בתשובה לירדן ניר, 26/06/00 23:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
here here, חסכת לי לפחות חצי שעה - הסטודנטים שלי יעריכו זאת;-) אשר לתפקידו של אריה דרעי הסיפור הוא כדלהלן (אין לי את הכתבה המקורית מולי אבל הרי לכם רוח הדברים, אם מישהו נורא רוצה אני יכול להפנות אותו לכתבה המקורית). בישיבת הממשלה בשבת, 18 בינואר, התנהל ויכוח באשר לתגובת ישראל להתקפות הטילים. אחד אחד קמו השרים והביעו את דעתם תוך שמפקד חיל האויר מאיץ בהם כל הזמן בטענה ש"המטוסים כבר מוכנים". אז היה תורו של אריה דרעי לדבר ובעוד הוא מתחיל את דבריו קטע אותו אביהו בן-נון באמירה בסגנון "הזמן עובר ואתם לא מחליטים לתקוף" אז אריה דרעי "פתח פה" על מפקד חיל האויר ואמר "מה אתה קוטע אותי, אני דרג מדיני ואני צריך להחליט, אתה רק דרג מבצע", אז תקף גם יצחק שמיר את אביהו בן-נון וגם מישה ארנס ותקיפת חיל האויר בוטלה. מהתקציר הנ"ל ניתן ללמוד שני דברים: א. גם אנשי צבא בכירים הם "סוג" של פוליטיקאים - למעשים שלהם יש תוצאות מעשיות והם בודאי מודעים להן. ב. גם לפוליטיקאים "סקטוריאליים" לכאורה יש דעות בנושאים מדיניים. קשה להסביר את הטיעון המלא נגד תקיפת עירק אולם, אריה דרעי, בדרכו, מנע רוב בממשלה בעד תקיפה במערב עירק. אני שב ומדגיש שאיני פוסק אם זו החלטה טובה או החלטה רעה כיוון ששפיטת ההחלטה צריכה להתבצע מול הנחות מוקדמות - מה טוב ומה רע - וזה לא כל כך ברור כמו שזה אולי נראה. יש לי רק בקשה קטנה, לא לקרא לזה "בילינסקיזם". אני מתחיל להרגיש כמו ריצ'ארד פיש... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על הבורות - מי זה ריצ'ארד פיש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ריצ'רד פיש הוא אחד מבעלי משרד הורכי הדין "פיש & קייג"' בסדרה "אלי מקביל". הוא ידוע ב-"פישיזם" - אמירות לכאורה משמעותיות אבל בפועל חסרות כל ערך על החיים. - it's a fishism. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי בזמנו לכתוב על זה רשימה שלמה לאייל, אבל זה כנראה כבר לא יקרה. אז אסתפק בהערה דווקאית, לא מנומקת ולא מודגמת. "פישיזם": אמירות של ריצ'ארד פיש על החיים, שהן לכאורה שנינות ריקה וחסרת ערך, ולמעשה הן ערמומיות ודי מעמיקות. ב"אלי מקביל" יש לדעתי נסיון ראשון, ומוצלח, להתמודד במסגרת התרבות הפופולרית עם ה"פוסט-פמיניזם" (סלחו לי). רבים מהתיקים שהמשרד מטפל בהם (ומנותחים היטב בנאומי הסיכום של ג'ון קייג') בוחנים בעין ביקורתית אמיתות של עידן הפמיניזם והפוליטקלי-קורקט, כפי שהם באים לידי ביטוי במשפט (האמריקאי) ובכלל, זאת מבלי לסגת לשוביניזם טרום-פמיניסטי. כהשלמה לכך, באים מכתמי הפישיזם הנפלאים. לעתים קרובות הם נראים במבט ראשון כפרובוקציה בלבד, סתם היפוך הדעות המקובלות כנאורות; אם נותנים לפרובוקציה לעבוד וחושבים עוד רגע, אפשר פתאום לגלות שאולי יש בזה משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב סליחה - ג'ון קייג' ? נכון שאין קשר למוסיקאי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המוזיקאי הוא ג'ון קייל. קייג' הוא השותף השני במשרד שבו מתרחשת עלילת אלי מקביל (הוא מכונה גם ''הביסקוויט'' או ''איש קטן מצחיק'') בקיצור, צפה בפרק או שניים בסדרה (יום רביעי בערב אם זכרוני אינו מטעה אותי). זה לא יהפוך אותך לאדם טוב יותר אבל תוכל להבין על מה מדברים כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג'ון קייל? למה לא ג'ון לנון? ג'ון קייג' (1992-1912) היה אחד ממלחיני האוונגרד היותר חשובים שהיו אי פעם. הוא התפרסם בציבור הרחב כקוריוז בעקבות יצירתו "4:33" שהיא ארבע דקות ושלושים ושלוש שניות של שקט מוחלט, אבל במהלך חייו כתב מאות יצירות מוסיקליות, רובן אלקטרוניות וכולן חדשניות ומעוררות מחשבה. ג'ון קייג' נפטר בניו-יורק כשהוא אחד המלחינים הנחשבים והמוערכים ביותר במאה העשרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשפת את בורותי. מעולם לא שמעתי על אותו ג'ון קייג'. בכל אופן האסוציאציה המיידית לג'ון קייל היא תוצאה של הופעתו הקרבה של לו ריד שהיא אחד הדברים שהכי מעניינים אותי בימים אילו. דרך אגב, מישהו הולך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את לו ריד צריך לראות במועדון לילה מלא עשן עם מאה או מאתיים איש בקהל לכל היותר, לא באולם הענק של הסינרמה עם כל מאזיני רדיו 102FM שקיבלו הנחה. לא הולך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד אחד אתה צודק. מצד שני, כמה הזדמנויות יש לך לראות את לו ריד מופיע לפני 199 איש ואתה? אז אם הבחירה היא בין ללכת להופעה שבטוח תאכזב אותי, שבה לו ריד ישיר ממבחר להיטיו לאור מצתי הגז של שלל מאזיני רדיו תל אביב בסינרמה, לבין תחושת החמצה קשה שתלוה אותי במשך שבועות עד חודשים אחרי ההופעה הזו, אני בוחר באפשרות הראשונה. מה גם שלו ריד ידוע כאחד שעושה דווקא והוא עשוי להעביר הופעה שלמה על טוהרת הדיסק החדש (והמצוין) שלו בלי אף אזכור לperfect day או the wild side הגלגלציים משהו. ורק מראה פניהם המאוכזבים של אותם מנענעי מצתים יצדיק את הטרחה. נ.ב לפי איך שהוא ניראה, יכול היות שזו ההזדמנות האחרונה לראות אותו live |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסחת היטב את הדילמה, ואילו אני בין כרוניקת האכזבה הידועה מראש לבין תחושת ההחמצה בהחלט מעדיף את האפשרות השניה. כך לפחות יישאר החלום בתוקף, ומי יודע? אולי בכל זאת יזדמן לי פעם לנחות באיזה חור ניו-יורקי בדיוק ביום שבו לו ריד ישבור בו את שיאו האישי ויביא ביצוע של שעה וחצי ל"הרואין"? החיים מלאים הפתעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאדם שהצליח במהלך ביקור של חודשיים בארה"ב לפספס פעמיים את הללהפלוזה (זה נורא מאכזב להגיע לניו אורלינס ולשמוע ששלשום הופיעו פה הפמפקינס ועוד 400 להקות בערך וכניסה עלתה משהו כמו 40 דולר) והגיע לגרייסלנד יום אחד אחרי יום השנה ה 17 למותו של אלויס אני לא בונה על הפתעות מהסוג הזה (מצד שני אני תמיד מצליח למצוא חניה במרכז ת"א). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כרטיסי הוזמן ואוטובוסי מוכן... בנוגע לדילמה שהועלתה כאן, אני מסכים אתכם בלב שלם שלשמוע את לו ריד בכל מקום בו ריכוז החמצן גבוה מריכוזו הסטנדרטי זה חטא, אבל גם בלי עשן סיגריות כחלחל וניחוח ויסקי מיושן הנודף מקירות בר טחבים לא אחמיץ את ההזדמנות לראות הופעה חיה שלו... Heroin - It's my wife, and it's my life. יותר מזה?אגב, כמה אנשים נדחפים בסינרמה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מה שהבנתי לו ירד מהקטע של כינורות חשמליים ונכנס חזק לקומבינציה של גיטרהבאסתופים. קשה לי להאמין שנזכה לשמוע הרבה מהחומר הישן והטוב ההוא. אני מצפה למופע מבוסס על ecstasy ו New York (עם אזכורים קלים ל transformer ו Berlin) אם יהיו דברים של ה velvet underground סביר להניח שהם יבואו בגרסאות מהוהות ומרוככות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר להניח ש - Ectasy באמת יהיה בסיס ההופעה, אבל קשה לי להאמין שהוא ינטוש את כור-מחצבתו לחלוטין. כמעט כל ביצוע של שירי המחתרת נשמע מרוכך אם הוא מבוצע ע"י הרכב שונה מהמקורי, בכל מקרה זאת תהיה הפתעה נעימה מאוד אם הוא ימנע מהלהיטים הסטנדרטיים שלו לטובת שירים ישנים (וטובים) יותר... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |