בתשובה לאייל סתם, 04/04/14 0:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לשחד את אהוד זה לתת כסף לאהוד. לתת כסף ליוסי זה שוחד ליוסי. בשום מקום לא נטען שיוסי העביר את הכסף לאהוד, שאהוד נתן תמורה כשהי תמורת הכסף ואפילו העובדה שאהוד ידע על הכסף לא נתמכת בעדויות אלא מבוססת על כללי הנימוס המקובלים. המסקנה שהכסף שניתן ליוסי הוא בעצם שוחד לאהוד היא ברורה רק למי שהחליט עוד לפני המשפט שאהוד מושחת (בצל קמפיין יחסי ציבור אינטנסיבי) או מי שרצה שאהוד יצא מהמערכת הפוליטית ולא יקדם את החזון שלו למערכת משפט שקופה, יעילה וכפופה לביקורת ציבורית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם לופוליאנסקי הורשע בקבלת שוחד כאשר לא לקח אגורה לכיסו וכל הכסף היה תרומה לאגודת יד שרה, שפעילותה הפילנתרופית מבורכת. אחרי עיון בפסק הדין אני נוטה להסכים עם שני בתי המשפט - המזכה בפרשת טלנסקי משום שלא הופרכה במלואה גרסת ההגנה שאלו היו תרומות בחירות כשרות1. טלנסקי היה תורם מפורסם ובעצם כל מה שקיבל בתמורה היה מכתב המלצה. והמרשיע בפרשת הולילנד כי במקרה זה השוחד שאולמרט לקח ברור הרבה יותר: אחיו המסובך בחובות קיבל מדכנר חצי מיליון ש"ח בשיקים דחויים (כי דכנר לא יכל לעמוד בתשלום אחד) אין על כך מחלוקת. דכנר כלל לא הכיר את יוסי אולמרט לפני כן, גם על כך אין מחלוקת. דכנר העיד שנתבקש ע"י אולמרט בעצמו לעזור לאחיו, ואף הודיע על כך לשולה זקן מיד כשיצא מחדרו של אולמרט, זקן לא הכחישה זאת ואילו אולמרט העיד שכלל לא ידע עד כמה מצבו הפיננסי של אחיו קשה. אני, כמו בית המשפט, מקבל את עדותו של דכנר בעניין זה. אתה בוחר להתעלם לחלוטין מעדותו של דכנר ומעדיף להאמין שהוא הגיע כמלאך גואל ליוסי אולמרט, אותו לא הכיר כלל קודם, ועשה את הצדקה בסתר, בלי שיזכיר את הדבר כלל לאחיו, וכל זה לאחר שכבר הוכח שדכנר שיחד שם את כל הגוורדיה הנוגעת להולילנד. אולי אפשר לקבל שיוסי אולמרט רצה להסתיר את השלמונים מאחיו, אבל אי אפשר בשום אופן לקבל שדכנר רצה להסתיר את זה מאולמרט, ופעל כלמד ווניק. לכן גרסתו של אולמרט שקרית בעליל ולא נותר אלא לקבל את גרסתו של דכנר ששילם ליוסי על פי בקשתו המפורשת של אהוד, וזה שוחד על פי כל אמת מידה. ________________________ 1 אמנם בלב כבד אני מסכים עם בית המשפט, משום שקופה של מאות אלפי דולרים במזומן ללא תיעוד מסודר בדרך כלל שווה בפני עצמה הרשעה באיזו עברה על איסור הלבנת הון. בוזגלו כבר היה חוטף על זה באבי אביו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שאין מחלוקת על העובדות: - אהוד אמר לדכנר "תעזור ליוסי" - דכנר נתן חצי מיליון ש"ח ליוסי והודיע לאהוד (דרך שולה) שכך עשה - אהוד אישר בחתימתו את תוכניות הולילנד ברור שזה מסריח וטוב שיאווררו את האורוות מריחות כאלו. אבל כדי להרשיע בעברה פלילית של שוחד, צריך להראות "מעבר לכל ספק" שאהוד התנה את אישור הולילנד בתשלום ליוסי. כלומר שלא היו לו טעמים אחרים (כמו למשל שלדעתו הפרויקט טוב ליהודים) שבגינם היה מאשר את הולילנד גם אם ללא התשלום ליוסי. כלומר,יכול להיות שאהוד אמר לעצמו "אני הולך לאשר את הפרויקט כי לדעתי הוא טוב, אז מה איכפת לי שאיזה פרייר יעזור ליוסי". זה גרוע, אבל אני לא בטוח שזה פלילי. ואולי על זה יבססו את הערעור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שאתה לא מסתפק בפחות מההצהרה הברורה של אהוד את דכנר במעלה הפתיל, וברור לך שזה לא מציאותי אני מקווה. אבל אולי אנסה מכיוון אחר: כשאהוד הוא ראש העיר, שאחראי על אישור פרוייקט של מיליארדים ליששכר (שם בדוי) - וזאת בעצם ההיכרות היחידה שלהם, הם לא אכלו מאותו מסטינג בטירונות1 - כבר האמירה "תעזור ליוסי" היא בעייתית ולא ראויה. כי ברור מעל לכל ספק כאן שהיא מושפעת, גם אם במובלע, מיחסי הכוחות בין אהוד ליששכר. היא לא יכולה להתקיים במנותק מאישור המיליארדים ההם. זה קצת כמו כשמפקד בכיר (או מנהל בכיר2), אומר למזכירה או מנהלת זוטרה שמושפעת ישירות ברמה המקצועית מהיחס שלו - תשכבי איתי. הוא לא התנה את הקידום שלה ואת המשך הקריירה שלה בה שהיא תסכים, סתם בא לו עליה - אז לפי הטיעון שלך אין כאן בעייה פלילית. ובא החוק לצידנו3 ואומר - לא, יש ויש עבירה פלילית, יחסי מרות בדוגמה אחת, או יחסי תלות כלכליים/שוחד בדוגמה השנייה, גורמים לאמירה שכזו בהכרח להיות פסולה מלכתחילה. וההתפתלות לפיה "לא התכוונתי לאיים ולא הייתי עושה כלום ומשנה ממנהגי אפילו כזית לו היה/היתה מסרבת לי" איננה מהווה תירוץ, וטוב שכך. 1 לא שזה היה מלבין לחלוטין את העניין. 2 או נשיא, ישמור השם. 3 ואני שמח שהשופט כאן לצידי, כי זאת לא המומחיות שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3 זה תלוי בשופט, היו כבר שופטים שלא היו לצדך (לפחות אחד מהם נמצא עכשיו בבית המשפט העליון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, בשביל כאלה יש קריאות מיוחדות, לא? סתם, מבחינתי גם תמיכה חלקית מגדולי המשפט זה מספיק. זה אומר לי שכנראה אני לא מדבר שטויות מוחלטות, לפחות לא הפעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה ששכחת את הכלל הישן Follow the money. כמו שאני מבינה אותו הוא: המעשים (המוכחים) בפועל קובעים את הסיבה למה שהתרחש, מספרים לנו מי מעוניין להיטיב עם מי וכולי. מבחן אחר הוא לבצע היפוך מראה למעשה הנאצל של העברת הכסף, כלומר בדיקה של אותו עיקרון על מעשים שליליים: אם א' נתן סטירה לאחיו של ב' שלא הכיר קודם מעולם, ויש לו סכסוך רב שנים עם ב' שכולל נקמות דם בין החמולות, אתה מניח שהדבר קשור לסכסוך שלו עם ב'. ולא לרעיון "היה לי יום ממש גרוע וב' עבר בסביבה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא נכון. כדי להרשיע בעברה פלילית של שוחד, לא צריך להראות "מעבר לכל ספק" שמקבל השוחד התנה משהו. אפילו לא צריך להראות "מעבר לכל ספק (סביר)" שמקבל השוחד דרש, ביקש או אפילו רמז שהוא מעוניין לקבל משהו. מספיק להוכיח (מעבר לכל ספק סביר) שהיתה בידיו הסמכות והיכולת במסגרת תפקידו לספק לנותן השוחד דבר מה שהמשחד חפץ בו, וכי המשחד העביר לידיו כסף או שווה ערך, וזאת במסגרת מערכת יחסים שבה תשלום מעין זה אינו חלק מקובל בסוג כזה של מערכת יחסים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה, אם זה מגובה בכתובים, דווקא משיב על שאלתי. אבל אל תטרח - אני מאמין שאתה יודע שזה כתוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במיוחד אם במרכז עסקת השוחד עומד פרויקט שבתנאים סבירים לא היה מבוצע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה שלך מבטאת היטב את הלך הרוח שפשה בארץ מאז שבכירינו התחילו להשתין מהמקפצה באמצע שנות התשעים כאילו שחיתות בשלטון זה כשר אבל מסריח. התפיסה שהשתרשה כאילו חייבים לתפוס את עברייני השוחד באקט המפורש של תן וקח היא שגויה. ציטוט מתוך חוק העונשין: "דרכי שוחד [ב/4] 293. אין נפקא מינה בשוחד – (1) אם היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת; (2) אם היה בעד עשיה או בעד חדילה, השהיה, החשה, האטה, העדפה או הפליה לרעה; (3) אם היה בעד פעולה מסויימת או כדי להטות למשוא פנים בדרך כלל; (4) אם היה בעד פעולה של הלוקח עצמו או בעד השפעתו על פעולת אדם אחר; (5) אם ניתן מידי הנותן או באמצעות אדם אחר; אם ניתן לידי הלוקח או לידי אדם אחר בשביל הלוקח; אם לכתחילה או בדיעבד; ואם הנהנה מן השוחד היה הלוקח או אדם אחר; (6) אם תפקידו של הלוקח היה של שררה או של שירות; אם היה קבוע או זמני ואם כללי או לענין מסויים; אם מילויו היה בשכר או בלי שכר, אם בהתנדבות או תוך קיום חובה;" ועוד ציטוט כמה שורות הלאה: "ראיות [ב/7] 296. במשפט על עבירה לפי סימן זה רשאי בית המשפט להרשיע על יסוד עדות אחת, אף אם זו עדות של שותף לעבירה." ובעניני מוסר כאשר מרוב רשעים אתה כבר לא יודע מה נכון ומה לא נכון גיליתי שהדרך להתאפס על הקומון סנס היא לשאול את עצמי "מה סבתא שלי היתה אומרת?" אז סבתא שלי לא היתה מהססת לרגע לקבוע שאולמרט קיבל מדכנר שוחד. אני חושב שגם הסבתא שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, גם אני וגם סבתא שלי אומרים שזה שוחד. ומסריח בשטח ציבורי זה מספיק גרוע כדי שינקו את הגוויה, אפילו אם זה של בשר כשר. וכפי שאמרתי שם טוב שמנקים את האורוות (אם כי כבר קצת ירד לי הכף מלראות אנשי שררה בכלא... פעם נהנתי מזה יותר ). אבל אני רק צלצלתי בשיל לשאול, מה שסבתא ואני לא יודעים, והציטוטים הנ''ל לא מלמדים, אם ראיות נסיבתיות וקומון-סנס של סבתות מספיק להרשעה בפלילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, מספיקות. ובמקרה של הולילנד בית המשפט בית המשפט נשען על עדותו של דכנר ולא רק נסיבתית. לכן הבאתי גם את הציטוט בענין עדותו של המשחד שמספיקה (והמחוקק טרח לציין במפורש!) כדי להרשיע את המקבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שידוע לי, הרשעה בפלילים מותנית בשיקול דעת והחלטה מנומקת של שופט. אבל קומון-סנס של סבתות הוא כלי חשוב בקביעת הלך הרוח הציבורי1. אבל אני לא רואה שום מניעה ששיקול הדעת של השופט יחפוף במידה מסוימת לזה של הסבתא2. __ 1. או כמו שאומרים אלו שבטוחים שהעם איתם - הציבור ישפוט. 2. ומידע אישי - יש לא מעט סבתות חכמות וחריפות. חלקן גם מכהנות כשופטות. לא ברור מאיפה באה ההתנשאות שלך דוקא על נשים שבורכו נכדים3. 3. (נו שויין, זה עדיין עדיף על "ריקי מחדרה"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נא להתעלם מהתגובה למעלה. ותזכורת לעצמי - לקרוא את כל הפתיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למדתי כבר מספיק פיזיקה ומההיכרות הסבירה שלי עם החוק אני לא סומך על הקשר בין השכל הישר שלי למציאות ולחוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כבר רואה את האליבי המתוכנן שלך: 'אדוני הנאשם, האם אתה מוכן לספר לנו היכן היית בשעת הרצח?' 'אדוני השופט, בשעת הרצח הייתי בבמיטתי/בדירתו של הנרצח בסופרפוזיציה, ודקה אחרי כן האיש המדובר היה חי ומת בו זמנית, עד שנכנסה אשתו לביתו/למיטתי ופעולת מדידה מסוימת גרמה לכל העניין לקרוס למצב הביש שבו אנו דנים כאן.' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תמיד יש קשר הדוק בין המשחק המשפטי לקומון סנס, ועורכי דין טובים יותר משיגים תוצאות טובות יותר, כך שבסופו של חשבון אפשר לומר שכסף קונה צדק. אבל כדי להבין מהו שוחד לא צריך תואר במשפטים. אם יש דבר שאני מעריך אצל האמריקאים זו תחושת הצדק שלהם, ואצלם לא היה צריך לשאול מה זה שוחד ומה לא. במדינתנו המשפטיזציה הפכה כל כך דומיננטית עד שהתדרדרנו למצב בו צריך לשאול את השאלה הזו בכלל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |