בתשובה לברקת, 07/11/12 8:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא יכולה ולא מעוניינת לדבר על מצרים, בעיקר כי אני לא יודעת מה קורה שם ברמת ודאות מספקת. אני כן מכירה סיפורים (לפחות אחד שאני זוכרת ממקור ראשון) של מי שהגיעו למצרים וסבלו שם מאד מהתעללויות, אונס וכו'. הכוונה לא רק לבדואים המבריחים/חוטפים אלא לצבא המצרי בגבול או לרשויות והאזרחים המצרים עצמם. לגבי השיקולים והפרקטיקות של הבדואים, באמת קטונתי. אני יכולה רק לנחש שאם הילדה שלך נמצאת בסיני, סובלת מעינויים ואיומים, וצורחת לך בטלפון, אתה תמכור את הבקתה שלך, ואת הפרה שלך ואת כל מה שיש לך כדי לשלם לחוטפים כדי שישחררו אותה. וכן, הרבה1 מהנערות האלה ממשיכות לישראל וחוות כאן לחץ מהמשפחה שיעבדו כדי לשלוח בחזרה את הכסף ששילמו כדי לשחרר אותן. אז הן באו לכאן כדי לעבוד? הן פליטות? הן קורבנות סחר? ןרק הערה בעניין מה שיודעים במדינות המוצא ומה שלא יודעים במדינת המוצא, לפי התיאוריה הזו אפשר היה להניח שגם הבעיה של סחר בנשים ממדינות ברית המועצות לשעבר תפתר מעצמה כי משלב מסוים הן ילמדו שה"עבודה המכניסה" שמציעים להן בארצות המערב היא לא בדיוק מה שהבטיחו להן בבית. 1 לא יודעת אם "הרבה" או "לא מעט" כי את הסיפורים האלה אני מכירה דרך הנערות ולא דרך סטטיסטיקות ודוחות אז קשה לי להעריך אם אני שומעת על הרבה כאלה כי כולם מתגלגלים לכיווני או כי יש המון כאלה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו גם לא יודעים מה קורה בסיני ברמת ודאות מספקת. קבוצת המעקב של האו"ם טוענת שהכופר בקיץ 2012 הגיע לחמישים אלף דולר. מצטער, לא קונה. 3000 דולר עוד איכשהו הייתי יכול להאמין, אבל כשההכנסה הממוצעת השנתית בסודאן מסתובבת סביב האלף דולר, אזי מאוד לא ריאלי להניח שאפשר לסחוט סכום כזה מפליטים - גם בהנחה שמשפחותיהן משום מה אינן פליטות, הנחה החותרת מעט תחת הנחת היסוד שהם כן פליטים. גם היכולת של המשפחות להפעיל לחץ מסודן (למעט כמובן לחץ מוסרי) היא לא טריוויאלית, ודורשת כמה הנחות יסוד נוספות. מכל מקום, שני דברים אפשר לומר בוודאות: 1. לא יודע כמה זה "הרבה", אבל בחמשת החודשים הראשונים של 2012 היו 15% נשים במסתננים, וזו הייתה עליה חדה לעומת שנים קודמות (http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/370/462.html). 2. יש הבדל קריטי אחד שהופך את ההשוואה בין סחר בנשים לבין סיפורי הבדואים ללא-תקפה.* ההבדל הוא שהסוחרים בנשים עשו ככל יכולתם כדי למנוע הפצת הסיפורים, לכלוא-למעשה את אותן נשים. לפי סיפורי הבדואים, הם עושים ככל שביכולתם כדי שכולם ידעו. זה בהחלט אמור להשפיע על הנכונות. אם בשלב 1 הבדואים דורשים סכום אסטרונומי, ובשלב 2 כל המשפחה המורחבת צריכה לעבוד קשה כדי להשיג הון תועפות ששווה במקרה הטוב לשלוש שנים של עבודה ובמקרה הרע לחמישים שנה, אזי חיש מהר יגיע שלב 3, ובו המון אנשים יידעו מה קורה למי שנכנס לסיני בדרך לישראל. *מלבד העובדה שחלק מהמגיעות מבריה"מ-לשעבר ידעו גם ידעו שמציעים להן עבודה בזנות. למשל בפסה"ד פה: http://img2.tapuz.co.il/forums/1_122912809.doc |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |