 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם אתה ''מעדיף את הקהילה המדעית על רשמי החושים וההיגיון שלך'' ו''חושב שנכון לכל אחד ואחת מאיתנו להכריע כך'', אתה במקרה הטוב מאמץ את הפילוסופיה של קון, ובמקרה הפחות טוב ההמלצה שלך תעצור את התקדמות המדע ותהפוך אותו לשבט קולקטיביסטי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אה, לא, יש סוג אחד חשוב מאין כמוהו של חריגים מהכלל הזה, אנשים ששומה עליהם להעדיף את דעתם העצמאית על-פני דעת הקהילה - מדענים באותו תחום! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מעניין. פרנסיס בייקון ניסה לעשות מהלך דומה לשלך, רק מנוגד בכיוונו. הוא אמר, במדע אדם צריך לחשוב עצמאית, בגלל שהמדע הוא אוניברסאלי וכל אחד יגיע לאותן מסקנות אם הוא יאמץ את המתודה המדעית. לעומת זאת, עניינים חברתיים הם פרטיקולריים ואין לנו מתודה אחת כדי להגיע לאמת, ולכן אסור לנו לחשוב עצמאית בענייני חברה. בינתיים, נדמה לי, למדנו שהמדע הוא לא "מתודה". בדומה לתחומים אחרים, הוא איזשהו עירוב של "מתודה" ושל "קהילה". לי נראה שהנימוקים שלך להעדפת דעת הקהילה על-פני הדעה העצמאית שלך תקפים גם למדענים בתחום. הקהילה תמיד מכילה אנשים חכמים לא פחות ממדענים שחושבים עצמאית, ואף אחד לא תוקע לידך שהקהילה לא טועה ודוגמטית. במצב כזה, כשאף אחד לא תוקע לידינו שאנחנו לא טועים, אני חושב שיש לנו שתי ברירות מרכזיות. אנחנו יכולים לאמץ פילוסופיה סמכותנית, ולבטל את דעתנו מפני קהילת המומחים (מדענים, רופאים, רבנים, פוליטיקאים אם אתה בלבניסט), או שאנחנו יכולים לאמץ פילוסופיה אנטי-סמכותנית, ולהחליט בעצמנו מה אנחנו חושבים. גם בגישה לא סמכותנית, בד"כ נעדיף לאמץ את דעת המומחים, פשוט כי אין לנו זמן או עניין ללמוד בעצמנו כל נושא ונושא. אבל החסימה הא-פריורית של מהלכים ביקורתיים נשמעת לי דומה למדי לחסימה של מהלכים כאלה בשדה הדת: "גדולי-הדור" והקהילה הרבנית תמיד מכירים טוב יותר מהאדם הפשוט את ההלכה ואת המתודה ההלכתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי בימיו של בייקון זאת היתה עצה טובה. בימינו אין כמעט1 שום אפשרות "לחשוב עצמאית" ולהגיע למסקנות שתהיינה שוות משהו אם אתה לא מומחה בתחום. ואתה צודק, שהכלל הזה נכון במידה מסוימת גם לגבי המדענים בתחום; כך זה קורה בפועל (יום לא טעה בעניין הזה) וכך זה גם צריך לקרות: הנחת העבודה של המדען היא שהידע הקיים תקף, ואי התאמות דורשות ממנו לבדוק את ממצאיו החדשים, או את רעיונותיו החדשים מתוך נקודת התחלה שאומרת "איפה אני טועה?". רק אחרי שהוא נכשל בנסיונות ההפרכה הפרטיים שלו (וכאן פופר צודק: הפחד לעשות מעצמך צחוק גורם לך להיות פופריאני אדוק עד שאתה משמין ובועט) הוא יוציא את זה לאור. מי שאינו מומחה בתחום יכול, אולי, להעלות רעיונות מקוריים (הוא אינו שבוי בידי אותה "פרדיגמה" מסרסת) אבל רובם הגדול יהיה שטות והבל, והוא אינו יכול לקיים את מצוות ההפרכה בצורה רצינית. מה שמבדיל בין הקהילה המדעית לשאר הקהילות ה"סמכותיות" שמנית הוא הכבוד והיקר שמחכים בסוף הדרך לאלה שלמרות המכשולים מצליחים לנפצה (דוגמא חצי-אקטואלית: שכטמן). זה מניע חזק שמאזן את הנטיה השמרנית, ולעניות דעתי שיווי המשקל שנוצר בין שני הכוחות האלה הוא לא רע בכלל. ____________ 1- אותו "כמעט" הוא אולי הסתייגות מיותרת, אבל תמיד קיים סיכוי קטנטן שכל המומחים טועים ודוקא מישהו מבחוץ, שלא שבוי בכבלי ה"פרדיגמה" יגלה משהו חדש. פה ושם באמת עוד שומעים על הצלחות כאלה, אם כי קצת קשה לי להזכר בדוגמא ספציפית. אה, כן, נדמה לי שאיזו עקרת בית מצאה כמה דברים יפים שקשורים לריצוף המישור (וזאת לא הלצה שקשורה לשעות הספונג'ה שלה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתקשה לקבל את התיאור שלך לדרך שבה המדע עובד. אי-התאמות בין התיאוריה למציאות קיימות כל הזמן, ואנחנו בד"כ מתעלמים מהן או נותנים להן הסברי אד-הוק. וגם בכיוון ההפוך, לא (רק) אי-התאמות הן אלו שמניעות את המחקר קדימה. אם זרקת פנימה זוכה ישראלי בפרס נובל, אני אזרוק אחד אחר. כששאלו את צ'חנובר מה גרם לו להתמקד בנושא המחקר שלו, הוא ענה "הרגשתי שלא יכול להיות שאלוהים ברא מנגנון כל כך לא אלגנטי כפי שתואר על-ידי המדע בזמנו". דהיינו, הוא בא עוד מהבית עם מטאפיסיקה, אולי אפילו אידיאולוגיה, והוא לא היה מוכן לוותר עליה בגלל מה שאמרו המומחים בזמנו. הנקודה שלי היא שהסירוב שלו לוותר עליה לא היה בגלל שהוא עצמו היה מומחה, אלא בגלל שהוא האמין עצמאית במשהו חוץ-מדעי, בלי קשר למומחיותו המדעית. אני חושב ש"מה שמבדיל בין הקהילה המדעית לשאר הקהילות הסמכותיות" הוא לא הכבוד והיקר שמחכים למדען המצליח בסוף הדרך (איזו דרך צינית לראות את המדע!), אלא הפתיחות-לביקורת שמאפיינת את המדע. אתה זרקת גם את פופר פנימה, אז ארשה לעצמי להשתמש בטענות שלו. המדע מתקדם בגלל שהוא אנטי-סמכותני: ל"מומחים" אין כל מעמד מיוחד ברדיפה אחר האמת. אין מומחיות ב"אמת". גם לטענות שמעלים "לא מומחים" יש ערך-אמת, ואם הן מנוסחות בצורה שניתנת-לביקורת הן טענות מדעיות לכל דבר ועניין. כמובן, זה לא אומר שהקהילה המדעית תהיה מעוניינת לטפל בכל טענה שמישהו מעלה ולבדוק אותה, אבל רק מסיבות חיצוניות: חוסר זמן, משאבים או עניין. זה בהחלט לא מעיד דבר על ערך-האמת של הטענה. ולא רק שפופר חשב שהמדע צריך להיות פתוח ככל האפשר לביקורת, אלא שהוא גם ניסה להשתמש במוסד המדעי כמודל לחברה הטובה. ב"חברה פתוחה" כל אדם יכול לבקר כל טענה וכל מוסד חברתי. ברגע שאתה מתחיל ליצור "איים" אוטוריטריים, שבהם אין מקום לביקורת, אתה מתקדם לעבר חברה שבטית וסגורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האנקדוטה עם צ'חנובר לא שוללת את הטענה שלי. ברור שכל אחד, מדען או מגיב באייל, נושא עימו אמונות, הטיות ואידאלים, ובחלק מהקרים הוא שואב מהם אינטואיציות שמוכיחות את עצמן (יש בטח גם המון מקרים בהם האינטואיציות האלה מכזיבות. העמדה של איינשטיין לגבי תורת הקוואנטים היא, אולי, הדוגמא המפורסמת ביותר). אבל צ'חנובר לא הסתמך על המטאפיזיקה שלו כדי להציע מהפכה בשטח בו הוא לא היה מומחה. פה ושם גם זה קורה, אבל זה נדיר, וברוב המקרים שמדען מעז לחרוג מתחומי הדיסציפלינה שלו זה לא נגמר טוב (התרשמות שלי שלא מגובה בסטטיסטיקה). לגבי הפתיחות לביקורת, קצת הפתיע אותי לשמוע אותך אומר את זה. ברור שהפתיחות לביקורת היא מאבני היסוד של המדע במישור התיאורטי-דקלרטיבי, אבל הפרקטיקה נראית די שונה. "ל"מומחים" אין כל מעמד מיוחד ברדיפה אחר האמת" הוא משפט יפה מאד, אבל הוא מתאר אידיאל ולא מצב קיים (במסגרת זריקת שמות, מה עוד יכול להסביר את הבחנתו של קון שפרדיגמות מתות רק אחרי אלה שעזרו בעיצובן וביסוסן?). משונה שאני אומר דבר כזה לך, היה יותר מתאים לנו להתייצב בעמדות ההפוכות. אני לא רוצה להמעיט בחשיבותו של האידיאל הזה, ומסכים איתך שעצם קיומו מבדיל בין המדע לתחומים אחרים; הוא הנסיכה שכבולה במרתף, ומי שמצליח להתגבר על דרקון ה"סמכות" זוכה בה ובאוצרות אביה. אבל רוב המדענים לא מתקרבים לשם בכלל, ואפילו על ראש החוג שלהם - במרבית המקרים דרקון קטן למדי יחסית לענקים שעל כתפיהם הוא עומד - הם לא ממהרים לחלוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האנקדוטה של צ'חנובר לא באה לטעון שמטאפיסיקה היא מדע, אלא לטעון כנגד ההוראות שלך למדע טוב: על המדען להניח שהידע המדעי הקיים הוא תקף, ושסוג הבעיות שעימן מתמודדים המדענים הן "אי-התאמות". האמת היא שאדם כמו צ'חנובר חשב שהידע המדעי אינו תקף. זה בכלל לא חשוב למה, אבל זה לא היה קשור לכך שהוא ראה אי-התאמות או היה מומחה בתחום. אני אפילו אעלה את התסריט הסביר הבא: בעיניי צ'חנובר הידע המדעי נראה לא נכון, ולכן הוא הפך למומחה בתחום. אם נאמץ את העמדה של ירדן (לפחות כפי שאני מבין אותה), צ'חנובר היה צריך לבטל את דעתו ולאמץ את עמדת הקהילה המדעית, להפוך למומחה בתחום, ואז לחזור לחשוב עצמאית. האם זה נשמע סביר? בנוגע לפתיחות-לביקורת, אני רחוק מהמחשבה שמדענים הם סוכנים חופשיים ואוטונומיים. אני יודע שהפרקטיקה שונה והיא כנראה צריכה להיות שונה כדי שהמדע יעבוד. אבל בהשוואה למוסדות חברתיים אחרים, המדע, כשהוא במיטבו, כן מאופיין בפתיחות יחסית לביקורת. בכל מקרה, הקביעה שקבע ירדן היא פרסקרפטיביסטית: במה שומה על האדם להאמין. זה שאנחנו קונפורמיסטים זה דבר אחד, אידיאלים קונפורמיסטים זה דבר אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בקי בביוגרפיה המדעית של צ'חנובר, ואני לא מתכחש לאפשרות של תהליך כפי שאתה מתאר אותו: מדען מדיסציפלינה אחרת, או סתם הדיוט, "מרגיש" שמשהו לא בסדר בתיאוריה הקימת. הוא הולך בעקבות הרגשתו זאת ומגלה שאכן משהו היה לא בסדר עם אותה תיאוריה. זה תאור רומנטי ומלבב של מצב אפשרי, אבל מאד נדיר, והוא הולך ונעשה נדיר ככל שהזמן עובר פשוט בגלל הגידול בסיכוי שמישהו כבר חשב על זה לפניו. האינטרנט מלא באתרים של "מהפכנים" כאלה, מנביאי "חלב הוא רעל" ועד חסידי המפלצת מלוך נס, אבל רק אחד ממליון הוא צ'חנובר. התסריט כפי שאני רואה אותו (ירדן יוכל לתקן) הוא כזה: צ'חנובר לא אוהב משהו בתיאוריה, צ'חנובר הופך למומחה בתחום, צ'חנובר משנה את התיאוריה. בשלב הביניים הוא לא צריך לבטל את דעתו (כאילו שזה אפשרי בכלל), אבל הוא צריך לשים אותה בהקפאה עד שיעבור לשלב השלישי. אין שום הגיון להכריז "התיאוריה שלכם מכוערת ולכן שגויה" באזני המומחים, גם אם לעתים נדירות זה יתברר כנכון. לא השתכנעת? לך לבקר בדיון 1571 . אם אריק היה מספר שהרפואה הקונבנצינלית לא מוצאת חן בעיניו מסיבות א' ב' וג' ולפיכך הוא התעמק ולמד וחקר ודרש ולבסוף החליט את אשר החליט לא הייתי מניד עפעף. כשהוא מתבסס על תחושות בטן וספר רפואה טבעונית אחד אני יכול רק לקוות שאם חו"ח תיקָרה על דרכו מחלה רצינית יותר1, הוא יעדיף את דעת המומחים על פני תחושותיו. סטיב ג'ובס היה יכול, אולי, להמציא לנו עוד צעצועים מיותרים אילו היה פועל כך. ______________ 1- אם כי גם דלקת גרון חיידקית שאינה מטופלת עלולה לגרום סיבוכים לא סימפטיים, מבעיות לב ועד http://intramural.nimh.nih.gov/pdn/web.htm) OCD). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי משהו מיוחד להתנגד לו בתגובה הזאת שלך (ובתגובה האחרונה של ירדן). אולי תכתוב תגובה אחרת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כשאמרתי ''רק למדענים מהקהילה מותר (או חובה)'' זה היה ניסוח בעייתי. מותר ורצוי לכל מי שלמד את התחום לעומקו ומעודכן בו. אני חושש שבכל תחומי המדע היום זה דורש משרה מלאה במשך כמה שנים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |