בתשובה ליובל נוב, 06/08/12 22:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נדמה לי שאם אתה מחפש סימטריה, השאלה שלך צריכה להיות "באילו תנאים אפסיק לקבל את המתודה המדעית?". בסופו של דבר, המחלוקת בין המאמינים לבינך היא על המתודה המדעית לעומת מתודות אחרות: "רוחנית-מיסטית", הסתמכות על חוויות פנימיות (אמונה) או הסתמכות על מורשת (מסורתנות). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יובל בוודאי מקור טוב יותר, אבל אני חושד שהם כן מקבלים את המתודה המדעית בתחומים מסוימים בחיים. יובל לפחות עקבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי. אבל השאלה לא הייתה מי יותר עקבי או אפילו מי יותר רציונאלי, אלא האם יש סימטריה בחוסר הנכונות לפקפק בדעות בהן אוחזים המאמינים והספקנים. ובכל זאת, בנוגע לעקביות. אני חושד שעקביות היא הרבה פעמים דרך "לשטח" את העולם, והיא לפעמים מנגנון דפנסיבי יותר מאשר רציונאלי. אם אני מתייחס לכל הגירויים מסוג X בתגובות מסוג Y, אני מפחית עומס קוגניטיבי או עומס רגשי כי אני נאלץ לבצע פחות החלטות בנוגע למקרים פרטיקולריים. אבל למקרים מסוג X יש אספקטים נוספים (מסוג Z, A וכדומה) והסיווג שלהם לפי אספקט X מונע את ההתייחסות שלי למאפיינים הפרטיקולריים של המקרה. במילים אחרות, נראה לי שקריטריון העקביות וקריטריון האמפיריות עומדים בסתירה. נדמה לי שכדאי לבחון שוב את החשיבות של עקביות. אנשי שירות לקוחות בחברות גדולות הם מאוד עקביים, כי יש להם תסריטי שיחה. אבל העקביות הזאת רק פוגעת ברציונאליות של השיחה. אנשים שאומרים ש"כל הבחורות/הערבים/היהודים" הם אותו הדבר נראים לי מאוד עקביים, אבל לא במיוחד רציונאליים. לעומת זאת, המדע הרבה פחות עקבי, ומאפשר קריטריונים אחרים לחלקיקים תת-קוונטים ולחלקיקים גדולים יותר. ובכל זאת זה נראה לי רציונאלי. אולי עקביות היא פחות חשובה לרציונאליות ממה שחשבנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שאם אתה עקבי בהחלת עקרון שגוי, לא הרווחת הרבה. במקרה ההיפותטי הזה לפעמים מוכל עקרון אחד (המתודה המדעית) ולפעמים אחר. למה זה ולא זה? לא ברור. היית יכול לצפות לאיזה עיקרון-על שיגיד מתי רלבנטית המתודה המדעית ומתי לא, אבל בהיעדר כזה מוצהר, יש לחשוד שהעיקרון אינו רציונלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו לא יודעים איזה עיקרון שגוי ואיזה אמיתי. עקביות היא אחד הקריטריונים שלנו לאמת. אני מסכים שיש צורך בעיקרון-על. אבל עיקרון-על עלול להפריע לפתרון בעיות פרטיקולריות. נניח, בדוגמא שלנו, שלאדם יש צרכים ספיריטואליסטים. הוא יכול להתעלם מהצרכים הללו, להיצמד לעיקרון-על של מתודה מדעית, ואז הוא רציונאלי במובן זה שהוא עקבי. הוא יכול גם להחליט שלפעמים הוא מאמץ את המדע, ובתחומים אחרים הוא מאמץ תורות ספירטואליסטיות, ואז הוא רציונלי במובן זה שהוא פותר לעצמו בעיה ("צרכים"). האם רציונאליות היא פתרון בעיות או שרציונאליות היא עקביות? נראה לי ששני הקריטריונים רלוונטים להגדרת הרציונאליות, ונראה לי שפעמים רבות יש טרייד-אוף ביניהם: אתה יכול להיות יותר עקבי או לפתור יותר בעיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרקטיקות רוחניות מתחרות עם המתודה המדעית רק אם מתייחסים אליהן כאמצעי לגילוי האמת או הבנת המציאות החומרית, ובהקשר הזה אני מאמין שהמתודה המדעית[*] דומיננטית לחלוטין. ואין טרייד אוף. הדבר כמובן לא שולל את ערכן כבילוי לשעת הפנאי, כלי תרפויטי או שיטה להתחיל עם בחורות. [*] "ה"-הידיעה כאן קצת בעייתית. ניחא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה שלך מכילה מספר הנחות שהן לא מובנות מאליהן ולא מקובלות על כולם (כולל חלק מהקהילה המדעית). אבל בתגובתי לא נכנסתי לפיל' של המדע. התחום, נראה לי, הוא יותר הרציונאליות של פעולות. האם איש-עקרונות ("עקביות") הוא יותר רציונאלי מפרגמטיסט ("פתירת בעיות")? לי אין תשובה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |