בתשובה לברקת, 24/09/12 10:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
(כנראה שלא טסתי מספיק או שאופיי הנוח להתלהב שוב ושוב...-) ישנה איזו ציפייה, איזו התרגשות, תחושת החופשה מתחילה אצלי בשדה התעופה, כן, גם בתורים הארוכים, משהו קל ומתרגש (ואולי עדיין גם קצת ילדותי). לשתות קפה בשדה התעופה זה כיפ:)... נכון שמתישהו אני פונה לספר ועדיין. ב"מסעותי עם דודתי" הוא כותב על הערתה של הדודה בתחנת האוטובוסים המאד שגרתית: "מי יודע להיכן הם נוסעים" (ציטוט לא מדוייק) ובקולה ציפייה להרפתקאות, שלצערו היא כנראה אכן זכתה להן... אז משו כזה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הציפייה לנסיעה באמת מלהיבה. שדה התעופה מרכך את ההתלהבות, שלא לומר מנחית נבוט על ראשה. (אני מדברת על סיטואציות כמו המתנה של 4 שעות בין טיסות, נניח). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטרף. גם לאחר עשרות טיסות, החיבה שלי לשדות תעופה, הציפייה שהם יוצרים, ה"רגע לפני" המעבר למקום רחוק ואחר, המוני האדם הנוסעים ממקום למקום - הגוונים והלאומים השונים של האנשים הנעים זה על פני זה1. אני מאד אוהב את זה. אני גם נהנה מהטיסות עצמן, בדרך כלל. נראה לי שזה גם "מרחב הביניים" בו נמצא הנוסע - כבר לא ממש במדינה שיצא ממנה, עדיין לא במחוז חפצו - שמעניקים איכות מיוחדת, רוגע מיוחד2, למקומות האלה. ובאשר לדיוטי-פרי - לגמרי לא בארץ, הוא התקלקל אנושות במעבר לטרמינל 3. 1 בעיקר בשדות כמו בנגקוק, הונג קונג, וגם אחרים שמהווים "hub" לטיסות מעבר. שלנו לא כל כך מהבחינה הזאת 2 טוב, בעיקר אחרי שהסתיים הצ'ק-אין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן וכאן, וכאן, כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי ומזדהה עם הגדרת "מרחב הביניים". את הטיסות גם אני אוהבת, כולל (אזהרה: פריוורטיה)הכיסאות הצרים וארוחות טיסה. נכון הוא שלא טסתי ארוכות (נאמר מעל עשר שעות)כך שנסיוני מוגבל. בדיוטי פרי, כיף לראות את הציפייה הסמויה (אולי בעיקר אצל הישראלים?)למציאות ואפילו להישתתף בכמו פסטיבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם שקיות הקאה? מה עם הנימול ברגליים? הערס המתרברב במושב לידך שכל הזמן מבקש לקום? השירותים החנוקים? וההמתנה המייאשת מרגע הנחיתה ועד פתיחת הדלתות? אותם את לא אוהבת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נימול ברגליים - להניע אצבעות, ולקום להליכה קצרה ומתיחת איברים מדי שעתיים-שלוש (ולשחרר נעליים לוחצות). הערס המתרברב - אל תטוסי אל על. השירותים החנוקים - אל תטוסי אל על. ההמתנה המייאשת - שבי בשלווה ובנחת במושב עד פתיחת הדלתות. "אבל כולם כבר עומדים"1 - אל תטוסי אל על. 1 ובדיחה נושנה: "This is your captain speaking. Llease remain sitted until the belt signs are turned off. On behalf of the crew we'd like to wish all the sitting passengers Merry Christmas, and a Happy Hanuka for the ones standing up" . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש חברות הרבה הרבה יותר גרועות מאל על. ___________________ ואם אתם רוצים אוכל אכיל, ועם אפשרות לצמחוני (לא, לא היה אפשר להזמין) ולא רוצים שיעירו אתכם בשביל עגלת הדיוטי פרי באישון לילה כשיש עוד שעה וחצי ויותר עד הנחיתה והטיסה כולה נמשכת 4 שעות - אל תטוסו Aigle Azur. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איילים ממאדים וברקת מנגה. לא חיפשתי פתרונות, חיפשתי לקטר! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:) כן, יש משהו מעצבן בכל ה"אוהבת, אוהבת, אוהבת!" הזה. כשבוחנים את החלופות (לי מאד קל לעשות זאת, אבי מאנשי "העולם רע ולא מציאה שלא להתחיל כלל לדבר על האנשים שרק רוצים לרמות אתכם" ואימי מאנשי "העולם יפה, האנשים טובים והטבע מופלא") ההעדפה ברורה. מה שכן בד"כ יש ברשותי אטמי שמע לאזניים ולפחות ספר אחד כך שיש אפשרות חלקית לברוח מהמולה ולהמתין בנחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקיות הקאה? סקר מאולתר: מי מכם - (1) הקיא בטיסה (2) ישב ליד מישהו שהקיא בטיסה (3) יודע על הקאה בטיסה של מישהו שהוא מכיר אישית (4) ראה בכלל שקית הקאה [(5) אופציה הומוריסטית, ושתהיה מגעילה]. אני לא, וצברתי כבר איזשהו קילומטרז' טיסות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ראיתי מישהו שהקיא בזמן המעצבן הזה של אחרי הנחיתה (מקרה קיצוני - בגלל איזו סיבה נאלצנו לחכות במושבים שעה פלוס והיה חנוק ומגעיל). מעבר לזה לא ראיתי - אבל שמעתי תיאוריה1 שבתקופה שבה התחילו הטיסות המסחריות להמונים, ההקאות היו שכיחות מאוד, וקשורות ללחץ ולהסתגלות לעצם רעיון הטיסה בשחקים, ואילו עכשיו כשהרעיון הופנם אנשים כמעט לא מקיאים יותר במטוסים. ניסיתי לחפש נתונים על זה אבל לא מצאתי. 1 שבטח בסך הכל קראתי אותה באייל פעם, ואם יש לי ממש מזל רע זו אני שכתבתי אותה מלכתחילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבת שלי הקיאה בטיסה (והשתמשה בשקית הקאה). אני מנחש שהקאות בטיסה, כמו בשייט, קורות בעיקר בתנאי מזג אוויר קשים. מן הסתם, פעם מטוסים היו יותר מושפעים מתנאי מזג האוויר, גם מסיבות טכניות וגם בגלל גובה טיסה נמוך יותר והקאות היו יותר נפוצות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קראתי איפשהו שכשמישהו אחד מקיא בטיסה, זה נוטה ''להדביק''. כך שברוב הטיסות אף אחד לא מקיא בכלל, אבל בטיסות מסויימות, לא מעט מקיאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אלה אותן טיסות בהן הים גלי עד גבה גלי1? אבל זו יכולה להיות דוגמא נהדרת למה אפשר (אבל לא כדאי) לעשות עם קורלציות, בהנחה שאכן זו הסיבה. מצד שני, אם פיהוקים מדבקים, למה לא קיאוקים? 1 כיסי אוויר או התופעה האווירית המקבילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הריח של המקיאה הראשונה1 בהחלט עלול לגרום לאדם נוסף עם בחילה לעבור את סף ההקאה, וזאת התחלתה של תגובת שרשרת. זה מה שנקרא, ותסלחו לי על האסוציאציה המלבבת, מדרון חלקלק. ______________ 1- מי אמר שאני לא pc? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, גרמת לי להזכר בסצנת המסעדה של מונטי פייתון. בררר. (לא לרכי הללב והקיבה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
[צווח בצחוק וחוזר לעצמו על הפואנטה בקול רם כדי לגעות שוב בצחוק] הפעם הגדשת את הסאה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. לא אמרו לך ביסודי שאין מוקדם ומאוחר בתנ"ך? אני משוכנע שיש עדיין מספיק אנשים שתגיד להם "שש והצי, מהר יום הולדת" והם יצחקו. אוסיף ואומר ששלשום בבוקר באוטו בדרך לעבודה אמרתי לעצמי בקול רם "מדרון חלקלק" ופרצתי בצחוק רם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שותף לברקת בדיכאון משדות תעופה, ונתב"ג בפרט. הרכבת לשדה התעופה היא מקום שבו עדיין אני מרגיש את ההתרגשות והכיף של לפני. בשדה, אחרי הצ'ק אין ובחיכיון למטוס, אני יודע שהדבר הבא שמצפה לי הוא טיסה, שהיא לא שיא הכיף בעצמה. כנראה מה שעוד מחמיר את הדימוי שיש לי מנתב"ג הוא שכמעט תמיד החיכיון הוא בשעות קטנות של הלילה, ואני מת לישון, לפעמים כבר לא יכול לקרוא, והכיסאות די נוחים לישיבה אבל כאילו עיצבו אותם להכעיס כך שאי אפשר יהיה לישון בהם1. אולי מה שעוד לא עוזר עכשיו הוא ששלוש הטיסות האחרונות שלי היו מהעבודה, לבד. לא תגידי, אלו היו נסיעות נעימות וכיפיות בכללותן - אבל בכל זאת אני מתאר לעצמי שנתב"ג היה הרבה יותר נחמד בטיסות לחופשה עם אשתי. 1 אולי באמת? אני יכול לדמיין שיקול כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא שדה התעופה הוא בדרך כלל מקום נחמד, ובפרט נתב"ג שמאפשר לבעלי כרטיסי אשראי Business ו-Corporate (שיש כמעט לכל עובד היי-טק) כניסה חופשית לטרקלין דן, שם יש אוכל ושתייה חופשיים וכורסאות נוחות (אפילו לתנומה קצרה). בטיסות האחרונות שלי, גם כשהיתה לי המתנה לטיסת המשך, תמיד מצאתי לי מקום נוח לשבת ולקרוא או לגלוש עם I-Pad. החלק המדכא זה הטיסה. אני מתקשה מאוד לישון, המושב ממש לא נוח וזה פשוט לא נגמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנקדוטה אישית: טיסת העבודה האחרונה שלי למזרח הרחוק הכילה את השינה הרצופה הארוכה ביותר שלי בשנתיים האחרונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה "חיכיון" כשיש בעברית מלה הרבה יותר שימושית כמו "המתנה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי הצליל של ''חיכיון'' יפה יותר, ו(לפחות אצלי) הוא מעורר טוב יותר את בלוטות הציפיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההיפך. ''חיכיון'' נשמע כמו סוג של מחלה (דיכאון, שיגעון, מחלון וכיליון) שממנה סובל ירדן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקוה שמקור המילה מוכר לדור הצעיר (''ציונה והעין המקולקלת'', שייקה אופיר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הדור הצעיר" שלא מימי טיכו, אני מבין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אזהרה: אם תמשיך ככה אני אתחיל לחבב אותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שלא הכרתי, לפחות לא במודע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחוויה שלי יש מובחנות ברורה של הנאת לבד והנאת ביחד, גם אם הנאת הלבד מהולה לפעמים ברגעים פחות מהנים. אולי שלוש טיסות לבד הן באמת קצת יותר מדי... (וההבדל בין טיסת עבודה/חופשה וודאי מוסיף). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנאת הלבד = לשחק בדד.. גם לי יוצאת הברקה לפעמים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |