בתשובה להאייל המתלמד, 25/03/02 23:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אייל המתלמד,לגבי האש: מבחינתך אם אינני טועה,היחס לרמת החיים שבדבר כלשהו הוא מנקודת ייחוס שלך כאדם והקרבה למורכבות,או לאופי החיים שאתה מכיר. אולם אם תרד לסוף דעתי,אני מנסה גישה אחרת,אולי ישנם חיים אחרים שבסיסם שונה (לא אורגני)או אולי הגדרת החיים שלנו כיצורים ביולוגיים היא הגדרה קצת אגוצנטרית. ככל הנראה החיים היו לפנינו ויהיו עוד אחרינו. לדעתי יכולים להיות חיים גם ליצור מעשה ידי אדם (בעתיד כמובן). מה שאני מנסה לומר זה שהגדרת החיים ע"י השוואה לאדם או לכל יצור חי אחר היא בעיתית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"הגדרתי" לא משתמשת בהגדרה של חיים כחיים ביולוגיים ואורגניים דווקא. "הגדרתי" היא אפילו לא ממש הגדרתי אלא ההגדרה בה אני חושב שכולם משתמשים באופן לא מודע. אני מסוגל לדמיין חיים לא אורגאניים (בינה מלאכותית או חיים חוצניים לא על בסיס פחמן למשל) אשר יהיו קרובים במידה מספקת לאדם כך שנקרא להם "חיים". כאשר אני אומר "דמיון" לאדם אני מתכון ב*כל* המובנים ולא רק במובן המבני. את אותו דמיון השארתי מעורפל במודע משום שהוא כולל אינספור דברים (המופיעים בדיונים השונים בפורום זה, כמו הרביה, חילוף החומרים וכו'). החיים היו לפנינו ויהיו עוד אחרינו אבל אין מנוס מכך שההגדרה היא הגדרה שלנו המבוססת על נקודת מבטנו. גם השמש היתה לפנינו ותשאר אחרינו, אבל אנחנו קובעים מהו הדבר לו אנו רוצים לקרוא שמש. אני לא חושב שהאדם יצליח לקרוא למשהו חי, אם הוא לא ימצא באותו דבר דמיון מסויים לעצמו. אני מניח שניתן למצוא בעיות בהגדרתי אך לא הסברת לי למה היא בעיתית. אשמח לשמוע... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך בכך שאנו חייבים להתייחס לחיים ולהגדירם ע"י השפה והמונחים של חיינו אנו. חיים ומוות ביד הלשון, אבל אני גם חושב שצריך להתייחס לחיים לא במידת המורכבות של היצור,אלא אולי על פי הרצון שלו לשרוד,להתקיים להתרבות ולהעביר את תכונותיו הלאה לדור הבא. יש יוצאים מן הכלל כמו הפרד ויעז אך אולי יש להם את הרצון אם כי לא את היכולת. זאת הגדרה חלקית ביותר... מה אתה חושב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אנחנו מתייחסים לחיים ע"י שפה ומונחים של חיים, אז מכונית היא יישות חיה, יש לה חילוף חומרים, היא נושמת חמצן, היא פולטת אדי מים ודו תחמוצת הפחמן, היא אוכלת פחמימנים, היא שותה אלכוהול בברזיל, היא זזה קדימה, ימינה, שמאלה, אחורה, היא נולדת בבית החרושת, יש לה מחלות ילדות, היא מתה בתאונה, או במחלת זיקנה כמו חלודה, יש לה שכל ממוחשב, יש גם מחוננות היודעות להיכנס לחניה, יודעות להזהיר אותנו מצרה וסכנה, יודעות את מסלול הנסיעה, בעתיד נבקש אותה להיות מוכנה ליציאה, להכין קפה ועוגה, לקחת אותנו לחתונה, להיות חמה בחזרה הביתה, למה? כי קר בחורף, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטיעון הנגדי לשלך מנוסח דוקא היטב בתגובה שמעליך: "אבל אני גם חושב שצריך להתייחס לחיים לא במידת המורכבות של היצור,אלא אולי על פי הרצון שלו לשרוד,להתקיים להתרבות ולהעביר את תכונותיו הלאה לדור הבא." רצון לשרוד - X להתרבות - X להעביר תכונות לדור הבא - X. נכשלת במבחן טיורינג-ליסינג. המתמודד הבא בבקשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים עם טענתך שמרבית האנשים מגדירים חיים כמוך. מרבית האנשים, כפי שציין כותב המאמר, רואים בחיים דיכוטומיה - או שמשהו חי, או שלא. ג'וק חי באותה מידה שאני חי (מה שלא אומר שלא צריך לשחוט את כולם כשהם קטנים), לא פחות ולא יותר. אם כבר אינטואיציה - למה ליצור הדרגתיות? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |