בתשובה לארז לנדוור, 07/10/12 19:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למעשה יש חפיפה בין הדברים כי "האדם נולד אל תוך תבנית תרבותית כוללת והיא שמעצבת את זהותו. אין אדם אוניברסאלי. ההתנהגות נקבעת יותר על ידי תבניות התרבות מאשר על ידי מטען גנטי". דת, לאום, עם, בעצם משרתים אותה מטרה. (לפי קורס במכללת אורנים) גירץ ראה את הדברים כך: קליפורד גירץ ( Clifford Geertz, 1926- ) The Interpretation of Cultures . BasicBooks, 1973 (קיים גם בעברית "פרשנות של תרבויות",הוצאת כתר, 1990) ראיית התרבות כמכלול כישורים ונטיות של התנהגות המעוצבים חברתית ומועברים בחברה מדור לדור. חשיבת האדם היא ציבורית ופומבית מכיוון - אומר גירץ – שהמשמעות היא כזו. אין תרבות אינדיוסינקראטית. תפיסת התרבות כמילייה שבתוכו יוצר האדם את עצמו. נטלת מהאדם את תרבותו - לא תקבל אדם נטול תרבות, פרא דוגמת "בעל זבוב" של גולדינג, אלא יצור לא אנושי. האדם המתורבת הנו תוצר התפתחותי בן מליוני שנים שבו היווצרות התרבות יילדה את האדם המוכר לנו והשפיעה באופן אבולוציוני גם על התפתחותו הפיסית, בעיקר מערכות המוח והעצבים שלו. האדם יצר את עצמו דרך שכלול תרבותו. התנהגות אנושית אפשרית רק במסגרת של תרבות. ישנה גישה המפרידה בין רובדי הזהות האנושית: רובד ביולוגי, פסיכולוגי, חברתי ותרבותי. כך גם מתאששות דיסציפלינות מחקר שונות. אבל האדם הנה ישות אינטגרטיבית של כל אלו והתרבות היא מכלול דרכי התגובה לכל המרכיבים הללו ולנסיבות החיצוניות של חיי האדם. מהות החשיבה האנושית היא יכולת האדם לבטא את מציאותו בסמלים. מערכת ההסמלה המוכרת בכל החברות האנושיות היא הדת, אבל הדתות נבדלות זו מזו ולא ניתן להגיע למודל אוניברסאלי של דת אנושית. האדם נולד אל תוך תבנית תרבותית כוללת והיא שמעצבת את זהותו. אין אדם אוניברסאלי. ההתנהגות נקבעת יותר על ידי תבניות התרבות מאשר על ידי מטען גנטי. הדת היא אחת ממערכות התרבות הבסיסיות ביותר שיצרה החברה האנושית. באמצעות הדת הופך האדם את הכיאוס של המציאות לקוסמוס. הגדרת הדת היא: "מערכת של סמלים מקודשים שבאים לתכלל אתוס של עם ואת השקפת עולמו" (גירץ , ע' 91). הדת היא מערכת הוליסטית של 'סמלים נותני משמעות' שמספקת הסבר להיווצרות העולם, לסדריו הגיאוגרפיים, להתנהלותו, למוסדות החברתיים הקיימים בו ונותנת לו אופק מוסרי. מתוך הדת בונה האדם את השקפת עולמו ואת דרך חייו. הדת מספקת דרך להתמודדות עם הסבל שבחיי האדם, מוות, מחלות, כאב, עוול. כמערכת תרבותית יש לדת חשיבות עצומה בהתפתחותה של החברה האנושית אבל היא מאבדת מהחסינות שהעניקה לה הקדושה האלוהית - היא נידונה להשתנות ולהתפתחות היסטורית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כל זה טוב ויפה אבל הציונות לא היתה יכולה להתפתח ללא התמורות הספציפיות שעברה יהדות מזרח אירופה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה המושקעת שלך ראויה ליותר יחס. ברגיל יש מי שמבקש להתייחס אל הדת כאל שאלה של אמונה בלבד. האם יש אלוהים, או אין אלוהים. אבל אתה מראה שהדת גם מעניקה זהות ברובד הפסיכולוגי, החברתי, התרבותי. היא מעניקה משמעות למוסדות חברתיים וכיו''ב. אני וכנראה גם אתה חושב שאי אפשר להפריד את הדת מן הלאום היהודי. הדת היהודית היא היסוד המכונן של העם היהודי. לא רק כי עניינים לכאורה חילוניים נפלו במקרה בתחומם של אנשים דתיים, אלא משום שאותם עניינים, כמו חוק, שפה, מנהגים עוצבו מתוך יחס של אמונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם דת זה : "מערכת של סמלים מקודשים שבאים לתכלל אתוס של עם ואת השקפת עולמו", הרי דת ובטח ובטח הדת היהודית, היא הסיפור שהשבט היהודי ואחר כך העם היהודי מספר לעצמו על עצמו, על העולם, על המשמעות לקיומו, כלומר זה לא רק חוקים, אלא תפיסת עולם שלמה, וההפרדה בין דת ללאום היא מלאכותית. נכון שיש מי שמתחיל להיתייחס למילה "לאומיות" כתופעה שהחלה מהמאה ה-19 אבל מה פריט המידע הזה נותן לנו בעצם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. ומתנצל שהנחתי שאת הוא אתה. אגב, האם תוכלי לומר מה המובן של המילה תכלול? שמעתי אותה פעם, ונדמה לי שהיא חידוש עברי למילה לועזית. ואולי במקרה את יודעת גם לומר האם המילה אשמורת היא מילה נרדפת למשמרת. אשמורת הליל, משמרת הליל. לילה טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תכלול - integration אשמורת - אשמורות הלילה [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כלומר זה לא רק חוקים, אלא תפיסת עולם שלמה, וההפרדה בין דת ללאום היא מלאכותית." בודאי שזו תפיסת עולם שלמה אבל כזו שמנציחה את שלטון הדת עצמה ולא לאומיות "מושהית". "נכון שיש מי שמתחיל להיתייחס למילה "לאומיות" כתופעה שהחלה מהמאה ה-19 אבל מה פריט המידע הזה נותן לנו בעצם? " הבנה היסטורית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלא החברה, שהדת משרתת אותה, אתוס:(מתוך ויקי מילון) 1.מערכת של אמונות, סטנדרטים, ערכים ועקרונות מנחים, המאפיינת קבוצה, אומה או תנועה רעיונית. אתוס שואב את כוחו, בין השאר, ממיתוסים. "מבחוץ ומבפנים חווה כעת החברה הישראלית תביעה זהה: להגדיר את עצמה, להסביר לעולם ולעצמה "מה הסיפור שלנו," או במילים אחרות: לכתוב ולנסח מחדש את האתוס הלאומי." מיתוס:(מתוך ויקימילון) 1.סיפור עם, שמתאר אירועים שיש להם חשיבות יוצאת דופן מבחינת קהילה מסוימת, לרוב בהשתתפותם של אלים או של גיבורים על־אנושיים, התורם לעיצוב זהותה ותפיסת עולמה של קבוצה מסוימת, המאמינה בנכונותו של סיפור המיתוס. אפלטון הגדיר את המיתוס כסיפורה של התרחשות אלוהית במציאות המוחשית. אלוהים לא חשוב, איך אנחנו בוחרים להבנות את המציאות כדיי לשרוד ומה הערכים שיש להם משמעות לחיינו , זה מה שחשוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדת לא משרתת את החברה. כהניה שולטים עליה באמצעות כללי טקס ופולחן ומסיתים את בניה להרוג אחרים שלא משתייכים לאותה קבוצה ולפיכך ''כופרים'' בדת ה''אמיתית'' וה''נכונה''. אתוס הנשען על מסורות דתיות רק מקדש את הבורות ולא את ההבנה ההיסטורית והבנת העולם בכלל. לא ברור מה פשר ההתרפקות הסנטימנטלית הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטקס והפולחן נמצאים בכל חברה, גם בקומוניסטית, גם בדמוקרטית ליברלית. יום העצמאות, יום הזכרון, אחד במאי וכו' יש מוסדות ראשוניים-משפחה יש מוסדות משניים- דת (אבל לא רק דת כמובן). לא תירצח, לא תגנוב, לא תעמוד על דם רעך, וכן גם הכרתת זכר עמלק, לך ולזרעך נתתי את הארץ הזו, ובמקביל הייה אוהב שלום ורודף שלום, רבי עקיבא הוא גילגול של תיקון מזרע עמלק. כול התפיסות הללו, מטרתם לא לגרום לך להבין את המציאות כמו שארז לנדוור רוצה שתבין, אבל יש לזה מטרה בפני עצמה, התינוק חייב אמא שתטפל בו, היא זקוקה לעזרה מהמשפחה, המשפחה חיה בקהילה, בעם, בעולם. כדיי שלא ירצחו את האמא והתינוק יחייה, יש חוקי התנהגות, דרך בה הולכים, מסורת, הלכה. בפני שיבה תקום, ניתנה תורה למשה בסיני, מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך ומכאן לך ולמד. הדת משרתת את החברה, (כוהנים ופוליטקאים שמשרתים קודם כל את עצמם, יש גם בחברה חילונית, אסד וסטלין והיטלר לא יותר טובים מחומני, הרב עובדיה והמופתי של ירושלים- חג' אמין אל חוסני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהשליכך את הרב עובדיה אל הקלחת, ועוד בין צדיקים שכאלה, אתה מסתכן סכנה גדולה: איחוד הפתיל הארוך הנוכחי עם הפתיל הארוך בפני עצמו שהחל עם אנלוגיות שכאלה לאחרונה, עשוי לגרום ללולאה רקורסיבית כה מאסיבית, שתקריס את האייל הקורא לתוך עצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעבר האנושות אכן חייתה בקהילות דתיות וזהותם, תרבותם ותפיסותיהם של החיים בהן נקבעה לפיה (ואף על פי כן ראוי להצטער על כך שהמונותאיזם ניצח את המורשת היוונית-רומית) וכמובן משפיעה עד ימינו (לטוב ולרע כפי שמראים הדוגמאות שהבאת) אבל אין הצדקה להתרפקות עליה או להכרזת הבלים כגון שהדת היא-היא הלאום של ימים עברו. "רבי עקיבא הוא גילגול של תיקון מזרע עמלק". מה זה? מיסיונריות יהודית ניו-אייג'ית? כמובן שדיקטטורים "חילוניים" גרועים לא פחות מאנשי דת קנאים אבל אידיאולוגיות מודרניות כקומוניזם, פאשיזם ונאציזם הן דתות בפני עצמן והכנסיות שירתו משטרים אילו בחפץ לב במידה ויכלו, בודאי יותר מכפי שנטו לשתף פעולה עם דמוקרטיות ליברליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר הזוהר מתוארך למאה ה 13 ע"י מחקר אקאדמי והמאה הראשונה ע"י חסידים שוטים, לא ניו אייג' בשום מיקרה. אני לא מתרפקת על שום דבר, אני חילונית. אבל כן למדתי קצת על דורקיהם וגירץ ולוי שטראוס ותאוריות בסוציולוגיה של הדת. והדת בזמננו אנו עדיין חשובה ועדיין משפיעה. המיתוס משרת את האתוס, את הסיפור של העם. ו"כבד את אביך ואת אמך" בצורה זו או אחרת נמצא גם בדתות לא מונותאיזיות וגם בסרטי "אל תשכח מי אתה, כי המישפחה תעמוד לצידך כשכל האחרים ינטשו" מבית המידרש של הוליבוד. אבל אתה צודק, דת זה דת, עם זה עם, ולאום זה משהו לא מוגדר ולא ממש משנה, שלא צריך להדיר שינה מעיננו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלה הם פני הדת שאת מתרפקת עליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא מבין עיברית? אני חילונית. אני יהודיה בגלל שאני שייכת לעם היהודי. הדת שלי היא התרבות היהודית, ההסטוריה היהודית, היצירה היהודית. ורוח נביאי ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאת אומרת הוא טריביאלי. השאלה היא כיצד אנחנו מתייחסים למורשת היהודית שלנו: האם מתוך ביקורתיות חילונית אמיתית או מתוך התרפקות סנטימנטלית ושטחית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבתא שלך סנטימנטלית. זה שיש דתיים עם דעות לא מוסריות, זה טריביאלי, יש גם חילונים וגם שמאלנים עם דעות בלתי מוסריות, ''הביקורתיים'' כמו ''הסוציולוגים הביקורתיים'' הם פשוט אנשים שאימצו בצורה עיוורת את הנארטיב הפלסטינאי. אני מאמצת מה שמתאים לי ומה שאני מרגישה מחוברת אליו. (אבל אני שייכת לעם היהודי ואני ציונית, זה לא אומר שכל מה שיהודי אומר או עושה מקובל עליי, אבל אני בדרך כלל מבכרת את הנראטיב של היהודים הציונים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת ארז, הביקורתיות שלך כלפי הדת נראית לי די *טרוויאלית* שלא לדבר על שטחית ומלאת סנטימנטים (והייתי אומרת גם רזנטימנטים, אבל זה כבר אינגלוז גס). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי איפה התגובה בה אתה לועג קלות להשפעה רומאית-אזרחית על היהדות. אז אני מקשר פה תגובה 604074. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שהיום (למעט חריגים כמו אנגליה) דתות לא שורות בקשר כל־כך חזק למדינות, ההפרדה הזו די מוצלחת. זה מה שורה לאחר יותר מאלף שנים של הדתות האוניברסליות (נצרות ואיסלאם) שלא רואות את עצמן כבולות למדינה זו או אחרת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |