בתשובה לג'וד, 03/12/12 14:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
איך הייתי ימנית והאמנתי לנרטיב שמכרו לי משל ___________________ יש לי אוטו ישן (אך יוקרתי, כמובן). לפני כשנה היתה בעיה של נזילת דלק והיא תוקנה, אבל כעבור זמן קצר התחילו בעיות התנעה, והייתי צריכה להפעיל את הסטרטר שוב ושוב ולפמפם את הדלק עד שהמכונית התניעה. לפעמים לא הצלחתי להניע והייתי צריכה לחכות דקה או שתיים ולנסות שוב, וזה תמיד היה כרוך בחשש שאציף את המנוע, שהמצבר ייגמר, מטרד של ממש. אמרו לי שכנראה במשך הלילה דלק מטפטף באיטיות והפילטר והצינורות מתרוקנים, ולוקח לדלק זמן להגיע שוב לקרבורטור (אמרתי ישן). זה היה הנרטיב שלי, התמונה בדמיוני היתה של צינורות ריקים ודלק שעלי להעלות מעלה, והעובדות חיזקו את הנרטיב כי רק אחרי הרבה סטרטר ולחיצות על הגז נראה שהדלק מגיע והמנוע מופעל. אתמול נתתי את האוטו לטסט וביקשתי מהמוסכניק שיבדוק גם את הבעיה הזאת. בערב הוא החזיר לי את האוטו. הוא בדק ברקסים, החליף נורה, תיקן משהו בהגה, ועשה טלאי באגזוז. הוא אמר שאין בעיה בדלק ושלא היה לו קושי להניע. "האוטו נדלק לך מיד?" נתתי בו מבט מפקפק ושאלתי בחשד. "כן, את רק צריכה למצוא את הנקודה" הוא ענה. היום נכנסתי לאוטו והדלקתי בנגיעה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
העיקר שהגרוטאה יוקרתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא גרוטאה! הוא היפסטרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזה רכב מדובר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתכן שמוטב רכב מעט פחות היפסטרי ויוקרתי ומגניבי וקצת יותר פועל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על הבורות, מה זה רכב היפסטרי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחיכוך מוגבל עם היפסטרים אני יכול להגיד שהיפסטרים הם אנשים מגדירים את עצמם כרחוקים תרבותית מהמיינסטרים, חלקם לא מגדירים את עצמם בכלל כי הגדרות זה מיינסטרים. גוגל העלה שהיפסטרים הם אנשים שמעריכים את הגישה הביקורתית וחשיבה חדה, כנראה שזה המקור לתת-התרבות הזו. רוב ההיספטרים שאני מכיר הם היפסטרים "בכאילו", משום מה התופעה הזו חדרה למיינסטרים ונהייתה מגניבה בפני עצמה, זה מתבטא בעיקר באימוץ אופנה מיושנת. תוכל לזהות היפסטרים מזויפים (ולא מזויפים, קשה להבדיל ביניהם) בעיקר לפי דגם המשקפיים הזה: היפסטר [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה מלכודות להיפסטרים. שימו לב לשלט של תחנת הסאבוויי בתמונה הראשונה: שדרות בדפורד, שהן ה"גראונד זירו" של היפסטרוויל, הלוא היא שכונת ויליאמסבורג בברוקלין, ניו יורק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנשיונל ג'אוגרפיק חקרו את עניין ההיפסטרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמד. אני רחוק מלהיות מעודכן בענייני סגנון לבוש, אבל היפסטרים לא נראים לגמרי אחרת? נראה לי גם שזה לא באמת סרטון של נשיונל ג'אוגרפיק. וחוץ מזה - בטח שמת לב שכל הסרטון צולם קרוב מאד למקום שבו אתה ואני אכלנו פעם ארוחת צהריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז רכב היפסטרי זה בעצם טרנטה. אני מקווה שלא הטעיתי יותר מדיי בהגדרות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. כשלמדתי באוניברסיטה לפני שנים רבות, למדה איתי אחת ממשפחה מאד עשירה, שכחלק מהסטייל הייתה נוסעת בסיטרואן דה שבו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אני חושבת שהיום הבחורה הזאת היתה נקראת היפסטרית. היפסטריות היא גישה של אנטי צרכנות וכבוד לטכנולוגיות ישנות, וסטייל שמחצין את זה. נתקלתי במונח הזה בכל מיני מקומות ומכל ההסברים לא הצלחתי להבין מה זה, וכשפגשתי את האחיין שלי באירוע משפחתי שאלתי אותו. דרך שתי דוגמאות אני חושבת שהבנתי. הוא לבש חולצת פולו ירקרקה בהירה עם צוארון תכלת, לא ''חתיכית'', שמצא ברחוב. זו חולצה היפסטרית. היתה לו מצלמת פולרויד. אותה הוא לא מצא ברחוב אלא קנה, כי אוהב טכנולוגיות ישנות. גם אני אוהבת טכנולוגיות ישנות ומי לא רצה פולרויד כשהיה קטן, אבל חשבתי שאין מה לעשות עם זה היום. דווקא טעיתי כי זה צעצוע נחמד, הוא צילם והתמונות עברו מיד ליד סביב השולחן ודיברו עליהן, וזה לא אותו דבר כמו להעביר מצלמה דיגיטלית. ההיפך מהיפסטר זה קורבן אופנה, גדג'טים, שידרוגים, מודלים חדשים, פלייליסטים, מותגים, פרסומות וכו'. אגב, נראה לי שהאוטו שלי באמת היפסטרי, יש לו כמה פיצ'רים היפסטריים, אני אברר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכונית ישנה שזוללת דלק. מצלמה שמשתמשת בסרט צילום מפולרואיד ודורשת תהליך כימי מורכב הרבה יותר כדי להפיק תמונות, במום המדפסת הביתית (אם בכלל מדפיסים תמונות). יש לך בתיק סרגל חישוב? ההיפסטר הטיפוסי נשמע לי כמו קורבן אופנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמשעשע אותי בקבוצה הנ"ל היא שנראה שחמק מעיניהם1 שמי שפועל להיפך מכל מה שהוא מיינסטרים, נותן למיינסטרים להכתיב את פעולותיו בדיוק כמו "קרבן האופנה" שחייב לציית לצווי המיינסטרים. 1 למרות ש"מודעות עצמית" היא חלק מדגלי ההיפסטר המצוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את שואלת אותי ברצינות על מגניבות? אני כבר לא יודעת... אנשים לקחו מילולית כל דבר, התלוצצתי, איציק פגע באוטו היקר שלי וקרא לו טרנטע, אז הגנתי על כבודו ואמרתי שהוא היפסטר, עד כמה שהבנתי מה זה. גם כשאמרתי שהאוטו שלי "יוקרתי, כמובן" זה היה בצחוק, חשבתי שהכמובן מסגיר את זה. בכלל "יוקרתי" זו מילה עם קונוטציה הפוכה, זו המילה הכי שגורה בערוץ הקניות. מילא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, לא הבנתי את הצחוק שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נורא, גם אני לא הבנתי ובכל זאת נשארתי בחיים. שמור את הצער לרגעים מצערים באמת, חבל לבזבז אותו על שטויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, סדר שיהיה במדינה הזאת: "טרנטה", אמר דלוור בתגובה 609272. איציק המורה אמר בתגובה 609257: "גרוטאה", ואם תתגברי על העלבון הצורב :-] ותחשבי על זה רגע - יש בזה דווקא משהו יפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) תודה רבה, זה נחמד. (הערה: אתמול כתבתי "האוטו היקר שלי", ואני חוששת שאולי התעוררו עוד אי הבנות, אז כדי לא לפגוע באף אחר ברצוני להסביר שאין כוונתי להתפאר שהוא שווה הרבה כסף. גם אין כוונתי לומר שהוא יקר לי כמו המשפחה שלי. זו רק צורת התנסחות עם חיוך בצדה, הסוס הזקן והיקר שאני שמחה שיש לי אותו. אין כוונתי לומר שיש לו רגשות כמו לסוס, גם אין לי כוונה חלילה לעודד ניצול של סוסים. ואני מתנצלת אם השתמע מדבריי שיש לי איזה אפליה בעד או נגד זקנים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באחד הימים בתקופה כשהייתי סטודנט בירושלים, עצר לי טרמפ איזה בחור נחמד עם סיאט חדשה, אדומה, יפה. באמת ילד טוב אשר מן הסתם הרגיש שהוא עושה מעשה טוב. הוא לבש סוודר וחבש משקפיים וקיבל את המפתחות מאבא. באזור פת, לא רחוק מתחנת הדלק, חטפנו בומבה קטנה. דפקו אותנו מאחור. דפקו אותנו. אני זוכר שעפתי קצת קדימה ואיך שחגורת הבטיחות התהדקה. רכב טנדר של העירייה התנגש בנו מאחור. הכביש היה עמוס. הוא עצר לרגע ויצא לראות מה קורה. ילד אשכנזי חמוד שלבש אפודה, עם משקפיים ועם האוטו החדש של אבא. מן הרכב של העירייה יצאו ארבעה גברתנים עם בגדי עבודה. גבוהים, חזקים כאלה, עם זיפים על הפנים. הם היו ערבים אבל הפרט הזה לא חשוב לעצם העניין. אבל לרגע היה נראה שכנופיית בריונים עומדת להתנפל עליו. עלינו. הוא היה מבוהל. ראית פעם ילד אשכנזי חיוור? האישונים מתכווצים, הפנים הלבנות מצהיבות. אז הוא נעמד ליד הפגוש האחורי, העיקום היה ברור, גם הפח התעקם, קילוף מן הצבע הלבן של רכב העירייה נדבק לפגוש האדום. ואז החלו חילופי הדברים. זה כלום הם אמרו, אחד אחד, סובבים סביבו, מתהלכים, האחד אומר, השני מחזק את דבריו, מה פתאום הפגוש כבר היה עקום, ככה הקולות שלהם כמו סחרחורת לראשו האשכנזי החמוד. זה היה הנראטיב שלהם. המסכן לא הצליח לפתוח את הפה מרוב שהיה חיוור. הם המשיכו לסובב אותו בכחש, והוא התחיל להאמין להם. פתאום הפגוש נראה ישר. המכה לא באמת קרתה. הם עלו על הרכב שלהם ונסעו. הוא עלה על הרכב שלו ונסע. מן הסתם הראש שלו היה עסוק בהאמנה לנרטיב שלהם. הוא לא לקח מהם פרטים, כי זה באמת כלום אבא. זה אפילו לא קרה. לא יודע, אולי בחניה. בעצם זה היפסטרים. העיקום בפגוש ובפח מוסיף לו חן. כך זה מגיע מן היצרן. מנקודת מבט פסיכולוגית אני חושב שזה מרתק לראות איך בעזרת לחץ נפשי אפשר לגרום לאדם, כל אדם, גם אם הוא מלומד, מחונך ונאור להתכחש לאמת ולשקר לעצמו. אולי אפילו לפתח הילוצינציות. כיוון שזה כנראה מטבע האדם להרגיש צורך כל כך חזק להסיר מעליו איומים, כדי כך שהוא מתחיל לראות את המציאות במבט של צפרדע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) סיפור יפה, אהבתי במיוחד את התיאור "הוא היה מבוהל. ראית פעם ילד אשכנזי חיוור? האישונים מתכווצים, הפנים הלבנות מצהיבות". (בלי קשר ישיר, סיפורי מכוניות של אשכנזיות: לפני כמה ימים הייתי ביציאה מתחנת דלק ואכשנזית אחרת, גם היא עם אוטו די ישן, באה מהצד ונתקלנו זו בזו קצת בחוזקה. שתינו יצאנו מהמכוניות, הסתכלנו על הפגושים שבעי השריטות והכיפופים שלנו, חייכנו אחת לשנייה ואמרנו לא נורא, ונסענו לשלום. זה הכיף במכוניות ישנות, הן כמו יין טוב) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא לא אהבתי את התיאור הגזעני. אפשר לחשוב שתיאור של ילד תימני או מרוקאי היה מאוד שונה. לבטח הוא היה מתקבל שונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראית פעם ילד מרוקאי חיור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאתה לא שואל ברצינות, מאחר שאתה מן הסתם יודע שהתשובה היא חיובית. או אם נדייק, נכון לומר פה מחוויר כפועל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או! רון אתה כאן? תגובה 609406 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה את ההבדל בין זה ובין הסיפור הקודם, גם כאן המסכנה פגשה בערסית ומיהרה לנוס על נפשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. בכחש סובבוהו. בכחש. סובבוהו וסבבוהו. נסובו סביבו וסובבוהו. סיבבוהו וסובבוהו. יצאו לפניו בחמת חלילים וסובבוהו. הניחו איש את זרועו על כתף רעהו וריקדו ורקעו וסובבוהו. בכחש סובבוהו. אמרו לו שהוא הרגיש מכה בגלל מהמורה בכביש ושזה לא קשור אליהם. דווקא יצאתי לעזרתו. אשכנזי במובן של בחור עדין. בכלל לא ילד. הוא היה בן גילי. אבל הוא כבר היה לגמרי מסובב. הם כבר סובבוהו. נסובו סביבו וסובבוהו. בכחש סובבוהו. בכחש. העניין עם הסיבובים הוא שבהתחלה זה לא נעים. אבל אחר כך זה הופך נעים. אתה משתף פעולה והופך להיות חלק מהעניין. נעים לך שמסובבים אותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, זה חזק (באמת, לא באירוניה כמו קודם על התיאור שלך את הבחור). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האזנתי בשימת לב לדבריו של בנימין נתניהו והוא חולק בחן אבירים, כבוד ממלכתי לשמעון פרס. בנימין ושמעון, בן רחל ובן לאה, השובב והרציני, הערמומי והתם, הצר והמודח, המוחרם והמהולל, המלך והנביא, כפתור ופרח. שניים אנשים וביניהם מתגולל אפוס לאומי שלם של התנגשות אדירים בין שני מחנות, בין שני זרמי מחשבה. שניים יריבים, שני זרים נאמנים המבקשים להוביל את עמם בדרכים שונות, והנה הן מצטלבות זו בזו שוב ושוב. בדרך נרגשת דיבר בנימין אל שמעון. שח את קומתו לפרקים להעתיר עליו דברי חנופה כמו כדי לפייסו. ושמעון הזקן, פניו קפאו לרגע כאילו נבהל, ואחר כך נצצו עיניו ברקע דבריו של בנימין, ונדמה היה שמתפרש חיוך קטן ושב על עצמו בהשלמה, ובזו הפעם על הימים שהיו. ברכות לשמעון פרס, נשיא מדינת ישראל, איש גדול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר שנים שהחברה שלי אומרת לי אותו דבר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |