בתשובה להפונז, 04/11/12 13:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כדאי להזביר שכשאתה רוכש תקליט או ספר אתה הופך להיות בעליו של הנייר או הויניל, אבל לא של התוכן1. התוכן כמעט2 תמיד יהיה בבעלות של מישהו אחר. למעשה, מה שאתה קורא לו "בעלות" הוא עוד צורה של נגישות. 1 ולראיה, בעמודים הראשונים של כל הספרים שיש לי יש בפיחה דף עם הבהרה שכל הזכויות שמורות ושאסור לי להעתיק או להשתמש בחומר בלי רשות מפורשת מבעליו האמיתי. 2 וכאן עולות שתי שאלות: 1. לעורכי הדין - משה קנה ספר ואחרי כמה שנים של קריאה נלהבת הדבק התפרק והדפים התפזרו. בגל שמשה אהב את הספר הוא אסף את כמעט כל הדפים והדביק אותם מחדש. אבל כמה דיפים בפתיחה, ביניהם הדף עם ההבהרה שכל הזכויות שמורות, נאבדו לו. כמה שנים אחר כך משה מת, והוריש את כל רכושו ליוסף, שמכר את כל הספריה של משה לראובן, שמכר את הספר הספציפי לבנימין. בנימין מאד התלהב מהספר, והחליט להעתיק אותו. אחרי שהוא בדק שלוש פעמים ושם לב שאין זכויות שמורות על הספר הוא הניח שמדובר בתוכן חופשי והעתיק אותו. האם בנימין עבר על החוק? (בהנחה שכן, מה הטעם בדף שאומר שכל הזכויות שמורות אם ברירת המחדל היא שכל הזכויות שמורות?) 2. לעתידנים - מה היה קורא אילו עולם התרבות לא היה מאפשר צריכת חומר בחינם? אילו כל הגלריות והמוזיאונים היו נסגרים (רוצה לראות תמונה של פיקאסו, בבקשה, תקנה אותה), אילו כל הספריות הציבוריות היו נסגרות, אילו כל תחנות הרדיו והטלויזיה (שלא בכבלים) היו נסגרות ואילו התוכן באינטרנט היה הופך לתוכן בתשלום... מי היה בוחר בכתיבה, ציור או שירה כתחום עיסוק מקצועי, איזה סוג של ספרים, ציורים ושירים הם היו מייצרים, וכמה אנחנו היינו נהנים מזה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. אלע"ד, אבל יש זכויות יוצרים על תוכן באופן אוטומטי. הדף רק מבהיר למי שייכות הזכויות ומאיזו שנה היצירה (למרות שלמיטב הבנתי זה לא משנה במצב הנוכחי: היצירה תחזור לרשות הכלל רק בחלוף 70 שנים ממות היוצר). 2. אל"ע ולא סובל יותר מדי מסיוטים. כהערת אגב, גם ערוץ 2 וערוץ 10 אינם בחינם, אולם מי שמממן הם המפרסמים ולא הצופים. כמוכן ששכחת לציין את האדריכלים שהיו מפסיקים לתכנן בניינים כדי שלא נהנה בחינם מיצירות האומנות שלהם: תגובה 601385. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בשביל להבהיר למי שייך התוכן וממתי אפשר היה לחסוך 90% מאותו דף. 2. משום מה יש כאן מישהו שחושב שמימון על ידי פרסומות זה רע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2 לא צריך להיות עתידן1 בכדי לדמיין מצבים שהיו שגורים מזה מאות וא/או אלפי שנים: 2.א. מה שצפריר אמר. 2.ב. במילון שלי, מחיר כניסה של 25$ למבוגר (סתם דוגמה, מחיר כניסה למטרופוליטן, ניו יורק ) איננו חינם ולא קרוב לחינם. 2.ג. איזה אחוז בארץ, למשל, מהווים הערוצים החינמיים? 2.ד. ספרים, ציורים ושירים קיימים לפחות 5000 שנה לפני היות האינטרנט. כמה נהנינו מזה עד 1995? המון. 1 או נביא שוטה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ממש לא היו שגורים במשך מאות או אלפי שנים. למעשה, אני לא חושב שזה מצב שהיה קיים אי פעם. הומרוס אפילו לא כתב את הסיפורים שלו... ב. דמי הכניסה למטרופוליטן מממנים 15% מעלות אחזקתו. למוזיאונים אחרים בעולם הכניסה חינם לגמרי. את הציורים שמוצגים במטרופוליטן אתה יכול לראות בחינם ובאופן חוקי לחלוטין אם תלחץ, למשל, על זה. ג. לא יודע. מה זה משנה? ד. והשאלה שלי היא כמה היינו נהנים מהם אלמלא היו אמצעי הפצה חינמיים (ספריות, חנויות יד שניה, רדיו, טלויזיה, גלריות, מוזיאונים, כבר נתתי רשימה למעלה, רובם, שים לב, היו קיימים לפני המצאת הרשת)? יש לי תחושה שאם קפקא היה רוצה להיות עשיר הוא היה הולך להיות עורך דין, ושאם ואן גוך היה רוצה להיות עשיר הוא היה הולך להיות סוחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני לא מסכים. ב. לא נכון, למשל מחירי כניסה ללובר. ג. זה כי הוצאת טלוויזיה בכבלים מהמשחק בתגובתך הקודמת. ד. שוב אנחנו בהבדל בין ספריות להורדות לא חוקיות באינטרנט? ושוב אתה חוזר על רשימה שבתגובה קודמת כבר הראינו שאינם חינמיים (חנות יד שנייה חינמית? דא?). א.-ד. נראה שאנחנו לא מסכימים על רוב הסעיפים1, ואם היה לך ניק קבוע הייתי עשוי לומר כהרגלנו. לא נורא, נתגבר, יש דברים קשים יותר. 1או טוחנים מים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא מסכים למה? שהיו ספריות ציבוריות לפני 1995? זה באמת נושא לדיון?! ב. 62% מתקציבו של הלובר ממומן על ידי משלם המיסים הצרפתי. אגב, זה לא אומר ש38% ממומן על ידי רוכשי כרטיסי הכניסה. אותו הדבר (=מימון על ידי תורמים, משלמי מיסים, פרסומות, צילום סרטים...) תקף לעוד מוזיאונים רבים בעולם. אני בטוח שאם תחפש תמצא אחד שלא. לא ברור לי מה זה יעזור לך, אבל זה שאתה מביא עוד מוזיאונים שכן בטח לא יעזור. ג. נכון, אבל השאלה: "איזה אחוז מהווים הערוצים החינמיים" לא רלוונטית. מבט קצר בלוח השידורים של הוט להיום יגלה לך שערוצי הכבלים משדרים תוכניות כמו: "ג'ימי קימל", "קרוב רחוק", "מופע שנות השבעים", "מיכאלה", "פול מרטון באירופה", "פגיעה הקפית" ועוד. רובן, אם לא שמת לב, לא נוצרו לכבלים בישראל, וההשפעה התרבותית של השאר היא, נראה לי, זניחה. השאלה שלי היא (למקרה ששכחת) איך היתה נראית התרבות שלנו אם כל הטלויזיה (בעולם) היתה טלויזיה בכבלים, אם כל יצירות האומנות בעולם היו מוצגות אך ורק בבתיהם של משפחות האצולה, אילו כל הספרים היו נקראים רק על ידי מי שלא נכנס לספריה ציבורית ואילו כל המוזיקה היתה נשמעת רק על ידי רוכשי תקליטים (בלי רדיו). אם התשובה שלך היא: "התרבות היתה נראית כמו מיכאלה" אז זאת תשובה טובה (במובן שהיא עונה על השאלה) ורעה (במובן שאני משוכנע שאפילו מעריצי מיכאלה לא היו רוצים לחיות בעולם כזה). למעשה, אני משוכנע שיש יצירות טובות בהרבה מ"מיכאלה" נוצרו אך ורק לשידורי הכבלים (אם כי אני בספק אם הן היו נוצרות בעולם בו כבלים היא שיטת השידור היחידה). ד. מה ההבדל בין הספריות להורדות (ומה הקשר בכלל בין הורדות לשאלה?)? כן, חנות ספרים יד שניה היא חינמית במובן שכשאתה קונה ספר יד שניה אתה לא משלם לסופר. נראה לי שהרבה יותר קשה לא להסכים אחרי שמנסים להבין למה לא מסבימים (אם כי יש סכנה שבמקרה כזה תצטרך ממש לחשוב על תשובה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכתבו לך, זה מצב שהיה קיים מאות ואלפי שנים. אבל אז, כמו גם היום, היתה גם אמנות ספונטנית ולא ממוסדת: טרובדורים עם כלי נגינה נייד, אומנים ביתיים זעירים (רישום, גילוף ותחריט, פיסול ועוד), חורזי חרוזים עממיים, מספרי סיפורים "קהילתיים" ועוד ועוד. אין דבר כזה, בני אדם שלא יוצרים או צורכים אמנות, גם אם לא מעורב בעניין כסף גדול. (בהשלכה לדיון כאן, נדמה לי שהיום מצפים שיוצרי הציורים בקפלה הסיסטינית יקיימו את עצמם כזמרי רחוב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוצרי הציורים בקפלה הסיסטינית קיבלו תשלום מסיקסטוס ה-4, בעל הבית של הקפלה. כל עוד יהיו שליטים עשירים וחזקים, יהיו גם אדריכלות ואומנות מונומנטלית. הדיון כאן הוא על אומנות המונית - שעד למאה האחרונה שוכפלה בידי צרכניה ללא הגבלה. מאזיניו של הומרוס היו חופשיים לדקלם את שיריו אחרי שהלך לשורר בכפר אחר. היום (במאה האחרונה) השיעתוק מדיוק יותר ופשוט יותר, ולכן מנסים להכפיף עליו חוקים חדשים. אולי זה כדאי, אולי זה מועיל, אולי זה צודק, אבל זו המצאה חדשה. פתאום אסור ליוצרים הקהילתיים להעתיק מן הגדוילים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד מאיתנו לא היה משמיע אפילו ציוץ1 לו היית מדקלם שירים של אחרים או סיפורים של אחרים ברחובות העיר או הכפר. אני מסתכן גם בניחוש שלא היינו קוראים לכך שיכפול. 1 אמיתי, לא בציוצר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה באמת. הבעיה היא ש"אתם" אוסרים "עליי" לדקלם שירים בפומבי מול קהל משלם, אם בעל זכויות היוצרים נעלב מהדקלום שלי (למשל, אם הוא מדוקלם לצד שירי זימה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודה שבקשר לדיון על זכויות היוצרים הלא-דיגיטליות1, כולל שמיכות לשירים מוכרים, יש לי פחות מה לומר מאחר שהעמדה שלי לא לחלוטין ברורה אף לעצמי. אז תרשה לי לא להיסחף2 לתת-הענף הזה, שכמובן עשוי להיות מעניין בפני עצמו. 1 שהוא די אופ-טופיק מהדיון המקורי כאן לטעמי 2 הפונז משתדל בכל כוחו לצאת מהתגובה לפני שהוא כן ייסחף גם כאן... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא הקליט את הומרוס והשמיע אותו בדיוק נמרץ בכיכר העיר. מי שחזר על חרוזיו, בדרך כלל לא ממש רשם אותם, וחזר באופן חופשי עם אלתורים ותוספות. קוראים לזה שירי עם, ויש גוף מסיבי של יצירות כאלו, שאין מי שחתום עליהן, ושיש להן המון גרסאות ששרדו (ואינספור שלא שרדו ולא תועדו). השעתוק הטכני השפיע גם על עניין ה''גרסא'' (של היצירה המוזיקלית, במקרה זה). יש את הקלטת האולפן של השיר, שהיא ''נצחית'' (זוכרים כל פריטת מיתר גיטרה בעותק הזה וכל אנפוף של הזמר) ויש ביצועים בהופעה, שאפשר לאהוב יותר או פחות, אבל הביצוע המקורי הפך למעין אייקון - שכל שחזור שלו נמדד במידת הקרבה או הריחוק מהמקור. זה בדיוק המקרה ההפוך מזה של שירי העם. וכן, השעתוק הטכני השפיע על החשיבות של זכויות היוצרים. והמפץ הדיגיטלי משפיע על ההתנערות מהן. ייתכן שאפשר לדמיין התפתחות טכנולוגית נוספת שתביא לחשיבה מחודשת, שונה לגמרי, על כל העניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך ברור לי מה בדיוק את רוצה להגיד בחלק לפני הסוגריים אז אני אתייחס רק לסוגריים. ובקשר לסוגריים, אני לגמרי לא מסכים. יחסית ליוצרים מצליחים (אם כי לא תמיד מוכשרים) בני ימינו, מיכאלנג'לו היה אדם עני. לא רק יחסית ליוצרי בני ימינו, גם יחסית למי שמימן אותו (האפיפיור). היום המצב בדיוק הפוך, פול מקרטני, ג'סטין ביבר וברברה סטרייסנד הם אנשים עשירים. לא סתם עשירים, מהאנשים העשירים שחיים היום. עשירים בהרבה (גם יחסית לתקופתם) מליאונרדו, הומרוס, שייקספיר, מוצארט, מיכאלנג'לו או אפילו ורה לין. הם עשירים בהרבה ביחס לצרכנים שלהם1. נוצר כאן עולם בו יוצר מצליח לא רק נהפך לעשיר או עמיד, הוא נהפך למולטי-מליונר, ג'ניפר לופז מרוויחה 52 מליון דולר, אדם סנדלר 37 מליון. לדעתי אלה מספרים מופרכים לחלוטין. אף אחד לא רוצה שהם ירעבו ללחם, או שיקיימו את עצמם כזמרי רחוב2, אבל יש מרחק גדול בין ה-12 מליון שמריל סטריפ מקבלת4 לזמר רחוב. ובמרחב הזה אני ואת מתקיימים די טוב. במקביל למעמד היוצרים המולטי-מליונרים האלה נוצר מעמד מקביל, גדול בהרבה, של יוצרי חסרי כל שאוספים אגורה אחרי אגורה בעבודות משפילות, רק על מנת לקבל את ההזדמנות ליצור, לפעמים בחינם, לפעמים הם אפילו ישלמו כסף, לפעמים הם ישלמו בגופם או בכבודם, רק על מנת לקבל את ההזדמנות להיות הג'יי. קיי. רולינג הבא. המצב הזה הוא, לדעתי, בלתי סביר, וכשאני קורא את דב"א מתבכיין על זה שאני גוזל את כספו3, אני פשוט לא יכול למחוק את התמונה של הכרס שלו מדמיוני. 1 כל כך עשירים, אגב, שהם פשוט לא מסוגלים להתחבר לחיי היום יום של הצרכנים שלהם... 2 לא שיש בזה בעיה. 3 גם כן גזילה, קראתי 30 עמודים והחזרתי לספריה, אילו הייתי משלם הייתי דורש את כספי בחזרה. 4 איך זה שיש עדיין מי שמשלם לה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות נראה שאלה שהזכרת אכן שווים את זה. לדוגמה, אדם סנדלר, אם תסתכל כאן: מוג'ו הקופות במבט מרפרף נראה שהסרטים בכיכובו מרוויחים לפחות 200 מיליון דולר לשנה, ובאופן די יציב. ז"א שעל כל דולר שמשולם לו, חברת הסרטים מרוויחה מהסרט 10$. ודי ברור שחלק ניכר מזה נובע מהאיכויות האישיות שלו, יהיו אשר יהיו. זה הרבה יותר ממה שאתה יכול לומר על מנהל הבנק1 שלך, שמרוויח לא פחות הייתי מנחש. 1 המטאפורי, ובאמריקאית לצורך ההשוואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסרטים שלו מרוויחים כל כך הרבה, בין השאר, בגלל המצב החוקי הקיים - מצב חוקי שאיננו חוק טבע, ושעליו אנחנו מקיימים את הדיון הזה. במצב חוקי אחר הוא היה מרוויח סכומים אחרים1. אם, למשל, הוא היה מרוויח 10% ממה שהוא מרוויח היום (ז"א 3.7 מליון דולר) הוא עדיין היה אדם מאד עשיר, יותר ממני, יותר ממנהל הבנק שלי, ואני חושב שגם יותר ממך. הוא לא היה נאלץ להופיע ברחוב תמורת פרוטות, אבל אולי הוא לא היה יכול לקנות עשרה בתים בחמש מדינות2. אם למשל, במקום לתת זכויות לסרט ל75 שנה, אפשר לתת זכויות רק ל-7 חודשים , ז"א רק לתקופה שהסרט נמצא בקולנוע, ואז לאפשר לכל מי שרוצה לצפות בו בחינם, להעתיק אותו או להשתמש בו כרצונו. נגיד שהרווחים ירדו ב-20%, אז סנדלר ירוויח 80% (!) ממה שהוא מרוויח היום, הרבה מעל הסביר, ומצד שני אנחנו נהנה מתרבות חופשית יותר, בדיוק כמו בני דורו של מיכאלנג'לו, ואבדסורדים כמו דונלד-דאק נגד דודו גבע לא יוכלו להתממש. ואם בעקבות שינוי המצב החוקי זוועות כמו "מלון טראנסילבניה" לא יראו אור יום, אז הרווח שלנו הוא רק כפול. 1 זאת היתה נקודת הפתיחה של ברקת, אם הבנתי אותה נכון: אם תשנה את המצב החוקי הוא יאלץ לשיר ברחוב. 2 אני לא הולך לבדוק כמה בתים באמת יש לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה שלפי מתאר הרווחים של בלוקבאסטרים אמריקאיים כיום, כעבור 7 חודשים הם כבר הרוויחו 99% לפחות מכלל הרווחים שלהם (לפחות מהקרנות באולמות. מרצ'נדייזינג למיניו זה דבר אחר). אז מה זה ישנה לך שסנדלר ירויח אחוז פחות? כנראה שמי שייפגע דווקא זה הסרטים הקטנים יותר, שכיום מגיעים בקושי לכיסוי ההוצאות שלהם. ככלל אגב זה נראה לי תחום מאד מאד שונה מספרים למשל, ולכן לא הייתי משליך מאחד על השני. אני גם לא בטוח שאפילו מבנה הרווחים של סרטי קולנוע מחוץ לארה"ב דומה בכלל למה שאתה מציג כאן. בארץ, למשל, זה וודאי שונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה 99% אז זה על אחת כמה וכמה... הסרטים הקטנים לא מרוויחים מזכויות ולא מפסידים מהורדות. נראה לי שהמפסידים הגדולים יהיו עורכי הדין. בארץ זה שונה משום שבארץ אנחנו (=משלמי המיסים) משתתפים בעלות ההפקה של הסרט, ולכן גם כאן זה על אחת כמה וכמה (מגוחך שסרט שאני ממינתי את ההפקה שלו והשתתפתי בהכשרה של השחקנים, הכותבים והבמאים יהיה בבעלות שלהם והם יוכלו לתבוע אותי אם אני אצפה בו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 כאמור, לא הבנת כלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובתך דווקא ברורה מאוד, אבל צדקת בכך שלא הבנת אותי. לא דיברתי על רמת ההכנסה (ברור שיש זמרים מולטי מיליונרים) אלא על אופן ההשתכרות, ועל התלות במשלמים קטנים ורבים, שברצותם ייתנו וברצותם לא ייתנו. אני דווקא לא בעד חוק שיאפשר לכל משורר שהוא להתפרנס מיצירתו במימון הממשלה. אבל כן בעד מלגות כתיבה ממשלתיות ועירוניות, למשל, מעבר לפרסים הספרותיים. (אני שמחה בשמחתה של ג'יי.קיי רולינג, אם כי את הארי פוטר התחלתי לקרוא ואחרי 30 עמ' בערך נואשתי סופית מהפלקטיות וההומור השטוח. אבל אני לא חובבת פנטזיה גם כך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ברירת המחדל היא שכל הזכויות שמורות עד שחולפות 70 שנה מיום מותו של הסופר. זה לא רלוונטי אם כן כתוב "כל הזכויות שמורות" בתחילת הספר וזה לא רלוונטי אם מופיעה פיסקה שלמה שמסבירה מה אסור לך לעשות. מה הטעם בדף שאומר שכל הזכויות שמורות? באמת אין בו הרבה טעם. למה עושים את זה בכל זאת? כי זה דורש מעט מאד מאמץ מההוצאה ומאפשר לה להבהיר, גם למי שאיננו מכיר את דיני זכויות היוצרים, מה אסור לו לעשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, יש הסבר מעניין לכך בAll rights reserved [Wikipedia]: אמנת בואנוס-איירס של 1910 קבעה שצריך לשמור על זכויות אם מופיע הביטוי. בשנת 2000, ניקרגואה הצטרפה לאמנת ברן, שאינה מחייבת את הביטוי - ובכך כל המדינות החתומות על אמנת בואנוס איירס חתומות גם על אמנת ברן. הדבר הפך את אמנת בואנוס איירס לחסרת משמעות (יחד עם הביטוי הנ"ל). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |