוטפים. ראיתי אותם בקלונם מתבזים כמוגי לב חיישנים הנפחדים לצאת אל האלקטורט האינפנטילי שלהם ולגלות לו את האמת אותה הם יודעים. ראיתי את הסלבים האצים לזרועות המתנחלים לנחם אותם על הגורל בו בחרו בעצמם לעצמם ולנו. בחרו בפועל ממש ולא במשתמע (הם עשו יד אחד עם השמאל הקיצוני למנוע את הקמת גדר ההפרדה לגוש עציון). שמעתי גם את מנהיגי ערביי ישראל העושים מעשה זמרי כאשר הם מחפים על החוליגנים והפוגרומואים שלהם, בזמן שהם מבקשים שכר כפנחס המתחזה בקרב אנשי שלום ופיוס לבקש שיוויון זכויות וסעד כלכלי. בתוך אותה ביצה מסלידה של דברי שוא וכזב, דוקא את דבריה הפשוטים והישרים של זועבי, יכולתי להבין. צאו והבינו, איזו דרך ארוכה עשתה הציבוריות הישראל בהתרחקותה מכל דבר שיכול להיות מובן לאנשי מחנה השלום והאנושיות. אני איני אוהב את חה"כ זועבי. לצערי, אני מוצא עצמי קרוב יותר אליה מאשר לאבו-יאיר ולאבו-ג'ילדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כשאני מביט עליה איני רואה אדם מאושר. אני רואה אדם שדרכו היחידה לברוח ממה שכואב לו היא להכאיב לאחרים" איזה חברי כנסת כן מאושרים לדעתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששני שעל לא מעט חברי כנסת חל הכלל העממי: "אין שכל, אין דאגות". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואדם שאמירה קטנה של חברת כנסת ערבית מקפיץ לו את הפיוזים ומעלה לו את לחץ הדם, גם ארבעה שבועות לאחר האמירה, והוא נסער לעלות על בריקדות עד לסילוקה של הפרובוקטורית הקטנה כאילו היתה היא עצמה ובשרה האיום הקיומי על מדינת ישראל - זה כן נראה לך אדם מאושר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שאתה מתכוון למישהו אחר, או שחוששני שלא ממש קראת את תגובתי הקצרה עד סופה וחבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי. אבל אמנם הגבתי (תגובה קטנה ואנקדוטלית) לאמירה קטנה ואנקדוטלית מתוכה, ולא לתוכנה העיקרי של תגובתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם התגובה שלי היתה ערימה של אמירות קטנות ואנקדוטליות שאין ביניהן קשר ענייני, אז אני חייב להסתפק בתשובתך. בכל אופן כוונת הדברים היתה לכתוב קטע שליבו הוא העצב (''בכיינות'' בלשונו של רון בן-יעקב) שיש בי על כך שגם אדם לא קיצוני כמוני יכול להבין טוב יותר את מה שחנין זועבי אומרת מאשר את מה שמנהיגיו ובני עמו אומרים. ועל כן תגובתך היתה לדעתי לא במקומה ולא לעניין. (מתנצל מראש על ההטפה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר הודתי שלא הגבתי לעיקרו של הקטע שכתבת (לפעמים זה קורה דוקא בגלל שאני מסכים עם הנאמר). אני שומר לעצמי את הזכות לכתוב1 תגובות אנקדוטליות, אוף-טופיק, לא לעניין ואפילו רחמנא ליצלן כאלה שמכילות שגיאות - החל משגיאות הקלדה, שגיאות לוגיות, שגיאות בעובדות ושאר ירקות - ואני מוכן גם לקבל תגובות נגד שיתקנו אותי באת (חחח, בעת) הצורך. 1 לפרקים, לא תמיד אני מקווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם "חנין זועבי...היא עוד דרך שמצאו ערביי ישראל למרר את חיינו כמשמעו מילולית." סביר יותר שהיא פותחת פתח לבכיינות כמו זו שעולה מהציטוט לעיל. והנה, בפרק שאת כותרתו העתקתי לכותרת התגובה הזו, כתבה וועדת אור לאחר מהומות אוק' 2000: " יחסי מיעוט ורוב הם בעייתיים בכל מקום, ובמיוחד במדינה המגדירה את עצמה על פי לאומיותו של הרוב. לדילמות המתעוררות במדינה כזו אין למעשה פתרונות מושלמים ויש גם הטוענים כי קיים ניגוד מהותי בין עקרונות מדינת-לאום רובנית לבין עקרונותיה של דמוקרטיה ליברלית. בכל מקרה, כינון הרמוניה סבירה ביחסי רוב ומיעוט היא משימה קשה המוטלת על כל מגזרי החברה. משימה זו מחייבת מאמץ מיוחד מצד מוסדות המדינה המבטאים את ההגמוניה של הרוב, וזאת על מנת לאזן את היפגעותו של המיעוט כתוצאה מנחיתותו המובנית - מספרית והשפעתית. הימנעות ממאמץ כזה, או עשייתו באופן בלתי מספק, יוצרת בקרב המיעוט תחושות של קיפוח ומציאות של קיפוח, אשר עלולות להחמיר במרוצת הזמן. מאפיינים אלה תופסים גם לגבי מצבו של המיעוט הערבי במדינת ישראל, אשר מבחינות רבות מופלה לרעה. למעלה מזאת: במקרה של הערבים אזרחי ישראל קיימים כמה גורמים ייחודיים המחריפים עוד יותר את הבעייתיות של מעמדם הסוציו-פוליטי במדינה." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה תיאור מדויק שלא לומר נבואי. ''הימנעות ממאמץ כזה או עשייתו באופן בלתי מספק, יוצרת בקרב המיעוט תחושות של קיפוח ומציאות של קיפוח, אשר עלולות להחמיר במרוצת הזמן. איזה קוצר ראייה ולפעמים גזענות פשוטה של קברניטי המדינה ואת פירות הביאושים של מדיניות האפליה ההולכת ונמשכת ומעמיקה, אנחנו פוגשים כעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה, באותו זמן שוועדת אור פירסמה את דו"ח שלה, נאמרו גם הדברים הללו: "יש לנו גם בעיה דמוגרפית, אבל היא ממוקדת לא בערביי פלשתין, אלא בערביי ישראל...במגילת העצמאות קבענו שאנחנו מקימים מדינה יהודית ודמוקרטית. קודם כל יהודית ואחר כך דמוקרטית. כדי שהדמוקרטיה לא תבטל את האופי היהודי של המדינה, אנחנו חייבים להבטיח רוב יהודי...אם התושבים הערבים ישתלבו נפלא ומספרם יגיע ל- 35% - 40% מכלל תושבי המדינה, אז התבטלה המדינה היהודית והפכה למדינה דו לאומית. אם מספרם יישאר בסדר גודל של 20% כפי שהוא היום, או אפילו יקטן, אבל היחסים יהיו מאוד נוקשים ותגרניים, אלימים ואחרים, גם כאן ייפגע המרקם הדמוקרטי של הטיעון שלנו. על כן אנחנו זקוקים למדיניות שתאזן בין שני הצרכים הללו. קודם כל יש להבטיח רוב יהודי במדינת ישראל." את זה אמר מי שמציג את עצמו כך: "אני אומר את זה כליברל, כדמוקרט וכפטריוט יהודי וציוני" אבל לא כ"ישראלי"! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדברים שכתבה הועדה אכן נכונים, אך ככל הנראה מהוים תיאור מרכך ורק חלק מן האמת. מועדה ממלכתית אי אפשר לצפות למשהו אחר, אבל חוששני שהאירידנטה של ערביי מדינת ישראל היא מהותית והקשר בינה לבין מה שאנו עושים אינו קשר טהור של סיבה ותוצאה. לתאר את האירידנטה הערבית כ''פירות הביאושים של מדיניות האפליה ההולכת ונמשכת ומעמיקה'' לא נכון פעמיים. פעם אחת הערבים היו נשארים אירידנטה גם אם מדיניות הממשלה היתה מעניקה להם העדפה מתקנת ופעם שנייה דומה שהפגיעה הנפשית והיומיומית בערבים אינה פרי מדיניות הממשלה אלא באה ממדיניות ומהתנהגות ההמון היהודי ברחוב. דומה שיש מקום כאן לציין שתיאור אובייקטיבי של יחסי יהודים-ערבים ביומיום הישראלי (שלא לומר ע''ע חנין זועבי) אינו בבחינת תנא דמסייע למדיניות עקבית של העדפה מתקנת. צריך לתמוך בשיוויון אזרחי לערביי מדינות ישראל משום שזה מעקרונות האמונה של חברה דמוקרטית ופתוחה ולא בגלל הנימוק המפוקפק שאי השיוויון הוא הסיבה של של העויינות החוליגנית והממסדית כאחד של ערביי ישראל כלפי מדינתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר יש הפלייה שיטתית בתקציבי חינוך ורווחה, בתשתיות ובתוכניות מתאר להקמת ישובים, הרי זו מדיניות ולא יחס ההמון. היו תקופות שבהן הציבור הערבי לא הודר ולא הותקף בכזו בוטות ותחושת הישראליות היתה שונה עבורו. כיום מדירים ומסיתים כנגדו בצורה גלויה ובמקום להקטין מגדילים את הזרתו. שתי הסיבות רצויות, גם הדמוקרטית הומנית וגם המעשית שאינה נימוק מפוקפק אלא ראייה פרגמטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערבים שקראו בפייסבוק לרצוח יהודים, הם סטודנטים. אינטלקטואלים, משולבים בחברה, דוברי וקוראי עברית בצורה חלקה, קרוב לוודאי ממעמד סוציואקונומי בלתי מקופח. צעירים ממורקים, ''מערביים'' מטופחים הם אלה שגם הניפו שלוש אצבעות לציין את ההצלחה של חטיפת הנערים. בנים, בנות בחיוך רחב. סטודנטים גם היו אלה שעמדו במפגן באום אלפחם וקראו לחטוף יהודים. ושוב, צעירים מוצלחים ומשולבים חוללו הפגנה אלימה שהייתה בבחינת מבוא לפרעות הנוכחיות, בנגב, מה גם שהם עשו זאת עם צעירי המחראה של שוקן- גם כן סטודנטים ממעמד בינוני ומעלה. כמו לנדו למשל. כמוך. דווקא הדור הקודם שאפשר יותר היה לומר עליו שהוא מודר ומקופח, ידע לקיים ולטפח יחסי אמון כבוד ודו קיום. הצעירים לעומת זאת, אלה שקוראים עברית גולשים באינטרנט ונכנסים לאתר של המחרע הנבל הראשי- עמוס שוקן, אשר ספגו את כמויות הסתה עצומות של השמאל הנאצי הישראלי יחד עם מכונת ההסתה הפלסטינית, הם שיצאו להרוס ולנתץ את דו הקיום והאמון אשר נבנה כאן במשך שנים. אמנם זה מאד מתאים לאידיאולוגיה האוסלואידית, להוסיף נדבך של טענת קיפוח על טענת הכיבוש, מה שבסך הכל מדגים את עומק ההירתמות וההתגייסות של השמאל הישראלי לשורות אש''פ. הנה אפוא, גם כאשר מתנהלות הפרעות בחסות הדגל הפלסטיני, גם כאשר הקריאה לחטוף ישראלים באום אל פחם מצומדת גם היא להנפת דגל פלסטין, גם כאשר מבטאים הפורעים את אופיין הלאומי של הפרעות, אתה ושכמותך מנסים לצייר את הדבר כעניין אזרחי. אם לשפוט לפי התכנים שמעלים דפי השיטנה, דומני כי גל השנאה הנוכחי לערבים, רוכב בפירוש על שנאה קשה ל''סמולנים'' אשר לא הייתה קיימת לפני כמה שנים. אנשים יודעים בתוכם מי באמת גרם לכל זה, אנשים כמוך מן השמאל הנאצי אשר ניסו לשבור את הכלים מתוך מגמה לקדם את המדיניות ''הפרוגרסיבית'' שלהם. מה חבל שעדיין לא קם חשבון נפש. אולי רק אחרי שיפרוש שמעון פרס מן החיים הציבוריים, יחול איזה חשבון נפש במחנה אוסלו. על הקרע מול ערביי ישראל נתגבר. לעומת זאת הקרע מול הסמול (כמושג שמציין את השמאל האנטי ציוני)- תהומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נפלאות הן דרכי החשיבה הימנית. כל מה שלא יקרה, השמאל תמיד יוצא אשם (ואולי גם רוכבי האופניים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שמתוך התהליך האינטנסיבי שעובר על החברה בישראל, תהליך שגם פולט הרבה רעלים, ימצא הציבור הישראלי מחדש את המשותף. אני לא חושב שזה אמור לגביך או לגבי הכהניסטים, אבל המרכז הישראלי מזה ומזה ישוב למצוא את המשותף. אפשר היה לראות סימן לכך בעצרת ההזדהות עם משפחות החטופים, ובה לא רק שאנשי שמאל הרגישו הזדהות ואהדה עם ציבור מתנחלים, אלא גם מן המשפחות יצא מסר מתון, חם, אוהב ומאחד. אני מקווה שבעיצומו של תהליך, אתה ולנדו והכהניסטים והפנאטים הדתיים, תישארו בשוליים. שם מקומכם בעצם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אולי מגנה את הגזענות של הכהניסטים אבל שותף לטירופם הלאומני ובכך קרוב אליהם. אם אכן יהיה איחוד התואם להשקפתך בחברה הישראלית הוא גם יהיה האחרון כמו זה שהיה לפני נפילת יהודה בידי בבל או האיחוד בין זרמי הקנאים למיניהם במרד הגדול. הרעל הגדול של החברה הישראלית ינוקז אז אבל במחיר כבד מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השלב הראשון בפליטת רעלים בחברה הישראלית צריך להיות להפסיק להתייחס למי שאתה לא מסכים איתו בתור "רעל", השלב השני צריך להיות להפסיק כליל לכתוב תגובות כמו זו, והשלב השליש צריך להיות התנצלות על אותם תגובות. על פניו, נראה לי שאם אתה מעוניין באמת בניקוי רעלים, הכדור במגרש שלך, ושלך בלבד. כל עוד אתה ממשיך להפיץ שנאה, אתה לא יכול לבוא לאף אחד בטענות על מחסור במתינות, חום או אהבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו, אתמול שלשום התכנס מפגש שכותרתו "שלום" ובעיקרו כנס פעילים של הסמול, כאשר בין הנואמים עלה גם נפתלי בנט, שר בכיר, ללא ספק אדם מוכשר בצורה בלתי רגילה, ועמד לשאת את דבריו. כפי שהכל יודעים, מה שקרה הוא שהתעוררה המולה בקהל. צעקות, גידופים, בעע, אפרטהייד, אף היה אחד שהרהיב עוז להניף אגרוף, והוא ניסה לתקוף את השר. כל כך היה הקהל משולהב, כל כך צעק וחירף וגידף, שלא יכול היה נפתלי בנט להשמיע את דבריו, אפילו עם מיקרופון. כדי כך שמארגן הכנס בכבודו עצמו עלה אל הבמה וניסה להסות את הקהל המוסת. גער בהם "עם יאסר ערפאת אתם מוכנים לדבר ועם בנט אתם לא מוכנים? " רק צחוק הגורל יכול היה לשים את הדברים האלה בפיו של לא אחר מאשר עמוס שוקן. נקשיב לשאלה הזאת שוב, לפי שהיא מסכמת את הכל. "עם ערפאת אתם מוכנים לדבר ועם בנט לא?" כמויות ההסתה והפצת השנאה אשר פעל הסמול, שום מחנה פוליטי חברתי בישראל לא ההין להפיץ. גם לא החרדים הנוקשים שונאי המדינה, הציונות והחברה החופשית. השנאה שהתעוררה בקרב הציבור הכללי כלפי הסמול, אינה פתולוגית, היא תגובתית. הראיה, שעד לפני כמה שנים זה לא היה ככה. הציבור הרחב הזה לא צריך להתנצל על שום דבר. כל זה לא קשור "בי" הכדור לא במגרש "שלי" לא נביא ולא בן נביא. גם בך זה לא קשור. שאתה מנסה לתארני ככהניסט ובלה בלה בלה, שיהיה. אני מניח שזה נובע ממירמור. בכל הכנות אתה לא מעניין בכלל, הסמול בכללותו אינו מעניין, מקומכם בשוליים. אבל אני כן בעד, גם שמאל חברתי וגם פוליטי, בוודאי אני נגד הדרת השמאל בכללותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנט לא חטף שום אגרוף. זו האמת על מה שקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רבין לא חטף שום כדור. זו האמת על מה שקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, בטח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן בטח | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מנסה לתאר אותך כשום דבר, אתה מתאר את עצמך, מעשיך מעידים עליך יותר ממה שאני אוכל להעיד עליך אי פעם. אני לא צעקתי מעולם על בנט (או על אף אחד אחר לצורך העניין), מעולם לא הנפתי אגרוף על אף אדם, מעולם לא קיללתי, לא גידפתי, לא העלבתי מאז שסיימתי גן חובה, לא ירקתי, לא הרבצתי, אין לי על מה להתנצל בפניך או בפני בנט. כשיש לי על מה להתנצל, אני לא מחכה לך שתגיד לי את זה, אם טעיתי אני פשוט אומר סליחה. אתה, לעומת זאת, לפני שאתה ממהר לדפוק על החזה של אחרים, כדאי שתבדוק את מעשיך. מי שכותב את זה ואפילו לא שוקל להתנצל מאבד את זכותו לנאום לאחרים. תתנצל, ואז נוכל לקחת אותך ברצינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הלא אמרתי לך שאתה כשלעצמך בכלל לא מעניין. גם לא זכור לי שדרשתי ממך איזו התנצלות. שאתה שב ומתאר את נימוסיך, לא נותר לי אלא לשבח אותך. תמשיך ככה. זו כבר פעם שלישית שאתה מפנה אל התגובה ההיא, אכן תגובה אגרסיבית שבאה בעקבות איזו טענת נגד שצה''ל חוטף ילדים, רגע אחרי חטיפת הנערים. מכל מקום היא חזרה על אידיומים של אחרים, וכנראה לכן היא לא נמחקה. וזה לא נכון שאני לא שקלתי להתנצל בפני ידידה על האגרסיביות הכללית, אלא שידעתי שאתה תמהר להפוך את זה לפארסה. מכל מקום חילופי הדברים איתך, אף פעם לא הגיעו לשום מקום, אף פעם לא יגיעו. אתה אחד שמוכרח לצאת צודק בכל דיון ובכל ויכוח. אז גם כאן אין לי אלא לאחל לך שיבושם לך בצדקתך. ושלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסר דאגה מלבך, אם תמשיך כה תהיה גם פעם רביעית, חמישית ושישית. התגובה ההיא היתה אגרסיבית. נקודה. אין שום הצדקה לתגובות אגרסיביות. נקודה. מה גם, שאם תקרא שוב פעם, מעבר לענני הרעל והאלכובול שמכשילים את קריאתך כנראה, את התגובה שכל כך הרגיזה אותך תגלה שלא היו דברים מעולם, ואף אחד לא העלה את הטענה שצה"ל "חוטף ילדים" (אבל גם אם כן, מה הבעיה לכתוב שזה לא נכון? למה צריך לקלל?). לא אני הופך אותך לפארסה, אתה עושה את זה במעשיך ובחוסר המודעות העצמית שלך. אתה לא יכול לדבר על ניקוי רעלים ולהרעיל את סביבתך, אתה לא יכול לדבר על מתינות ולתקוף באגרסיביות את כל מי שלא מסכים איתך, אתה לא יכול לחפש התנצלות של אחרים בזמן שלך יש על מה להתנצל. הדבר היחיד שראוי לך לעשות הוא להתנצל. נקודה. אני לא מוכרח לצאת צודק בכל דיון ובכל ויכוח. בדיון הזה אני צודק. אם שקלת להתנצל, חבל שזה נעצר ברמת השיקול, בפעם הבאה, על תשקול, תתנצל, ועדיף בכלל לשקול לפני אישור התגובה. עד שלא תעשה את זה אני אמשיך להזכיר לך את עוולותיך, בוודאי כל זמן שאתה ממשיך להטיף לאחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל דיון אתה צודק, אתה גם מאד מתורבת. מה לעשות וכבר למדתי להיזהר מאנשים מתורבתים ומנומסים שמפיצים את החרא שלהם בנימוס. ואם הייתה דרושה דוגמא, הריהי מופיעה לעיל. אל תעסיק את עצמך יותר מדי בסגנון שלי ובתרבות שלי, באמת שבחיים יש דברים יותר חשובים. או שכן תעסיק, אם אתה מאד רוצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בישראל באמת שמאל. השמאל הישראלי פשט את הרגל מזמן. יש בישראל כל מיני סוגים של לאומנים בשניקל שמקבלים על עצמם שקרים ונרטיבים של כל מיני קבוצות לאום. חלק בוחרים בשקרים של יהודים וחלק אחר בוחר בשקרים של ערבים. במזרח התיכון, כמו במזרח התיכון, אלוהים גדול והאנשים קטנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ראש ממשלה אומר ש-20% מאזרחי המדינה מהווים סכנה דמוגרפית - זה אומר הכל. יותר, מכך: האדישות בה קיבלנו את הדברים מראה שההבדל בין רובנו ובין נתניהו הוא כמותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, 'רוח המפקד' אתה יודע. ראש הממשלה מומחה בהסתה וביצירת פירוד. הוא לא תמיד יודע להשיב את שד הגזענות שהוא שחרר בהנאה חזרה לבקבוק. געגועים לשיח על דמוקרטיה, שוויון ושלום והמצב כפי הנראה לאור הדמוגרפיה הגזענית והקיצוץ בלימודי האזרחות והשיח שהופך ליותר מתלהם וליותר גזעני ולאומני, ילך ויחמיר. המאמר של דוד גרוסמן ב"הארץ" משקף את חיינו כאן ובכל זאת, למרות סקירת היאוש, הוא קורא לטפח תקוה, לא ברור לי איך, פרט לקלישאה: "אין ברירה אחרת". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אוהב את הטענה של איציק אשר בולטת בשוליותה. כלומר, מזה חודש מצויה המדינה במערכה בכמה רבדים. האש אחזה לא כדימוי, אלא כמציאות ביערות, בכבישים, בכלי רכב ובבתי מגורים. זעקת האזעקה ממלאה את הארץ כולה. אנשים רצים לתפוס מחסה, קשישה נתקפת התקף לב ומתה במקום. ילדים מרטיבים מפחד. ואז כמי ששולף לא שאלה אלא תשובה, תוהה איציק למה ראש ממשלה מתייחס ל-20% מהאזרחים כאל איום דמוגרפי. אני אוהב את הטענה הזו כי השוליות שלה מהווה אילוסטרציה למה שיקרה ביום שאחרי. ביום שלאחר חורבן, יעמדו אלה שאתמול עוד היה קולם הולך בגבורה. אמנון אברמוביצ'ים למיניהם, יובל דיסקין, עומר בר לב, שמעון פרס, אורי משגב והאייל האלמוני ועידן לנדו ואנו נאמר להם- אתם רואים, בכל זאת חורבן. והאחר יאמר- למה ראש הממשלה מתייחס כאל איום דמוגרפי. והשני יענה- כן, זוהי רוח המפקד. נשוב ונאמר- אבל תראו- חורבן!! והאחד יאמר- ומה זה אומר עלינו, זה הבדל כמותי, והשני יניח אצבעות על השפתיים, יטה את ראשו בעיניים בוהות וימלמל...רוח המפקד. זוהי אילוסטרציה ליום שאחרי על אנשים שממילא אין בכוונתם לשאת באחריות, שצועקים עד כמה זה צבא הכי לא מוסרי בעולם, והולכים לישון במיטה חמה. אכן מייאש. מה עצובה וקודרת הפייה הטובה. לילה. פינוקיו ישן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום שהיום: מאה(!) הרוגים (מרטיבים במיטה וחסרי מקלטים לרוץ אליהם) בעזה. אבל תראו-חורבן!!! להיות חזק כשמשון ולייבב כדוד. אכן מייאש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בד״כ לחלוטין לא מסכים עם האמירות הקיצוניות של dd ושל אישקש,אבל גם אמירות כמו שלך מרתיחות אותי. עם כל כמות ההפצצות שצהל עושה - יש בסך הכל רק 100 הרוגים בעזה? וזה נראה לך לא תקין? זה יום רע של isis, יום רע של אסד, יום רע של החמאס עצמו. עם כל הכבוד, אין עוד מדינה בעולם כמו ישראל - כולל כל המדינות המערביות והנאורות שזכויות האדם הן נר לרגליהן - כולל ארה״ב ומדינות ארופה - שהיו בכלל סופרות כזו כמות נמוכה של הרוגים בצד השני, או שבכלל היו משתדלות למנוע פגיעה באזרחים שנמצאים בתוך אזור לחימה פעיל. מספיק כבר עם ההלקאה העצמית הזו, בזמן שהילדים שלנו ישנים שבוע במקלטים (שלא לדבר על 15 שנה). עכשיו יש מלחמה. אין לזה שום שם אחר. ומי שבוחר לצאת למלחמה במי שחזק ממנו - צריך לקחת בחשבון את התוצאות. בכל זמן אחר בהסטוריה האנושית, רצועת עזה הייתה פשוט נמחקת, על כלל תושביה, בידי מי שיש לו את היכולת. ככה זה. עובדת חיים ריאלית. אתה יודע, לפעמים אני תוהה אם טיעונים כמו שלך היו אלו שמובילים את דעת הקהל במלחמת העולם הדניה, האם הייתה בכלל מדינת ישראל או עם יהודי - ״אוי, הגרמנים הרעים יורים בלי אבחנה על לונדון ובריטניה. אבל אנחנו לא נפציץ בחזרה את ערי גרמניה כי יש שם ילדים גרמנים בלי מקלט...״. בכל זמן אחר היה ליבי נשבר על הרג חפים מפשע, במיוחד ילדים. הלוואי הלוואי ולא היינו במצב הזה. אבל מי שיורה עלי - שיקח בחשבון שלי יש ״יותר גדול״. מלחמה זה לא דבר פיירי. לא מחזירים מידה כנגד מידה. דבריך הם באותו קו כמו האבסורד בידיעה שראיתי שפלסטינים בעזה מתלוננים שצהל הפסיק לבצע את פעולות ״הקש בגג״. מי שלא מבין עד כמה הזויה וחד צדדית היא האמירה הזו - לא מבין איפה אנחנו חיים. אם אני קצת מתלהט, איתך הסליחה. הילדים שלי כבר שבוע רצים למקלט, לא יוצאים מהבית כי הם מפחדים, וישנים במרתף. ואין לנו נוהל ״הקש בגג״ מהצד השני... אז סלח לי אם אין לי טופת סימפטיה לגורלם. לא מאבד על זה אפילו דקת שינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו היתה תגובת מראה (קצרה) לדידי ולנבואת החורבן שלו ולתיאור המצב המרגש שלו, רק תזכורת עבורו לפער בין המצב שלנו לשלהם. הציבור בעזה שסובל מ-40% אבטלה ומתנאי קיום מהקשים בעולם, הוא ציבור שבוי שלא רואה עתיד ועל כן יש בי חמלה עבורם. יתרה מזאת, גם התלונה על הפסקת פעולת "הקש בגג", לאחר שצה"ל טוען שהמדיניות שלו היא ניסיון לפגוע בכמה שפחות חפים מפשע, היא טרוניית החלש. ההשוואה להתקפות הגרמנים במלחמת העולם השנייה שגויה לחלוטין בהתחשב ביחסי הכוחות אז והיום. נדמה שאיננו מפנימים זאת. אולי כעת באמת קשה לחשוב על כך אבל נראה לי שזו כן האחריות שלנו, עם כל הקושי, לזכור זאת. אתה כנראה תחלוק על כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האחריות שלי, בראש ובראשונה, היא לילדים שלי. גם במקום השני, גם בשלישי. בהחלט יש בי הרבה חמלה וצער עליהם. שלא תבין לא נכון. אבל זה לא לא רלוונטי בעיני כרגע. למעשה, אם אני כבר חושב על זה, כל הנחת העבודה של החמאס ודומיו - שהיא בהחלט נכונה - היא ששיקול החמלה הוא שיקול מרכזי בטקטיקה הישראלית. על זה בנויה כל האסטרטגיה שלו - כולל מיקומי הרקטות. אבל למה שתהיה לי בעיה עם יחסי הכוחות? היית מעדיף שזה יהיה שווה או הפוך? המצפון שלך היה שקט יותר? אתה מכיר איזהשהוא תחום בחיים בו יחסי הכוחות שווים? כל אדם וכל חברה עסקית עושים הכל כדי למקסם את הכוח שלהם ביחס למתחרה שלו האתה מתחרה על מקום העבודה שלך, החברה שאתה עובד בה מתחרה על נתח השוק ועל הלקוחות. כל העולם בנוי על חוסר השיוויון הזה. אז על אחת כמה וכמה כשזה נוגע לעניין הישרדותי. וכמובן שההשוואה לגרמנים לא נכונה. תמיד אפשר למצוא הבדל. אין בחיים סיטואציה שזהה תמיד, בדיוק, לאחרת. אבל הפרנציפ הוא אותו דבר. בעיני לפחות. שבת שלום, שיהיה שקט, ושייגמר כבר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחלוטין מקובל עלי סדר תחושת האחריות שלך, גם אין לי בעיה עם יחסי הכוחות. טענתי היא שיחסי הכוחות הללו בצירוף היות האוכלוסיה העזתית ציבור שבוי, מחייבת תחושת אחריות מצידנו. שבת שלום ומבורך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל השעשוע, הלכתי לראות את ההגדרה המילונית של ״שבוי״. שתי אופציות לבחירתך: 1. אסור ומוחזק בכפיה; 2. חסר ברירה. לדעתי לפחות, ״הציבור״ ברצועה לא עונה לאף אחת מהגדרות אלו אם אתה מתייחס לישראל כאל מי ששובה אותו לכאורה. אם כבר, יותר אפשרי שהוא מעין שבוי בידי החמאס. אס כן, יש לנו אחריות הומניטרית, שנובעת בעיקר מההיסטוריה שלנו וממה שנותר מהמוסריות, שבהעדר תאור טוב יותר, השתרשה במשך מאות שנים בהם אנחנו היינו בצד שחוטף. ואני חושב שישראל עושה כמיטב יכולתה, והרבה מעבר לכל סטדנדט ערטילאי שהוא, כדי למזער את הפגיעה. אבל בסוף, אתה צריך להגן על אזרחיך קודם. מזכיר את הבדיחה הישנה מאד אך רלוונטית לטעמי על הההוא שנפל לבור. עוברים מכבי אש, שואלים אם הוא צריך עזרה, והוא אומר שאלוהים כבר יעזור לו. עוברים מהמשטרה, חברים, צבא - ולכולם הוא אומר שאלוהים יעזור לו. בסוף, כשהוא מת, הוא שואל את אלוהים - אבל התפללתי כל כך הרבה שתעזור לי ולא עשית כלום. ואלוהים אומר לו- מה עתה רוצה, שלחתי לך מכבי אש, צבא וכו׳ ובכלום לא נעזרת. רוצה לומר, הם למודי ניסיון מסבבים קודמים, יודעים הרי שיש מנהרות, עמדות פיקוד, מחסני תחמושת צמוד או בתוך הבתים שלהם, צהל מבצע נוהל הקש בגג, וראיתי סרטונים בהם הוא יורה מעין טיל קטן, של עשן, על בית המטרה, ונותן עוד דקה עד השיגור שהורס. אז עם כל זה לבוא ולומר שבסוף אנחנו אחראים? לכן אני בהחלט מצטער אם טיל כזה הורג ילדים. אין בי שום שמחה על כך. אבל המצפון גם לא מייסר אותי שתמשיך להיות שבת שקטה, במיוחד במרכז, לשם אנחנו לוקחים את הילדים לקצת איוורור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לשבוי בעיקר ע''י החמאס אך גם על ידנו. הם מתארים את עצמם כחיים בכלא גדול. ''או שנמות מרעב או מטיל ישראלי, לפחות המוות מהטיל מהיר יותר...''. המציאות בה הם חיים כעם כבוש על ידנו במשך עשרות שנים, היא לא המיטב שיכולנו לעשות כדי למזער את הפגיעה בהם כולל ההתנהלות שלנו ככובשים, היא ממש לא משהו להתגאות בו. (הפוסטים של עידן לנדו ואחרים פוקחים עיניים ומשכילים לגבי התנהלותנו שם. הוא כותב ומפרט על הרבה אירועים ומצבים שכלל לא מגיעים לכדי פרסום בתקשורת הישראלית ותמונת הוויתנו ככובש, מתבררת על האטימות שבה). כמובן שגם להנהגה שלהם יש אחריות לא מבוטלת למצבם, אין בכך בכדי למזער את החלק הנכבד שלנו. שתהיה שבת שקטה ושתהנו ותתאווררו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מתאווררים. הבן הגדול שלי לחוץ מכל עניין היציאה מהבית והנסיעה ברכב. מעדיף להישאר. אז כולנו נשארים איתו | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי לשמוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי להביע הזדהות אישית אתך ועם משפחתך בשעה זו. לעת עתה אפשר רק להמתין לזמנים אחרים בהם כמאמר המשורר "מלחמה שאף פעם לא די לה, היא עכשיו במקום אחר". נדמה לי שסבלם של הילדים שלא חטאו מכל הצדדים, הוא הסיבה היסודית לחובתו של כל אדם הגון לדבוק באהבת השלום ורדיפתו. לא לחינם מקשרת המיסה הקתולית בין שה האלוהים הנושא בחטאת עולם לבין הברכה "הבא לנו שלום". עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְעַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל. ונאמר אמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בימים אלו הבעיות שלי מתגמדות לחלוטין. אבל תודה בכל מקרה. רק ככה בקטנה, זה יפה שהקתולים, מובילי מסעות הצלב והאיקוויזיציה, שרים על שלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאתה רואה המציאות אינה פשוטה ולפעמים גם השה רודף השלום נאלץ לאחוז בחרב. אני רואה בכך משהו חשוב, שלפחות כאידיאל, כקריאת כיוון, דת או כל התאגדות אחרת של בני אנוש מכריזה על השלום המתינות והפיוס כמשאת נפש. האם עלינו להעדיף עליהם את צמאון הדם והתאווה לקרב ולהרס החשופה לעין כול, של ממשלות החמס בעזה וגם בתוכנו אנו? אל תמעיט ואל תגמד את הבעיות אפילו של אלה הנאלצים רק לרוץ לממ"ד כמה פעמים ביום. מנין באו לנו כל רודפי המדון וצמאי הדם המככבים בחדשות היום והשעה? שמא צמחו הם תחת צל של רדיפות ופיגועי אוייב? האם ההמון המוטרף הזה לא צמח מנבטים של נפגעי פעולות האיבה הכיבוש והפיגוע? האם ילדיך המשתעממים במקלט מפחד הטילים של אוייב בלתי מובן, יהיו קרקע נוחה לחינוך של אהבת ואחוות האדם? מצוקות גדולות מולידות אוייבים גדולים ומצוקות קטנות מולידות אויבים קטנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב לפחות שאני מחנך אותם לאהבת אדם. מקווה... מסכים איתך על החלק הראשון, אבל לא בטוח לגבי החלק שכל הבעיות נובעות מהכיבוש. יש אנשים שהם פשוט בהמות מהרבה סיבות. עכשיו זה יוצא בצורה של ״צימאון לדם״. אבל בשיגרה זה יוצא אצלם במישורים אחרים. לא יודע מה יצא מילדיי. אדם יכול רק לקוות. אבל אין קשר בעיני בין אהבת אדם לנחישות והבנה שלפעמים צריך לעשות מעשים לא נעימים וקשים כדי להגן על עצמך. סתם כהערת אגב, אני לא רואה את עצמי כ״אוהב אדם״. בעיני זה ביטוי ריק. מה זה בכלל אומר? הרי יש אנשים שהם רשע צרוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני אבהיר את המשפט הראשון שלי - מנסה לחנך אותם לחמלה, להבנת האחר, לעזרה. אם זו הגדרתך לאהבת אדם, אז אנחנו מדברים על אותו דבר. רק כדי שתהיה תאימות בין המשפט הראשון והאחרון שלי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דוקא מסכים אתך. לא טענתי שהכל נובע מהכיבוש והפיגועים. אמרתי רק שלפיגועים ולכיבוש יש חלק משמעותי ביצירת הרוע הזה ובעיקר בהפצתו. אני לא רוצה לדכא אותך בימים אלו, אבל מאות אלפי הילדים ברצועה שברחו מבתיהם או מסתתרים במרתפים, כמבוגרים לא יהיו שכנים טובים יותר מהוריהם. גם אהבת האדם עליה דברתי אינה אלטרואיזם מוחלט ואפילו לא אהבת כל אדם (כלומר ההיפך ממיזנטרופיה). אהבת האדם שעליה דיברתי היא פשוט ההכרה שמוטב לבני אדם להתפשר ולהסתדר ולהתרחק מרדיפת ''צדק מוחלט ושלם'' נוסח ''עין תחת עין''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבלם של הילדים שלא חטאו מכל הצדדים, הוא הסיבה היסודית לחובתו של כל אדם הגון לדבוק בהתנגדות לרוע. ''המקומות הלוהטים ביותר בגיהנום שמורים לאלה שבזמני מצוקה מוסרית בוחרים לשמור על הנייטרליות שלהם'' (דנטה אליגיירי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נמצאת בין אלו אשר "רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם". מי הם בדיוק אלו השומרים על הנייטרליות שלהם בעת אשר ההמון נוהר לעדר הקרנפים הדוהר להרע? האם אין זו חובתינו להזכיר שהרע הוא עדיין רע על אף המה המתי והמדוע? אחרי המלחמות "אלה שידעו מה התרחש כאן ומדוע, חייבים לפנות מקום לאלה שיודעים מעט. ופחות ממעט. ולבסוף, שום דבר", אבל האם חייבים כבר עכשיו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הרע הוא עדיין רע על אף המה המתי והמדוע'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעת הזאת: אלו שמשוים את החמאס לצה"ל, אלו שקוראים "לאיפוק משני הצדדים", ואלו שאומרים ש"יש לישראל זכות להגנה עצמית, אבל..." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני מסוגל לשפוט, אתה זכאי לקבל ממני תשובה רצינית מפני שאתה מעלה שאלה אמיתית. אתה רואה את המושג "נייטרליות מוסרית" באופן מאד אישי ושגוי, אך שאלת העומדים מן הצד היא שאלה אמיתית. אגב, הציטוט מאליגיירי שגוי. המקום האפל ביותר בגיהנום הוא דוקא קפוא ונמצאים בו הבוגדים במנהיגיהם (ברוטוס וקסיוס (רוצחי יוליוס קיסר) ויהודה איש קריות). מן הסתם רבים יטענו שלי ולחבריי צריך להישמר מקום גם שם. אך, מן הסתם דנון וליברמן יזכו לזכות קדימה. אצלך הנייטרליות המוסרית מתיחדת לאלו שלא מוכנים בעת מצוקה מוסרית להתיישר עם ה"יחד" הישראלי ולהכשיר את כל מה שלא היה כשר בעיניהם לפני כן. הניטרליות המוסרית המדאיגה אותי היא של אלו שבעיניהם המטרה מכשירה את האמצעים ובעת צרה הכל כשר. היהדות מדברת על "יהרג ובל יעבור". אתה מיחס ניטרליות מוסרית למי שאינו רוצה בעת מגפה לנהוג באותן פראקטיקותהגייניות שהביאו לפרוץ המגפה. אני מתעקש בכל רגע ורגע להשוות בין צה"ל לחמאס ולתבוע, להפציר ואולי אף להתחנן שלא נדבק בפראקטיקות ובמוסר הלחימה של החמאס. אני מתעקש שחיילי צבא ההגנה לישראל ילחמו להגנת כלל האזרחים ולא כקוזקים של הקב"ה. אני עומד על זכותי לקרוא לאיפוק של הצד שלי. אם הייתי חושב שהצד השני מקשיב לי הייתי קורא גם לו לאיפוק. אנו אומרים שתושבי עזה נושאים כעת בעוונם הם שהוא הנייטרליות המוסרית שלהם ביחס למעשי החמאס. אם אנו החיים עדיין בדמוקרטיה ולא תחת שלטון טוטאליטרי של קנאי הדת והדם לא נתנער מן הנייטרליות המוסרית של הקרנפות והחסיה בצל ההמון, האם לא נהיה חטאים גדולים בהרבה מתושבי עזה? לישראל יש זכות הגנה עצמית בלי אבל וחבל. אבל אם תוך כדי כך אנו יכולים להציל ולו עולל אחד שלא חטא, האם לא נחטא בנייטרליות מוסרית אם לא נרים קולנו למען זאת? אין ביכולתי לעשות דבר למען אזרחי ישראל וילדיהם החוסים בצל קירותיהם מאימת הקאסמים. יש ביכולתי לשאת קולי ולכתוב בזכות השמירה על חייהם של בלתי מעורבים מן הצד השני ולגנות את אלו הקוראים לטבח חסר אבחנה וחסר תועלת. אם לא אעשה זאת, תהיה זו הנייטרליות המוסרית שלי. אחר, בן זמנו של דנטה אלגיירי אמר "כאן אני עומד, איני יכול אחרת". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרטין לותר לא היה בן זמנו של דנטה. הוא חי כ200 שנה אחריו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרטין לותר הוא גם לא דוגמה טובה למישהו שיש ללמוד ממנו ערכי מוסר, עם האנטישמיות הבוטה שלו והתמיכה שלו בדיכוי האכזרי של מרד האיכרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמאלן אמיתי, אתה מתעקש להתכחש לאמת אפילו כשהיא לא קשורה לעניין העיקרי, סתם ציטוט של משורר ימי-ביניימי, אך חמור מכך, אפילו לא שם לב לסתירה הפנימית בדבריך ("לישראל יש זכות הגנה עצמית בלי אבל וחבל. אבל...") | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום לך מר קנדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקרא שוב את הקישור שנתת, אולי תבין את הטעות שלך... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שאתה עושה לעצמך חיים קלים מדי. הקונפליקט הוא הרבה יותר כואב, ולפיכך הרבה יותר בעייתי, מהשאלה של טבח חסר אבחנה וחסר תועלת.לכולנו קל להסכים שטבח כזה הוא לא מוסרי, לא חוקי ואסור לבצע אותו. הבעיה היא שההסכמות וההבנות לגבי אי פגיעה באזרחים "בלתי מעורבים" נוסחו כשתמונת המצב היתה שמדובר בגוף שאינו לוקח חלק במאמץ המלחמתי של האויב. כרגע נראה שלפחות לגבי חלק מאותם אזרחים זה לא מתאר את המציאות, ושאלת הגבול בין המותר לאסור מתעמעמת מאד. אמנם אותן הבנות נתנו, כביכול, היתר לפגוע באזרחים כשיש בכך צורך מבצעי, אבל ברור למדי שהן לא התייחסו למצב בו מספר הבלתי מעורבים המעורבים1 גדול כל-כך. האם יש לצפות מחייל להגביר את הסיכון האישי שלו כדי לא לסכן אזרחי אויב? האם זה מוסרי מצידך, או מצידי, בשעה שאנחנו יושבים לנו מוגנים ונינוחים, להטיל על חייל את החובה ה"מוסרית" שתתאים למצב שלנו, ולא לזאת שמתאימה למצבו הוא? ומצד שני, האם זה מוסרי להוריד בניין בן כמה קומות על כל יושביו האזרחים, למרות שהוזהרו להתפנות, כדי להפחית סיכון לא נורא גדול של חייל כלשהו? האם אני, שמעולם לא הייתי צריך לסכן את חיי בסיטואציה דומה, רשאי להחליט כמה שיקולי "מוסר" וכמה שיקולי הישרדות מישהו מוכן לקחת על עצמו? אני לא חושב שיש פתרון לדילמה, מלבד מקרי קצה בהם התשובה נראית ברורה (כולנו2 נסכים לא להפציץ בית חולים כדי להרוג מחבל סוג ז', וכולנו נסכים שאי אפשר לתת חסינות לרבי מחבלים שמקיפים את עצמם בנשותיהם, למשל). כרגיל, בהעדר מספיק מידע, כל אחד מפרש את הארועים כך שהם מתאימים להשקפת עולמו הכללית: דחלילים ופריפראליים למיניהם יגידו לך שצה"ל מתאפק יותר מדי, בעוד ע' ודומיו בטוחים שאצבעו קלה מדי על ההדק. אם עקבת אחרי הדיאלוג של הפונז עם ע' קיבלת שם הדגמה נאה לכך שממספר ההרוגים, שהוא פחות או יותר הנתון היחיד שיש לנו, אי אפשר להסיק שום מסקנה בקשר לשאלה הזאת. ובהערת אגב, אם כבר מצטטים אמרות שפר, כידוע הדרך לגיהנום מרוצפת3 כוונות טובות, ובאופן פרדוקסלי דווקא אותם בעלי כוונות טובות שמזדעקים בכנות על דם חפים מפשע שנשפך הופכים את הדם הזה למטבע בעל ערך עבור החולירות החמאסיות, מה שמגביר את אותו הרג מיותר שהם רוצים להפחית (אם כי אני בטוח שיש גם צד שני למטבע וישראל היתה נזהרת פחות אלמלא אותם קולות, ובכל זאת דומני שהאפקט הכללי הוא בכיוון השלילי). ________________ 1- לא טעות הקלדה אלא הצבעה על הסיטואציה הבלתי אפשרית. 2- "כולנו" במובן הקל של המילה, ברור שיש לא מעט פסיכופטים בשני הקצוות שאינם נכללים כאן. 3- משום מה מתעקשים על תרגום שגוי ל"רצופה" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו,דרך המבט שלי עליך תוך כדי קריאת התגובה הייתה נראת לי כמסע פסיכודלי בקוסם מארץ עוץ-"..רגע...יש לו לב! והנה אומץ!! ויש לו גם שכל!!" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הנראה עשיתי משהו רע מאד. (ואגב, צריך מעט מאד אומץ כדי להטיף לעמדות שהן, בעצם, בלב הקונצנסוס, ועוד לעשות את זה באנונימיות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא רע,אין מה לפחד,אתה הופך משמאלן לילד אמיתי, כמו כולם שם שהולכים ברחוב. (כן אבל זה פוגע בהרגשת ה-אני כלכך אנין,מתקדם,רגיש,פלורליסט וכו', שצריך אומץ,(גם באנונימיות) כלפי עצמך להגיד את זה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מניין לך למה הפך השוטה, מה היה קודם ובאיזו הרגשה שלו זה פוגע? אני מבינה שתוך 2-3 תגובות תתחיל לגבות 400 שקל ל-45 דקות פלוס טישיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא כתב תגובה בלי שקרים,מניפולציות ודמגוגיה-זה שמאלן אמיתי לא יכול לעשות והוא עשה! כבוד. יודע אדם את נפש השמאלן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלו עליך אתמול ברוטר.נט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עשית שם? ד"ר ברקת ומיסס כך | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גבירותי ורבותי, רגע מרגש: זקן השבט מקבל מחמאות שממש מעניינות לו את ה..., מהדרדס שכבר כמה זמן מסתובב כאן לגדולים בין הרגליים ומתאמץ לעשות פרצוף של גדול וחכם, למרות שנורא לא הולך לו. איזה רגע, אחחחח, איזה רגע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה תגובות נבזיות ומנאצות נכתבו לשכ''ג אבל אין לי ספק שתגובת איש הקש היא התגובה המבזה מכולן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הלכתי לכיוון שונה לגמרי וחבל שלא הטבתי להבהיר את דברי. מלחמה, כל מלחמה, היא דבר רע מאד. מי שמתייצב וטוען שאפשר בשדה הקרב לפסוק באופן פשוט ובהיר לכל אחד מהו הרג לגיטימי או לא לגיטמי הוא עו"ד או שוטה (למעט אותם מקרי קצה שהזכרת). בד"כ לא עושים זאת ולרוב גם אי אפשר לעשות זאת. לא היה בכוונתי להפוך ל"Sea lawyer" ההופך בדמיונו את שדה הקרב לאולם בית משפט וירטואלי. הבעיה מבחינתי רחוקה מלהיות שיפוטית או צבאית. הבעייה היא מנהיגותית. הבעייה היא תלותה של ממשלת ישראל בתמיכת אספסוף מאוד ספציפי ומנהיגיו. אני מדבר על המון המתנער מערכי האנושיות והומאניות ודוגל בגלוי בערכים של קנאות דתית, מלחמה בכופרים, עין תחת עין ונקמת דם. כאשר אלו הם בין מצביעיו של נתניהו, האם מותר לי ולשכמותי לסגור שורות ולקבל את גזירת היחד בתוקף האוייב המשותף הגרוע עוד יותר מהם? טענה חזקה כנגדי היא שנתניהו במדיניותו בפועל דוקא פעל ככל יכולתו כדי לצמצם את השפעת הפייגלינים למיניהם ודוקא לעת הזאת מתעקש לשחק לפי הכללים ולשדר כלפי החוץ המדיני את הנאראטיב ההומאני של מדינת ישראל. מה לי אם כן נטפל אליו? הצרה היא שאישיותו של נתניהו (ולעניין זה גם יעלון) וזהות מצביעיו אלו, מוציאה את האויר מן הבלון ההומאני הזה. מדיניות המערב כלפי ישראל משוקעת לעומק רב באדישות ובהתחסדות צבועה. ברמה הבסיסית מדובר מבחינתם בסכסוך שבטי שטוף דמים בין פראי אדם. גם המשקיף הסובלני ביותר יתקשה להבדיל בין הפראים המחלקים סוכריות לרגל חטיפת גופת חייל לבין הפראים המריעים מראשי הגבעות לכל פצצה הנופלת על מחנות הפליטים של עזה. כל המשחק ההומאני הזה הוא עניין שולי של כמה ימים לכאן או לכאן. מהר מאד הסכסוכים של קנאי הדת והאדמות של המזה"ת נמאסים על אנשי המערב, הם מגנים את כל הצדדים כאחד ומאחלים להם בליבם שיחנקו. העניין האמיתי שלי בסוגיה האנושית הוא כלפי פנים. דוקא כאן היד הרכה והחיישנות שבה מטפל נתניהו ב"קומץ המטורף" שבין מצביעיו היא המכשלה המוסרית שלו. הוא אינו מעיז פוליטית להתייצב מול מצביעיו, ל"יישר" אותם, ולהסביר להם את הקוים המנחים והאמונות הדמוקרטיות והאנושיות של ישראל ולהתנער מן הספחת הג'ינגואיסטית והג'נוסיידית שדבקה בנו. כיצד אם כן אני צריך להבין את מליצותיו ההומאניות של נתניהו אם לא כטקטיקה זעירה של שולי המגרש הדיפלומטי? ממי אני צריך לצפות שיבהיר לחיילי צה"ל מה מצפים מהם מהבחינה האנושית? במקום לבזבז את צחצחות לשונו ומליצותיו על אזניים בלתי מעוניינות (שלא לומר חרשות), היה צריך לפנות לחיילי צה"ל ולהבהיר להם שהאוייב אינו החולה בבית החולים בעזה, הזקן התשוש בפחון, האישה הכורעת ללדת או הילדים המתחבאים בין ההריסות, אלא לוחמי החמאס והם בלבד. אם כל הפטריוטים המזוייפים, נוטפי הזכויות ההיסטריות והצדק המוחלט, רוצים גם אותי במחנה "בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל", יתכבדו הם ויצטרפו למחנה המתינות והתקווה ולא ידרשו ממני לרקד לצלילי תופי המלחמה ויללות נקמת הדם שלהם. ולכל זה אין שום קשר לחובתה וליכולתה של מדינת ישראל להגן על עצמה. צה"ל הגן על מדינתנו, הרבה לפני ששלטון הימין (ולמען הכנות גם שלטון מפא"י) ניווט אותנו אל מתחת כנפיהם של קנאי הדת ושונאי האדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ההבנות לגבי אי פגיעה באזרחים "בלתי מעורבים" נוסחו כשתמונת המצב היתה שמדובר בגוף שאינו לוקח חלק במאמץ המלחמתי של האויב" למה אתה חושב ככה? למיטב הבנתי זה ממש לא מדוייק, אני מתקשה לחשוב על מקרה בהיסטוריה של אוכלוסיה כבושה שלא כללה משתפי פעולה עם מתנגדי כוחות הכיבוש. "האם זה מוסרי מצידך, או מצידי, בשעה שאנחנו יושבים לנו מוגנים ונינוחים, להטיל על חייל את החובה ה"מוסרית" שתתאים למצב שלנו, ולא לזאת שמתאימה למצבו הוא?" נראה לי שזה לא רק מוסרי, אלא ההפך, לא להטיל על החייל (אותו אנחנו שולחים בשמנו) מגבלות מוסריות זה הדבר הלא מוסרי מצידי ומצדך. חד משמעית, כן - יש לצפות מהחייל להגביר את הסיכון האישי שלו כדי לא לסכן אזרחי אויב. ההבבנה הזאת היא מה שמבדיל בין הישראלים השפויים לאנשי הקש, ועצוב לראות שכל פעם שהתותחים יורים כל כך הרבה ישראלים הופכים לאנשי קש שיצדיקו כל עוולה שנעשית בשמם, מותם של תינוקות, הריסתם של בתי חולים, הרעבתם של זקנים, והכל בשביל... טוב, בהתחלה הבנתי למה (רצינו להציל את החטופים), עכשיו כל מה שנשאר זה "להציל את הכבוד" ו"להשיג תמונת ניצחון", והיתרון היחיד של נתניהו על אולמרט (ע"ע מלחמת לבנון השניה), פרס (ע"ע ענבי זעם) ורבין (דין וחשבון) היא שראש האופוזיציה שלו הוא לא ראש האופוזיציה שלהם, ולכן הוא יתן לו גיבוי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טיפול בבעיה אמיתית של חפירת מנהרות ע״י האויב אל תוך שטח ישראל עם יציאה נוחה ליד ישובים ישראלים זה בכלל לא מה שצה״ל עושה. מה פתאום. טיפול בבעיה אמיתית של שיגור טילים על ישובים, זה בכלל לא מה שצה״ל עושה. מה פתאום. להציל את הכבוד זה מה שאנחנו עושים שם. קלעת בול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, נכון, אתה צודק, איך שכחתי, צה"ל באמת "מטפל" בבעיות האלה, והעובדה שהוא עושה את זה בכזאת הצלחה כבר 30 שנה רק מוכיחה את כמה אתה צודק. אין לזה שום קשר לכבוד, שום קשר לתקציב, שום קשר לפוליטיקה... אני לא יודע מתי המבצע ייגמר, אני לא יודע כמה הרוגים יהיו לשני הצדדים כשהוא יגמר, אני לא יודע כמה כסף הוא יעלה בשורה התחתונה, אין לי כדור בדולח. אבל אם נסיון העבר לימד אותי משהו, זה שבשש אחרי המבצע החמאס ימשיך להטיל אימה על אזרחי ישראל, וצה"ל ימשיך להטיל אימה על תושבי עזה. בסיום המבצע הנוכחי אתה יכול להתחיל את הספירה לאחור למבצע הבא, שגם בו כולם יעברו לדום ויפסיקו לשאול שאלות. הלוואי שאני טועה, אבל מי שלא לומד מטעויות העבר יחזור עליהם שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחושת היאוש מאפשרות של שינוי, ההרגשה "מה שהיה הוא שיהיה", הנבואות על סיבוב נוסף עוד שנה או שנתיים ואפילו הציטוט המפורסם של איינשטיין (השני, נו, לא מאיר) "Insanity: doing the same thing over and over again and expecting different results." שהתחיל להתחרות בפופלריות שלו בציטוט מרגיז אחר שלו1, הפכו להיות הלך הרוח בו אני נתקל מסביבי בימים אלה, לדעתי מתוך גישה פאטליסטית בלתי מוצדקת. ייתכן באמת שיהיה סיבוב נוסף, אולי אפילו יותר מאחד, אבל המצב לאחר כל סיבוב כזה אינו חוזר להיות מה שהיה לפניו; מה שמשתנה הוא התודעה של המעורבים. עמים מתעייפים ממלחמות, ואפילו פנאטים דתיים מגיעים, בסופו של דבר, לאיזה מצב של תשישות מוטיבציונית לפתוח שוב בהרפתקה שמסתיימת בהרג והרס, תוך אובדן כל ההשקעות שהושקעו בבניית התשתית שמאפשרת אותו הרג והרס. האידיאולוגיה אמנם עמידה לשינויים במידה רבה, בייחוד כשמדובר באידיאולוגיה דתית, ולכן גם הדיאלקטיקה משתנה רק בקצב איטי מאד, אבל הפרקטיקה בהחלט עשויה להשתנות. אני לא רואה את החמאס הופך לתנועת שלום, ואני לא רואה את רצועת עזה מפורזת, אבל אני בהחלט יכול לראות את החמאס בעתיד הקרוב מפנה קצת פחות מאמצים למרוץ חימוש חדש וקצת יותר לבניית תשתית אזרחית, תוך דחיית החובה הקדושה של שחרור אדמת הקודש לעתיד טיפה יותר רחוק. אם ישראל והעולם ישכילו להתנהג בשכל (ואם השלטון במצריים לא ישתנה שוב), יש תקווה שאותו עתיד יישאר קצת יותר רחוק שנה אחרי שנה, עד שיתמסמס לאיטו ויקבל סטטוס של "כשיבוא המשיח" או המקבילה המוסלמית שלו. זה מה שנסיון העבר לימד אותי, לאו דוקא מהסכסוך שלנו אלא גם מסכסוכים אחרים. ______________ 1- "Imagination is more important than knowledge" שהוא התירוץ הכי מעצבן של העצלנים והבורים, אבל זה לא שייך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שזה לא היה אף אחד מהאיינשטיינים שאמר את זה. המצב לאחר כל סיבוב כזה אינו חוזר להיות מה שהיה לפניו, לצערינו, המצב לרוב נהיה גרוע יותר. אנשים מתעייפים ממלחמות רק כשיש להם ברירה או שיש להם מה להפסיד. ילד שהרגת את אחותו התינוקת מולו יתקשה להפסיק לשנוא אותך. החמאס לא יהפוך לתנועת שלום, והוא גם לא יפנה משאבים לבניית תשתיות אזרחיות. האינטרס של החמאס הוא להמשיך במירוץ החימוש, משום שאם הוא יבנה תשתיות לתושבי עזה, לתושבי עזה יהיה מה להפסיד, והחמאס יאבד את התמיכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון ש''טיפול אמיתי'' ברקטות והמנהרות לא ייתכן ללא כיבוש מלא וממושך של רצועת עזה, וכיוון שישראל איננה מסוגלת לבצע כיבוש כזה, הרי שמה שצה''ל עושה כעת הוא אחר לגמרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה חושב שישראל לא מסוגלת לבצע כיבוש כזה? אני די משוכנע שהיא כן יכולה, אבל לא כל כך רוצה (או ליתר דיוק, ההנהגה שלה לא רוצה). חוסר הרצון נובע מן הסתם, מהשוואת המחיר (יותר דם, פחות כסף, הפסד בבחירות הבאות) והתועלת (פחות דם, יותר כסף, נצחון בבחירות הבאות) הצפויים בכל אחת מהאפשרויות לפעול (או לא לפעול). יש לקוות שהממשלה בוחרת מה לעשות על פי שיקולים של טובת המדינה והציבור (הייתי מצפה שטובת הציבור תהיה שקולה גם לניצחון בבחירות הבאות, אבל זה לא מובן מאליו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לזה קראתי "לא יכולה". מניסיון "חומת מגן", כיבוש מחדש התבצע רק לאחר כ-1000 אזרחים הרוגים במשך שנה. במקרה העזתי, בלי הלחץ המתנחלי לכיבוש, בלי שת"פ מהרשות הפלסטינית, ומכיוון שחשבונות הרוב היהודי של ריבלין-את-ארנס עלולים להתקלקל, זה יקרה רק אחרי נזק גדול עוד יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, הנזק הכרוך בכיבוש הרצועה עולה על הנזק שבאי-כיבושה. לו הנזק שבאי-כיבושה היה עולה על הנזק שבכיבושה ישראל כן היתה בוחרת בכיבוש רצועת עזה. במילים אחרות, ישראל לא כובשת את רצועת עזה לא כי אינה יכולה אלא כי זה לא כדאי לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשם שאתה לא שודד מיליון דולר מבנק - לא כי אתה לא יכול, אלא כי זה לא כדאי לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לנזק הכרוך בכיבוש עזה צריך להוסיף את הצורך להתמודד עם הקנאים והאוילים של ההתנחלות. בכל מקרה, זה האגף הפחות חשוב של המשוואה. אם הבנתי נכון את אא, אני מסכים עמו, צה''ל לא יכול לכבוש את עזה. נקודה. אם יש משהו שצריך ללמוד מן השבועות האחרונים הוא שנכון מעכשיו דבריהם של הקוראים לכבוש את עזה, למגר את החמאס וכיוב' אינם אלא דברי שוא ושגעון של אנשים החיים במציאות של ג'וקים מסוממים בבקבוק. מי שירצה לטעון כי יש תסריט סביר בו, לאחר שבועות לא מעטים של לחימה, במחיר מאות אבידות של חיילים, אלפי אזרחים לא מעורבים הרוגים (כולל אזרחים לא פלשתיניים) והרס חלק גדול מהמבנים בקומפלקס של עזה ומחנות הפליטים שלה, צה''ל יוכל להניף את דגל ישראל ברחי עומר אל מוכתר על מצבת החייל הערבי האלמוני בכיכר פלסטין למשך הזמן הקצר שיקח ללחצים הבינלאומיים להוציא אותו משם, לא אתוכח איתו. חוששני שלא לכך מתכוונים כובשי עזה בסופת לשונם. ''כבדו שערי עזה מכתפיו ויוכלו לו'' (הספדו של משה דיין על רועי רוטברג) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מערב בין דברים שאינם קשורים זה לזה. בלתי מעורבים הוא מונח שמתיחס לאוכלוסיה שנמצאת בשטח בעת לחימה. אוכלוסיה כבושה היא זו המצויה בשטח לאחר שכוח זר כלשהו כבר השתלט עליו וייצב שם את שליטתו. אלה שני דברים שונים מאד מבחינת המגבלות והחובות החלים על הכוחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובשנות הארבעים אף אחד לא חשב שאזרחים יכולים לעזור לצבא בעת מלחמה?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, לא הייתי אז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שהיה אז, מן הסתם, הכיר את ההיסטוריה הקרובה (אז). ההנחה שמי שניסח את הכללים בשנות הארבעים, אחרי מאה שנים עקובות מדם (לא שהאלף שקדם להם היה שלו במיוחד), לא תיאר לעצמו שיכול להיות מצב כזה נראית לי לא סבירה. הרבה דברים היה להם קשה לנחש שיקרו, אבל אוכלוסיה אזרחים שמשתתפת במלחמה - זה משהו שהם היו אמורים לחוות אותו בחייהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עובדה היא שהחשיבה הצבאית-מקצועית, הצבאית-משפטית והצבאית-אתית בעשור האחרון, גם בארץ וגם בעולם, עוסקת רבות בשאלה כיצד ניתן ליישם את הכללים הקיימים או לשנות אותם כך שיתאימו למצב של לחימה אסימטרית, לעתים בעצימות נמוכה וכאשר אחד הצדדים לפחות הוא צד לא-מדינתי. אנחנו ממש לא היחידים שנתקלים באותה בעיה, ואף אחד עדיין לא מצא פתרון משביע רצון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה נובע פחות ממידת המעורבות של האוכלוסיה האזרחית. לדעתי הסיבות הן טכנולוגיות בעיקר, גם העובדה שלכל אדם שני יש היום מצלמה משוכללת שיכולה לתעד את מעשי הצדדים, גם מהעובדה שהזמן שלוקח לך מהרגע שהצלחת לתעד עד הרגע שהעברת את התיעוד לכל העולם ואישתו נמדד בדקות (ולא בשבועות), ומהצד השני, וגם מהעובדה שכלי הנשק שיש לצדדים משוכללים הרבה יותר מאלה שהיו בשנות הארבעים. אני לא חושב שבויאטנם האוכלוסיה שיתפה פעולה הרבה פחות מאשר בעיראק. אני בהחלט מסכים שאנחנו לא הראשונים שנתקלים באותה בעיה, הרי זאת הנקודה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוזר בי, לא להציל את הכבוד ולא להשיג תמונת ניצחון. סתם. כל מה שנשאר בסוף זה הרבה גופות לקבור, הרבה דם שפוך, הרבה כסף מבוזבז והרבה כובעים לאכול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתקלתי כרגע בתגובה האחרונה שלך, ויחד איתה גם בתגובה הישנה. מציק לי פסוק אחד: "כן - יש לצפות מהחייל להגביר את הסיכון האישי שלו כדי לא לסכן אזרחי אויב. ההבנה הזאת היא מה שמבדיל בין הישראלים השפויים לאנשי הקש...". על איזו הבנה אתה מדבר? הישראלים לא מבינים איזו תועלת תצמח להם מהקטנת אבדות אוכלוסיית האוייב, על חשבון הגדלת האבדות של צה"ל? אולי הם לא מבינים את ההוכחה המתמטית, או החישוב שבעזרתו הוכחת את הטענה הזו? הבנה לא רלוונטית כלל במקרה שלך. אתה פשוט מדווח על מצבך הנפשי, על האמונות והערכים שלך. אם כבר, הישראלים הם הרציונליים והם המבינים. הם מבינים את העובדה הטריוויאלית שמותו של אחד משלנו הוא נזק מוחשי ומיידי; בנוסף, מותם של אזרחי האוייב גורם לנו אמנם נזק יחצני מסויים, אבל אולי ירתיע את האוייב לתקוף אותנו בעתיד. הישראלים הם השפויים, וזה דווקא אתה שלא מבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טוען שמה שאי אפשר להבין בעזרת "הוכחה מתמטית" או "חישוב" אי אפשר להבין? אתה טוען שאישקש מייצג את ה"ישראלים"? אני בהחלט חושב ומקווה שרוב הישראלים הם השפויים, זה בדיוק גם מה שאמרתי למעלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שפוי כמו שדעא''ש והחמאס שפויים,שנייכם מצהירים שאתם רוצים למות,אבל מעדיפים שאחרים ימותו במקומכם | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדרבא, אם מאה הרוגים בעזה ואיציק מדבר על ההתייחסות לערביי ישראל כאל איום דמוגרפי, קל וחומר. אבל אני הרי דיברתי על האילוסטרציה. אילוסטרציה למלמולי השווא שיהיו בפיותיכם ביום שלאחר חורבן. אינני מכיר יבבנות בדוד המלך, אני מניח אפוא שאתה מתכוון לדוד גרוסמן שהוא יבבן ידוע. יבבן ומוביל דרך ביבבנים שבסך הכל עושים את זה כל היום, כל יום, כבר שנים. ואין זה אלא ממין העניין שלייבב במוסריות יודע דוד, אבל תשובות אין לו. גם אחריות אין לו. לעצור את הרקטות אינך יודע וגם אינך מתכוון, אבל לייבב אתה יודע. ואתה גם מתכוון. הנה מצא לו איציק פיסה של תוכחה להתנחל בה, וסבור, שהיא תקנה לו נחלה במוסר. נציין לרגע שההתייחסות לערביי ישראל כאל איום דמוגרפי בעיקר מציינת את חוג אוסלו. הלא בכך אתם מנמקים את "שתי המדינות" שלכם? הלא צועקים שאולי ומרעיו כל היום על האיום הדמוגרפי? הלא כל היום ובכל יום אתם צועקים גוועלד מדינה אחת. המתנחלים. המתנחלים. אבל על החלאה של הסמול, כבר דובר, כל הארץ דיברה. מי שקנה לעצמו את שנאת הציבור, עכשיו הוא מתלונן, מי שהסית וזרע פירוד, עכשיו הוא מתלונן. הייאוש שלכם - הוא המקור לתקווה. שהכהניזם של השמאל מרגיש מוכה, זה סימן לתקווה עבור כולם. אבל על כל אלה כבר דובר. חשובה האילוסטרציה. הערב כשיעלו החכמים לדבר, יידע הציבור שאנשים אלה אשר עכשיו מדברים בעוז, יתאיידו ביום שאחרי, ולא יהיו שם לתת לו תשובות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תתחיל בלקחת אחריות על המעשים שלך, אחר כך תוכל להטיף לאחרים על לקיחת אחריות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדון דידי, לעולם לא נדבר על שום דבר שונה ממה שהממשלה רוצה. מספיק לחסל כמה חמסניקים, לפגוע בהם בגדה ולעצור כמה משוחררים. הם ידחפו לפינה, ירו רקטות ואז דידי יאמר: עכשיו אסור לדבר על משהו שאינו עוסק בכמה מתקיפים אותנו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |