בתשובה לאילן מעוז, 26/06/00 15:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
העובדה שחיינו מוקפים באמנות נחותה לא בהכרח אומרת שאין בנמצא גם אמנות איכותית יותר. מאידך, כמובן שאין לאמנות שדורשת הבנה עמוקה יותר קהל רחב כמו לזו שמיועדת להדיוטות, ולכן המתעניינים צריכים לחפש אותה מתחת לכל השאר (וכולנו יודעים מה צף). מחפש מוסיקה מתקדמת יותר? סצנת הג'אז עדיין חיה ובועטת. אל די מיולה, גיטריסט קלאסי/ג'אזי/ספרדי מהולל מופיע באזורנו בשבוע הבא. מומלץ. לא אוהב ג'אז? עדיין קיימים יוצרים קלאסיים ונאו קלאסיים בשלהי המאה העשרים, חלקם מוכשרים יותר, חלקם פחות. יש גם ג'אנרים יותר "מטורפים" אך לא פחות מתקדמים מוסיקלית - דוגמא מוצלחת במיוחד אפשר למצוא באתר www.spasticink.com אוהב רוק? גם זה עדיין קיים, אבל בזמנו, להזכירך, היחס אליו היה די דומה ליחס שהאר אנד בי מקבל היום. לא חייבים לקבור את אמינם מתחת לתבן לא סניטרי. זה עלול לעשות אותו חולה.ולא, אני לא רואה את התכנית של צופית גרנט, למרות ששמעתי עליה. לא, אני לא רואה גם את "רק בישראל", למרות שגם שמעתי עליה (באותו הקשר בדרך כלל). העובדה שמשהו משודר בטלוויזיה לא אומרת שאני חייב לצפות בו, בדרך כלל אפילו להיפך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב ששנינו מסכימים בערך, אבל פשוט לא מבינים אחד את השני. באופן כללי, אין לי בעיה למצוא לעצמי תענוגות משובחים או מוצרי אומנות ראויים. יש המונים שכאלו. כיום. היום. ומה מחר? מחר לא בטוח שיהיו. הטענה שלי היא שתמיד יש חרא ותמיד יש את הטוב והראוי, אבל כיום לא רק שהגבולות מיטשטשים, והנטייה לצד הזבל והאשפה גבוהה יותר, אלא גם תשומת הלב שאנו מעניקים לה גבוהה בהרבה יותר. גם אני נוטה פעמים רבות לצפות ולהאביס על עצמי תוכניות טלוויזיה ומוזיקה אשר נוגעת בנקודת השפל הנמוכה ביותר של הכינרת. אני סבור שיש צורך במוצרים מהירים וקלילים ולא רק בכבדות ובתחכום, אבל נראה כאילו מוותרים על הכבד לטובת הפתרון הפשוט. יש אנשים שטוענים שהטענות שאני מציג אינן נכונות. מהצד שלהם אפשר לתת כדוגמא את העובדה שבעשור האחרון עלו מספר אירועי וערבי השירה ואירועי תרבות נוספים בכעשרות אחוזים. עובדתית זה נכון, אבל לדעתי אנשים לא מוצאים או שאין להם את היכולת להתעמק בשירה מו שצריך והם תורים את הבעיה בהתעמקות שיטחית בנושא וכך אולי נוצר למרעית עין מצב אידיאלי, אך הוא רחוק מכך. אנשים לא באמת מבינים שירה, לא באמת איכפת להם משירה והם לא באמת מתרגשים או אוהבים אותה. הכל למראית עין. יכול להיות שבעתיד יימצא פתרון ואיזון ראוי למצב, אבל בינתיים אין יותר מדי עששית וגחליליות להאיר את קצה המנהרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם מחר יהיו... בדיוק כפי שמאז הצ'ארלסטון חובבי המוסיקה הקלאסית חוששים לעתידה, ובדיוק כמו שמאז אלוויס חובבי הג'אז מספידים אותו לנוכח שגשוגו של הרוק אנד רול, ובדיוק כפי ש"דופקי הראשים" מנידים את ראשם ארוך השיער בעצב לנוכח ההצלחה של בריטני ואמינם. יש הרבה אנשים בעולם. תמיד יהיה מי שיעשה מוסיקה בכל רמה ובכל סגנון, כל עוד יש לו קהל שיאזין לו - ותמיד יהיה מי שיאזין, כי כאמור, יש הרבה אנשים בעולם. אז נראה את צופית גרנט טובלת בשוקולד בטלוויזיה. אז מה? לפני שהיה את ערוץ שתיים, להזכירך, גם לא היה את ערוץ שמונה והנשיונל ג'אוגרפיק. ואגב, אותו ערוץ שתיים שנותן במה לצופית ולדודו, נותן גם במה לשידורי "ג'אז בים האדום" מאוחר בלילה. קורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זו באמת נקודה כאובה. הם משדרים ג'אז בשתיים בלילה. נכון שאפשר לטעון כי הם לא משדרים שום מוסיקה אחרת בכל שעה שהיא - אבל זה לא בדיוק טיעון לזכותם. בכלל, מדת ההתייחסות של ערוצי הטלויזיה בארץ למוסיקה (מקומית ובכלל) גובלת בשערוריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכורה לי כתבה מלפני זמן די רב, בה התלוננו מוסיקאים כי תוכניות הארוח ממעטות להזמין אותם לתוכניות, וגם כשמזמינים, בקושי נותנים לשיר, ובטח שלא יזמינו יוצרים שהם פחות ממרכז המיינסטרים המוכר (כ' לא דגושה בסגול). טענת מפיקי התוכניות היא כי ממצאי הרייטינג מראים שמרבית האנשים מחליפים ערוץ בזמן שמשדרים שירים, ולכן לא כדאי לתוכניות להביא שירים במהלך תוכניות. אז האשמה היא לא מעט גם בצופים, שלא מביעים עניין במוזיקה המוגשת להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי, האשמה היא *תמיד* בצופים... טלויזיה, כמו גם ספרות ושאר אומנויות, צריכה ויכולה (כן כן!) להתעלות אל מעבר לשיקולי רייטינג ו-"מה הקהל אוהב". לא מדובר כאן במוסיקה בלבד (או בכלל) - אלא בכללותו של דבר. טלויזיה היא כלי חינוכי ממדרגה ראשונה, ונתן לנצלה למטרה זו בדיוק - ואני מדבר כאן על האוכלוסיה הבוגרת, לא על ילדי בית ספר. מילא הערוצים המסחריים, אבל הערוץ היחיד החפשי משיקולי רייטינג בוחר להתנהג כאילו אין זה המצב, וכך נשארים אנו מגולחים מכאן ומכאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש ערוץ חדש בכבלים שמשדר שידורי מוסיקה (ג'אז, בלוז, קלאסי, מה שבא. רק לא מיינסטרים). אני לא יודע אם הוא משדר 24 שעות ביממה או שהוא חולק את שעות השידור שלו עם ערוץ אחר, אבל זה שווה בדיקה. אם יש למישהו מושג - זה הזמן והמקום לדווח עליו. ואגב, ניר, לזכותו של ערוץ שתיים יאמר שהוא בכל זאת מספק במה ללא מעט מוסיקה איכותית בשעות הלילה, ומשדר הופעות ארוכות למדי על בסיס קבוע. גם אם שעות השידור לא נוחות, אנשים שיש להם טלוויזיה בבית (להלן "הם") מחזיקים בד"כ גם וידאו, ו"הם" יכולים להשתמש בו ולראות את ההופעה של פלוטוניום בזמן שבטלוויזיה משדרים את דודו טופז. טלוויזיה, כמו כל דבר בחיים, עובדת בשיטה של היצע וביקוש. אין ביקוש - אין היצע. יש ביקוש דל - מספקים היצע (בשתיים בלילה) דל בהתאמה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |