בתשובה לשוקי שמאל, 10/02/14 20:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בהמשך לדבריך, ההדגשה של עניין ניצולי השואה באה להגביר את האמפתיה כלפי הקשיש הנזקק ומכאן גם את הרצון לתרום לו. קשיש לא סימפטי או בעל ביוגרפיה סתמית לא יעורר את בלוטות הרגש במידה מספקת כדי לפתוח את הארנק. לתרום ולא לתת בזכות, כמו שאמרת - כי במדינה קפיטליסטית הזכויות הסוציאליות לא מגיעות לאדם, אלא הוא צריך "להרוויח אותן" (לכאורה בעבודה קשה). אם כך, זה מרוויח אותן בשחיתות וזה מרוויח בסחיטת דמעות מן הציבור. ולגבי התחייבויות המדינה: לא רק בנושא הזה, אלא בשלל תחומים, המדינה התנערה זה מכבר מחובותיה/אחריותה כלפי האזרחים (או שהיא מקיימת אותן בחירוק שיניים ובצורה מעוותת), והיא מקיימת כעת בעיקר את סמכויותיה מולם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים בהחלט לדבריך. הבעיה היא שלגבי ניצולי השואה, ההתחייבות היתה ספציפית, מפורשת, כתובה וחתומה רשמית. בשם ההתחייבות הזאת (לפצות ולטפל בניצולי השואה) נכנסה ישראל של בן-גוריון למהלך של התפייסות ומחילה עם העם הגרמני. מהלך, שמלכתחילה הועלו ספקות בדבר הסמכות המוסרית של ישראל להכנס אליו. בפרשה זו מתגלה ישראל לא רק כמי שמשתמט מתשלום דמי-מזונות (מהלך שלפעמים המציאות כופה) אלא כמי שמבצעת מעילה של ממש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי שהנושא שהעלה כאן איזי לא עורר יותר קצת יותר עניין, תגובות ודיון. בעיני התופעה הזו של קשישים הנאלצים לנפנף בייחוסם כניצולי השואה כדי להתקדם איכשהו בסדר העדיפות של רשויות הרווחה, היא אחת מן הצדדים העלובים והמעליבים ביותר במדינת ישראל. אם במדינת ישראל לא מקובל היום שקשישים לא צריכים להיות מוטלים זנוחים בין קרנות הבתים בלי שום קשר להיותם ניצולי שואה או לא, הרי שזהו שפל חדש בתולדות המדינה. יש תחושה די מובהקת שהנהגת המדינה מנסה די ברצינות לדאוג לרווחתם של ניצולי השואה (והדבר הולך ונעשה קל יותר במהלך הזמן) אבל פשוט לא מצליחה / לא יודעת איך. וזה נראה לי צריך להדאיג את כולנו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |