בתשובה לאישקש, 16/04/14 0:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התשובה מתחלקת לשני חלקים, אחוז הסיכון שמתחתיו הפעולה מסוכנת במידה סבירה, ואיך מעריכים את הסיכון הזה. מה הסיכון בנסיעה במכונית, רחצה בים, משחק בגן השעשועים (לא מזמן מתה ילדה שנדחפה על ידי פעוט אחר) וכו' ולמה הם לגיטימיים? לטעמי אם ההורה לוקח סיכון דומה לסיכון של ילדו ובנוסף הסיכון הזה נמוך מאחוז (1%) ומדובר בפעולה חוקית, הפעולה סבירה1. 1 באיזה אחוז מההפלגות, גם המנוע מתקלקל, גם הילד חולה בצורה קשה, וגם הטיפול הרפואי מגיע באיחור והילד נפגע? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לי התשובה לא כלכך ברורה,יכול להיות שאתה צודק.(לדעתי גם נסיעה ברכב שלא לצורך עם תינוק היא לא רצויה אך לגיטימית) יחד עם זאת -"שייט אתגרי"?! (מהשזהלאאומר) עם ילדים קטנים?! אפשר לצפות בסבירות גבוהה מאוד שאחד הילדים יחלה,על יכטה קטנה בלב ים,זה לא קל גם למבוגרים. הטיפול הגיע "באיחור" כי הם היו 1500 ק"מ מהחוף .לקחת ילדים קטנים מאוד חסרי עצמאות טוטאלית (1,3) לדבר כזה..לא יודע,מצד אחד אני חסיד קיצוני של חופש הפרט,מצד שני... אני מכיר הורים שלא יוצאים עם ילד בן שנה שקר מידי או חם מידי מהבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב הילדים בני ה8 שאני מכיר עצמאים פחות או יותר (יכולים להתקלח,שירותים,להכין כריך,לשתות,לבדר את עצמם (לפעמים) ולא דורשים בקורת 24/7) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחוז זה סיכון גבוה מאוד. מסדר הגודל של הסיכוי של חייל להיהרג בשדה הקרב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"סיכון גבוה" הוא מושג עמום. אפשר לתת משמעות מספרית שתמחיש את הסיכון: כמה פעמים צריך בממוצע לנסות אותו כדי להגיע לסיכון של 50% למות. כמוכן, לשם הפשטות, נניח שמדובר על ניסוי אחד ליום (וכן, שמתי לב שמתייחסים בדרך כלל לכל הטיל שלהם כאל מאורע אחד). סיכון של 10%: ~6.5 ניסיונות. בערך שבוע. סיכון של 1%: ~69 ניסיונות. בערך חודשיים וחצי. סיכון של 0.1%: ~693 ניסיונות. בערך שנה ואחד עשר חודשים סיכון של 0.01%: ~6931. בערך 19 שנים סיכון של 0.001%: ~69314. בערך 190 שנים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעמיים הפלגתי עם ילדים קטנים, פעמיים נדפק המנוע, הילדים לא חלו, הילדה עפה מהמיטה מגובה של יותר ממטר וחצי אבל לא נחבלה. הילד כונה חרדון על שם יכולות הטיפוס שלו על מעקה הספינה ולא הפסיק להפחיד את כולם, עוד אהב לזרוק חפצים מעבר למעקה ולהגיד בקול ענוג: פאצ'י! חמוד שכזה, כך הלך הפלאייר וכמה כלי מטבח. הילדים היו בגיל כזה שהיום הם לא זוכרים את ההפלגות, לא למדו מהן דבר ולא הפיקו שום נסיון חיים. מיותר ומעיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אתה לא הגעת ללבי אוקיינוס. אני חייב לציין שהמבצע החילוץ, והעובדה שאנחנו מתייחסים אליו כמובן מאליו, מרשימים אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל החששות והמועקה היו כאלה שאחרי ההפלגה השניה נדרתי שלעולם לא אפליג עוד עם ילד שלא יכול לשחות ולהציל את עצמו במקרה צורך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיר את הסיפור הזה? http://itamar-neuner.co.il/story_in.asp?zone=y&p... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכנסתי לעומקו של הבלוג, איזה יופי של סיפורים, ריח אויר ים מלוח ונתזים מכל כיוון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת בלוג נהדר, וחבל שהוא לא מתעדכן. אם עוד לא גילית, אז הקריירה המרכזית של הבחור היתה דווקא באוויר, ולא בים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם: ההרפתקאות הנפלאות של לואי סי.קיי וילדיו על ההדסון כפי שסופרו לג'רי סיינפלד ואוירו באופן חביב ביותר (וחריג ביותר - לא היה באף אחד אחר מפרקי הסדרה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי תגובות קודמות לפני שכתבתי דברים דומים מאוד :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור הכי יפה ששמעתי לאחרונה על הפלגה עם ילדים שייך ללואי סי.קיי (ממש בסוף השיחה, סיפור מאויר): |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין גדול בילדים אבל: זה שהם לא זוכרים כלום לא אומר שהם לא הפיקו משם ניסיון חיים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |