בתשובה להאלמוני המזוהה, 09/05/14 13:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נדמה לי שהויקיפדיה סיכמה נכון את הנקודה הזאת:"פרשת תליית הסרג'נטים נמנית, ביחד עם פיצוץ מלון המלך דוד וליל ההלקאות, כאחת הפעולות שפגעו ביותר ביוקרת השלטון הבריטי. על-פי דעות שונות פעולות אלו היוו אחד הגורמים להסתלקות או לזירוז פינויים של הבריטים מארץ ישראל. אחרים רואים בה גורם שפגע בעמדות היישוב ובסיכוייו למדינה.". בהתחשב בשלטון הנוכחי, מן הסתם "מנחילים" לנוער, בעיקר את הדעה הראשונה. בכל אופן, למי שרוצה לגבש דעה עצמאית כדאי לקרוא על הפרשה בויקיפדיה: פרשת הסרג'נטים [ויקיפדיה]. אפשר לציין כאן כמה נקודות מעניינות: א. האצ"ל דוקא הודיע שלא מדובר בנקמה:"תלייתם של שני המרגלים הבריטיים איננה מעשה תגמול לרציחתם של שבויי המלחמה העברית. זוהי פעולה משפטית רגילה של בית-הדין של המחתרת, ששפט וישפוט את הפושעים הנמנים עם צבא הכיבוש הנאצו-בריטי הפלילי. את דמם של שבויי המלחמה שנרצחו ננקום בפעולות המלחמה נגד האויב, במהלומות שנוריד על ראשו." ב. צחוק הגורל הוא שיתכן כי שני הסמלים אכן היו "מרגלים". השניים היו ביודעין או בבלי דעת מודיעים של הש"י (ההגנה). ג. והיו גם קרבנות "תג מחיר": "מיד באותו הערב בו נמצאו שני הסמלים החלה ברחובות תל אביב השתוללות נרחבת של כוחות צבא ומשטרה בריטיים. שוטרים וחיילים הסתערו באלות על אזרחים עוברי-אורח, וחבטו קשות בכל מי שנזדמן תחת ידיהם. משנמלטו האזרחים מהאזור, החלו השוטרים והחיילים לנפץ חלונות ראווה. במהלך ההתפרעויות נרצחו חמישה יהודים ביריות ועשרים ושבעה נפצעו, וכל זאת מבלי שרשויות המנדט התערבו." דעתי האישית היא כי מעבר לכל הפרובוקציות ומסע הטרור והטרור הנגדי, הגורם העיקרי לסיום המנדט היה כוונת האנגלים לפנות את הודו. ללא הודו, הנוכחות הקולוניאלית הבריטית בא"י-מצריים הפכה למעשה שנזקו רב מתועלתו. בין שהאנגלים הכירו בכך או לא, הם יכלו להסתפק ביחסים טובים עם הערבים במקום שליטה באמצעות כוח משלוח שנלכד בסכסוך מזויין בין הילידים. סערת דעת הקהל שדרשה לצאת מא"י בודאי סייעה להכרה הזאת לחדור למסדרונות השלטון הבריטי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נ.ב. כדי לחסוך עגמת נפש למפקפקים, הריני להבהיר כי הציטוט ב-(א) הינו אותנטי (הודעת האצ"ל לאחר חיסול הסמלים) ולא "גיור" ציני של הודעות מחבלי חמאס, אל-קאעידה וכיוב'. לגבי הקשר בין פינוי הודו לסיום המנדט, אני רוצה להבהיר כי הקשר תופס גם אצל אלו בשלטון הבריטי שהתקשו להפנים את מצבה הסופני של האימפריה הבריטית (בעיקר השמרנים). גם בשמאל ובודאי בימין הבריטי, הדעה היתה שלבריטניה יש אינטרסים חיוניים על שתי גדות הסואץ והירדן. טענתי היא שלאחר עצמאות הודו, האינטרסים הבריטיים שורתו טוב יותר ע"י השפעה עקיפה באמצעות בני ברית ערביים מאשר ע"י השפעה ישירה באמצעות כוחות בריטיים שיקלעו באופן בלתי נמנע בין ניצים מקומיים (נוצרים-מוסלמים, יהודים-ערבים, עירוניים-בדואים, צרפתים-ערבים). המצב הזה התבהר כשמש למנהיגות הבריטית ע"י הגינויים וחוסר שביעות הרצון משני צידי הבית בווסטמינסטר בעקבות פרשת האקסודוס. "תליית הסרג'נטים[], ביחד עם פיצוץ מלון המלך דוד וליל ההלקאות" מילאו תפקיד אמביוולנטי יותר. מובן שהם לא עוררו סימפטיה גדולה ליישוב עברי (על אף שהנהגתו התנערה מהפיגועים ההם וגינתה אותם בחריפות), אבל הם הבהירו לציבור הבריטי את המחיר של השליטה הישירה המנפחת את כוחם של ארגונים קיקיוניים המצליחים לגרור את הכובש למעגל של טרור וטרור נגד טרור. דומה ששביעות הרצון החיובית בציבור הבריטי בעקבות מעשי הטרור הנגדי (כמו ההוצאה להורג של אנשי המחתרות) היתה קטנה בהרבה מקוצר הרוח השלילי שהתפתח כלפי המשך המנדט. גם אם המוצאים להורג היו טרוריסטים, חיסולם לא התקבל היטב במדינות שזה עתה פיארו פרטיזנים ואנשי רזיסטנס וגינו את רציחתם בידי הגרמנים. והמבין יבין. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |