|
||||
|
||||
דווקא המשחק הזה דורש מעט מאד ריכוז. כל פעם מפתיע אותי מחדש איך המשחק הזה הצליח כל כך בעולם למרות היותו פגום בצורה מהותית - קודם כל כי האסטרטגיה היעילה היחידה כמעט היא ''קנה כל מה שאתה מצליח להגיע אליו לפני האחרים'' - אסטרטגיה שדורשת אפס מאמץ מנטלי, ושנית כי לאחר שנרכשו הנכסים אין לשחקנים מה לעשות חוץ מלהסתובב שוב ושוב על הלוח, לבנות מדי פעם בית או מלון ולחכות שלמישהו יגמר הכסף. ניסיתי כמה פעמים לחשוב על שיפורים לחוקי המשחק שיעשו אותו מעניין יותר (למשל, מס רכוש שישולם מדי סיבוב ויתמרץ לא להחזיק רחובות בודדים) אבל לא מצאתי משהו שהיה גם מעניין יותר וגם פשוט מספיק למימוש. |
|
||||
|
||||
בגלל הילדים שלי, אני מוצא את עצמי משחק שוב במשחקים שלא נגעתי בהם (או אפילו חשבתי עליהם) מאז הילדות, וכמוך, אני מופתע מכמה שחלק מהם אידיוטיים. מה הקטע של "רביעיות" או "מלחמה"? איך יכולתי פעם ליהנות מהם? |
|
||||
|
||||
המשחקים שאני כן נהנית מהם בסיבוב השני: רמי-קוב וטאקי. (וכמובן שבץ נא, אבל הילדים עדיין לא ברמת אוריינות שיכולה לתת לי פייט נאות, אז אני צריכה להמציא כל הזמן מלים של 3 אותיות וכאלה). |
|
||||
|
||||
החוכמה בשבץ-נא היא לא במילים ארוכות ומתוחכמות, היא ביכולת להביא מילה בת 3 אותיות (טוב, רצוי 4 ו-5) שתיצור בעצמה מילים נוספות, ע"י החיבור עם המילים שכבר שמו על הלוח. |
|
||||
|
||||
את באמת חושבת שברקת לא יודעת את זה? |
|
||||
|
||||
אבל יפה שהיא מגלה לי. אגב, בשבץ נא המקוון, החוכמה היא ליצור מילה כנ''ל תוך שבאותו מהלך מחליפים אות במילה קיימת המתחברת אליה (ולעשות כמה שיותר מהלכים כאלה ברצף). גיליתי שזה מכפיל את ממוצע הנקודות. |
|
||||
|
||||
"רביעיות" לפחות מחייב זכרון, או יותר נכון: הזכרון נותן לך יתרון. ב"מלחמה" הכשרון היחיד המועיל הוא הכשרון לרמות. |
|
||||
|
||||
רביעיות, מעבר לזכרון שהוא דורש, מרחיב גם את הידע הכללי שלך. זכורני שכשהגעתי לירושלים ללימודי התואר הראשון שלי, חלק מהשמות של השכונות והמקומות היו מוכרים לי רק תודות למשחק הרביעיות הרלבנטי ששיחקתי כילד. כנ''ל גם ציפורי ארצנו וכו'. בקשר למלחמה, אני חושב שמה שמעניין במשחק הוא הכיאוטיות שלו - אקט ה'מלחמה' גורם לזה שמצב השחקנים יכול להתהפך בכל רגע, ולכן זה משאיר סיכוי ל'חלשים' להתמודד עם אלה שהתעשרו קודם לכן, ומשאיר את המתח במשחק עד סופו. אם תוריד את האקט הזה מהמשחק, נראה לי שהוא יתכנס באופן די מונוטוני לצד אחד, מרגע שצד זה צובר יתרון כלשהוא, וזה אכן די משעמם. |
|
||||
|
||||
אכן. רק בזכות הרביעיות אני יודעת שיש כזה פרח ''קחוון שחור-מוצים'' (שהוא לבן, משום מה). |
|
||||
|
||||
הפרח אולי לבן אבל אולי מאפיינים נוספים (שמגדירים אותו) שחורים. |
|
||||
|
||||
לא כל משחק חייב להיות אתגר חשיבה. יש משחקים מענייינים מבחינה חברתית. |
|
||||
|
||||
בוודאי. אבל במונופול, בשלב שבו כל מה שנשאר הוא לגלגל קוביות וללכת סביב הלוח, גם זה כבר לא מאד מעניין. |
|
||||
|
||||
אני לא משוכנע שאלגוריתם חמדני הוא בהכרח הטוב ביותר. הכסף עלול להיגמר במהירות ואז יוכלו המתחרים להורידך על ברכיך במכירות פומביות. |
|
||||
|
||||
כל אסטרטגיה נכשלת בחלק מהמקרים. השאלה היא מהי האסטרטגיה שתוחלת ההצלחה שלה היא הגבוהה ביותר. אם תשהה אצלך את הכסף אתה עלול לגלות שיש לך כסף אבל לא מה לעשות בו: אם כל האחרים יחדיו רכשו נכס אחד לפחות מכל עיר או חברה, התועלת שאתה תפיק מהנכסים שתקנה היא זניחה. בנוסף, אתה מאבד בינתיים את האפשרות לחסום אותם מרכישת סדרות. יתכן שאפשר לעדן מעט את האסטרטגיה, לוותר על רכישת חברת החשמל/מים או לא לרכוש רחוב אם שני הרחובות האחרים באותה עיר נרכשו על ידי שני שחקנים שונים - אבל כגרסה ראשונית שמתאימה לשחקנים מגיל 6 ומעלה, "קנה מה שאתה יכול" היא אסטרטגיה טובה מאד, ולדעתי תתקשה למצוא אסטרטגיה שתעלה עליה בהרבה. |
|
||||
|
||||
ניסית להפחית את הסכום ההתחלתי שמשולם לשחקנים? נראה לי שזה עשוי לפגוע באסטרטגיה הזו. דרך אגב אנחנו משחקים בדרך כלל "מהיר" (מתחילים עם שלושה נכסים אקראיים ובונים מלון אחרי שלושה בתים) ואפילו אז הכסף נגמר לפעמים. אתה חושב שאסטרטגית "קנה מה שאפשר" תעבוד גם במשחק המלא? (בלי נכסים התחלתיים) |
|
||||
|
||||
זה תלוי במספר השחקנים, בדר"כ במונופול סכום הכסף שמחולק לשחקנים בהתחלה לא משתנה אם משחקים 2 או 6 שחקנים. ככל שיש *יותר* שחקנים אסטרטגיית "קנה מה שאפשר" מוכיחה את עצמה יותר, כי אין לך למעשה אפשרות, להגיע למצב בו יש נכס שאתה רוצה לקנות, ואין לך את הכסף. אבל גם במקרה של 2-3 שחקנים, נדמה לי שטקטיקת "קנה כפי יכולתך, קח משכנתא אם אתה חייב", יוצאת עדיין הטובה ביותר, והסיכויים שלך להישאר נטול מזומנים בשלב הראשוני נמוכים מאוד. הפחתת הסכום ההתחלתי באמת פותרת את הבעיה של הטקטיקה המנצחת הזאת. |
|
||||
|
||||
הטקטיקה הקבועה שלי היתה לקנות צלע. לא כפי יכולתי, אלא צד שלם, וזהו. ירושלים ור"ג, נניח, ובהמשך גם מגדל המים או חברת החשמל או קו האוטובוס שעבר ביניהן1. בשיטה הזו, בכל סיבוב, תמיד נחתו אצלי. היה צריך לקבל 12 בקוביה כדי, אולי, לא לנחות. כך שבכל סיבוב הייתי מקבלת כסף מהאחרים. אגב, שופרסל נוקטים בשיטה הזו בדיוק בסביבה שלי. 1 אצלנו לא כל כך הפריעו אחד לשני. היינו - אם רכשת רחוב, בד"ך האחרים היו מפנים את הדרך ופונים לקנות רחוב בעיר אחרת. ______ מה שכן, מי האידיוט שנתן למשחק הזה את השם מונופול? זה לא מונופול, זה "אספן דירות". או "משקיע נדל"ן סדרתי". או אולי - "אבא עני, אבא עשיר". |
|
||||
|
||||
במקור קראו לא באמת The Landlord's Game (ר' קישור לויקי בהודעה אחרת) |
|
||||
|
||||
מונופול הוא שם מכוון היטב. אני מצטט מתגובה 496365 שלי: כשמסתכלים ממרום שנותינו על חוקי התשלום על חברת החשמל ומפעל המים (אם יש אחד מהם, פי 4 מהקוביות, אם יש שניים, פי עשר), ועל אלו של האוטובוס (אם יש אחד, 25 ל"י, שניים 50, שלושה 100, ארבעה 200) - ובעצם על כל השיטה של "דמי-שכירות"-עיר שלמה-בתים-מלונות - וכשמבינים למה קוראים למשחק "מונופול" - האם המשחק הוא סאטירה על שוקחופשי מנקודת ראות סוציאליסטית, או סאטירה על שוק פרוטקציונרי מנקודת ראות שוקחופשית? |
|
||||
|
||||
הוא סימולציה של תהליך אקראי עם שבירת סימטריה ספונטנית המגובה במשוב חיובי שמביא ליצירת המונופול אצל מי שהמזל היה פעם לצידו, והיום הוא כבר לא צריך את זה כי יש לו כסף. Survival of the luckiest. אז כנראה שהוא מתחיל באופציה הראשונה שלך וממשיך בשנייה1. 1 אני חושב, מושגים בתיאוריות כלכליות הם לא הפקולטה שלי. |
|
||||
|
||||
חשבתי לא מזמן על שינוי הלוח כך שיהיו כמה מסלולים אפשריים, ואז שחקן יוכל לבחור (במגבלות מסוימות) את הדרך שהוא זז על הלוח. ככה נכסים יקבלו ערך בין השאר על פי תחרות כלשהי על הדרכים השונות. שיחקתי לאחרונה פעמיים-שלוש מונופול עם בתי בת החמש והיא נהנתה מאוד, ולו רק מזה שהיא מחזיקה כסף כמו של גדולים, קונה ומוכרת וכו'. זה עוד לפני גיבוש אסטרטגיה מתוכננת. יכול להיות שגם ילדים גדולים יותר נהנים מזה, ואולי גם מהתחושה של ''אני חולש על נכסים''. למבוגרים התחושה הזו מרגשת הרבה פחות, מן הסתם. |
|
||||
|
||||
אני חושב שהתחושה עדיין מרגשת, גם למבוגרים - אולי לא במונופול, אבל אם אתה מכיר את ז'אנר משחקי המחשב של בניית אימפריה עסקית (של תחבורה/גן חיות/לונה פארק/מה שמתחשק לך כל עוד המלה "טייקון" מופיעה בשם המשחק) אתה צריך לדעת שגם מבוגרים אוהבים את זה. במונופול פשוט אין כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות עם מה שאתה חולש עליו. |
|
||||
|
||||
בשכונה שלי, אם לא היית מרוכז ריכוז מלא הבנקאי היה מרוקן את הקופה. חיקוי לא רע לחיים. |
|
||||
|
||||
בשכונה שלי, כמה מרוכז שתהיה - הוא עדיין מרוקן אותה. שאל את רקפת רוסק-עמינח. |
|
||||
|
||||
מה דעתך על השינויים הבאים: 1) כל רחוב\נכס שמגיעים אליו, מתקיימת עליו מכירה פומבית. זה פותר את בעיית טקטיקת קנה כפי יכולתך. 2) דרך ברחוב שלך מישהו? אתה רשאי לקבוע דמי שכירות כרצונך (גבוה או נמוך), עד תקרה של השלב הבא בהתפתחות הרחוב (אם הרחוב ריק אז תקרה של מחיר בית, אם יש בית אחד, אז תקרה של מחיר שני בתים וכו') אבל ל"לקוח" מותר לסרב, לזרוק את הקוביות, וללכת *אחורה* את המספר שכתוב עליהן (צריך לזכור שהמשחק נותן יתרון לאלו שעוברים בדרך צלחה מספר רב של פעמים), זה משפר מעט את בעיית הסיבובים המשעממים. 3) לאחר שיש ברשותך עיר, מותר לבנות בתים ומלונות ללא מגבלות. (בילדותי היו נהוגות בדר"כ מגבלות למיניהן: צריך לדרוך כדי לבנות, בית אחד בכל פעם, בכל הרחובות אותו מספר של בתים וכיו"ב). 4) לכל אחד שמגיע למצב שהוא העני ביותר מותר להחליט, פעם אחת במשחק, על מהפכה סוציאליסטית, במסגרתה מותר לו לקחת שני רחובות שירצה ממי שירצה (התוצאה היא כמובן התמוטטות כל הבתים והמלונות בעיר ממנה נלקחו הרחובות). או 50% מההון של אחד השחקנים. |
|
||||
|
||||
1) לפי הדודה היה פעם כלל כזה, אבל קצת לפני שהמשחק הגיע לצורתו הסופית הוא הושמט מסיבות שלא לגמרי ברורות: |
|
||||
|
||||
3. לפי החוקים הרשמיים באמת אין הגבלות, פרט לכך שמספר הבתים ברחוב חייב להיות מאוזן. |
|
||||
|
||||
(מספר הבתים ברחובות שונים בעיר) |
|
||||
|
||||
"האסברו", המו"ל של מונופול, החליטה לצרף 10 "חוקי בית" לחוקים הרשמיים של המשחק. הדיון הציבורי הסתיים לפני כמה ימים והחברה פירסמה את הגירסאות הפרטיות שצורפו למשחק. |
|
||||
|
||||
מונופול בשני שחקנים הוא משחק משעמם. בארבעה שחקנים יש צורך בדרך כלל במו"מ כדי לייצר ערים וזה החלק המעניין יותר במשחק. ניתן להגיע לחוזים מתוחכמים ביותר. בתיכון שכללנו את המשחק עם דיני שותפויות: כל שני משתתפים רשאים לאגד נכסים שבידיהם תחת שותפות שמחלקת ביניהם את ההכנסות וההוצאות ביחס קבוע. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |