|
||||
|
||||
לפני שהתחילו להשתמש בחיסון DPT (נגד דפטריה, טטנוס ושעלת) בסוף שנות ה 1940, כ-7000 ילדים נפטרו בארה"ב משעלת. המספר היום עומד על פחות מ-100 לשנה. אבל, עקב אחוז זעיר של מחוסנים שסבלו מתופעות לוואי כמו נזק מוחי ואפילו מוות, התעוררה מחלוקת סביב החיסון. יפן ובריטניה צימצמו מאד את החיסונים ורק אחרי שכמה עשרות מתו משעלת מימדי החיסון עלו בחזרה. לא ברור אם אכן הנזק המוחי נגרם מהחיסון ובכל מקרה הסיכון הוא שזה יקרה ל-8 ילדים ממליון. באותו זמן בארה"ב חברות התרופות הקטינו את המחקר וייצור חיסונים לפוליו בגלל עליה בתביעות משפטיות, ונשארה רק חברה אחת שייצרה DPT. מחיר החיסון עלה מפחות מדולר ליותר מ-$10, וברחבי העולם מליונים סבלו ממחלות זיהומיות שניתן היה למנען. רק חקיקה בקונגרס הצליחה לעצור ולייצב את המצב. ישנה הטיה קוגנטיבית שגורמת לנו לתת משקל גדול יותר לנזק שנגרם מפעולה לעומת נזק שנגרם מהמנעות מפעולה. בנוסף, ישנה נטיה לתת משקל גדול לנזק מלאכותי (למשל, חיסון לעומת אפידמיה שנתפסת ככוח טבעי). לרובנו אין יכולת לנתח נתונים ולהעריך סיכונים. אם אנחנו שומעים שיכול להיות סיכון אנחנו חוששים לפעול אפילו אם הסיכון מאי-פעולה גדול יותר. |
|
||||
|
||||
יש לי רק בעיה קטנה עם המספרים שלך. בארה"ב יש כ-300 מיליון אזרחים, כך שהסיכון של 8 למיליון יביא לתמותה(/נזק מוחי) אצל 2400, מספר לא זניח בכלל. אפילו אם תחתוך אותו פי שלוש, כי מבוגרים פחות חשופים וגו', עדיין זה לא נשמע טוב בכלל. לא שאני סותר את הטיעון שלך, אני רק רוצה להבין את המספרים. |
|
||||
|
||||
ילדים? |
|
||||
|
||||
חילקתי בשלוש לא? |
|
||||
|
||||
ילדים שחוסנו? |
|
||||
|
||||
הנחתי שכולם מחוסנים. אתה רשאי להתעלם מהערות הביניים אם נראה לך שהן לא בכיוון. זה לא נראה לי מאד עקרוני. |
|
||||
|
||||
זוהי פררוגטיבה איילית שצריך להתייחס אליה בכבוד |
|
||||
|
||||
לא היה לי זמן לחפש את המקור אבל לפי התקציר הזה נזק מוחי לא הפיך קשור לאחד מתוך 310000 חיסוני ילדים, נכון ל-1986. |
|
||||
|
||||
יפה דיברת. הניתוח של ההטיה הקוגניטיבית מדויק להפליא. |
|
||||
|
||||
מה שאתה קורא לו "הטייה קוגניטיבית" הוא למעשה אחד מארבעת עקרונות העל של האתיקה הרפואית - Primum non nocere |
|
||||
|
||||
מה זה בעצם אומר "קודם כל אל תזיק"? לפי פירוש פשטני אחד, אסור לעשות שום פעולה רפואית אקטיבית שיש בצידה איזשהו סיכון, ולו אחד למיליארד. ניתוחים, למשל, הם הרחק מחוץ לתחום. מה הפירוש הלא-פשטני? |
|
||||
|
||||
כל פעולה רפואית כמעט טומנת בחובה סיכון כזה או אחר, אבל הסיכון מוצדק אם יש תועלת רפואית ממשית למתרפא (לא ל''חברים'', לא ל''בני משפחה'', ובודאי לא לציבור העבריינים) אסור לעשות שום פעולה רפואית שיש בחובה סיכון, אם אין בה תועלת רפואית ממשית למתרפא. יש לזה כמובן חריגים (כמו למשל השתתפות אדם בריא בניסוי קליני) אבל הם דורשים הסכמה מודעת - דבר שבפירוש אין כאן. |
|
||||
|
||||
אז מה הקשר לתגובה של רון? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
הפטנט הזה, "תקרא שוב, אולי תבין", מזכיר לי מורה שלי שהיתה אומרת: "אם אתה לא מבין לבד, אני לא אסביר לך", ועד היום הפואנטה לא מובנת לי - למה להתעלל בבני אדם כשאפשר להקל עליהם? |
|
||||
|
||||
אם יש מישהו באייל שאפשר לתת לו קרדיט שהוא קורא ומשתדל להבין, זה ירדן. אולי תשקול להסביר בכל זאת? |
|
||||
|
||||
במשפט אחד, ''ראשית, אל תזיק''. |
|
||||
|
||||
עם המשפט הזה בדיוק (בלטינית) התחלת את השרשור. אולי תשקול להסביר בכל זאת? |
|
||||
|
||||
מה לא ברור? מבחינת פותח השרשור, המשפט הזה הוא "הטייה קוגניטיבית", אבל מבחינת האתיקה הרפואית זהו אחד העקרנות החשובים ביותר. |
|
||||
|
||||
אז תקרא אתה שוב את התגובה של רון. בדוגמה שלו (שים לב, לא מדובר על חיסון הפוליו הנוכחי בארץ) יש סיכון למטופל אבל גם תועלת רפואית ממשית לו עצמו. |
|
||||
|
||||
ברור שאם יש תועלת רפואית למתרפא עצמו אז החיסון לגיטימי ואף רצוי. הגבתי על הסיפא (הפסקא על ההטייה הקוגניטיבית), לא על הרישא. |
|
||||
|
||||
גם בסיפא, הפסקה על ההטייה הקוגניטיבית, מדובר על טיפול שיש בו תועלת למטופל (נובע מכך שבהימנעות מטיפול יש סיכון). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |