בתשובה לאריק, 05/02/14 22:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הבנתי. הטענות שלך פשוט נסתתמו, אז אתה מביא את טיעון העבריינות, כאילו מישהו אמר משהו בכיוון זה, וגורר לכאן את עניין אומן, כי מה?! לגופו של עניין אתה לא מתייחס, אבל יש לך הערות על הסגנון. אני כותב יענו "גבוהה גבוהה" עאלק - שזה מה? - אז תסלח לי, בכיוון הזה השיחה מידרדרת נמוך נמוך, וזה ממש לא מתאים לי. כשתבוא חמוש בנימוקים של ממש ולא רק ברפלקס המותנה להצדיק בכל מצב את העמדות (הימניות? קרוב לוודאי) שלך, אולי נמשיך להתדסקס, ואולי לא. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הטענות שלי לא נסתתמו. אולי לא הצלחתי לבטא אותן כהלכה. אני אנסה שוב- מהו גופו של עניין? שאתה אומר אמנע פרסים ממי שדעותיו אינן נאות בעיני ואני אומר לא אמנע. ואתה אומר כן, אבל רק לכאלו שדעותיהם חותרות כנגד אותם ערכים שבשמם אני מנסה להגן עליהם ואני אומר - אבוי לערכים האלה אם הם כל כך חלשים שהם צריכים הגנה מפני אריאל זילבר. ועוד אני אומר- אתה דווקא מקיים את הערכים האלה כאשר אתה מגן על אריאל זילבר, ופוגע בהם כשאתה מוציא אותו מהכלל. ועוד אני אומר- מה לדעותיו הפוליטיות של אומן ולתרומתו לתחום בו הוא מצטיין? אלו שלוש טענות בתחום העקרוני. ערבבתי את התחום המעשי ועכשיו אני מפריד אותו- כאן הטענה שלי היא מי שמך? מדוע הערכים של ועדת הפרס לא מספיק טובים ושלך עדיפים עליהם? ומשום הנזילות של כל העניין עדיף בלעדיו, היינו לא להדרש כלל לעניינים שהם מחוץ לתחום המקצועי. אם אתה רוצה לתת פרס על נימוסים והליכות זו קטגוריה נפרדת, ואם אתה רוצה לתת פרס על הלחנה וגם על נימוסים והליכות הרשימה שלך מצטמצמת מאוד ואחרי שנתיים שלוש תשאר בלי מועמדים. הדעה שלי אינה מתוך עמדות ימניות (אין לי מושג מתוך מה יכולת להסיק את זה) אלא דווקא מתוך תפיסת עולם אנרכיסטית בה אתה מותיר כמה שיותר שיקול דעת לאזרח הבודד, וכאשר אתה נמנע מחוקים ותקנות שנוטלים ממנו את האחריות למעשיו אתה מכריח אותו לחשוב ולשקול את צעדיו באופן אחראי ומוסרי. אבל אני לא רוצה שריבוי הטענות יסיט את הויכוח מהעניין העיקרי שהוא הניסיון להעמיד סולם ערכים מסוים כסד שאליו צריך להתכנס מי שיחשב ראוי לפרס, בזמן שהפרס הוא על נושא אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיאלוג הזה לא הפסיק להיות סר טעם, באדיבותך. אתה לא מתייחס אל טיעונים שלי כלשונם וכתוכנם, אלא מתווכח עם טענות שאתה מייחס לי. תזכיר לי היכן בדיוק אמרתי משהו ברוח הדברים שאתה שם בפי?: "שאתה אומר אמנע פרסים ממי שדעותיו אינן נאות בעיני ואני אומר לא אמנע. ואתה אומר כן, אבל רק לכאלו שדעותיהם חותרות כנגד אותם ערכים שבשמם אני מנסה להגן עליהם"... תחפור קצת במה שהגדרת "גבוהה גבוהה" (ממש לא מסובך) כדי שתוכל להתייחס בכלל לדברים העקרוניים, האובייקטיביים. ואגב, הייתה לי טעות (ואני מסתבר לא היחיד שטעה בה) אתה התכוונת לאָמָן, ואני חשבתי שאתה מערב את עניין פרופסור ישראל אוּמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בוא נברר בדיוק מה הטענה שלך אני מוצא שאתה אומר מצד אחד שזילבר הוא מקרה מיוחד כי הוא גזען יוצא דופן (אנא הבא דוגמאות לכך שגזענותו אינה סטנדרטית) ומצד שני שגם קראוס לא היה עובר אצלך בשקט (עובדה שלא קיבל), וצריך לבדוק (נא פרט מה בדיוק צריך לבדוק). אצל זילבר הקריטריון שלך הוא לא לתת פרס למי שמנצל לרעה את חופש הביטוי הדמוקרטי על מנת לחתור תחת אושיות הדמוקרטיה. מן הסתם עבור קראוס יש לך קריטריון אחר. מהו? וכדי לרדת לעומק דעתך אשאל אותך גם על פרופ' ליבוביץ' - האם ראוי היה לתת לו פרס ישראל לאחר שיעץ לחיילים לסרב לשרת בשטחים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשיחה היום בגלי צה"ל דיבר מולי שפירא נגד עירוב מוסיקה בהתבטאויות פוליטיות. הוא נשאל לגבי השמעת יצירותיו של ריכרד וגנר וענה שאולי בעוד 10 שנים; כל עוד חיים אתנו ניצולי שואה.. חיים אתנו 23% מאזרחי המדינה שברור מה אומרות הדעות הכהניסטיות של זילבר. אבל הם שקופים ואינם בני אדם, לכן ההיפגעות שלהם אינה חשובה לנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וממתי *אתה* נגד השמעת וגנר? (גם בלי חוסר היכולת להבחין בין סתם איכסה לבין השואה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניסוח שלי היה באמת מסורבל אבל השאלה שלך היא אופיינית. רציתי להביא את דעתו של מולי שפירא. אתה ישר מתקיף. במקום לשאול אותי האם אני נגד השמעת מוסיקה של וגנר-אני בעד-אתה יורה: "ממתי אתה... ". מה הקשר לשואה כאן? מולי שפירא הסביר את התנגדותו להשמעת מוסיקה של וגנר באי רצון לפגוע בניצולים. לא בגלל האנטישמיות של וגנר. היו עוד אנטישמים בין המלחינים: שופן למשל בא לתת הופעה ושאל האם יש יהודים בקהל. כשאף אחד לא הודה שהוא יהודי, הוא אמר שאם היה יהודי בקהל הוא לא היה מנגן. יש עוד מלחינים אנטישמים. זו אינה אבחנה בין איכסה לבין השואה. הבעת דעות כהניסטיות לא רק שהן הסתה גזענית אלא זה בשולי החוק. מאז בחירתו של כהנא לכנסת זרמו מים רבים בירדן. בזמן ההוא, לא היו נותנים פרס על מפעל חיים לכהניסט. היום מיכאל בן ארי היה יכול להיות חבר כנסת ואף אחד לא החרים אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ציפר בהארץ הבוקר מדבר בגנותו של זילבר ובזכות ניני מהזוית האישית שלו, וגם איתו אני לא מסכים. הבעיה היא לא אצל הזמר שרוצה לספר לעולם מהן אמונותיו |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |