|
||||
|
||||
אז סתם צילמו בוידאו ארוחת צהריים שגרתית שבה, במקרה, האמא אומרת שיש ניוקי-תמנונים לאכול? ובמקרה הוא פלט את המנטרה המאוד-יפה-ונוגעת-ללב? __________________ לפני כמה ימים נסעתי ברכב עם חברה שלי, טבעונית שמגדלת את בתה לטבעונות. הקטנה (בת שנתיים וחצי) עדיין יונקת. וזה הלך ככה. "את עדיין יונקת כי את..." "כי אני בינונית1." "נכון. אבל כשתהיי בוגרת1, אולי תרצי להפסיק לינוק". "אבל עכשיו אני בינונית". "נכון את בינונית. ואת יונקת מהדד של אמא שלך כי את ילדה. ואת לא שותה חלב של פרה כי..." "כי אני לא עגל". "ולא חלב של כבשה כי..." "כי אני לא טלה." "ולא חלב של עז כי..." "כי אני לא גדי". 1 שכבות גיל בגן |
|
||||
|
||||
______ גם זאת שיטה ללמד את הבת שלך איך קוראים לחיות ולצאצאיהן :) מזכיר לי שיטה אחרת, באשר למספרים: אחד - אלוקינו שני - לוחות... |
|
||||
|
||||
________________ אכן, אם כי בגיל שנתיים וחצי הגאונה הקטנה יודעת לא רק שהטלה הוא הבן של הכבשה, אלא שהוא גם מתחיל בט'. |
|
||||
|
||||
אם היא טבעונית כל כך קנאית, למה היא בכלל מלמדת אותה מה זה פרה, עז וכבשה? |
|
||||
|
||||
ואנשים שמלמדים את הזאטוט שלהם איך נראית ג'ירפה ואיך שואג אריה, מתכננים שהילד יגדל ויהיה צלם או צייד? |
|
||||
|
||||
אני חושבת שהיא פחות קנאית מרנני. או לפחות - פחות מיסיונרית. _ מה זאת אומרת? 1. כדי ללמד אותה מה *לא* אוכלים. 2. גם אריות וקרנפים לא אוכלים, ובכל זאת מלמדים ילדים מה זה קרנף ומה זה אריה. 3. כי מערכת החינוך שופטת בחומרה ילדים שלא יודעים "איך עושה חמור". |
|
||||
|
||||
. ''גם אריות וקרנפים לא אוכלים, ובכל זאת מלמדים ילדים מה זה קרנף ומה זה אריה.'' למעשה אריות וקרנפים כן אוכלים, וזה למה מלמדים ילדים מה זה קרנף ומה זה אריה. וגם מאמנים אותם בריצה. |
|
||||
|
||||
לא ירדתי לסוף דעתך. שוק האריות והקרנפים למאכל, מוגבל בארץ, לדעתי, רק לאלה שזוכים לאכול את בשרם של האריות והקרנפים שמתו בגן החיות. |
|
||||
|
||||
מלמדים ריצה בגלל שאריות אוכלים וקרנפים הם בהמות דורסות (כמו הבהמות). |
|
||||
|
||||
ובכן, יכבד לו הילד הישראלי, ולא יסע לספארי באפריקה, וגם לא יכנס לכלוב האריות כאן בארץ, אם חפץ חיים הוא. |
|
||||
|
||||
אני חושבת שהאנטילופה רמזה1 למה שהאריות והקרנפים אוכלים. 1 בהקשר הזה נכון יותר לנקב את הפועל. :) |
|
||||
|
||||
כן. צפריר הבהיר את זה, והעלה חיוך על שפתי. |
|
||||
|
||||
למה צריך לדעת מהם טלה, גדי ועגל? להשוואה: כפיר, אתון, נאקה, בכר, |
|
||||
|
||||
אבל, אני חושבת שבאמת החינוך שלנו לוקה באנכרוניזם, בכל הקשור לבעלי חיים. כלומר, חשוב לדעת שלצאצא הגמל קוראים בכר, ולנקבת הגמל - נאקה. זו עברית נכונה. אבל למה באמת שירי הילדים עתירי "עגלה עם סוסה" ו"בערוגת הגינה" ויתר חקלאות, בעוד רוב רובם של ילדי ישראל, גם אלה החיים במה-שהיה-פעם-מושבים רחוקים למדי מזה, וזה לא באמת רלוונטי לחייהם? |
|
||||
|
||||
למה לא לקרוא להם "גורים"? |
|
||||
|
||||
למי? לטלה, לגדי ולעגל? או לעיר, לסיח, לבכר ולכפיר? אני חושבת שהמילה הכללית "גורים" משמשת בעיקר למי שאין להם מילה ייחודית בעברית. |
|
||||
|
||||
אני חושב ש''גורים'' הוא ספציפי ליונקים (שאין להם מילה אחרת). בסרט טבע דיברו על ''גור'' של לוויתן, וזו נראתה לי החלטה סבירה אבל כבר הרגיש טיפה מוזר. אצל חרקים אין מילה מיוחדת לצאצאים, ו''גור של יתוש'' נשמע לי שגוי לחלוטין, כמו גם ''גור של צב'' (ודווקא מדברים הרבה על צאצאים של צבים.) אני חושב שהמילה הגנרית היא ''צאצא''. |
|
||||
|
||||
עוד שמות גנריים וכו': אפרוח זה צאצא של עוף (אבל יתכן גם שם ספציפי כגון ברווזון שהוא אפרוח של ברווז). דגיג זה צאצא של דג. ראשן זה צאצא של צפרדע בגילגול הראשון שלו,. לאחר תום הגילגול, כל עוד אינו בוגר, נראה לי שצפרדעון הוא תיאור תקין. |
|
||||
|
||||
אפרוח זה שם גנרי לצאצא של עוף אשר מרגע בקיעתו מתנייד עצמאית (פורח). צאצא של עוף הרתוק לקן, ובקלות ניתן לגזול אותו, נקרא גוזל. |
|
||||
|
||||
תודה! השאלה שכנה בירכתי המוח שלי דורות. |
|
||||
|
||||
ואפרוחיו יעלעו דם / על גוזליו ירחף |
|
||||
|
||||
דעת האקדמיה ללשון בעניין אפרוחים וגוזלים. חוץ מזה הניחוש שלי שהקידומת "א" במילה אפרוח היא קידומת שמבטאת מצב עתידי (אפרוח = יצור שבעתידו יהיה מסוגל לפרוח). מניין הניחוש ? כי בעברית משתמשים בקידומת "א" כהטיה לביצוע פעולה בעתיד (למשל: אלמד= אבצע למידה בעתיד, אבקר = אבצע ביקור בעתיד). |
|
||||
|
||||
מתאים למה שכתבתי (בעבר) ולמה שכתב דורון (בהווה). הא' נראית חלק מהמשקל ולא קשורה לזמן. |
|
||||
|
||||
גוזל כי קל לגזול אותו? חשבתי שזה גוזל כי הוא גוזל זמן ומאמצים (כמו שעולל הוא עול). |
|
||||
|
||||
וסתם את הגולל כי הוא תקע גולים? והוליך אותו שולל כי שיחק בשולה מוקשים? מה נהיה? |
|
||||
|
||||
הגולל באמת נגלל. השולל הוא שלילי. ובכלל בעברית למלים מאותו שרש יש גם פעמים רבות משמעויות קרובות שמתיחסות זו לזו. כמו חבורה וחבירה לחבר. ארץ חרבה לחורבן לחרב |
|
||||
|
||||
פה מובאות דעות שונות באשר לפירוש "מוליך שולל". הנטיה הטבעית שלי היתה לפרש "שולל" בדומה ל"לא תשלה אותי", ומכאן "אשליה" (כמובא שם). אלא שבמחשבה שניה, אולי "לא תשלה אותי" אין פירושו "אל תרמה אותי", אלא "אל תנסוך בי שלוה" (לשווא), כמו "ישליו אוהביך". (ועוד צריך לחשוב: וגם שול תשולו לה מן הצבתים, ועתה בני אל תישלו...) |
|
||||
|
||||
תענוג- לא חשבתי על הקרבה בין שולל להשתוללות. |
|
||||
|
||||
שים לב שהילדה היא: לא-טלה, לא-גדי, ולא-חזרזיר. |
|
||||
|
||||
אם כי, לענ''ד כמעט כל הטבעונים שנתקלתי בהם פחות מיסיונרים מרנני. מעולם במחיצת טבעונים לא רצה לי בראש המחשבה ''יאללה, צאי לי מהצלחת'', כמו בדיון הזה, עם רנני. ועובדה שהיא הצליחה לגרום לי להיות בצד של הקרניבורים בדיון, שזה הישג ראוי לציון. |
|
||||
|
||||
''ולא חלב סויה כי...'' ''כי אני לא סויה'' ''ולא טחינה כי...'' ''כי אני לא שומשום'' ''ולא מיץ גזר כי...'' ''כי אני לא גזר'' ''וכשאני אפסיק להניק אותך...'' ''אני אלך למקדונלד'' |
|
||||
|
||||
אני דווקא התרשמתי מהשימוש במילה ''דד'' במקום ''ציצי'' העממי והחביב. |
|
||||
|
||||
הם בחרו בזה, כדי למנוע את המבוכה שהילדה תבקש באמצע הרחוב. רוב הציבור לא מכיר את המילה דד, אבל זו עדיין מילה תקנית. |
|
||||
|
||||
אצלנו למרבה הנוחות הילדה עצמה המציאה שם אחר וייחודי ככה שהבעיה הזאת נפתרה מאליה. |
|
||||
|
||||
אצלנו הילדה התחילה לשאול "בָּה זֶה1?" ולהצביע על השד, כמה חודשים טובים לאחר שגמלה את עצמה בעצמה. 1 מה זה, בתמרית. |
|
||||
|
||||
הייתי מניח שיש עוד כמה עצמים שזוכים לשאלה הזאת, לא? |
|
||||
|
||||
כמובן. כל עצם, כמעט. כולל אלה שהיא מכירה ויודעת, אבל עוד לא אומרת, והיא רוצה לשמוע אותנו אומרים1. 1 כך, שלמשל, היא יכולה להצביע על תפוח ולהגיד "אההההההההה", ואני אשאל אותה, "רוצה תפוח"? והיא תגיד "כן!". ואז, בשעה שהיא תאכל את התפוח, היא תושיט לי פלח ותשאל, "בָּה זֶה"? ואני אומר לה "תפוח". והיא תשאל שוב, ואני אענה לה שוב, ככה, 5 פעמים, לערך. |
|
||||
|
||||
1 גם אני מכיר מקרוב את צורת הלימוד הזאת, וזאת אחת הסיבות שאני רואה את כל המגמה העכשווית שרואה בשינון וחזרה על חומר את החטא הקדמון של מערכת החינוך, כקשקוש שנובע מבורות. ועצלנות. |
|
||||
|
||||
אינך נסחף קצת ? השיטה שנועה תיארה מתייחסת לכל מערכת החינוך? |
|
||||
|
||||
הפונז, אני משערת, מתכוון שכמו שזה יעיל מאוד בקרב פעוטות, כאמצעי ללימוד שפה, והם אפילו מבקשים את זה בעצמם - ככה זה יעיל גם בקרב ילדים ונוער. |
|
||||
|
||||
Yep.
|
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |