בתשובה לשם (חובה), 05/04/14 10:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אהה, במעריב הודיעו על עסקת טיעון תוך לחץ מ"גבוה" (זתומרת בן גוריון ודיין). באמת חף מפשע! והחלק הכי טוב בידיעה: "הצעירים [...] הגיעו להסכם עם סניגורם עו"ד שמואל תמיר, שלפיו הוא מפסיק להופיע כסניגורם. מקור משטרתי רמז הבוקר כי הסדר זה בא מאחר שהמשטרה וגורמים אחרים לא רצו לסיים את הפרשה בעוד עו"ד תמיר משמש כסניגור." בדבר זה נקרא קצת אחרת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איזה כיף שדנים פה על פרשיה משנות ה50 כאילו היא קרתה היום. וריב העיתונים בין מעריב לדבר, כמו בין הארץ לביביתון... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יפה להזכיר את החמאסתון המוחזק 60% ע"י דיקטטור סותם פיות, 20% ע"י אוליגרך רוסי המבוקש ע"י רשויות חוק רבות, ו20% ע"י מו"ל נאצי, באותה נשימה יחד עם הביביתון. זה גם מופרך, לחמאסתון אין אפילו 10% מהתפוצה של הביביתון. אם כבר, אז הביביתון מתנצח מול התמנוניתון, שהוא המתחרה הקרוב ביותר מבחינת תפוצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה שהוספת בכותרת מאפיינת את התגובה שלך. ראוי רק לציין שמו''ל המפרסם דעות שאינן לטעמו הוא לא דיקטטור גם אם הוא מוצא לנכון להגיב עליהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקישור שהבאת תחת הטיזר "דיקטטור סותם פיות" מראה לדעתי ההיפך ממה שרצית לטעון. כשבעל העיתון מתנצח מעל דפי העיתון עם אחד הכותבים אין זה סותם לו את הפה- ההיפך! זה רק מגדיל את הבמה עליה מוצגות הדעות של שני הצדדים. זה שדעותיו של שוקן לא מוצאות חן בעיניך ואולי גם אופיו אינו חביב עליך עדיין אינו סיבה לפזר שקרים אודות מעשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה לראות איך אתה מקבל בעיניים עצומות את התעמולה של הימין בעניין היותו נאצי וכן את הרמיזות על נבזלין. אתה רוצה לבדוק את הטענות הללו ולחזור אלינו עם מסקנותיך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שינוי בסגנון הכתיבה מאז שנות 1950+. למשל - המאמר מדבר הרבה על "הבחורים", ביטוי ארכאי היום. לעומת זאת הוא מדבר על הפורעים בתור "הצעירים" כאשר היום מדברים על פורעים "צעירים" מתכוונים בדרך כלל לכך שהפורעים ערבים (לא פוליטיקלי קורקט לייחס עבריינות לערבים כמיגזר, אז רומזים באמצעות הביטוי "צעירים"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בחורים" נשאר בתור ביטוי יומיומי, לפחות בעיתונות החרדית, במובן של אברכים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הערה בנושא צדדי - בעולם הישיבות [לפחות של הכיפות הסרוגות] "בחורים" זה כינוי מקובל לתלמידי הישיבה הרווקים - בניגוד ל"אברכים" - שהם חבריהם הנשואים) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוכרח לומר לך, שההסבר הראשון (מעריב) נשמע לי הרבה יותר נכון מהשני (דבר). מאיר הר ציון היה פאנאט אידאולוגי ואי אפשר לפסול על הסף את האפשרות כי לכשנודע לו על הטענות של מקורבי פלגי,גולדשטיין וחנה סנש ("הצנחנים") נגד שמואל תמיר אשר לכאורה חשף את הסכנה שהביאו מעשי הצנחנים על ראשה של יהדות הונגריה, הוא פיטר אותו. יחד עם זאת, בסיפור הזה רב התמוה על הידוע. המשפט נגד הר-ציון ו-3 חבריו התנהל ב-1955 לאחר סיומו של משפט קסטנר נגד גרינוולד (בנובמבר 1954), כך שהר-ציון יכל לדעת על פרשת "הצנחנים" עוד לפני שלקח את תמיר כעו"ד. מוזר שזה נודע לו לפתע לפני ביטול המשפט נגדו. בכל מקרה, בשום מקום לא הצלחתי להבין איך ומדוע דוקא שמואל תמיר הופיע כמשמיץ הצנחנים. שמואל תמיר היה סניגורו של מלכיאל גריוולד שטען כי ישראל קסטנר (מנהיג הציונים ביהדות הונגריה) הגיע בהתנהגותו עד כדי שיתוף פעולה עם אייכמן וקציניו (המשפט היה תביעת דיבה של קסטנר נגד גרינוולד). אחת הטענות שעלו במשפט היתה שקסטנר לא עשה שום נסיון לסייע לשחרר את חנה סנש העצורה בידי הגסטאפו. לכאורה היה זה דוקא הצד השני ולא שמואל תמיר שהיה לו אינטרס להציג את מעשי הצנחנים באור שלילי. אלא שקסטנר מעולם לא טען כדבר הזה. מקור הטענות כאילו חנה סנש נשברה בחקירה והביאה בכך ללכידתם של פלגי וגולדשטיין הוא האנזי בראנד (שהיתה פילגשו של קסטנר בזמן המלחמה). יתכן שהיא מבטאת בכך את מה שחשב קסטנר, אלא שכאן צריך לציין 3 נקודות. ראשית הטענות של בראנד עלו רק ב-1960 ולא במשפט קסטנר. שנית לא לקסטנר ולא להאנזי בראנד היתה דרך לדעת בודאות מה הוציאו הגרמנים מסנש (לכל היותר ניזונו ממה שספרו לו קציני הגסטאפו) ושלישית פלגי וגולדשטיין לא נתפסו ע"י הגרמנים אלא ע"י קרואטים, כך שלא סביר שתפיסתם היתה תוצאה של מה שידעו הגרמנים. במילים אחרות, אין שום הוכחה לכך שחנה סנש גילתה משהו לחוקריה. מצד שני, יש לדעת שעו"ד שמואל תמיר היה שנוא נפשה של משטרת ישראל (ייצג את "שורת המתנדבים" של פרופ' ישעיהו לייבוביץ ואליקים העצני אשר טענו לשחיתות של סגן המפכ"ל עמוס בן גוריון וסיבכו גם את המפכ"ל עצמו יחזקאל סהר (סחרוב)). בהחלט נראה לי סביר שהתביעה והמשטרה רמזו להר-ציון וחבריו שיהיה הרבה יותר קל לסגור את התיק אם יפטרו מעוה"ד שלהם. לאור, מפלי התמיכה הנלהבת להם זוכה דוד הנחלא"י מחבריו החפ"שים ובציבור בכלל, כדאי לזכור כי הר-ציון וחבריו לא היו חיילי דרג ב' בעלי מנטליות של נוער עבריין, ששולחיהם הפכו אותם לקרבנות של מצב בלתי אפשרי, אלא גיבורי היחידה המובחרת ביותר של צה"ל, שהגנו בגופם על עמם מפני סכנה מיידית ומוחשית. בציבור הכללי רווחה אז ההבנה כי מה שעשו הארבעה לא היה ראוי. הם חצו את הגבול העדין מאד שבין כח הגנה מוסמך לבין כנופיות לינץ'. יחד עם זאת, הציבור לא ראה לעצמו אפשרות להקריב את מגניו על מזבח של צדק משפטני מפוקפק מאד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |