 |
|
 |
||
|
||||
 |
בהחלט יש רווח. המשקל נמרץ יותר, והמסר לדעתי נקלט טוב יותר. בגירסה הראשונה הוספתי מילים שלא קיימות במקור. (''ממעל'', ו''בעולם''). בגירסה המשופרת כשהשמטתי אותן, אני קרובה יותר למקור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שתי המילים האלו לא קיימות במקור, אבל לדעתי תורמות משהו. ובאשר למשקל, באוזני שתי השורות נשארות קצת פרוזאיות, חסרות... משקל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לענין המשקל: משקל השיר המקורי לא נשמר כלל בתרגום שלך. המשקל המקורי מתאים בדיוק להכנס כבית בשיר In the court of the Crimson King (הקוראים מוזמנים להמהם) כיצד נהוג בתרגום? האם לשנות את המשקל לטובת העברת המסר או שמעדיפים לכלוא את השיר במשקל המקורי גם במחיר אי דיוקים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקישור המקורי נחסם. הנה אחד אחר ששומר על רוח המקור. דצמבר 1996 יפן - ג'ון ווטון בס ושירה, סטיב הקט בגיטרה, צ'סטר תומפסון תופים, איאן מקדונלד חליל, ג'וליאן קולבק קלידים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, עלית לבד על ההתאמה לחצרו של מלך הארגמן? זה לא רק מתאים במשקל, אלא גם, כמעט, בהתאמת המנגינה למשמעות השורות (גליץ' קל בשורות 3-4), ואפילו באווירה (החלפת השבריריות של דיקינסון בנפיחות הפרוגרסיבית מוסיפה אירוניה לתענוג). האם נהוג בתרגום לשמור על המשקל? נדמה לי שזו נחשבת שאיפה, ושגדולי המתרגמים מקפידים על כך, אבל לא ברור לי שזו שאיפה חשובה. תלוי, כמובן, בחשיבותו של המשקל במקור. מעריצי הופשטטר שקראו את Le Ton Beau de Marot זוכרים את לעלמה חולה, שיר צרפתי מתקופת הרנסאנס שמסתפק בשלוש הברות לשורה. רוב מי שקרא מן הסתם לא עמד בפיתוי להקדיש כמה דקות לנסות לתרגם את זה לשפתו הוא1. אין הרבה טעם לתרגם אותו עם יותר הברות בשורה (הופשטטר ותלמידיו ומרעיו כן התנסו בלרדת לשתי הברות, ולאחת). אבל נשים את כל זה בצד, כי כאן המשקל הוא כל הפואנטה של השיר, ואפשר לומר - הגימיק שלו. ב"קובלא חאן" נדמה לי שיש חשיבות אווירתית למשקל, בפרט לשורות הארוכות ברוב השיר, ולקיצור השורות בחלקו האחרון. יפה שמר על זה ראובן אבינועם (גרוסמן) (בעקבות תגובה 588146). מה בנוגע ל"העורב"? תרגום המופת של ז'בוטינסקי שומר למופת על המשקל. נדמה שהמשקל גם כאן חשוב לאפקט של השיר, אבל האמנם? אם מישהו היה מתרגם אותו באותה הצלחה מבחינת חריזה, קצב ומשמעות, אבל בשורות קצרות יותר, האם באמת התוצאה היתה טובה פחות? אולי דווקא יותר? ובנוגע לרוב השירים, כולל זה שלמעלה, יש בו מוזיקה שנובעת מהמשקל, אבל אני לא חושב שחשוב דווקא המשקל הזה. לדעתי אפשר אפילו לוותר על משקל קבוע בכלל, אם שומרים על מוזיקה כלשהי. התרגום של אפרת באוזני איבד משהו מהמוזיקה, אבל נשאר מספיק. 1 אחרי קצת ניסיונות, עולות שתי מסקנות ברורות. (א) ברצינות, השורה הראשונה ("Ma mignonne") חייבת להיתרגם "חמדתי", (ב) הרבה יותר כיף לתרגם לא ברצינות - "מאמיניו". אחרי שעה של נבירה בספריות עולה גם ששמעון זנדבנק הקדים אותנו. לא זמין ברשת. "חמדתי", למי שתוהה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, חשבתי שזה משקל פומפוזי סטנדרטי. למרות שהאנגלית שלי טובה תמיד היה לי קושי להבין שירים בשפה זרה. גם במקרה הזה השיר היה סתום לי עד שהכנסתי אותו למלודיה, רק אז התגלו לי הרבדים הרגשיים שבו. ונראה לי שבכלל מיותר לתרגם שירים. שיר טוב תמיד יהיה שזור בשפה ובתרבות בן נכתב שלא ניתן יהיה להתיק אותו מהן בלי לאבד את קסמו, ושיר לא טוב אין צורך לתרגם. הפרשנות של מיקי מילר תגובה 627157 האירה לי רבדים בשיר שלא הייתי מגלה לעולם. אבל משנאמרה ברור לי שהמפתח לכל הבית השני הוא בכפל המשמעות של unmoved שתרגום שלו לעברית לעולם יהיה בעייתי1. __________________ 1 עכשיו כשאני חושב על זה, המילה המתאימה לכפל המשמעות היא מוטרד: השמש מתקדם לא מוטרד. הממ... נראה כאילו לא מופתע כל פרח עליז כשהכפור עורפו מתוך משחק בכח כה פזיז הולך הרוצח הזהוב השמש לא מוטרד מוסיף למדוד לרשום עוד יום עבור אל מרוצה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיר טוב שמתורגם מאבד לפחות חלק מקסמו המקורי, אבל כשהוא מתורגם טוב, הוא מקבל קסם חדש. לא צריך לתרגם שירה, אבל זה יכול להיות תרגיל מלהיב, למתרגם ולקורא. (ולניסיון התרגום - למה לא לאמץ מדליה אפרת לפחות את השורה האחרונה? גם חרוז, וגם היא עומדת היטב באתגר למתרגמים שלמדתי מהופשטטר - היא נראית כאילו (א) היא נכתבה במקור בעברית, (ב) אי אפשר לתרגם אותה לאנגלית.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האל במקור הוא סביל, והשתדלתי לשמור על הסבילות שלו, וגם כאן כפל משמעות קטן - אל מרוצה הוא אל שמרצים אותו. באמת יצא לי תרגום די טכני. שמרתי על המשקל והמשמעות אבל הרגש הלך לאיבוד בבית השני. התרגום של דליה אכן שומר על רוח המקור למרות (או אולי בגלל) שהוא יוצק לתוכו אסוציאציות של קהל היעד השונה. קראתי את הערך הרפתקאות אליס בארץ הפלאות [ויקיפדיה]. יש שם השוואה נאה בין חמישה תרגומים. אז כמה חירות יש למתרגם? כמו בבישול, מסתבר: כמה שהוא לוקח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדיקינסון יש חשבון שלם עם האל. האל פה פעיל מאד. הוא affirming ז"א מאשר, מסכים, קובע "כי טוב". והאל בכלל פעיל. affirming לפי הבנתי הוא אל שראה את עולמו שיצר וקבע "כי טוב". עכשיו, לאמילי דיקינסון חשבון איתו: ראה מה יצרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
approving , כאילו? ולא affirming ? תגידי, קראת את השיר? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |