בתשובה להעלמה עפרונית, 06/11/12 23:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, אין לי כלים כדי לענות לך עובדתית. אני כאמור רק תוהה. והטענות שאת מעלה לא משקיטות את התהייה. כלומר, ברור שהמצב באפריקה ממש גרוע, ברור שהבדואים אינם מלאכים. ברור שמדינת ישראל לא נלהבת לקלוט אריתריאים/סודנים, יהיו פליטים או מהגרים. ובכל זאת, אם הם כבר מגיעים למצרים, למה לא להישאר שם? למה להם להיכנס לסיני בדרך לישראל, אם ידוע שהבדואים מענים אותם? (יש ודאי מידע שעובר מפה לאוזן). האם הבדואים לא מצאו מישהו מניב יותר לענות מלבד אותם אנשים שיצאו ממדינתם עם התחתונים לעורם? איך בדיוק הם יוצרים מסיני קשר רציף עם המשפחות, שיעבירו כספי כופר אל מעבר לגבול? ואם לכל המשפחות הללו יש אלפי דולרים במצטבר, האם אין דרך טובה יותר להשתמש בהם (למעבר בין מדינות או לשיפור תנאי קיום, שוחד לרשויות וכדומה) מאשר לשלוח בן משפחה אחד אל מעבר לגבול ולהיווכח שגם אותו הצליחו לסחוט? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני תהיתי על כך, אם יש סבירות גבוהה שהמשפחה תיאלץ, אחרי עינויים וסבל רב, לשלוח 3000 דולר למעניו, לא היה עדיף מראש לשם 1000 דולר1, ולקנות לו כרטיס טיסה מחרטום2 לבן-גוריון. 1 ועוד נשאר כסף לחליפה יפה וכמה ימים במלון, כדי שלא יעשו לו לתייר העשיר בעיות בביקורת הדרכונים. 2 אומרים שלאחרונה גם צה"ל פתח קו טיסות בנתיב הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יכולה ולא מעוניינת לדבר על מצרים, בעיקר כי אני לא יודעת מה קורה שם ברמת ודאות מספקת. אני כן מכירה סיפורים (לפחות אחד שאני זוכרת ממקור ראשון) של מי שהגיעו למצרים וסבלו שם מאד מהתעללויות, אונס וכו'. הכוונה לא רק לבדואים המבריחים/חוטפים אלא לצבא המצרי בגבול או לרשויות והאזרחים המצרים עצמם. לגבי השיקולים והפרקטיקות של הבדואים, באמת קטונתי. אני יכולה רק לנחש שאם הילדה שלך נמצאת בסיני, סובלת מעינויים ואיומים, וצורחת לך בטלפון, אתה תמכור את הבקתה שלך, ואת הפרה שלך ואת כל מה שיש לך כדי לשלם לחוטפים כדי שישחררו אותה. וכן, הרבה1 מהנערות האלה ממשיכות לישראל וחוות כאן לחץ מהמשפחה שיעבדו כדי לשלוח בחזרה את הכסף ששילמו כדי לשחרר אותן. אז הן באו לכאן כדי לעבוד? הן פליטות? הן קורבנות סחר? ןרק הערה בעניין מה שיודעים במדינות המוצא ומה שלא יודעים במדינת המוצא, לפי התיאוריה הזו אפשר היה להניח שגם הבעיה של סחר בנשים ממדינות ברית המועצות לשעבר תפתר מעצמה כי משלב מסוים הן ילמדו שה"עבודה המכניסה" שמציעים להן בארצות המערב היא לא בדיוק מה שהבטיחו להן בבית. 1 לא יודעת אם "הרבה" או "לא מעט" כי את הסיפורים האלה אני מכירה דרך הנערות ולא דרך סטטיסטיקות ודוחות אז קשה לי להעריך אם אני שומעת על הרבה כאלה כי כולם מתגלגלים לכיווני או כי יש המון כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו גם לא יודעים מה קורה בסיני ברמת ודאות מספקת. קבוצת המעקב של האו"ם טוענת שהכופר בקיץ 2012 הגיע לחמישים אלף דולר. מצטער, לא קונה. 3000 דולר עוד איכשהו הייתי יכול להאמין, אבל כשההכנסה הממוצעת השנתית בסודאן מסתובבת סביב האלף דולר, אזי מאוד לא ריאלי להניח שאפשר לסחוט סכום כזה מפליטים - גם בהנחה שמשפחותיהן משום מה אינן פליטות, הנחה החותרת מעט תחת הנחת היסוד שהם כן פליטים. גם היכולת של המשפחות להפעיל לחץ מסודן (למעט כמובן לחץ מוסרי) היא לא טריוויאלית, ודורשת כמה הנחות יסוד נוספות. מכל מקום, שני דברים אפשר לומר בוודאות: 1. לא יודע כמה זה "הרבה", אבל בחמשת החודשים הראשונים של 2012 היו 15% נשים במסתננים, וזו הייתה עליה חדה לעומת שנים קודמות (http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/370/462.html). 2. יש הבדל קריטי אחד שהופך את ההשוואה בין סחר בנשים לבין סיפורי הבדואים ללא-תקפה.* ההבדל הוא שהסוחרים בנשים עשו ככל יכולתם כדי למנוע הפצת הסיפורים, לכלוא-למעשה את אותן נשים. לפי סיפורי הבדואים, הם עושים ככל שביכולתם כדי שכולם ידעו. זה בהחלט אמור להשפיע על הנכונות. אם בשלב 1 הבדואים דורשים סכום אסטרונומי, ובשלב 2 כל המשפחה המורחבת צריכה לעבוד קשה כדי להשיג הון תועפות ששווה במקרה הטוב לשלוש שנים של עבודה ובמקרה הרע לחמישים שנה, אזי חיש מהר יגיע שלב 3, ובו המון אנשים יידעו מה קורה למי שנכנס לסיני בדרך לישראל. *מלבד העובדה שחלק מהמגיעות מבריה"מ-לשעבר ידעו גם ידעו שמציעים להן עבודה בזנות. למשל בפסה"ד פה: http://img2.tapuz.co.il/forums/1_122912809.doc |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי המידע מפה לאוזן: יש את הכתבה הזו על כפר מנדא ועל היותו מוקד עליה לרגל לסודנים ששמעו שממש כיף שם. לשמוע על כפר מנדא ושכדאי להגיע לשם ולמצוא שם עבודה הם שמעו, ועל כך שיש בדואים ממש רעים בדרך שמענים וסוחטים סודנים שנקלעים לתחומם - הם לא שמעו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל גוף הכתבה השתחל פריט מידע ששוחרי ההגירה מסודן משתדלים מאוד להצניע: השיח' מוחמד נימר, אימאם מסגד "אשוהדא" הממוקם בקצה המזרחי של כפר מנדא בו רבים מהצעירים הסודאנים מתפללים, אמר כי "כשהם התחילו להגיע לכאן ומצאו עבודה בירכנו על זה. בסופו של דבר מדובר בעם הסובל מרדיפה ומחפש מקלט ואנו כערבים פלסטינים ומוסלמים רואים בכך חובה מוסרית לעזור להם.. ג'וד, לתשומת לבך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו שם מספר בפירוש שקרוביו במולדת שואלים אותו אם כדאי להגיע או לא. (חוץ מזה, התגובות צודקות לגבי המינוחים שנבחרו לכתבה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי בגלל התשובות שהקרובים מקבלים, ואולי בגלל גדר ההפרדה, זרם המסתננים כמעט פסק: בינואר השנה נרשמו 2,295 מסתננים, ואילו מתחילת החודש (שאנחנו די קרובים לסופו), רק 27. עכשיו עולה השאלה מה לעשות עם עיר האוהלים ההולכת ונבנית. "הארץ": הוקפאה הקמת עיר האוהלים למהגרים בדרום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לשכן שם את המילואימניקים עד שתופר הפסקת האש. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |