בתשובה לברקת, 02/06/14 11:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא מבין את נקודת מבטך. אז Let's recap וניישר קו. נאמר שאני מסכים לגמרי עם הפסקה הראשונה בתגובתך1: אם כך, את כל התלונות - במידה וישנן - יש להפנות לממשלת ישראל (על כך שהיא לא מתקצבת כראוי את משרד הבריאות), למשרד הבריאות (על תיעדוף שגוי) ולבתי החולים עצמם (על ניהול לא מוצלח), הלא כן? לתורמים בכל מקרה מגיעה הכרת תודה2. האם אנחנו מסכימים על הנקודה הגסה הזו לפחות? כלומר: התרומות מועילות, ועדיף שעשירים יתרמו לבתי החולים מאשר לא יתרמו להם? בינתיים אניח שכן. אז לגבי הנקודות העדינות יותר, באשר לרגולציה שראוי להשית על התרומות (ואם בכלל יש מקום לרגולציה כזו), עלו כאן בדיון שני סנטימנטים מרכזיים: הראשון הוא התנגדות לפיאור שם התורמים, והשני הוא ביקורת על יעדי התרומות שלהם. שתי הנקודות קשורות זו בזו (למשל, עלתה הטענה שהרצון לפאר את שמם מעודד אותם לתרום למחלקות "יוקרתיות" על חשבון מחלקות "חשובות"), אך כל אחת גם עומדת בפני עצמה3. בנוסף, עלתה כמובן גם ההתנגדות שבידיעה הראשית, ליחס המועדף שהתורמים מקבלים. מתוך כך, אך גם מתוך הכרה שהתרומות אכן מועילות ורצויות, הוצע לקבוע חוק שיתיר תרומות אך ורק ישירות למשרד הבריאות, שיחליט בעצמו מה לעשות עם הכסף. נבחן את הצעת החוק אל מול הנימוקים שניתנו לה: (א) "התנגדות לפיאור שם התורמים" - ראשית, אדגיש שלדעתי לא מדובר בהתנגדות תקפה, ואני לא רואה בכך בעיה העומדת בפני עצמה. עם זאת, מדובר בבעיה ממשית ככל שהיא משפיעה לרעה על תיעדוף ייעדי התרומות. הצעת החוק, אם תתקבל, מן הסתם תפחית את מניין התרומות בערך במידה שפיאור עצמי מהווה מוטיבציה מרכזית לתורמים. כלומר יפחת סך התרומות שיתקבלו בבית החולים. זו תשובתי לטיעון "המחלקות היוקרתיות" שהעלית: ה-"יוקרה" שבתרומה למחלקה מסויימת תתאיין אם תעשה באנונימיות (אפילו "אנונימיות יחסית", כמו פרסום צנוע ולא בולט). כלומר בקירוב טוב, כל "עודפי התקצוב" שמחלקות מסויימות מקבלות בזכות יוקרתן *לא* יופנה למקומות אחרים בזכות הרגולציה המוצעת, אלא לא יגיע כלל לבתי החולים. (ב) "ביקורת על יעדי התרומות" - אני מתאר לעצמי שלמוטיבציה מאחורי כל תרומה ספציפית יש שני מרכיבים (שתמהילם משתנה מתורם לתורם): את האחד אפשר לכנות "סנטימנטים אישיים" (שיקולים כמו "מחלקת לב היא הכי יוקרתית", "לבעלי יש סרטן, אז אתרום לאנקולוגית", "מנהל המחלקה הנוירולוגית נתן לי טיפול מ-ד-ה-י-ם כשהייתי מאושפז שם" וכו'). השני הוא רצון כנה לעזור למוסד באופן מיטבי. מוסכם עלי שסנטימנטים אישיים, כשיקולים לבחירת יעד התרומה, מובילים בסבירות גבוהה להחלטות תת-אופטימלית. אבל אלה בדיוק אותם שיקולים שמובילים מתכתחילה לקיום התרומה! כמו קודם, בדיוק ככל שהם משחקים תפקיד בקביעת יעד התרומה, כך שלילתם תוביל לפגיעה בתרומה עצמה. זו תכונה מובנית בהטיות האלה. אפשר למנוע תקצוב-יתר של מחלקות בשל שיקולים לא עניינים, אבל אי אפשר לפצות מחלקות אחרות בתקציבי היתר האלה. רק להעלימם כליל. לטעמי, מדובר ביותר נזק מתועלת. לעניין זה כדאי להוסיף: בעוד שהחלטה נקודתיות, כאמור לעיל, נוטות להיות סב-אופטימליות - לא ניתן להסיק מכך שכל התרומות המתקבלות כתוצאה מהחלטות כאלה מסתכמות לתקצוב לא-אופטימלי של בית החולים בכללותו. אין ביכולתי להעריך מה האפקט המצטבר, אבל אני מחזיק במידה רבה של ביטחון בהערכה שלאקראיות הגלומה בהחלטות תקצוב מסוג זה יש יתרון משמעותי לכשעצמו4. המרכיב השני הוא רצונם הכנה של התורמים לעזור לבית החולים. על כך נאמר, מה הם יודעים שמשרד הבריאות לא? ברור שאם הם יפקידו את כספם ברשות המשרד, ההחלטות שיתקבלו יהיו טובות יותר. לקו מחשבה זה התנגדותי היא החריפה ביותר, מהטעמים הרבים הבאים: (1) בסיסו של טיעון זה שומט את הרציונאל מאחורי תרומות באשר הן, ואולי אפילו יוזמה פרטית בכלל. הרי המשכו הטבעי הוא: מדוע בכלל שכספי התרומה ילכו למשרד הבריאות, ולא לממשלה שתחליט האם להפנותה לביטחון, חינוך או ספורט? אולי שם ימצא להם שימוש מועיל יותר? בשורה התחתונה, מן הסתם התורמים יכולים לקבל אינפורמציה רלוונטית במידה שזו מעניינת אותם (במידה שהיא לא מעניינת אותם, תקף האמור קודם בנוגע לסנטימנטים אישיים), למשל ממנהל בית החולים שיכול להסביר להם (ובוודאי גם משתדל לעשות זאת בפועל) היכן תרומתם תביא את מירב התועלת לדעתו. מכאן והלאה, נשאר להם לסמוך על שיקול דעתם לאור המידע שקיבלו. (2) ובהחלט יש מקום לשיקול דעתם! למשרד הבריאות שיקולים עניינים5 משלו (השפעת התברואה על תפקוד המשק, תחרות במדדי בריאות בינלאומיים), למנהלי בית החולים שיקולים משלהם (מציאת חן בעיני כוח אדם מבוקש, משיכת תיירות רפואית, וגם שיקולי יוקרה למניהם) ולתורמים יש אולי סדר עדיפויות משל עצמם - ולא פחות לגטימי. אולי בעיניהם זקנים וילדים ראויים לתשומת לב מיוחדת, ואולי הם מעדיפים לתת לחולים סופניים תנאים טובים במיוחד וכו'. טוב וראוי שגם סדרי-עדיפויות כאלה יקבלו ביטוי. (3) לשיקול דעתם יש מקום חשוב גם "במאקרו": זכותו של התורם להעריך (למשל!) שאיכילוב וסורוקה מתנהלים נורא ואיום, ונגועים במחדלים, בשחיתותיות ובאי-כשירות כללית, ואילו קפלן לעומתם, הוא מופת ודוגמא לניהול בית חולים אפקטיבי. טבעי שהוא יהיה מעוניין לתרום ספציפית לקפלן, ולא למשרד הבריאות שיחלק את תרומתו גם לאיכילוב וסרוקה לפי כוחם הפוליטי היחסי של מנהליהם (אותו עיקרון תקף כמובן גם ברזולוציה גבוהה יותר של אגפים, מחלקות וכו'). מלבד העובדה שמדובר בשיקולים רצויים לכשעצמם, איסור על שיקולים כגון אלו שוב עלול וצפוי לפגוע בקיום התרומה בכלל. (4) אפקטיביות. מובן שתרומה למטרה ספציפית ("למטה") היא אפקטיבית יותר מתרומה למערכת כולה ("למעלה"), מהטעם הפשוט שכך היא משרתת מטרה מוגדרת היטב, ולא נבלעת במנגנון ביורקטי סבוך ומזינה אותו. כנזכר קודם, תקציב משרד הבריאות הוא כ-27 מילארד ש"ח בשנה. תרומה של 50 מיליון ש"ח תהא בטלה בשישים במסגרתו6, אך תעשה הבדל עצום עבור המחלקה לנוירולוגיה בקפלן. ובכך תמו נימוקי הקטגוריה שלי כנגד השינוי המוצע. ואזכיר שוב שאין לראות בהם סנגוריה כלפי המצב הקיים. 1 אני לא, וחוסר הפירוט בעניין הוא ניסיון הרואי לשמור על פוקוס :) 2 לכל הפחות במידה שהיא מגיעה לתורמים לאופרה... אני מוצא אבסורד בכך שאת מעלה טענות כנגד מישהו שהעדיף את מחלקת נוירולוגיה על פני מחלקת העיניים, אבל מרוצה לגמרי ממי שהעדיף את האופרה על פני בית החולים. 3 נראה שאנשים פשוט מתרגזים מהנצחה בולטת של שמות התורמים ומתנגדים לכזו מטעמים רגשיים, וברי שישנם שיקולים רבים אחרים מלבד יוקרתיות המחלקה שמשחקת תפקיד בעדפות התורם, כמו למשל נגיעה אישית. 4 לו למשרד הבריאות היה "תקציב לוטו", כך שלכל מחלקה הייתה אפשרות לזכות בו בהסתברות הוגנת ("לוטו מחלקות"?), זה היה עדיף, ההנקודה הזו הייתה מאבדת מערכה. אבל לא זה המצב. העניין דורש נימוק נוסף, או שזה ברור? 5 בנוסף, כמובן, לשיקולים לא עניינים. 6 טכנית, גם תרומה של 450,000,000 ש"ח תהא בטלה בשישים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על תגובתך, אבל אתה מערבב אותה עם המון טענות שלא אני העליתי. אני לא פנויה כרגע לקרוא אותה סלקטיבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני מוצא אבסורד בכך שאת מעלה טענות כנגד מישהו שהעדיף את מחלקת נוירולוגיה על פני מחלקת העיניים, אבל מרוצה לגמרי ממי שהעדיף את האופרה על פני בית החולים". לא יודעת - לא כתבתי שאני "מרוצה לגמרי" אלא שבנסיבות של שבתי באופרה שמחתי שהיו תורמים שאפשרו את המופע, ולא הייתי צריכה להקדיש רגע מחשבה לנפגעים האפשריים מכך (חטיבת כלי המיתר בתזמורת פלונית?), כי סבלם לא ניתן להשוואה לסבלו של מי שמתעכב לפני ניתוח דחוף. זאת, למרות שאני חושבת שעל המדינה לתמוך בתרבות כפי שהיא תומכת בבריאות וברווחה. אני אצא רגע ממסלול הדיון ואנסה לחפש עוד כמה דוגמאות תיאורטיות של תרומות בתחומי חיים שונים, וצורות שונות של "התערבות" התורמים ברווחת הציבור. למשל: 1. תרומה לדואר - הרווח: סניפים משופצים, כוח אדם מתוגבר, שירות משלוחים הפועל לעילא. המחיר: החבילות הרבות של התורמים (המכורים לקניות באמזון) מקבלות עדיפות ראשונה, ואילו רוב הציבור נאלץ להמתין 20 יום להגעת מכתב רגיל. 2. רחוב עירוני - שיפוץ נאה ושדרוג תשתיות. המחיר: התורם, שמתגורר ברחוב סמוך, מקבל זכות קדימה בחציית הכביש ויכול להפקיע חניות פה ושם כשקרוביו באים לבקר אותו. 3. שיעור בבית ספר - הילדים מקבלים ספרי לימוד חדשים, גישה לתוכנות מחשב ושעות הוראה רבות יותר. החיסרון: בספרים מוקדש פרק שלם להגותו ומפעליו של התורם ויש להיבחן עליו. 4. מזון - מוטל סבסוד נדיב על פירות טרופיים יקרים והציבור מקבל אננס וקרמבולה ב-3 שקלים לקילו. החיסרון: כיוון שהתורם דתי, מי שקונה את הפירות המוזלים חייב להראות בקופה שבסלו יש רק מוצרים עם כשרות מהדרין. אחרת ישלם מחיר מלא. 5. נופש - התורם משדרג ללא הכר את הפארק באזורו שעמד מוזנח. החיסרון: פעם בחודש הוא עורך שם אירוע סגור לאחד מקרוביו והציבור מוזמן לצפות מרחוק. 6. ביטחון - התורם מצייד את כל החיילים הקרביים בציוד מגן מתאים ויקר שלצה"ל אין. החיסרון: במידת הצורך, חיילים בסדיר מוקצים לשמש לו שומרי ראש בצאתו ובבואו. 7. אמנות - התחלתי לחשוב על דוגמא לחסרונות אבל בעצם אין צורך: הדוגמאות בכוונה לא מקבילות כולן זו לזו מבחינת ההנאה של הציבור מהתרומה, או החיסרון ממנה. אבל זה תרגיל מחשבתי מעניין, לראות אם מה שאינסטינקטיבית נראה מרתיע הוא אכן כזה. ולחלופין, הנימוק המנצח "אבל התורם נותן כסף לטובת X, וזה עוזר לנו כי X זה יקר", שבעצם עולה שוב ושוב בניסוחים שונים (והוא בעצם השורה התחתונה), עומד כאן למבחן מזוויות שונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. ברשימת הדוגמאות שלך יש כאלה מסוג "לא יעלה על הדעת" ויש כאלה שאצלי לפחות לא מרעידות נימי נפש. אם כך אז כנראה שהעיקרון לא קדוש והשאלה כרגיל היא של מידתיות. בכל זאת חיפשתי מכנה משותף לסובלנות שלי כלפי פגיעה בציבור, ואני מתקשה. למשל- אני סובלני כלפי דוגמה 5. שלך אבל לא כלפי דוגמה 2. למרות ששתיהן עוסקות בזכויות יתר בשימוש במרחב ציבורי, ולא מצליח למצוא את העיקרון שגורם לי להתייחס אליהן באופן שונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שהשוני ביחסך לדוגמאות נובע משוני כמותי פשוט: בדוגמא 5 הפארק (גדול) פתוח כל החודש והציבור נהנה ממנו ורק פעם בחודש הוא נסגר לטובת התורם ואילו בדוגמא 2, הרחוב (קטן) משופר ואילו התורם מפקיע חניות (גדול) מדי פעם (גדול). לי מפריעה דוגמא 2 בשל החשש לסוג של שטיפת מוח אידיאולוגית כלשהי בתמורה לתמורה. אני מסכימה עם הערכתך שהשאלה היא מידתיות ובנוגע להעדפת התורמים בבתי החולים היא בעיני ניתנת לעיכול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקושי שלי עם דוגמא 3 כמובן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |